כתובות קד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דמדליא ובסים אוירא ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי ואמרי כל מאן דאמר נח נפשיה דר' ידקר בחרב סליקא אמתיה דרבי לאיגרא אמרה עליוני' מבקשין את רבי והתחתוני' מבקשין את רבי יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער אמרה יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי שקלה כוזא שדייא מאיגרא [לארעא] אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי אמרו ליה רבנן לבר קפרא זיל עיין אזל אשכחיה דנח נפשיה קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה פתח ואמר אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש אמרו ליה נח נפשיה אמר להו אתון קאמריתו ואנא לא קאמינא בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי יצתה ב"ק ואמרה (ישעיהו נז, ב) יבא שלום ינוחו על משכבותם על משכבך מיבעי ליה מסייע ליה לר' חייא בר גמדא דאמר רבי חייא בר גמדא אמר ר' יוסי בן שאול בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע צדיק פלוני בא אומר להם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ואומרים לו יבא בשלום ינוחו על משכבותם אמר ר' אלעזר בשעה שהצדיק נפטר מן העולם שלש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו אחת אומרת לו בא בשלום ואחת אומרת הולך נכחו ואחת אומרת לו יבא שלום ינוחו על משכבותם בשעה שהרשע נאבד מן העולם שלש כיתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו אחת אומרת (ישעיהו מח, כב) אין שלום אמר ה' לרשעים ואחת אומרת לו (ישעיהו נ, יא) למעצבה ישכב ואחת אומרת לו (יחזקאל לב, יט) רדה והשכבה את ערלים:
מתני' כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים שיש בכ"ה שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה דברי ר' מאיר שאמר משום רשב"ג וחכ"א כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים מתה יורשיה מזכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנים:
גמ' אמר ליה אביי לרב יוסף ענייה שבישראל עד עשרים וחמש שנים ומרתא בת בייתוס עד עשרים וחמש שנים אמר ליה לפום גמלא שיחנא איבעיא להו לרבי מאיר מהו שתשלש תיקו:
וחכמים אומרים כל זמן:
אמר ליה אביי לרב יוסף אתאי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה לאחר שקיעת החמה לא גביא בההיא פורתא אחילתא אמר ליה אין כל מדת חכמים כן היא בארבעים סאה טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן אמר רב יהודה אמר רב העיד רבי ישמעאל ברבי יוסי לפני רבי שאמר משום אביו לא שנו אלא שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידיה אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידיה גובה כתובתה לעולם ורבי אלעזר אמר אפילו שטר כתובה יוצא מתחת ידיה אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנים מתיב רב ששת ב"ח גובה שלא בהזכרה היכי דמי אי דלא נקט שטרא במאי גבי אלא דנקיט שטרא וב"ח הוא דלאו בר אחולי הוא הא אלמנה אחילתא הוא מותיב לה והוא מפרק לה לעולם דלא נקיט שטרא והכא במאי עסקינן כשחייב מודה והאמר ר' אלעא שונין גרושה הרי היא כבעל חוב היכי דמי אי דלא נקיטא כתובה במאי גביא אלא לאו דנקיטא כתובה וגרושה היא דלאו בת אחולי היא הא אלמנה אחילתא הכא נמי כשחייב מודה אמר רב נחמן בר יצחק תני רב יהודה בר קזא במתניתא דבי בר קזא תבעה כתובתה
רש"י
[עריכה]
דמדליא - דאמרינן במסכת מגילה (דף ו.) למה נקרא שמה צפורי שיושבת בראש ההר כציפור:
דעל כמה זימנין לבית הכסא - דחולי מעיים הוה ליה:
וחלץ תפילין ומנח להו - וקא מצער לחלוץ ולהניח:
פתח ואמר - הספד:
אראלים ומצוקים - מלאכים וצדיקים מצוקי ארץ:
ולא נהניתי בעולם הזה - [אפילו] לפי טורח שיגעתי באצבע קטנה שלי:
יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ויבא בשלום - ואחר כך ינוחו צדיקים על משכבותם:
הולך נכחו - בדרך ישרה:
מתני' כל זמן שהיא בבית אביה - והיורשים זנוה שם:
גובה כתובתה - כשתרצה:
שתעשה טובה - מנכסי יתומים נותנת לחם ומלח לשכניה:
וחכמים אומרים - לא הוזכרו עשרים וחמש לענין הטובה שתעשה ולא אפסדוה רבנן כתובה וכשהוזכרו עשרים וחמש לענין המחילה הוזכרו דהואיל ושתקה ולא תבעה כל השנים הללו מחלתה הלכך כל זמן שהיא בבית בעלה אין שתיקתה מחילה אלא מפני שמכבדין אותה היא בושה למחות על כתובתה אבל בבית אביה מששתקה כ"ה שנים מחילה היא:
מתה יורשיה מזכירין כתובתה כו' - כלומר צריכה למחות על כתובתה בתוך כ"ה שנים:
גמ' ענייה שבישראל - שכתובתה מועטת איבדה לרבי מאיר בטובה שעושה בכ"ה שנים:
ומרתא בת בייתוס - שהיתה עשירה וכתובתה מרובה תפסיד כתובתה בטובה של כ"ה שנים:
לפום גמלא שיחנא - המשוי לפי הגמל אף כאן לפי עושרה טובתה:
מהו שתשלש - לר"מ דטעמא משום טובה:
שתשלש - שנחשוב טובתה לחשבון כתובתה לפי חשבון השנים להפסיד לכל שנה אחת מעשרים וחמש בכתובתה אם לא שהתה כ"ה שנים אלא חציין או שלישית או רביעית תשלש לשון חלוקה לפי חשבון הוא כדתנן (מכות דף ה.) משלשין בממון ואין משלשין במכות:
כל מדת חכמים כן - העמידוה יתד ולא תמוט:
אבל שטר כתובה יוצא - בבית דין מתחת ידה:
גובה כתובתה לעולם - שאילו מחלתה היתה מוסרת להם שטר הכתובה:
שלא בהזכרה - אם שתק עשרים וחמש שנים ולא מיחה על חובו לא הפסיד בכך:
אלמנה בת אחולי היא - שנהנית מהן כל השנים הללו וכתובתה אינה מלוה ולא חיסרה בה ממון:
לעולם דלא נקיט - הלכך דווקא בעל חוב הא אלמנה דלא נקטא שטרא אחילת' ודקשיא לך במאי גביא כשחייב מודה:
שונין - בעלי ברייתא:
גרושה הרי היא כבעל חוב - לגבות לעולם שלא בהזכרה דוודאי לא מחלה:
כשחייב מודה - שלא נתקבלה כתובתה:
בר קזא - שם חכם:
תוספות
[עריכה]
ומנח תפילין. ואע"ג שחולי מעיים. פטורין מן התפילין לפי שאין יכולין ליזהר היטב אבל ר' היה מנהיג עצמו בקדושה יותר מדאי והיה יודע היטב ליזהר. מ"ר:
לא נהניתי אפילו באצבע קטנה. דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו ומייתי הא עובדא דרבי:
ומרתא בת ביתוס עשרים וחמש שנים. אמר לי רבי דהך פירכא ליתא אליבא דבר קפרא דאמר לקמן לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת אית לה דלענין כתובה דאורייתא מרתא בת בייתוס וענייה שבישראל שוות אלא אליבא דר' יוחנן דאמר דאפילו תוספת אין לה איירי הכא ולי נראה דאליבא דכו"ע איתא דהכא אליבא דרבי מאיר איירי ולקמן לא קאי בר קפרא אלא אליבא דרבנן דאמרי גובה כתובתה בבית אביה עד כ"ה שנים והואיל ושהתה כל כך מחלתה ואמר בר קפרא דדוקא מנה ומאתים מחלה אבל תוספת דהויא כמו מתנה בעלמא לא מחלה כמו שאר בעל חוב דלא מחיל אבל לרבי מאיר דמפסדה משום שיש בעשרים וחמש שנה שתעשה טובה כנגד כתובה אין חילוק בין תוספת למנה ומאתים דלפום גמלא שיחנא דאי לא תימא הכי אלא אדר"מ קאי אם כן מדקאמר דתוספת יש לה אלמא לית ליה דלפום גמלא שיחנא אם כן קשה לדידיה אלמנה דכתובתה מנה עד כ"ה שנים ובתולה דכתובתה מאתים עד כ"ה שנים ודומה לי דבר פשוט דאליבא דרבנן קאי לקמן דכולה סוגיא דלקמן מיירי אליבא דרבנן:
היכי דמי אי דלא נקיטא כתובה במאי גביא. תימה אמאי לא דייק כמו כן במתניתין במאי גביא בשלא שהתה כ"ה אלא לאו בנקיטא כתובה וקתני דמחלה בכ"ה וי"ל דאמתני' ליכא למיפרך דאיכא למימר דמתני' בעידי מיתה והא אליבא דרב קיימא דלדידיה (לעיל פט:) אלמנה גביא בעדי מיתה והא דקאמר אי דלא נקיט' כתובה בידה במאי גביא היינו גט דכמאן דכתב ביה מנה ומאתים דמי דלרב (שם) גרושה לא גביא אלא בגט:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק יב (עריכה)
כט א טוש"ע י"ד סימן תג סעיף י בהג"ה:
ל ב ג מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה כג, סמג עשין מח, טוש"ע אה"ע סימן קא סעיף א:
לא ד ה טוש"ע ח"מ סימן צח סעיף א:
לב ו מיי' שם הלכה כא, סמג שם, טוש"ע אה"ע סימן קא סעי"ד:
לג ז מיי' שם, טוש"ע שם סעיף א:
ראשונים נוספים
מתני' כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם וכ"ז שהיא בבית בעלה גובה כ' עד כ"ה שנה שיש בכ"ה שנה שתעשה טובה כנגד כ' דברי ר"מ שאמר משום רשב"ג וחכ"א כ"ז שהיא בבית בעלה גובה כ' לעולם וכ"ז שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד כ"ה שנה מתה יורשיה מזכירים כ' עד כ"ה שנה פי' כ"ז שהיא בבית אביה שאינה נוגעת בנכסי בעלה גובה כ' לעולם בין אם נותנים לה מזונות בין אם אין נותנים לה כ"ז שהיא בבית בעלה וניזונית שם גובה כ' עד כ"ה שנה אבל אם עברה כ"ה שנים אבדה כ' שיש באלו הכ"ה שנה שיעור שתעשה טובה וג"ח לעניים המחזירים בבתים כנגד כתובה ואינה רשאית ליתן לעניים מנכסי יתומים וכל מה שנתנה אנו מחשיבים לה בכ' ושיערו חכמים שמה שנותנת בכ"ה שנים עולה לה שיעור כ' ובגמרא בעי לר"מ מהו שתשלש פי' שאם לא שהתה כ"ה ושהתה חציה מהו שתפסיד חצי כ' בעבור טובה שעשת' בנכסי בעלה ואמרינן מפסדת לפי חשבון א"ד דוקא כשעולה הטובה כנגד כתובתה דלאו בת גבי' היא כלל אז מפסדת כתובתה אבל קודם שישלימו הכ"ה שנים דבת גבי' היא מתוך שגובה מקצת גובה הכל ואין מחשבין הטובה שעשת ואיתוקם בתיקו וחכ"א כ"ז וכו' פירוש שמה שאמרו הראשונים שבכ"ה שנים מפסדת כ' אין הטעם מפני טובה שעשת דההיא טובה שגמלה עם עניים ניחא להו ליתמי משום מצוה ואין מחשבים ממנה כלום אלא טעם איבוד כ' היא מפני שכ"ז הזמן מחלה להן כתובתה והלכך כ"ז שהיא בבית בעלה וניזונית מנכסיו גובה כ' לעולם שזה ששתקה לא מפני שמחלה אלא בעבור מזונותיה שאף אם היה רוצים להגבותה כתובתה לא היתה מקבלת היא כדי שלא תפסיד מזונות וכ"ז שהיא בבית אביה ולא היה זנין אותה שם גובה כתובתה עד כ"ה שנים אבל אם שהתה כ"ה שנים ולא תבעה כ' מחלתה ודוקא כשלא היה זונין אותה שם אבל אם היה זונין אותה שם זה ששתקה מפני המזונות שתקה שאפילו אם היה רוצים להגבותה כ' היא לא היתה מקבלת שלא תפסיד למזונותיה וכ"כ גם ר"ח ז"ל הא דאמרינן כ"ז שהיא בב"א גובה כתובתה עד כ"ה שנים דוקא בשאינה ניזונית מהם אבל אם היתה ניזונית מהם גובה כ' לעולם וכך פי' המורה בריש פ' אע"פ דאמרן תוספת כתובה ככתובה למאי נ"מ וכו' עד כ"ז שהיא בב"א תנן בהנושא כ"ז שהיא בבית בעלה במשך אלמנותה גובה כתובתה לעולם וכ"ז שהיא בב"א שלא היו עובדים אותה היתומים ולא זנין גובה כתובתה עד כ"ה שנים ואם שהתה יותר מכאן מחלתו וכן כתובה והכא דפי' המורה כ"ז שהיא בב"א והיורשים זנין אותה וגם זה פי' לר"מ שאין טעמו בעבור מחילה אלא בעבור הטובה שעשת מנכסי יתומים ואם היא בב"א אע"פ שזנים אותה שם אם עשת טובה ממזונותיה שלה הן ואין עולים לה בכתובתה אבל בדברי חכמים דטעמייהו משום מחילה אין לפרש אלא כגון שלא היו זנים אותה. מתה יורשיה מזכירים כתובתה עד כ"ה שנה בפ' כל הנשבעים מוקי לה כשנשבעה ומתה שאין אדם מוריש שבועה לבניו מפני שאינו ממון:
א"ל אביי לרבה אתא קודם שקיעת החמה גביא כ' לאחר שקיעות החמה לא גביא כ' בהאי פורתא אחליתי' א"ל אין כל מדות חכמים כך היא במ' סאה הוא טובל במ' חסר קורטוב א"ט. אר"י א"ר העיד ר"ש לפני רבי שאמר משום אביו ל"ש אלא שאין שטר כתובה יוצא מת"י אבל שטר כתובה יוצא מת"י גובה כ' לעולם פי' ל"ש שבכ"ה שנים מחלה כתובתה אלא כשאין לה כתובה כגון במקום שאין כותבין כתובה וסומכים על תנאי ב"ד א"נ שאבדתה אבל אם שטר וכו' פי' שאילו מחלתה היתה מוסרת להן שטר כתובתה ור"א אמר אפילו שטר כתובה יוצא מת"י אינו גובה אלא עד כ"ה שנה מתיב ר"ש ב"ח גובה שלא (בהכרזה) [בהזכרה] פי' אם שתק כ"ה שנים ולא מיחה על חובו אינו מפסיד בכך ה"ד אי דלא נקט שטרא במאי גבי אלא לאו דנקט שטרא וב"ח הוא דלאו בר אחולי הוא הא אלמנה אחילתא פירוש האלמנה היא בת מחילה מפני שנהנית כל השנים וכתובתה אינה מלוה ולא חסרה בה ממון אבל בע"ח למה הוא רוצה למחול חובו הוא מותיב לה והוא מפרק לה בשחייב מודה:
ובסים אוירא ואוירו יפה ומצונן ובית שערים מקום עמוק וחם ומקום חום רע לחולה. ידקר בחרב דאלו הוו ידעי בבירור דמית לא הוו בעו רחמי עליה דלחיי דאתחיית המתים לא הוה בעו למבעי רחמי ואהכי אמר דאפילו הוא מית ואינהו לא ידעי דלהוו בעו רחמי עליה בחזקת שהוא חי כי היכי דלחיי בתפלתם. אמתיה לא נדע למבעי רחמי עליה. מבקשים את רבי מלאכים מבקשים שילך עמהם לההוא עלמא. ורבנן תחתונים מבקשים רחמי שיחיה עמהם רבי ויהיה עמהם בעה"ז. שיכופו שינצחו התחתונים לעליונים ויחיה רבי דהוה מצטער רבי טפי משום דאלו ואלו מעכבים עליו. שקלה אמתא דרבי מאני כלים ושדא השליכן מן הגג לארץ כי היכי דלבעות רבנן ולשתוק ולא לבעו רחמי. שתקו ונצחו מלאכים. לאחוריה שלא ירגישו בו שמת משום דאכרוז כל מאן דאמר נח נפשיה וכו' אראלים ומצוקים מלאכים וצדיקים דכתיב מצוקי ארץ ונשבה כלומר מלאכים נשאו לארון הקודש והלכו להם אצבעותי שעסקתי בכל כחי בתורה ובמצות ולא נהניתי בעולם הזה אפילו לפי טורח שיגעתי באצבע קטנה שלי. רש"י ז"ל במהדורא קמא. וכן פירש במהדורא בתרא ולא נהניתי בעה"ז. לפי טורח שיגעתי באצבע קטנה והוא יגע בעשר אצבעות וכל מה שהיה משתבח היינו בעסק התורה. אבל התוספות ז"ל לא פירשו כן אלא שגם היה משתבח שלא נהנה בעה"ז אפילו באצבע קטנה כלומר שלא נהנה כלום מעה"ז ומייתי ראיה מדאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שתכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך מעיו ומייתי מהך עובדא דרבי והקשו בתוספות בפ"ק דע"ז מהא דאמרינן התם דלא פסק מעל שלחנו לא צנון ולא חזרת ותירצו דאוכלי שלחנו היו רבים והיינו לשיטתם אבל לשיטת רש"י ניחא וכדכתיבנא כנ"ל:
הולך נכוחו זה שהיה הולך בדרך ישרה ל"א שאותו חסיד הולך לו בישרו שכפעולתו כן (מנא) [מצא]. רש"י ז"ל במהדורא קמא:
מתניתין כל זמן שהיא בבית אביה ויתומים נותנים לה מזונות לשם ולא נגעה בנכסיהם כלל גובה כתובתה לעולם. שתעשה טובה כלומר באותן כ"ה שנים פזרה בנכסיהם ונתנה בחנם לשכנותי' לחם ומלח עד כדי שיעור כתובתה. רש"י ז"ל במ"ק:
וז"ל הר' ישעיה מטראני ז"ל כל זמן שהיא בבית אביה שאינה נוגעת בנכסי בעלה גובה כתובתה לעולם בין נותנין לה מזונות שם בין אין נותנין לה מזונות וכ"ז שהיא בבית בעלה ונזונת שם גובה כתובתה עד כ"ה שנים אבל אם עברו כ"ה שנים איבדה כתובתה שיש באלו כ"ה שנה שיעור שתעשה טובה וגמילת לעניים המחזרי' בבתים כנגד כתובתה ואינה רשאה ליתן לעניים מנכסי היתומים וכל מה שנתנה אנו מחשיבים אותו לה בכתובתה ושיערו חכמים מה שנותנת בכ"ה שנים עולה כשיעור כתובתה ע"כ:
ותלמידי רבינו יונה ז"ל כתבו וז"ל כל זמן שהיא בבית אביה וכו'. פי' אלמנה שחזרה לבית אביה והיתומים שולחים לה מזונותיה יכולה לתבוע כתובתה לעולם דכיון דאינה עומדת בביתם אין לנו לחוש שנטלה משלהם כלום כדי שתפסיד כתובתה אבל כל זמן שהיא נזונת בבית בעלה אינה גובה כתובתה אלא עד כ"ה שנים אבל אם עמדה כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה אבדה כתובתה שיש בכ"ה שנה שתעשה טובה לאחרים כשיעור הכתובה והנדוניא שלה ולפום הכי אמרי' מסתמא מחלה ובגמ' פריך אם היא עשירה שכתובתה גדולה איך נאמר שבזמן הזה נהנית ועשתה טובה מן הממון כשיעור כתובתה ומתרץ לפום גמלא וכו' ע"כ. מתוך פירושם משמע דפתכי טעמא דמחילה בהדי טעמא דטובה לדעת דמ"ד משום דעשתה טובה מחלה ואתי שפיר להאי פירושא הא דבעי תלמודא מהו שתשלש וכדבעי' למכתב בס"ד ומתוך פרש"י והר"י מטראני ז"ל לא משמע הכין אלא משום טובה בלחוד קא אתי עלה ר"מ ואע"ג דלא מחלה לא איכפת לן ולא מידי מ"מ הרי פיזרה כשיעור כתובתה וראוי לחשב לה דהא אינה רשאית לפזר כנ"ל:
וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם דלטובה לא חיישינן וליכא למימר נמי מדלא תבעתה אחילתה דהאי דקא שתקה משום דדיירא בהדייהו ומיכספא למתבעינהו וכל זמן שהיא בבית אביה דלא מכספא מנייהו איכא למימר מדלא תבעתה בכ"ה שנים אחילתא. רש"י ז"ל במהדורא קמא. ובמהדורא בתרא כתב וז"ל וחכמים אומרים. לא הוזכרו כ"ה שנים לענין הטובה שתעשה ולא אפסדוה רבנן כתובתה וכשהוזכרו כ"ה שנים לענין המחילה הוזכרו דהואיל ושתקה ולא תבעה כל השנים הללו מחלתה הילכך כל זמן וכו' ע"כ. פי' לא פליגי ר"מ ורבנן לענין מה הוזכרו כ"ה שנים דהוו ידעי האי שיעורא דכ"ה שנים אלא דפליגי לענין מה הוזכרו דר"מ סבר לענין טובה הוזכרו ורבנן סברי לענין מחילה הוזכרו לקמן בגמ' אפרש עוד בזה בס"ד:
וכתב הר"י מטראני ז"ל וז"ל וחכ"א כל זמן שהיא בבית בעלה פי' שמה שאמרו הראשונים שבכ"ה שנים מפסדת כתובתה אין הטע' משום טובה שעשתה דההיא טובה שגמלה עם העניים ניחא להו ליתמי משום מצוה ואין מחשבין לה ממנה כלום אלא טעם אבוד כתובתה מפני שכל זה הזמן שתקה ולא תבעה אותם ואמרי' בודאי מדלא תבעתן כל זה הזמן מחלה להם כתובתה והילכך כל זמן שהיא בבית בעלה ונזונת מנכסי בעלה גובה כתובתה לעולם שזה ששתקה לא מחמת שמחלה אלא בעבור מזונותיה שאף אם היו רוצים הם להגבותה כתובתה לא היתה מקבלת היא כדי שלא תפסיד מזונותיה וכל זמן שהיא בבית אביה ולא היו זנים אותה שם גובה כתובתה עד כ"ה שנים אבל אם שהתה כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה מחלה אותה ודוקא כשלא היו זנים אותה שם אבל אם היו זנים אותה שם זה ששתקה מפני המזונות שתקה שאפי' אם היו רוצים להגבותה כתובתה היא לא היתה מקבל' שלא תפסיד מזונותיה וכן כתב ר"ח ז"ל הא דאמרי' כל זמן שהיא בבית גובה כתובתה עד כ"ה שנים דוקא כשאינה נזונית מהם אבל היתה נזונת מהם גובה כתובתה לעולם וכך פירש גם המורה בריש פ' אע"פ דאמרי' תוספת כתובה ככתוב' דמיא למאי נפקא מינה וכו'. עד וכל זמן שהיא בבית אביה תנן בהנושא כל זמן שהיא בבית בעלה במשך אלמנות' גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית אביה שלא היו עובדים אותה היתומים ולא זנין גובה כתובתה עד כ"ה שנה ואם שהתה יותר מכן מחלתה להן כתוב' והכא דפירש המורה כל זמן שהיא בבית אביה והיורשי' זנין אותה שם זה פירוש לר"מ שאין טעמו בעבור מחילה אלא בעבור הטובה שעשתה מנכסי היתומים ואם היא בבית אביה אף על פי שזנין אותה שם אם עשתה טובה ממזונותיה שלה הם ואיין עולין לה בכתובתה אבל בדברי חכמים דטעמייהו משום מחילה אין לפרש אלא כגון שלא היו זנין אותה. עכ"ל הר"י מטראני ז"ל:
וז"ל תלמידי רבינו יונה ז"ל וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה וכו' פי' ס"ל לרבנן שאינה מפסדת כתובתה בעבור הטובה שעשתה בעוד שעומדת עמהם ולפיכך היו אומרים כל זמן שעומדת בבית בעלה והיתומים זנין אותה לשם אינה מפסדת כתובתה דאמרי' מתוך שהיתה עומדת עמהם והיו זנין אותה נתביישה מלתבוע כתובתה אבל כשהיא בבית אביה אינה גובה כתובתה אלא עד כ"ה שנים ואם עמדה כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה מסתמא מחלה להם ואינה יכולה לכוף אותם לפרוע הכתובה אח"כ ואע"פ שהיו זנין אותה דכיון שלא היתה עומדת עמהם לא היה לה להתבייש מלתבוע כתובתה ע"כ:
מזכירין כתובתה פי' בהזכרה לבד שאומרים ליורשים לא מחמת מחילה אנו שותקי' וכיוצא בזה ואין צריכי' לתבוע בב"ד. והכין איתא בירוש' דגרסינן התם אמר ר' יוסי בר בון לא סוף דבר עד שתתבע אלא אפי' הזכירה דתני תמן יורשיה מזכירין כתובת'. תלמיד הרשב"א ז"ל:
וז"ל רש"י במהדורא קמא מזכירין תובעין כתובתה ע"כ.ובמהדורא בתרא שינה לשונו ז"ל:
וז"ל תלמידי רבינו יונה ז"ל מזכירין וכו' כלומר צריך שיודיעו ליתומים פעם אחת בתוך כ"ה שנים שאינן מוחלים הכתובה שאם יעמדו כ"ה שנה ולא תבעה אותם או לא יודיעו שרצונם לתבוע היום או מחר נאמר שמחלו או שנתברר להם שמחלה האשה ומוקמי' לה במס' שבועות שנשבעה ומתה אבל אם לא נשבעה קודם שמתה שלא תפסה שום דבר אין היורשין גובין לעולם דאין אדם מוריש שבועה לבניו ע"כ:
גמרא ומרתא בת בייתוס וכו'. פי' ר"י ז"ל דהך פירכא ליתא אליבא דבר קפרא דאמר לקמן לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת יש להם דלענין כתובה דאורייתא מרתא בת בייתוס וענייה שבישראל שוות אלא אליבא דר' יוחנן דאמר אפי' תוספת אין לה איירי הכא ור' שמשון ז"ל פירש דאליבא דכ"ע אתיא דהכא אליבא דר"מ איירי ולקמן לא איירי בר קפרא אלא אליבא דרבנן דאמרי דמפסדת כתובתה בבית אביה עד כ"ה שנים דהואיל ושהתה כל כך מחלה וקאמר בר קפרא דוקא מנה מאתים מחלה אבל תוספת דהוי כמו מתנה בעלמא לא מחלה כמו ב"ח דלא מחיל אבל ר"מ שאומר מפסדת משום שיש בכ"ה שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה אין חילוק בין תוספת ובין מנה מאתים כי עושה טובה כנגד הכל דלפוס גמלא שיחנא. לשון תוספ' הרא"ש:
לפום גמלא שיחנא לפי הגמל הוי המשוי הכא נמי איידי דעשירה דכתובתה גדולה משל ענייה ועד כ"ה שנים עבדה טובה כנגד כתובתה. רש"י ז"ל במהדורא קמא:
וז"ל תלמידי רבינו יונה ז"ל לפום גמלא שיחנא כלומר לפי כח הגמל מטילין עליו המשוי ה"נ לפי רוב הממון היא לוקחת ונותנת ושיחנא הוא מלשון חמותי ראיתי אור דמתרגמי' שיחנית והמשוי נקרא כך ע"ש שהבהמה מתחממת בו ע"כ:
לר"מ מהו שתשלש לר"מ דאמר משום טובת הנאה דעבדה הוא מהו שתשלש אי לא תבעה עד ח' שנים ושליש שנה דהיינו שליש של כ"ה שנים מי מצו אמרו לה דה"ה בתוך ח' שנים עבדת טובה כנגד שליש כתובתיך או לא וה"ה נמי למחצית שנים אלא אורחא דתלמודא נקט כדאמרי' בעלמא משלשין בממון. רש"י ז"ל במהדורא קמא. וקשה קצת כיון דטעמא דר"מ אינו אלא משום טובה פשיטא דתשלש ולשיטת תלמידי רבינו יונה ז"ל דפתיך טעמא דמחילה בהדי טעמא דטובה אפי' לר"מ אתי שפיר. וכתב הר"י מטראני ז"ל וז"ל לר"מ מהו שתשלש שאם לא שהתה כ"ה שנים ושהתה חציין מהו שתפסיד חצי כתובתה בעבו' טובה שעשת מנכסי בעלה מי אמרי' מפסדת לפי חשבון או דילמא דוקא כשעולה הטובה כנגד כל כתובתה דלאו בת גבייה היא כלל אז מפסדת כתובתה אבל קודם שישלימו כ"ה שנים כיון דבת גבייה היא מתוך שגובה מקצת גובה הכל ואין מחשבין לה הטובה שעשת ואיתוקם בתיקו ע"כ. ונראה לפרש דהא ודאי מסתמא מה שנותנת לשכנותיה ולעניים לא ניתן לתשלומין דניחא להו ליתומים בהכי ומיהו מ"מ אמרו חכמים דמה שמתקבץ בתוך כ"ה שנים ניתן לתשלומים ולא יפרעו כתובה כנגדם אבל דמי השליש או המחצה אפשר דלא ניתן לתשלומים ואפשר דניתן לתשלומין ולהכי בעו מהו שתשלש כנ"ל:
א"ל אביי לרב יוסף אתאי בסוף כ"ה שנים ביום אחרון קודם שקיעת החמה גביא כתובתה דאכתי לא שלימו כ"ה שנים ואי אתא אחר שקיעת החמה לא גביא כתובתה אטו בההוא פורתא אחילתה ואליבא דרבנן דאמרי היא בבית אביה גובה כתובתה עד כ"ה שנים קא פריך. קורטוב אחד מל"ו בלוג. שומשמין דקין יותר מחרדל ובההוא חסרון קמעא קרטוב קא פסלי חכמים לההוא מקוה הכא נמי בההוא פורתא חשיבא מחילה. רש"י במ"ק. ואביי היה מחל' בין שיעורי המדות ושיעור שתלוי ברצון דבשיעור פורתא כולי האי מי חשיב' מחילה ואהדר ליה רב יוסף דאין לחלק וצריך אתה לפרש כן דמשנ' שלימה שנינו כל מדת חכמים כן היא וכו' ועוד נראה לפרש דהכי קשיא ליה לאביי דאיברא ודאי דמדת חכמים כך הוא ומיהו דחיקא טובא למימר הכי ואי מצינן למימר דלא הוזכרו כ"ה שנים אלא לענין טובה וכר"מ ומשלשין עדיפא טפי מעתה תקשי לרבנן דשפיר קאמר ר"מ וקבלתו מסתברא טפי ותפשוט דמשלשין. ואהדר ליה רב יוסף דלא דחיקא כלל דכל מדת חכמים כן הוא וכו' כנ"ל:
וז"ל תלמידי ר' יונה אתאי קודם שקיעת וכו' בתמיהא כלומר היאך אפשר שבכ"ה שנה פחות שעה אחת נאמר שמחלה ואהדר ליה כל מדות חכמים כן הם במ' סאה כו' פי' חכמים תקנו מ' סאה מפני ששיערו שבזה יכול לטבול כל גופו ואם יחסר מהם כל שהוא אף על פי שיכול לטבול כל גופו אפילו הכי אין הטבילה מועילה לו הואיל ונתנו חכמים שיעור ידוע הכא נמי כיון שנתנו חכמים שיעור מכ"ה שנה אם חסר מהם שעה אחת לא הפסידה כתובתה והאי דנקט קורטוב לאו דוקא דה"ה אם חסר כל שהוא אלא מפני שאין במדת הלח קטנה ממנה נקט לה ושיעור קורטוב א' מי"ו ברביעית ע"כ:
לא שנו דלאחר כ"ה שנה אחילתה אלא שאין שטר כתובתה וכו'. וכגון שהיתומים מודים לה שלא נתנו לה כתובתה מעולם דאמרי הואיל ולא ערערה על כתובתה בתוך כ"ה להכי לא איכפת לה לשמור שטר כתובתה משום דאחלה לה לגבי יורשים אית לה שטר כתוב' גובה כתובתה לעולם דלהכי לא איכפת לה לערער משום דסמכא דעתה אשטר כתובה והא דאמר רב פפא בפ' הכותב יש לה שטר כתובה גובה תוספת היינו כשהיתומים אומרים פרענו. שלא בהזכרה אע"פ שזמן ההלואה מרובה ולא הזכיר חובו בתוך הזמן ולא מיחה ואמר איש פלוני חייב לי מנה גובה כל זמן שתובע לו חובו דלאו בר אחולי הוא דלא ניתן למחול שאין למלוה הנאה מהלוה שיהא מוחל לו חובו אבל אלמנה שיש לה הנאה מהם אי לא מיחת וערערה בתוך הזמן אחלתה ואע"ג דנקיטא שטר כתובה דומיא דבעל חוב וקשיא לרב. והוא מפרק לה לעולם דלא נקיט שטרא ודקא קשיא לך במאי גביא כשחייב מודה כשלוה מוד' וב"ח דלאו בר אחולי הוי גבי שלא בהזכר' אבל אלמנה דבת מחילה היא ואין לה שטר כתובה אע"פ שהיורש מודה לה אחילתא הואיל ולא מיחת וערערה בתוך כ"ה והיינו כרב. רש"י ז"ל במהדורא קמא. ואיכא למידק כיון דלא מתפרש הא דרב יהודה אמר רב לא שנו אלא שאין שטר וכו' אלא בכגון שהיתומים מודים לה וכו' וכדפריש לה מרן ז"ל מעתה מאי קא מותיב רב ששת מב"ח דהכי נמי מתוקמא הא דב"ח כשחייב מודה וי"ל דאי מתני' מיירי בנזונת אין אנו צריכין להודאת היתומים דפשיטא ודאי כיון דאכתי נזונת היא דלא נתקבל' כתובתה ואפי' אין שטר כתובה יוצא מתחת ידה ואפי' לדעת ר"ח והר"י מטראני דמוקמוה למתני' כשאינה נזונת אפ"ה שניא אלמנה מב"ח דחיוב כתובתה מידע ידיע ואין אנו צריכין להודאת היתומים אלא לומר שלא נתקבל' כתובתה אבל בעל חוב מצטרכינן לדחוקי דעיקר חיובו לא ידיע אלא מהודאת פיו ועוד דאי לא ידיעא עיקר החיוב אלא מפי הלוה הסברא נותנת דגם ב"ח לא יגבה שלא בהזכרה דאי לאו דמחל חובו אמאי קא הוה סמיך שלא לתבוע חובו כ"כ שנים א"ו משום דמחל חובו לכך לא הוה קפיד להזכיר חובו ולהכי לא אסיק אדעתי' דלישני לי' כשחייב מוד' ומשני כשחייב מוד' ואפ"ה שניא ב"ח מאלמנה דב"ח לאו בר אחולי הוא וכדפרש"י ואפשר דכי פריך תלמוד' אי דלא נקיט כו' ה"נ קא פריך כיון דלא נקיט שטרא בידיה אמאי קא סמיך דליגבי עד דלא הזכיר חובו כ"כ שנים א"ו משום דאחלתיה ואמאי קתני ב"ח שלא בהזכר' כנ"ל והתוס' ז"ל לא פירשו כן אלא דמעיקרא לא אסיק אדעתיה שינוייא דחייב מודה כלל ולהכי לא פריך אמתני' גופה אמאי גביא בשלא שהתה כ"ה כיון דלא נקיטא שטר כתוב' משום דאיכא למימר דגביא בעדי מיתה דהא אליבא דרב מיירי דלדידיה אלמנה גביא בעדי מיתה והא דפריך תלמודא אי דלא נקיטא כתובה בידה וכו' היינו דלא נקיטא הגט דגט לרב הוא כמו הכתובה וכמו דכתיב ביה מנה מאתים דמי דלדידיה גרושה לא גביא אלא בגט:
וז"ל הרא"ה ז"ל לקמן היכי דמיא אי דלא נקיטא כתוב' וכו' ואליבא דרב דקאמרי' דלית ליה הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום דאילו לר' יוחנן אפ"ה אית לה ואפי' במקום שכותבין לדעת הגאונים ז"ל ולדידן דאית לן דלא אמר ר' יוחנן במקום שכותבין בדאית לה ראיה דכתב לה אתיא שפיר ע"כ:
וז"ל הר"י מטראני ז"ל לא שנו אלא שאין שטר כתובה וכו' פי' לא שנו שבכ"ה שנים מחלה כתובתה אלא כשאין לה כתובה כגון במקום שאין כותבין כתובה וסומכין על תנאי ב"ד א"נ שאיבדתה אבל אם שטר כתובתה יוצא מתחת ידה לב"ד גובה כתובתה לעולם וכו' ע"כ:
ה"ג והא אמר רב אילא שונין כלומר כך שנו חכמים גרושה כב"ח וגובה כתובתה לעולם שלא בהזכרה וגרושה היא דלאו בת אחולי היא דמשום דגירש לה סניא ליה לבעל וליורשים ותו דלית לה הנאה כלל מיניהו דהא לית לה מזונות אבל האלמנה אחילתא אף על גב דנקיטא שטר כתובתה. רש"י ז"ל במהדורא קמא. ואף על גב דכבר מותיב רב ששת מבעל חוב ואהדר ליה כשחייב מודה אפילו הכי הדר תוב לאותובי מגרושה דדרך לפרוע לגרושה מיד כשמקבלת גיטה והילכך הויא לה כמי שעבר זמן הקצוב לפרעון ואי לא נקיטא כתובה במאי גביא פי' אמאי קא סמכא שלא להזכיר כתובתה אם לא שמחל' ומשני דהכא נמי דחקינן ומוקמינן כשחייב מודה פי' שלא נתקבל' כתובתה כנ"ל:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה