מ"ג איכה ד טו

<< · מ"ג איכה · ד · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו כי נצו גם נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖פוּ לָגֽוּר׃

תרגום (כל הפרק)

זורו ממסאבא קרו עממיא זורו זורו לא תקרבו בהון ארום אתקוטטו אף אתטלטלו אמרו במהויהון בשלותהון דביני עממיא לא יוסיפון למידר.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"סורו" - מעלינו אתם הטמאים המלוכלכים בדם

"כי נצו" - לשון סרחון ולכלוך כמו (ויקרא א) כמו מוראתו בנוצתה דמתרגמינן באוכליה כך חברו מנחם

"גם נעו" - נשמטו בדם

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

סורו גוי טמא.<br\> נצו - יש להם נוצה כעוף, וכן נצא תצא (ירמיה מח ט).

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ואז מה היו עושים הכהנים הנזכרים, "סורו טמא קראו למו", שהיו קוראים למו יסורו שהם טמאים מהדם, פן יטמאו את עוברי דרך. כי אומרו סורו, הוא כמו סורו נא מעל אהלי האנשים (במדבר טז כט), שהוא סורו עצמכם. כן היו "קוראים למו" ואומרים, "סורו טמא" שיסורו עצמם פן יטמאו את זולתם. וזה להבעיתם בהחפזם, כי הלא עורים היו, ובאין עינים ימששו ולא ימצאו דרך, ומה גם לצאת מבין החללים. ולבל יבואו בני אדם לאחוז בידיהם להוציאם מבין החללים ולהדריכם לדרכם, "סורו סורו אל תגעו" בעורים המגואלים בדם, בל תטמאו בהם. וזהו כי תחלה נאמר "למו" ובאומרו סורו סורו אינו אומר למי יאמרו. אך הוא, כי סורו טמא היו אומרים לעורים עצמם, ואומרו סורו סורו וכו' הוא סתם לנמצאים בחוצות, והיה לבל ידריכום. ויתעכבו שם עד יסריחו שם מדם שנטבלו מלבושיהם, וגם שיוסיפו להיות יותר נעים ונדים, וזהו "כי נצו", שהוא כפירוש רש"י (כאן) לשון סרחון. שהוא כי על ידי האמור הסריחו שם. "וגם נעו", שהוסיפו להיות עוד נעים, וזהו אומרו "גם" נעו, שהוסיפו על מה שנעו בראשונה:

ועתה חל עליו חובת ביאור מה המה חטאת נביאיה, וגם מה טעם היו נותנים הם וכהניה על שפכם דם צדיקים. ובראשון היחל ואמר, "אמרו בגוים" וכו' והוא כי חטאת נביאיה היו כי "אמרו בגוים לא יוסיפו לגור, "שאחר גלות יהויקים וגלות יכניה עוד לא יוסיפו לגור בין הגוים. והוא כמפורש בירמיה (כז טז), שהיו אומרים שלא בלבד בני האדם לא יגלו עוד, כי אם גם הכלים שלקחו עם גלות יהויקים ועם גלות יכניה שיחזירום. וזהו "אמרו" וכו' כי מה שאמרו נביאיה היה כי "בגוים לא יוסיפו לגור":

<< · מ"ג איכה · ד · טו · >>