מ"ג ויקרא י יב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשי יהוה ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יְהוָה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָ֠ר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֮ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מֵאִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֔ה וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּמַלֵּיל מֹשֶׁה עִם אַהֲרֹן וְעִם אֶלְעָזָר וְעִם אִיתָמָר בְּנוֹהִי דְּאִשְׁתְּאַרוּ סַבוּ יָת מִנְחָתָא דְּאִשְׁתְּאַרַת מִקּוּרְבָּנַיָּא דַּייָ וְאִכְלוּהָא פַטִּיר בִּסְטַר מַדְבְּחָא אֲרֵי קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הִיא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמַלֵיל משֶׁה עִם אַהֲרן וְעִם אֶלְעָזָר וְעִם אִיתָמָר בְּנוֹי דְאִישְׁתַּיְירוּ מִן יַקִידְתָּא סִיבוּ יַת מִנְחָתָא דְאִשְׁתְּיָרַת מִקוּרְבָּנַיָא דַיְיָ וְאִכְלוּהָ פַּטִיר בִּסְטַר מַדְבְּחָא אֲרוּם קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הִיא: |
רש"י
"קחו את המנחה" - אע"פ שאתם אוננין וקדשים אסורים לאונן
"את המנחה" - זו מנחת שמיני ומנחת נחשון
"ואכלוה מצות" - מה ת"ל לפי שהיא מנחת צבור ומנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות הוצרך לפ' בה דין שאר מנחות
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה – אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם אוֹנְנִין, וְקָדָשִׁים אֲסוּרִים לְאוֹנֵן.
אֶת הַמִּנְחָה – זוֹ מִנְחַת שְׁמִינִי וּמִנְחַת נַחְשׁוֹן (במדבר ז,ג; ספרא שם, פרק א,ג).
וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁהִיא מִנְחַת צִבּוּר וּמִנְחַת שָׁעָה, וְאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהּ לְדוֹרוֹת, הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ בָּהּ דִּין שְׁאָר מְנָחוֹת (ספרא שם,ד).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וכן אמרו במדרש קהלת (קהלת ז) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, מוטב שילך האדם במדה שנוהגת בחיים ובמתים ממדה שאינה נוהגת אלא בחיים. אמר הקב"ה למד ממני שהנחתי שמחת בני במשכן ונגליתי לאבל נדב ואביהוא. אבל רז"ל הוכיחו ממקום אחר שהוא יתברך מנחם אבלים ממה שכתוב (בראשית כה) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, וכוונתם בברכה זו תנחומי אבלים היתה.
ואכלוה מצות אצל המזבח. וכתיב ואכלתם אותה במקום קדוש, כדי שלא תבין דוקא אצל המזבח ממש לכך הוסיף ואמר ואכלתם אותה במקום קדוש הרשה להם שיוכלו לאכלם בכל החצר, כי כל חצר אהל מועד נקרא קדוש, ומה שאמר אצל המזבח ללמד כי כל מה שיתקרב לאכלה אצל המזבח יהיה טוב ויותר ראוי.מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק א (עריכה)
[א] "וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו" -- בניו שקולים בו בכבוד ושקולים בו בדממה.
יכול אף הראשונים שקולים בו בכבוד? תלמוד לומר "הנותרים"-- הנותרים שקולים בו בכבוד ואין הראשונים שקולים בו בכבוד.
[ב] רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' אלעזר בן עזריה הרי הוא אומר "וימת נדב ואביהוא לפני השם בהקריבם אש זרה ובנים לא היו להם" -- שאילו היה להם בנים היו קודמים לאלעזר ואיתמר, שכל הקודם בנחלה הוא קודם בכבוד. אם כן למה נאמר "הנותרים"? אמר להם "לא היה לכם להסתכל באלו שעשו דבר שלא בעצה ונשטפו".
ר' אליעזר אומר קרובים היו לשטף אלא שריחם המקום על אהרן.
[ג] "קחו את המנחה"-- זו מנחת נחשון; "הנותרת"-- זו מנחת יום השמיני; "מאשי השם"-- אין להם אלא אחר מתן אישים.
[ד] "ואכלוה מצות" מה תלמוד לומר? מפני שהיא מנחת צבור והיא מנחת מצות שעה ואין כיוצא בה לדורות. לכך נאמר "ואכלוה מצות".
[ה] "אצל המזבח"-- ולא בהיכל; ולא על גבי המזבח.
אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות קדש קדשים? תלמוד לומר "קדש קדשים".
'היא' 'ואותה' 'והיא' -- הרי אלו מעוטים; פרט לתודה וללחמה, לאיל נזיר וללחמו, לאיל המלואים וללחמו.