ירושלמי תענית ב

תענית פרק ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

הלכה א משנה

מתניתין סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב ב"ד וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו הזקן שבהן אומר לפניהם דברי כיבושין אחינו לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא (יונה ג) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה מהו אומר (יואל ב) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם:

הלכה א גמרא

גמרא א"ר חייה בר בא ולמה יוצאין לרחובה של עיר לומר חשבינו כאילו גולים לפניך. א"ר יהושע בן לוי לפי שנתפלל בצינעה ולא נענו לפיכך יצאו לחוץ ויתפרסמו. א"ר חייה בר בא ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר לומר כלי אחד של חמדה שהיה לנו גרמו עונותינו שיתבזה. ר' חונה רבה דציפורין אמר אבותינו חיפו אותו זהב ואנו חיפינו אותו אפר. א"ר יעקב דרומיא

ולמה תוקעין בקרנות לומר חשבינו כאילו גועים כבהמה לפניך א"ר לוי ולמה יוצאין בין הקברות לומר חשבינו כאילו מתים לפניך. א"ר תנחומה וכולהן בה אם מיתה אנו חייבין הרי מתים אם גלות הרי גולים אם רעבון הרי רעבים: ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה. על שם (תהילים צא) עמו אנכי בצרה. א"ר זעירא כל זמן דהוינא חמי לון עבדין כן הוה גופי רעד. ביומוי דר' אילא הוון שבקין ארונא ועללין לון א"ל ר' זעירה לא כן תני לא היו מתחלפין עליה כל היום אלא אחד היה יושב ומשמר כל היום. רבי יודן בי רבי מנשה ור' שמואל בר נחמן חד אמר כדי להזכיר זכותו של אברהם וחורנה אמר כדי להזכיר זכותו של יצחק מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של אברהם בין עפר בין אפר על שם (בראשית יח) ואנכי עפר ואפר מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של יצחק ובלבד אפר רואין אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח. ר' יודה בר פזי כד הוה נפק לתעניתא הוה אמר קומיהן אחינן כל מאן דלא מטא שמשא לגביה יסב עפר ויתן גו רישיה ובראש הנשיא א"ר תחליפא קיסריא כדי לפרסמו לא דומה המתבזה מעצמו למתבזה מאחר. כתיב (יואל ב) יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה יצא חתן מחדרו זה ארון. וכלה מחפתה זה התורה ד"א יצא חתן מחדרו זה הנשיא וכלה מחפתה אב ב"ד. ר' חלבו אמר לר' יודן נשייא פוק עימן וצערך עבר. א"ר יוסה הדא אמרה אילין תענייתא דאנן עבדין לית אינון תעניין למה דלית נשייא עמן. כתוב אחד אומר (שמות מ) אל פני הכפרת וכתוב אחד אומר (ויקרא ד) את פני פרכת הקדש ר' אחא אמר איתפלגון ר' אבהו ורבנן חד אמר חטא הנשיא הגדולה במקומה חטא הציבור אין הגדולה במקומה וחורנא אמר לפי שחטאו הלמד והמלמד לפיכך יצאו לחוץ ויפרסמו על שם (שם) והוציא את הפר אל מחוץ למחנה. תני חזקיה רמז כל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארוך ואתייא כיי דמר ר' שמואל בר ינא בשם ר' אחא חמשה דברים היה המקדש האחרון חסר מן הראשון ואלו הן אש וארון ואורים ותומים ושמן המשחה ורוח הקודש על שם (חגיי א) וארצה בו ואכבדה ואכבד כתיב חסר ה"א אלו חמשה דברים שהיה המקדש האחרון חסר מן הראשון. דלמא ר' בא בר זבדא ורבי תנחום בר עילאי ור' יאשיה נפקוי לתעניתא דרש ר' בא בר זבדא (איכה ג) נשא לבבנו אל כפים ואיפשר כן אית בר נש דנסב ליביה ויהיב גו ידיה. אלא מהו נשא

נשוי ליבינן לכך ידינן ואחר כך אל אל בשמים כך אם יהיו השרץ בידו של אדם אפילו טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית השליכו מידו מיד טהר. דרש ר' תנחום בר עילאי (דברי הימים ב יב) ויכנעו שרי המלך והמלך ויאמרו צדיק ה' ובראות ה' כי נכנעו היה דבר ה' אל שמעיה לאמר. נתענו אין כתיב כאן אלא נכנעו לא אשחיתם. דרש ר' יאשיה (צפניה ב) התקוששו וקושו נתקושש גרמן עד דלא נקושש חורנין בנין דאית הכא בני נש דאמרון עלי לישן ביש גבי ר' יוחנן. אלא כל עמא לדינה אמרין הוה תמן ר' חייה ור' איסי ורבי אימי וקמון ואזלון לון. א"ר לעזר שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה ושלשתן בפסוק אחד (דברי הימים ב ז) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני זו צדקה כמה דאת אמר (תהילים יז) אני בצדק אחזה פניך (דברי הימים ב יב) וישבו מדרכיהם הרעים זו תשובה אם עשו כן מה כתיב תמן (שם) ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. ר' חגיי דרש הדא דר' לעזר כל שעה בתעניתא. א"ר לעזר סוף שתא כשתא מן עפר קטיא לסיתוא נפח צפונה יצף לבניך. כל שנה שאין מתריעין עליה בראשונה סוף שמתריעין עליה בסופה כל שאינה חסה על פירות חבירתה סוף שהיא מאבדת פירותיה. א"ר אחא ורוב היין מחמיץ אית הוה סבין בציפורין כד הוות רביעתא קדמייתא הוה מריחין בעפרא וידעין מימור מימי שתא. א"ר לעזר (ישעיהו נח) הכזה יהיה צום אבחרהו אלא יום ענות אדם נפשו אין זה צום שאני חפץ בו ואי זהו צום שאני חפץ בו (שם) הלא זה צום אבחרהו. פתח חרצבות רשע התר אגודות מוטה וגו' הלא פרוש לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית מה כתיב בתריה אז תקרא וה' יענה וגו'. אמר רשב"ל כתיב (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ עלה שכבר מלמטן מיד הגשמים יורדין א"ר ברכיה כתיב (דברים ל) יערף כמטר לקחי כפו עורפן לתשובה מיד הגשמים יורדין. רבי ברכיה עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא ובסופה אתא גוביי עאל ואמר קומיהון אחינן חמון מה דאנן עבדין לא דא היא דגבייא מקנתר לן (מיכה ז) על הרע כפים להיטיב מריעין זה לזה בכפים ומבקשין טובה. השר שואל איכן הוא השוחד ליקח והשופט בשילום שלם לי ואשלם והגדול דובר הוות נפשו הוא ויעבתוה עבדוה עביא עבדוה קליעה דחובין. ומן פסק לה טובס כחדק טבא דבהון כאילין חידקיא. ישר ממסוכה ישרא דבהון כאילין סוכייא יום מצפיך פקודתך באה יום שציפינו לרווחה בא עלינו גוביי עתה תהיה מבוכתם מן גוא דאינון בייכן ובכון ובכון ונחת מיטרא. אמר רבן שמעון בן לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה מה עשו רבי חונה בשם ר"ש בן חלפותא העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא אמרין אין לית מתרחם עלינן לינן מרחמין עליהון הה"ד (יואל א) מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר וגו'. א"ר אחא

בערביא עבדין כן (יונה ג) ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה מהו בחזקה אר"ש בן חלפותא חציפא נצח לכשירא כל שכן לטובתו של עולם. (שם) וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם א"ר יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו. כתיב (יואל ב) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא אריב"ל אם קרעתם לבבכם בתשובה אין אתם קורעין בגדיכם לא על בניכם ולא על בנותיכם אלא על ה' אלהיכם למה כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים מאריך רוחו עם הצדיקים ומאריך רוחו עם הרשעים. ר' אחא ר' תנחום בי ר' חייה בשם רבי יוחנן ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים מאריך רוחו עד שלא יגבה התחיל לגבות מאריך רוחו וגובה. אמר רבי חנינה מאן דאמר דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי לוי מהו ארך אפים רחיק רגיז למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים אמר המלך אם דרים הן עמי במדינה עכשיו בני המדינה מכעיסין אותי והן עומדין אותן אלא הריני משלחן לדרך רחוקה שאם הכעיסו אותי בני המדינה עד שאני משלח אחריהם בני המדינה מפייסים אותי ואני מקבל פיוסן כך אמר הקדוש ברוך הוא אף וחמה מלאכי חבלה הן הרי אני משלחן לדרך רחוקה שאם מכעיסין אותי ישראל עד שאני משלח אצלן ומביאין ישראל עושין תשובה ואני מקבל תשובתם הה"ד (ישעיהו יג) באים מארץ מרחק מקצה השמים וגו'. אמר ר' יצחק ולא עוד אלא שנעל בפניהן הה"ד (ירמיהו ב) פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו עד דו פתח עד דו טרד רחמוי קריבין. תני בשם רבי מאיר (ישעיהו כו) כי הנה ה' יצא ממקומו יוצא לו ממדה למדה יוצא לו ממדת הדין למדת רחמים על ישראל. כתיב (במדבר כג) לא איש אל ויכזב ר' שמואל בר נחמן ורבנן. רבי שמואל בר נחמן אמר הקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה לא איש אל ויכזב. אומר לעשות רעה ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה ורבנן אמרי לא איש הוא שעשה דבריו של אל כאילו אינן (שמות לב) למה ה' יחרה אפך בעמך. (במדבר כג) ובן אדם ויתנחם לא בן עמרם הוא שעשה לאל שיתנחם (שמות לב) וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו אמר רבי אבהו אם יאמר לך אדם אל אני מכזב הוא בן אדם אני סופו לתהות בו שאני עולה לשמים ההוא אמר ולא יקימנה. רבי אחא בשם רב אין תענית עכשיו אמר רבי יוסה הדא אמרה אילין תענייתא דאנן עבדין לית אילין א"ל כן אמר רב כל תענית שאינה נעשית כתיקנה עליה הכתוב אומר (ירמיהו יב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה:

מתוך: ירושלמי תענית ב ב (עריכה)

דף ט עמוד א

מתניתין עמדו בתפילה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן כדי שיהא לבו שלם בתפלה ואומר לפניהן עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש ואלו הן זכרונות ושופרות (תהילים קכ) אל ה' בצרתה לי (תהילים קכא) אשא עיני אל ההרים (תהילים קל) ממעמקים קראתיך ה' (תהילים קב) תפלה לעני כי יעטף:

גמרא תני ושפל ברך ונוח תשחורת ורגיל בחכמה ורגיל באגדה ויש לו בית ושדה. תנינן וביתו ריקן ואת אמר הכין. יש לו בנים ובנות אם אין להן מעבירין כל מה שירצו. ולמה שמנה עשרה א"ר יהושע בן לוי כנגד שמנה עשרה מזמורות שכתוב מראשו של תילים עד (תהילים כ) יענך ה' ביום צרה. אם יאמר לאדם אדם תשעה עשר הן אמור לו (תהילים ב) למה רגשו לית היא מינון מיכן אמרו המתפלל ואינו נענה צריך תענית. א"ר מנא

דף ט עמוד ב

רמז לתלמיד חכם הוא שאדם צ"ל לרבו תישמע תפילתך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי כנגד שמונה עשרה חליות שבשזרה שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן מה טעמא (תהילים לה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. ר' לוי אמר כנגד שמונה עשר אזכרות שכתוב (תהילים כט) בהבו לה' בני אלים. א"ר חונה אם יאמר לך אדם שבעה עשר הן אמור לו של מינים כבר קבעוה חכמים ביבנה התיב ר' לעזר בי ר' יוסי קומי ר' יוסי והא כתיב (שם) אל הכבוד הרעים א"ל והתני כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים של זקנים ושל גרים במובטח לצדיקים של דוד בבונה ירושלם אית לך מספקה לכל חדא וחדא מינהן. ר' חנניה בשם ר' פינחס כנגד שמנה עשר פעמים שאבות כתובין בתורה אברהם יצחק יעקב אם יאמר לך אדם תשעה עשר הן אמור לו (בראשית כח) והנה ה' נצב עליו ויאמר לית היא מינון. ואם יאמר לך אדם שבעה עשר הן אמור (בראשית מח) ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק מינון הוא. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן כנגד שמנה עשר ציווין שכתוב בפרשת משכן שני א"ר חייא בר אדא ובלחוד מן (שמות לח) ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין א"ר יצחק כנגד שבעה קולות שכתוב (תהילים כט) בהבו לה' בני אלים א"ר יידן ענתונדריא כנגד שבע אזכרות שכתוב (תהילים צב) במזמור שיר ליום השבת. תשע של ר"ה מניין אמר ר' בא קרתינגא כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה וכתיב בסופה (שמואל א ב) ה' ידין אפסי ארץ. עשרים וארבע של תעניות מניין ר' חלבו ורבי שמואל בר נחמן תריהון אמרין כנגד עשרים וארבע פעמים שכתוב בפרשת שלמה רנה תפילה תחינה. ר"ז בשם ר' ירמיה יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע והיכן הוא אומרה בין גואל ישראל לרופא חולים ומה הוא אומר עננו ה' עננו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו כי אתה ה' אל חנון ורחום עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צוקה (תהילים קז) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם בא"י העונה בעת צרה. ר' ינאי בי ר' ישמעאל בשם רשב"ל אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע ואיכן הוא אומרה ר' זעירה בשם רב חונה אומרה

דף י עמוד א

בלילי שבת וביומו. א"ר מנא ואנא דלא בדקיתא אין כהדא דרב ירמיה ואין כהדא דר' ינאי בי ר' ישמעאל סלקית לסדרא ושמעית רב חונה בשם רב אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע. התיב ר' יוסה והא מתני' פליגא בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה ובמוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור. מן מה דא"ר יוסה מתני' פליגא הווי איתתבת בין גואל ישראל לרופא חולים. ר' אחא בר יצחק בשם ר' חונה רובה דציפורין יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע ומהו אומר רחים ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדים הנאמני' עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבילה ההרוסה השוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה בכף עריצים ויבלעוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים כי לישראל עמך נתתה באהבה לנחלה ולזרע ישורון ירושה הורשת כי באש החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור (זכריה ב) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ר' אבודמא דציפורין בעא קומי רבי מנא איכן הוא אומרה אמר לו ואדיין את לזו. כן אמר רב ירמיה בשם רב כל דבר שהוא לבא אומרו בעבודה. כל דבר שהוא לשעבר אומרו בהודייה. מתני' אמרה כן נותן הודייה לשעבר וצועק לעתיד לבא. אי זו היא שבע מעין שמונה עשרה רב אמר סוף כל ברכה וברכה ושמואל אמר ראש כל ברכה וברכה. אית תניי תני שבע מעין שמונה עשרה אית תניי תני שמונה עשרה מעין שמונה עשרה מאן דאמר שבע מעין שמונה עשרה מסייע לשמואל מאן דאמר שמונה עשרה מעין שמונה עשרה מסייע לרב. רבי זעירה שלח לרבי נחום גבי ר' ינאי בי רבי ישמעאל א"ל אי זו היא שבע מעין שמונה עשרה דשמואל א"ל הביננו רצה תשובתינו סלח לנו גואלינו רפא חוליינו ברך שנותינו. אמר רבי חגיי אם היו ימות גשמים אומר גשמי ברכה אם היו טללים אומר טללי ברכה כי מפוזרים אתה מקבץ ותועים עליך לשפוט ועל הרשעים תשית ידך וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך ובחידוש בית מקדשך כי טרם נקרא אתה תענה כאמור (ישעיהו סה) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע ברוך ה' כי שמע קול תחנוני בא"י שומע תפילה ואומר שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות אחרונות:

מתוך: ירושלמי תענית ב ג (עריכה)

הלכה ג משנה

מתניתין ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרו' אלא אומר תחתיהם (מלכים א ח) רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וגו' (ירמיהו יד) אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרו' ואומר חותמיהם:

הלכה ג גמרא

גמרא כל הברכו' אחר חיתומיהן ואין אומר אחר ברכה פסוק. התיב רבי יצחק בר' אלעזר קומי ר' יוסה מכיון דו אמר חותמותיהן ויאמר ברכה פסוק אמרין הכן הוא הדין מלייא.

דהוא סבר מהו אחר חותמותיהן שאם היה עומד בשחרית והזכיר של ערבית וחזר וחתם בשל שחרית יצא. אמר רבי אחא כל הברכות מעין חותמותיהן ואילין דאמרין (ישעיהו יב) צהלי ורני ישבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל אין בו משום ברכה פסוק:

מתוך: ירושלמי תענית ב ד (עריכה)

הלכה ד משנה

מתניתין על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה בא"י גואל ישראל:

הלכה ד גמרא

גמרא ולא יצחק נגאל. מכיון שנגאל יצחק כמו שנגאלו כל ישראל. רבי ביבי אבא בשם ר' יוחנן אמר אברהם לפני הקב"ה רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה להשיב ולומר לפניך אתמול אמרת לי (בראשית כא) כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו את אומר (בראשית כב) והעלהו שם לעולה. ח"ו לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך כן יהי רצון מלפניך ה' אלהי שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא. ה' יראה את נזכר להם עקידתו של יצחק אביהם ומתמלא עליהם רחמים מה כתיב בתריה (שם) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו'. מהו אחר א"ר יודה בי ר' סימון אחר כל הדורות עתידין בניך ליאחז בעונות ולהסתבך בצרות וסופן להגאל בקרניו של איל הזה שנאמר (זכריה ט) וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. רבי חונה בשם ר' חיננה בר יצחק כל אותו היום היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה וניתור ויוצא נאחז בחורש זה וניתור ויוצא נאחז בסבך זה וניתור ויצא אמר לו הקב"ה אברהם כך עתידין בניך נאחזים בעונות ומסתבכין במלכיות מבבל למדי ממדי ליון ומיון לאדום. אמר לפניו רבון העולמים יהיה כן לעולם א"ל וסופן להגאל בקרניו של איל הזה וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן:

מתוך: ירושלמי תענית ב ה (עריכה)

הלכה ה משנה

מתניתין על השנייה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה בא"י זוכר הנשכחות:

הלכה ה גמרא

גמרא ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים אחת אומרת נפול לים ואחת אומרת נחזור למצרים ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה ואחת אומרת נצווח כנגדן. זו שאמרה נפול לים אמר להן משה (שמות יד) התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' זו שאמרה נחזור למצרים אמר להן משה (שם) כי את שאר ראיתם את מצרים היום וגו' וזו שאמרה נעשה עמהן מלחמה אמר להן משה (שם) ה' ילחם לכם וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להן משה ואתם תחרישון:

מתוך: ירושלמי תענית ב ו (עריכה)

הלכה ו משנה

מתניתין על השלישית הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה בא"י שומע תרועה:

הלכה ו גמרא

גמרא רבן שמעון בן לקיש בשם רבי ינאי שיתף הקדוש ברוך הוא שמו הגדול בישראל למלך שהיה לו מפתח של

פלמנטריא קטנה אמר המלך אם אני מניח' כמות שהיא אבידה היא אלא הריני עושה לה שלשלת שאם אבדה השלשלת תהא מוכחת עליה. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם מניח אני את ישראל כמות שהם נבלעין הן בין העכו"ם אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם והן חיים מה טעמא (יהושע ז) וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול שהוא משותף בנו מיד (שם) ויאמר ה' אל יהושע קום לך קם לך ההוא דאדכרת. ר' ינאי זעירא בשם אבהתיה כל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו ויאמר לו הקב"ה קום לך אל יפול. ובלבד יחיד על הציבור:

מתוך: ירושלמי תענית ב ז (עריכה)

הלכה ז משנה

מתניתין על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם הזה בא"י שומע צעקה:

הלכה ז גמרא

גמרא כתיב (שמואל א ז) ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' וכי מים שפכו אלא מלמד ששפכו את לבם כמים ויאמר שמואל חטאנו לה'. א"ר שמואל בר רב יצחק לבש שמואל חלוקן של כל ישראל אמר לפניו רבון העולמים כלום אתה דן את האדם אלא על שהוא אומר לפניך לא חטאתי (ירמיהו ב) הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי ואלו אומרי' לפניך חטאנו:

מתוך: ירושלמי תענית ב ח (עריכה)

הלכה ח משנה

מתניתין על החמישית היא אומ' מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה בא"י שומע תפילה:

הלכה ח גמרא

גמרא כתיב (מלכים א יא) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו'. ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות אמר ר' שמליי דיבורא א"ל ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי ענני ה' ענני ענני בזכיתי ענני בזכות תלמידי:

מתוך: ירושלמי תענית ב ט (עריכה)

הלכה ט משנה

מתניתין על השישית הוא אומר מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ:

הלכה ט גמרא

גמרא כתיב (יונה ב) ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני. לא צורכה דלא דוד ושלמה ואח"כ אליהו ויונה. אלא בשביל לחתום במרחם על הארץ: על השביעית. משום סומכוס אמרו ברוך משפיל רמים. ניחא שלמה דכתיב ביה (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבול לך. דוד למה על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל. אמר רבי אבהו כתיב (תהילים ד) בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש:

מתוך: ירושלמי תענית ב י (עריכה)

הלכה י משנה

מתניתין מעשה בימי ר' חלפתא ובימי ר' חנניה בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את כל הברכה וענו אחריו אמן תקעו הכהנים תקעו מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה הריעו בני אהרן הריעו מי שענה את אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח:

הלכה י גמרא

גמרא תני לא היו עונין אמן בבית המקדש ומה היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומניין שלא היו עונין אמן במקדש ת"ל (נחמיה ט) קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם. ומניין על כל ברכה וברכה ת"ל ומרומם על כל ברכה ותהלה:

מתוך: ירושלמי תענית ב יא (עריכה)

הלכה יא משנה

מתניתין שלש תעניות הראשונו' אנשי משמר מתענין ולא משלימין ואנשי בית אב לא היו מתענין שלש שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין שבע אחרונות אלו ואלו מתענין ומשלימין דברי ר' יהושע וחכ"א שלש תעניות הראשונות אלו ואלו לא היו מתענין שלש שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין ואנשי בית אב לא היו מתענין ושבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין אנשי משמר מותר לשתות יין בלילות אבל לא בימים ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת:

הלכה יא גמרא

גמרא מפני מה אנשי מעמד מותרין לשתות מים בלילות אבל לא בימים שאם תכבד העבודה על אנשי משמר יצטרפו אנשי מעמד עמהן אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה שהם תדירין בעבודה. אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס בחמישי מותרין מפני כבוד השבת הא שאר כל הימים אסורין. ר' יוסה ר' אבהו בשם ר"י ר' אבון ר' יסא בשם חזקיה גזרו עליהן שלא יכנסו לשבתן מנוולין. תמן תנינן אלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין והמנודה שהתירו לו חכמים. הא שאר כל בני אדם אסורין. א"ר סימון גזרו עליהם שלא יכנסו לרגל מנוולין. תני כל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותו היום וכל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואינו מכיר אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותה השבת. וכל מי שאינו מכיר לא אנשי משמר שלו ולא אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועים ר' אומר אומר אני שהוא אסור לעולם אלא שתקנתו קלקלתו שהוא מותר בהספד.

כמה דתימר קלקלתו תקנתו שהוא אסור בהספד ודכוותה קלקלתו תקנתו שיהא אסור במלאכה:

מתוך: ירושלמי תענית ב יב (עריכה)

הלכה יב משנה

מתניתין כל הכתוב במגילה די לא למיספד לפניו אסור לאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור די לא להתענאה לפניו ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר:

הלכה יב גמרא

גמרא מתני' דר"מ דר"מ אמר די לא למספד אסור להתענות ודלא להתענות מותר בהספד ודי לא סתם כדי לא להתענייא. א"ר יונה אילין יומיא די לא למספד בהון מקצתן די לא להתענייא בהון אמר רשב"ג מה ת"ל בהון בהון שני פעמים אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוהי ייסר בצלוי. א"ר יוסי בי ר' בון שהוא צריך להזכירן מבערב ואתייא כיי דא"ר זעירה בשם רב חונה אומרה בלילי שבת וביומו. מתני' או בי"א כר' יוסי או בי"ב כר"מ וקשיא על דר"מ. לא כן תני בתרין עשר ביה יום טיריון וא"ר יעקב בר אחא בטל יום טיריון יום שנהרג לוליינוס ופפוס. יום תלת עשר ביה יום נקנור מהו יום נקנור שלטון משל מלכות יון עובר לאלכסנדריא ראה את ירושלם וחירף וגידף וניאץ ואמר בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה ויצא אליו אחד משל בית חשמוניי והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרובין שלו וכיון שהגיע לקרובין שלו קטע את ידו וחתך את ראשו ותחבן בעץ וכתב מלמטן הפה שדיבר באשמה והיד שפשטה בגאוה ותלוין בקונטס נגד ירושלם. על דעתיה דרבי מאיר ניחא בא לאסר לפניו על דעתיה דרבי יוסה מה בא לאסר. לאסר לפניו לית ליה עצמו אסור מפני ארבע עשר. בא להודיעך שהוא אסור בהספד ואפילו על דרבי מאיר לית היא מקשייא לא כן תני בתרין עשר ביה יום טיריון וא"ר יעקב בר אחא בטל יום טיריון יום שנהרג לוליינוס ופפוס. בארבע עשר ובחמשה עשר פורייא די לא למיספד בשית עשר ביה שרייו למיבני שור ירושלם די לא למיספד. על דעתיה דר"מ ניחא בא לומר לפניו על דעתיה דר' יוסה מה בא לומר. לומר לפניו לית ליה עצמו אסור מפני ט"ו. בא להודיעך שהוא אסור בהספד ואפילו על דעתיה דר"מ לית היא מקשייא לא כן תני בתרין עשר ביה יום טיריון וא"ר יעקב בר אחא בטל יום טיריון יום שנהרג בו לוליינוס ופפוס. בשבעת ביה קמון עממיא על פליטת ספריא במדינת בולקים ובית זבדין והוה פרקין על דעתי' דר"מ ניחא בא לוסר עצמו על דעתיה דר' יוסה מה בא לוסר לפניו לית ליה עצמו אסור. א"ר יוסה כל אילין מילייא לא מסייען ולא תברן לא על דר"מ ולא על דר' יוסה לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן נסים לישראל תדע לך שהוא כן דתנינן בריש ירחא דניסן דיתקן תמידא די לא למיספד. בלא כך אינו אסור מחמת ראש חדש. אבל בשבתות ובימים טובים מתענין לפניהן ולאחריהן. מה ראיתה להקל באלו ולהחמיר באלו. שאלו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק ואלו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק הדא דתאמר עד שלא בטלה מגילת תענית אבל משבטלה מגילת תענית בטלו כל אלו. ר' חנינה ורבי יונתן תריהון אמרין בטלה מגילת תענית ר' בא ור' סימון תריהון אמרין בטלה מגלת תענית ריב"ל אמר בטלה מגילת תענית. א"ר יוחנן אמש הייתי שונה מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד ואמרו עליו על רבי אליעזר שסיפר ועל ר' יהושע שרחץ אמר להם רבי יהושע צאו והתענו על מה שהתעניתם ואת אמר בטלה מגילת תענית. א"ר בא ואפילו תימר בטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו. מיליהון דרבנן אמרי בטלה מגילת תענית רבי יונתן ציים כל ערובת ריש שתא רבי אבון ציים כל ערובת שובא רבי זעירה צם תלת מאוון צומין ואית דאמרי תשע מאוון ולא חש למגילת תענית. רבי יעקב בר אחא מפקד לספריא אין אתת איתא מישאלונכון אימרון לה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים:

מתוך: ירושלמי תענית ב יג (עריכה)

הלכה יג משנה

מתניתין אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים אלא שלש תעניות הראשונו' שני וחמישי שני ושלש שניות חמישי שני וחמישי רבי יוסה אומר כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות:

הלכה יג גמרא

גמרא שמעון בר בא אמר אתא עובדה קומי ר' יוחנן והורי כר' יוסי והוה ר' אלעזר מצטער אמר שבקין סתמא ועבדין כיחידייא. אשכח תני לה ר' חייה בשם ר"מ כד שמע דתני לה ר' חייה בשם ר' מאיר אמר יאות סבא ידע פרקי גרמה. ר' מנא בעא קומי ר' יודן לא כן אמר ר' חזקיה ר' אבהו בשם ר' לעזר כ"מ ששנה ר' מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם. א"ל ולא רבי דילמא חורן. מה הן אין דאשכח ר' מתני מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם אתר דלא אשכח ר' מתני מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת ור' שנה סתם לא כל שכן שתהא הלכה כסתם. ואתא ר' חזקיה ר' יעקב בר אחא ר"ש בר בא בשם ר' לעזר ואפילו אחרים שנו מחלוקת ור' שנה סתם הלכה כסתם ולמה הוא מורה לה כיחידייא. רבי שמואל בר ינאי בשם ר' אחא הדא דאת אמר בשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם. ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' אתא חדא דאת אמר ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם:

מתוך: ירושלמי תענית ב יד (עריכה)

הלכה יד משנה

מתניתין אין גוזרין תענית בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין דברי רבן גמליאל א"ר מאיר אף על פי שאמר ר"ג אין מפסיקין מודה הוא שאין משלימין וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת:

הלכה יד גמרא

גמרא כמה היא התחלה ר' בא אמר אחת ר' יוסה אמר שתים וכן נפק עובדא כהדא דר' בא. ובמה קורים ר' יוסה אמר קורין ברכות וקללות. א"ל ר' מנא בנין מודעתין דהוא תעניתא רביעין על מעיהון ולא ידעין דהוא תעניתא א"ל להודיעך שקורין

ברכות וקללות. ר' יודן קפודקייא אמר קומי ר' יוסה בשם ר' יודה בר פזי קורין בראש חדש קם ר' יוסה עם ר' יודה בר פזי א"ל אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא א"ל אבא לא אמר כן אלא בעייני טב ע"י דאינון ידעין דהוא ריש ירחא הן קורין בראש חדש ושאר כל המקומות קורין ברכות וקללות. תני תשעה באב שחל להיות ערב שבת אוכל אפילו ביצה אחת ושותה אפילו כוס אחד כדי שלא יכנס לשבת מעונה דברי ר' יודה רבי יוסה אומר מתענה ומשלים ר' זעירה בשם רב יהודה ר' בא ר' אימי בר יחזקאל בשם רב הלכה כמי שהוא אומר מתענה ומשלים ולמה לא אמר הלכה כר' יוסה אית תניי תני ומחליף דברי חכמים. ר' זעירה בשם רב חונה ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת מתענה ומשלים כהדא ר' ביבי הוה יתיב קומי ר' יסא בעא מילף מיני הדין עובדה אמר ליה נימטי בייתא ציבחר. א"ל רומשא הוא א"ל אית בתענה. א"ל אית גבי תורמסין א"ל ומשלימין כר' יוסי: