לדלג לתוכן

מ"ג ירמיהו כה ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג ירמיהו · כה · ט · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הנני שלח ולקחתי את כל משפחות צפון נאם יהוה ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי והבאתים על הארץ הזאת ועל ישביה ועל כל הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם יְהוָה וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הִנְנִ֣י שֹׁלֵ֡חַ וְלָקַחְתִּי֩ אֶת־כׇּל־מִשְׁפְּח֨וֹת צָפ֜וֹן נְאֻם־יְהֹוָ֗ה וְאֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶל֮ עַבְדִּי֒ וַהֲבִ֨אֹתִ֜ים עַל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ וְעַל־יֹ֣שְׁבֶ֔יהָ וְעַ֛ל כׇּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה סָבִ֑יב וְהַ֣חֲרַמְתִּ֔ים וְשַׂמְתִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה וּלְחׇרְב֖וֹת עוֹלָֽם׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"והחרמתים" - ענין הרג ואבדון כמו כי החרם תחרימם (דברים כ)

"לשמה" - ענין תמהון

"לשרקה" - ענין השמעת קול בקבוץ שפתים ונעשה על דבר חשוב שנחרב

"ולחרבות" - מלשון חורבן 

מצודת דוד

"סביב" - היושבים סביבות א"י

"והחרמתים" - את כולם אחרים ואשימם לתמהון ולהיות שורקין עליהם ועד זמן רב יהיו חרבים

"הנני שולח" - ר"ל אעיר לבות עכו"ם שונות מפאת צפון

"עבדי" - ר"ל עושה שליחותי בדבר זה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ועל כל הגוים" שע"י שאעניש אתכם אעניש גם כל הגוים ואין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל, וגם שהמערכה היתה מחייבת אז שנבוכדנצר ימשול על העולם ויחריב ממלכות, והמערכה תורה על האומות ועל ישראל בשוה, רק בעת שישראל זכאים יבטל את המערכה והיה משפיל את נבוכדנצר וממילא גם האומות היו נצלים, אבל ע"י שלא שמעו, תתקיים הוראת המערכת על כל הגוים, ולכן אמרו שיעבדו שבעים שנה כמ"ש הרי"א שיש לכל אחד מז' הכוכבים מנין מיוחד מהשנים להשפעותיהם וסכום כולם שבעים שנה, ובזה הראה שכל ז' הכוכבים היו מורים על ממשלת נבוכדנצר, עד עבור סבוב כל השבעה ואז תבוטל מלכותו:

ביאור המילות

"ואל נ"נ". טעמו הנני שולח אל נבוכדנצר:

"לשמה, ולחרבות עולם". שממה הוא יותר מן חורבה וראוי לבא אחריו?, ור"ל שברבות הימים הגם שתוסר השממה, החורבה תשאר לעולם שאם תתיישב הארץ ישארו הערים והבתים חרבים:
 

<< · מ"ג ירמיהו · כה · ט · >>