כף החיים (פאלאג'י)/כא

סימן אך

ראה חיים זו אומנות איש איש ממלאכתו

יצא אדם לפעלו ולעבודתו

א. משנה שלימה שנינו במסכת אבות, אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, והיא פנת יקרת ויסוד מוסד לכל מצוות ה' אשר יחפוץ לקיימן, וכאשר עיניך תחזינה משרים להרב ספר הברית ח"ב מאמר י"ב תחילת פ"י שהאריך בענין זה, כי מי שיש בידו אומנות להתפרנס מיגיע כפו, כל אשר יעשה ממצוות ה' יעשה למען שמו הגדול בלבד, ולא יתערב בו התקוה מן הבריות, ולא יחניף להם ולא ירא מהם, גם יבטח שלא יתבטל בשום יום מעבודת ה', כי פרנסתו מצויה ויהי טרף בביתו, ולא ישכב עד יאכל מיגיע כפו כי לא ימיש טרף מכל בעל מלאכה, ולא יצטרך לטלטל עצמו בדרכים רחוקים ובארצות אחרים לבקש מחייתו אשר עלי דרך כי בהכרח בטל האדם מעבודת ה', כידוע אשר אין דרך לנטות ולפנות לתורה ולתפילה בכונה אם איש נודד ממקומו, ומטעם הזה הוא מחויב ללמוד לבניו אומנות לעשות איזה מלאכה להתפרנס כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בקידושין, כשם שחייב האב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות, ובלי ספק שכל העובר על דברי רבותינו זכרונם לברכה ואינו מלמד את בנו אומנות עתיד ליתן את הדין לפני בית דין של מעלה, וענוש יענש גם ענוש לצדיק אשר יעשה כזאת, אפס יתבוננו האבות ויתנו לב ללמוד לבניהם אומנות שהיא נוהגת בכל מקום, ויהיה מלאכה נקיה ונעשה בתוך ביתו לא ברחובות קריה, ולא מלאכה שיש בה סכנת נפשות, ולא מלאכה שגורם עון כמו האומנים עלי עשור ועלי נבל וכלי זמר וכנורות ומצלתים במחולות הנשים ורקוד הבתולות בבתי המשתה שמביא את האדם לידי עבירה, ולא רופא כי טוב שברופאים לגהינם, ולא מלאכה כבדה, רק יהיה מלאכה קלה על האדם אשר לא ייעף ולא יגע הרבה כדי שיוכל עם זה לעסוק בתורה גם כן, ואם כה תעשה אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, עכ"ל בקיצור, יע"ש באריכות ותמצא נחת

ב. בכל פעולותיו אשר יעשה אותם האדם, תחילת מעשהו יאמר נא ישראל אם ירצה ה', והוא ראשי תיבות עצת ה' הי"א תקום, קיצור של"ה דף כ"ב ע"ב, וטוב לומר נמי ואם יגזור ה' בחיים, ופסוק עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, ואפילו על דבר קל יאמר תחילה בעזרתו יתברך שמו, ויהא מרגלא בפומיה בכל ענין לומר כיוצא בזה, בעזר ה' או בסייעתא דשמיא ויראה הצלחה והרוחה בכל עניניו. ועיין בספר דרך ישרה, ובספר קמח סולת, וצפורן שמיר סימן י"א אות ק"ע

ג. הגם דכתיב יגעת ולא מצאת אל תאמן, הרי כתיב ואון לעשיר לא ינקה, ולא יהיה להוט אחר הענין הרבה אם רואה דהיא רחוקה ממנו, והשלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, ויהיה ממוצע, לא עצל ולא מזורז יותר מן השיעור, ופרי המהירות חרטה, וכבר הוכיח בשב"ט פיו מורינו הרב הכהן הגדול ז"ל בספר שבט מוסר, דאין ההשתדלות מועיל למה שלא נגזר מאיתו יתברך, עיין שם דברים טובים ונכוחים, ועוד יתן בדעתו, דלפעמים מרוב דעיף ויגע יפול למשכב, וה'ן ניכר כי חביב עליו ספק ריוח יותר מגופו, ותחשוב בדעתו כי הכל מאתו יתברך, ואם נגזר עליך טוב ולהיות איש מצליח, המזל הטוב רודף אחריך עד שתתעשר עושר גדול, ובלי מתכוין יזדמנו לך סיבות טובות ודברים טובים, ובכל אשר תעשה תצליח וברכת ה' היא תעשיר, ולהפך כל ההשתדלות והחריצות והזהירות לא יועיל לאשר נגזר עליו להיות גבר לא יצלח בימיו בר מינן, ולא העדיף המרבה, והמופת חותך כי לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר, דכמה חריפים עניים, וכמה טפשאי דאכלי נהמא בריוח ולא בצער ויש בהם עושר גדול ועיין מורה באצבע סימן ג' אות צ"ח

ד. אם מוצא הצלחה באומנות אשר בידו, לא יניחנו כדי לעסוק באומנות אחרת בחושבו דירויח יותר, או כי המלאכה יותר קלה או שהיא יותר בכבוד, אלא באשר הוא שם, אם לא שיש באומנותו סרך עון דאז יניחנו ויצא לאומנות אחרת כמבואר בספר החסידים סימן תתק"ע יע"ש

ה. כיוצא בדבר אל ישנה אדם מאומנות אבותיו, ואפילו מצד האם אל ישנה, דבר הלמד מחירם מצור דאימיה מדן אהליאב בן אחיסמך למטה דן. כמו שכתב מהרש"א בחידושי אגדות בפ"ג דערכין.

ויו. הקדמונים נתנו סימן למה שכתב הרמב"ם, דעשרים וארבע שעות של היום, שמונה מהן יכול לישן, ושמונה לתלמוד תורה ולמצוות, ושמונה למשא ומתן, וזה סימנם ישנתי א"ז, כי א"ז תצליח, וא"ז תשכיל, אלו דבריהם, ומזה הולידו תולדות כאשר כתבתי במקום אחר. כה דיבר ספר חומת אנך באיוב סימן ג'.

ז. נודע כי שאלה ראשונה ליום הדין הוא נשאת ונתת באמונה, והן בעון הנם מועטים דנזהרים בזה, ותוכו רצוף שקר וכזב ועול וערמה ותחבולה ושבועה לשוא ולשקר, ואחד בפה ואחד בלב, ומחוסרי אמנה, ומוציא שם רע, ומתכבד בקלון חברים, ואונאה וגזל ועושק וחמס, והרגיל בהם נעשו לו כהיתר וכאילו הוא מכת מדינה, וחושב דלא סגי בלאו הכי, ולא ידע דממונו כלה ואחריתו עדי אובד, מלבד עונשו לעולם הבא, ועיין צפורן שמיר סימן י"א אות ק"ע, ומרגלא בפומייהו דאינשי על מי שאוכל מחבירו דבר גזול, דאומרים עליו דלעתיד לבא נותנין לו לאכול חררות מחול וחומר, ומצאתי סמך דכן יהיה ממה שאמרו במדרש רבה סדר במדבר פרק ב' וזה לשונו, למה נמשלו לישראל לחול לומר לך מה החול הזה אדם נוטל ממנו מלא קומצו ונותן לתוך הלחם או לתוך התבשיל, אין בריה יכולה לטועמו שהוא מקהה את שיניו, כך הם ישראל כל מי שבוזזן וגוזלן בעולם הזה, הוא מקהה את שיניו לעתיד לבא, למה שנקראו קדש שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה', וכל מי שנוגע בקדשים חייב מיתה, עד כאן, הא קמן המשל מהחול, והנמשל דהגוזל מישראל עונשו יהיה שיקהה את שיניו, ולא בשביל שהוא ישראל מישראל נגרע ערכו של הנגזל שלא יהיה לו דין קדש, ולקושטא דמילתא גם מגוי אסור לגזול, ואנו אסורים מלגרום נזק והפסד לאומות העולם, ושלא לעשות להם אונאה ועושק וחמס כמו שאנו מוזהרים על אחינו בני ישראל, ושלא לדבר עמהם כזבים דזהו שבחן של ישראל, שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית, והוא קידוש ה' גדול באומות כשהולכים בדרך ישר עמהם בלי ערמה ותחבולה, וכל האומות יודו וישבחו ויפארו מי כעמך כישראל, ועיניך תראינה מעשה נורא בענין גזל הגוי מה שהביא בספר שבחי בעל שם טוב זלה"ה דף ט"ו ע"ד, ועוד שם דף ל"ד ע"א, וכתב בספר החסידים סימן תרס"א, דגזל הגוי גורם שימותו בניו נשואים ויפול ממונו לאחר דמלאכו של הגוי צועק עליו, ועוד שם בסימן תתרע"ד יעויין שם, ועוד כתב בספר החסידים סימן ת"ר, דלפעמים גזל הגוי הוא יותר רע מהגוזל מישראל לפי שבסיבתו יוצא נזק ליהודים אחרים. ועוד שם בסימן תתר"פ יעויין שם, ועיין בספר לב דוד פרק ט"ז

ח. עוד ראיתי בספר החסידים סימן שט"ז דכתב, דגזל נלמד מריבית בכמה דברים אף על פי שריבית נותן מרצונו, יעויין שם, ונודע חומר האיסור של ריבית, דמלבד דבא זה ואיבד את זה אינו קם בתחיית המתים, וצר לי מאד על איזה סוחרים דאינן נותנים דעתם במשא ומתן שלהם לאיסורא רבא כדנא, ואין איש שם על לב לבקש תקון חכמינו זכרונם לברכה ולעשות שטר כהוגן על פי הדין, וכדי שלא לתת פשיטי דספרא יכשלו ויאבדו, ועוד רעה חולה דלפעמים קורין לחכמים בעיניהם שיכתבו להם שטר, ולא ידע ולא יבין מה שהוא כותב ושגיאות מי יבין, וכשבא השטר לפני דיינא בארעא וישא עיניו וירא והנה עלה כולו קמשונים, ה"ן בהם נפתל ועקש מחוסר ידיעה, ובמקום להביא שלום על דייני ישראל, הרי על ידי שטר חספא מחרחר ריב ומדון, וכל זה גרמ'א דנפל דרוצים לכתוב בדמים מועטים וחס על דמי סופר מובהק ויצא שכרו בהפסדו, וכבר הוצאתי קל כרוזא בבתי כנסיות, דכל מי שכותב שטר הלואה, עסקא, משכנתא, מתנה, מחילה, שותפות, הטבה, מכירה וכדומה להם, לא יכתוב כי אם על ידי סופר מובהק, ואם אינו יודע מי ומי, שישאל לאחרים כדי שילך אצל חכם בקי סופר מהיר ומומחה, דיהיה נכון לבו בטוח, דחזקת חבר שאינו יוצא תקלה מתחת ידו, ומי יתן והיה להדפיס בלשון לעז מה שכתב בהקדמתו הרב ספרא רבה דישראל בעל ספר שבט בנימין ז"ל, דברי פי חכם חן, דכל העם ישמעו ויראו, ולא כל הרוצה ליטול את השם של סופר יבא ויטול. ועיין תיקון סופרים להרשב"ץ, ועיין יערות דבש ח"ב דרוש ד' נועם מוסרו על פתגם דנא

ט. בכלל הגזל הוא היכא דמה שלקח מחבירו היה משום כסופא כמו שכתב הרב ברית עולם דף ק"ז סוף ע"א וריש ע"ב דמשום כסופא הוא גזל, ויוסף עוד דוד לומר שם וזה לשונו, וענין זה הוא כשיעמיק האדם בו תסמר שערת בשרו ויהי ציר'ו, דכמה עשירים נותנים משום כסופא כשמפצירים בהם ואינן נותנים מלבם, ויש בדבר גזל וחילול ה' כי יאמרו זה לזה העשירים, כמה אלימי לאפקועי ממונא תופסי התורה, כל כך מכבידים עלינו וכיוצא, וה' הטוב יכפר בעד. וזה מעין דוגמא שכתב רבינו בסימן זה והבא אחריו, ובסימן שי"ח וסימן של"ב, עכ"ד

יוד. הא דאמרינן דבכלל נושא ונותן באמונה הוא שיהא הין שלו צדק ולאו שלו צדק, היינו אפילו קורץ בעיניו, מולל ברגליו, מורה באצבעותיו, וכתיב שלח אצבע ודבר און, ואף נענוע הראש יהיה אמת, וכן כל האברים שנאמר מישרים אהבוך, ואף במחשבותיו לא יכזב, ומכל שכן שלא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא יהיה פיו ולבו שוין, כמו שכתב כל זה הרב קיצור של"ה דף נ"ח ע"ג, ודורשי רשומות אמרו, א"ב ג"ד, א'מונה ב'רכה ג'זלה ד'לות כאשר יעויין שם בספר נוהג כצאן יוסף מערכה מ'

יא. כשישפיע לו הקדוש ברוך הוא ריוח לא ירום לבבו ויכניע עצמו, וכשירבה בעושר יוסיף יותר בשפלות וענוה, ויהיה ירא שמא הוא לרעתו לנכות מזכיותיו, ואם הפסיד בסחורה, לא ידאג ולא יתרע מזליה ויחשוב שהוא לטובתו. כמו שכתב הקדוש של"ה, ונוהג כצאן יוסף, ובספר דרך ישרה, ועיין מה שכתבתי בקונטרס עטרת החיים סימן נ"ב בס"ד

יב. אשריהם ואשרי חלקם של האנשים הנגשים אל ה', דהם מפרישים מעשר מכל הריוח אשר יזמין השם יתברך לידם, דהעושה כזאת ומדקדק בחשבון כמו שהוא כשחייב לחבירו מובטח לו דקרנו תרום בכבוד ולא ימוט לעולם, ויותר יגדל שכרו של המפריש מעשר מימי שנותיו, דהיינו דיחשוב מתחילת השנה דיום העשירי יהיה קדש לה', בצום ותשובה ולימוד וצדקה, זולת דאם חל יום העשירי בשבת ויום טוב ובימים שאין מתענין דאסור לו להתענות, ירבה יותר בלימוד ובהתבודדות ולא יצא לחוץ, וכשם דהמפריש מעשר ישלח ה' לו ברכה בנכסיו ובחנוני נא בזאת אמר ה', כן יהיה המפריש מעשר מימיו דיוסיף ה' לו אורך ימים ושנים. ועיין בקיצור של"ה דף נ"ט ע"ב

יג. בכלל נושא ונותן באמונה הוא שלא ישבח הממכר יותר מדאי ולא יגנה המקח יותר מן השיעור, ומי שהוא איש אמת יאמר בפעם הראשון סוף דעתו, וירגיל להנושאים ונותנים עמו שידעו כולם שאינו משנה בדבורו להוסיף או לגרוע כמו שכתב בקיצור של"ה, וקמח סולת דף נ"ה ע"א

יד. יזהר האדם כשיש לו משרתים בין בבית בין בשדה ליתן להם שכר עבודתם לפי מה שקצב עמו זמן לתת לו ליום או לשבוע או לחודש או לשנה ולא יעבור, ולא ידחהו מיום אל יום, ובפרט כשהלך מאצלו על איזה סיבה כי לא היה להם השוואה, שלא יבקש עילה ואיזה הקפדה בתואנות ודחיות שלא לפרוע לו, ויעורר עליו בזיונות וקללות וחרפה ובוז, מלבד האיסור כי בנפשו דיבר, והירא את דבר ה' אדרבה כשהולך מאצלו יעשה לו ויתור על שכרו ולא ידקדק עמו בחשבון, גם בהיות המשרת עמו בביתו או בחנותו יתן לו שכרו כפי הערך ששוה לו ולא יבקש צמצומים להרויח מעט משכרו הראוי לו, דאם אינו נותן לו די ספוקו, בדוק ומנוסה דסופו לגזול ממנו, ואל יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, דכיון דאינו נותן לו מה שצריך למזונות ביתו, מה יעשה ונמצא דמרויח לשעה מנה ואחרי כן יפסיד מאתים ויותר כי בגזלה אינו דבר קצוב שיוכל לשער, ודבר זה תלוי שיהיה לו שכל ובינה להיות רואה את הנולד, וראה בעיניך מה שכתב רלב"ג סדר נח דף כ' ע"ד בתועלת השישי ויהיה מתוק לפיך

טו. עוד ראיתי ברבת מבני עמינו דעושים עושק לשכיר מלתת לו שכרו, ולא זו בלבד אלא כשבא לשאול שכר פעולתו ויגער בו ודוחהו בפחי נפש, והוא עון פלילי, ויש מהם אומרים לפועל ולשכיר, אם תרצה שאשלם לך שכר פעולתך תעשה לי זה השירות ואז אשלם לך, וזה, תכף כדי ליקח מעותיו עושה את שאלתו, וכשגמר השירות אומר לו למחר תבא ואתן לך, ואין רעה גדולה מזו, ובודאי דאל זה כיוון הנביא ישעיה עליו השלום בכפל הכתוב, ברעהו יעבוד חינם ופועלו לא יתן לו, דבא לרמוז אל נדון כזה דנתרצה הפועל לעשות לו שירות חינם אדעתא דיפרע לו בעת ההיא, וכשלא נתן לו למפרע יעבוד חינם, והוא גזל גמור כדקיימא לן בחושן משפט סימן רס"ד, דפעולה בסתם אינו יכול לומר בחינם עשית עמדי, וכל שכן זה דהיה בתנאי מפורש שיתן לו בעת ההיא, וזהו שאמר ברעהו יעבוד חינם, וזה עבודת חינם הוא בתנאי כי שלם ישלם לו שכר פעולתו, ועם כל זה שקר ענה באחיו ופועלו דמאז מקדם לא יתן לו, ועוד נראה לומר דרך רמז, והוא דימצא לפעמים דיש לו לאדם איזה בן בית עני או שכן מסכן, וזה הבעל בית שואל ממנו איזה עבודה ושירות בבוקר או בערב או באישון לילה, והכל בדרך אחוה חינם אין כסף, וזה העני סובל הטורח אדעתא דיבא יומו שיהיה להבעל הבית איזה שירות להרויח בו, אזי קורא אותי לעמוד על אותה מלאכה, ואז יהיה לי הרוחה וישתלם חלף עבודתו מכל השירות שעושה לו דאומר בלבו מי הקדימני בבית הזה, וכשהבעל הבית לא עשה כן ושוכר פועלים אחרים זרים ואינו קורא לאשר על ביתו, בודאי כי משולל דרך ארץ ויש בו סרך גזל מכל השירות שעשה לו בחינם, דהיה מצפה מתי יבא לידי מלאכת בעל הבית, אם כן זהו שאמר ברעהו יעבוד חינם, ואם תאמר יסבול זה הטירחא חינם נגד כשיארע לו פעולה ולא לזרים אתו, לזה אמר ופועלו, מה ששכר פעולה שנותן עליה דמים לא יתן לו, לו דייקא, לאפוקי דנותנם לאחרים, ודו"ק ועיין בספר אורחות יושר, והובאו דבריו בספר קמח סולת דף ס"א יע"ש

טז. ראוי לאדם שיברח מלהיות משאו ומתנו בדברים אשר מעותדים להיות אחריות בהם מחשש איסור, כגון שמירת חטי דפסחא, וכן בעשיית המצות, וכן במכירת יין ושכר, וכן בכל דבר שיוצא מהם תקלה כאשר הארכתי בפרקים של ספרי הקטן תוכחת חיים בסייעתא דשמיא, אין כאן מקום להאריך, ואולם עיקר הכל שיהיה לבו נכון בטוח בה', ולעולם אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים להתפלל אל ה' שיזמין לו פרנסתו בהיתר ולא באיסור ולאכול לשבעה, כי הוא האל המכין טרף ומזון לכל נברא, וגדול כח התפילה שיהיה פרנסתו מצויה לו, והבוטח בה' חסד יסובבנו כן יהי רצון אמן