מ"ג ויקרא ו יט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הכהן המחטא אתה יאכלנה במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַכֹּהֵ֛ן הַֽמְחַטֵּ֥א אֹתָ֖הּ יֹאכְﬞלֶ֑נָּה בְּמָק֤וֹם קָדֹשׁ֙ תֵּֽאָכֵ֔ל בַּחֲצַ֖ר אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כָּהֲנָא דִּמְכַפַּר בִּדְמַהּ יֵיכְלִנַּהּ בַּאֲתַר קַדִּישׁ תִּתְאֲכִיל בְּדָרַת מַשְׁכַּן זִמְנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כַּהֲנָא דִי מְכַפֵּר בְּאַדְמָא יֵיכְלוּנָהּ בַּאֲתַר קַדִישׁ תִּתְאָכֵל בְּדָרַת מַשְׁכַּן זִימְנָא: |
רש"י
"המחטא אותה יאכלנה" - זבחים קב הראוי לעבודה יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בשר וא"א לו' שאוסר שאר כהנים באכילתה חוץ מן הזורק דמה שהרי נאמר למטה כל זכר בכהנים יאכל אותה
ואם תאמר, מנא לן דבא למעט מי שהיה טמא בשעת זריקה, שמא בא למעט קטן שאינו חולק, שאינו ראוי לגמרי לעבודה, ואין זה קשיא, שזה לא הוי למכתב "הכהן המחטא" רק 'העובד', דהא קטן אין ראוי לשום עבודה כלל:
ואף על גב דלעיל (רש"י פסוק יא) מרבינן דבעל מום אוכל בקדשים אף על גב דאינו ראוי לעבודה, כבר רבייה קרא (פסוק יא) "כל זכר בבני אהרן יאכלנו" אפילו בעל מום. ובפרק טבול יום (זבחים דף צט.) פריך ומה ראית לרבות בעל מום ולהוציא טבול יום, אימא איפכא - מרבה אני טבול יום ומוציא בעל מום, וקאמר מסתברא לרבות בעל מום שכן ראוי לאכילה, אבל טבול יום אינו ראוי לאכילה עכשיו. וקאמר - אדרבא, טבול יום יש לרבות, דלאורתא חזי אפילו לעבודה, ומתרץ השתא מיהא לא חזי. ורב יוסף משני התם, מכדי האי "יאכלנה" יחלקנה מוקמינא ליה, לכתוב 'יחלקנה', אלא הכי קאמר, ראוי לאכילה - חולק, אינו ראוי לאכילה - אינו חולק:
[לד] יצא טמא בשעת זריקת דם. הא דנקט טמא בשעת זריקת דם, מפני שהיא עבודה אחרונה, והוא רבותא טפי, שאפילו היה טהור בשעת שחיטה וקבלה והולכה - וטמא בשעת זריקה - אינו חולק. ואם הוא טמא בשעת קבלה והולכה, כל שכן שהוא טמא בשעת זריקה שהיא אחריהם. ולא שרוצה לומר דלא בעינן רק שיהא טהור בשעת זריקת הדם [שאז] חולק בקדשים, אף על גב דהיה טמא בשעת הקטר חלבים, דהא גבי שלמים פירש (רש"י להלן ז, לג) 'מי שהוא ראוי לזריקתו ולהקטיר חלבים וכו, אלא מפני שכאן כתיב "המחטא", ומשמעותה העושה אותה חטאת, וזהו זריקה, שהכפרה בו תלויה, ואין הקטר חלבים מעכבים הכפרה. לפיכך פירש (רש"י כאן) משמעות הכתוב. אבל לקמן דכתיב (ז, לג) "המקריב דם השלמים ואת החלב", משמע דבעינן ראוי להקטרת החלב, ופירש שם לפי משמעות הכתוב. וזהו כמו אבא שאול (זבחים דף קב:) דסבירא ליה כך, עיין לקמן (ז, לג, אות ל):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה – הָרָאוּי לַעֲבוֹדָה; יָצָא טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים, שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאוֹסֵר שְׁאָר כֹּהֲנִים בַּאֲכִילָתָהּ חוּץ מִן הַזּוֹרֵק דָּמָהּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לְמַטָּה: "כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ" (להלן פסוק כב; זבחים צ"ב ע"ב-צ"ט ע"א).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרשה ד (עריכה)
[ג] "הכהן המחטא אֹתָהּ יֹאכלנה"-- פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן.
"אֹתָהּ"-- כשרה ולא פסולה.
"...אֹתָהּ"-- שיתן דמה למעלה ולא יתן דמה למטה.
- וכי מאין באת?
- מכלל שנאמר (דברים יב, כז) "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל" - שומע אני חטאת שניתן דמה למטה כשרה; והא מה אני מקיים "על קרנות המזבח"? --מצוה.
- יכול כשם שטעון ארבע מתנות ואם נתנם מתנה אחת כפר - כך תהא טעונה דמים למעלה ואם נתנם למטה כשרה.
- והלא דין הוא! דמים נתנים למטה ודמים נתנים למעלה. מה הנתנים למטה - אם נתנם למעלה לא הורצו, אף הנתנים למעלה - אם נתנם למטה לא הורצו.
- מה לתחתונים אם נתנם למעלה לא הורצו -- שאין מהם קרב למעלה! תאמר בעליונים אם נתנם למטה לא הורצו - שיש מהם קרב למטה!
- הפנימים יוכיחו! שיש מהם קרב בחוץ ואם נתנם בחוץ לא הורצו!
- מה לפנימים אם נתנם בחוץ לא הורצו -- שאין מזבח הפנימי ממרקו! תאמר בעליונים שהרי קרנות ממרקות אותם! הואיל וקרנות ממרקות אותם - אם נתנם למטה כשרה!
- תלמוד לומר "אֹתָהּ"-- שניתן דמה למעלה ולא שניתן דמה למטה.
[ה] " בְּמָקוֹם קָדֹשׁ" --
- יכול במחנה לויה? תלמוד לומר "בחצר אהל מועד".
- אין לי אלא 'חצר אהל מועד'; מנין הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש? תלמוד לומר 'במקום קדש תאכל'.