ירושלמי סנהדרין ז

סנהדרין פרק ז: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ז >>

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז א (עריכה)

הלכה א משנה

ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנמק ר שמעון אומר שריפה סקילה חנק הרג זו מצות הנסקלין

הלכה א גמרא

ולרשות לא ניתן אלא דין הרג לבד סקילה מניין וסקלתם באבנים ומתו שריפה שנאמר באש ישרפו אותו ואתהן הרג נאמר כאן נקימה ונאמר להלן והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית מה נקימה האמורה להלן חרב אף נקימה האמורה כאן חרב חנק לית משכח ליה אמרת כל מיתה האמורה בתורה סתם אין אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה ותלו אותו בחנק רבי שמעון אומר שריפה חמורה מסקילה ורבנין מרין סקילה חמורה משריפה ר"ש אומר חנק חמור מהרג ורבנין מרין הרג חמור מחנק ר"ש דרש כל שם בת כהן בשריפה ורבנין מרין כל שם ארוסה בסקילה ר"ש דרש מה בת כהן שהחמירה תורה בארוסה שתהא בשריפה היקילה בנשואה שתהא בסקילה בת ישראל שהיקילה תורה בארוסה שתהא בסקילה אינו דין שנקל עליה בנשואה שתהא בהריגה ורבנין דרשין מה אם בת ישראל שהחמירה התורה בארוסה שתהא בסקילה היקילה בנישואיה שתהא בשריפה בת כהן שהיקילה התורה באירוסיה שתהא בשריפה אינו דין שנקל עליה בנישואיה שתהא בחניקה ר אבהו בשם ר יוסי בן חנינה כל מיתה שהיא למטה ממיתת אביה בשריפה כשהיא אצל אביה עם אביה בשריפה ועם חמיה בסקילה את אביה היא מחללת באש תשרף רבי ליעזר אומר עם אביה בשריפה עם חמיה בסקילה היא בשריפה ואין בעולה בשריפה היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה כיוצא בהם בשריפה היא והן בשריפה כיוצא בהן בסקילה היא והן בסקילה כיוצא בהן בחנק הן בשריפה והיא בחנק רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה רבנין דרשין אנשי עיר הנדחת בכלל עובדי עכו"ם היו במסקילה יציאו לידון בקלה שבמיתות בשריפה לא דייך שאת מוציאה לידון בקלה שבמיתות בשריפה אלא שאת מוציאן בקלה שבמיתות בחניקה רבי שמעון דרש נביא השקר בכלל עובדי עכו"ם היה בשריפ יצא לידון בקלה שבמיתו בסקילה לא דייך שאת מוציא לידון בסקילה אלא שאת רוצה להוציאן בקלה שבמיתות בהריגה רבי שמואל בר סוסרטאי בשם ר אבהו מחלף רבנן דרשין נביא השקר בכלל עובדי עכו"ם היה בסקילה יצא לידון בקלה שבמיתות בשריפה לא דייך שאת מוציאו בשריפה אלא שאת מוציאו לידון בקלה שבמיתות בחניקה רבי שמעון דרש אנשי עיר הנדחת בכלל עובדי עכו"ם היו בשריפה יצאו לידון בקלה שבמיתות בסקילה לא דייך אלא שאת מוציאן לידון בקלה שבמיתות בהריגה

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז ב (עריכה)

הלכה ב משנה

מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכבותיו ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שהוא פותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו והיא יורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו והיא יורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו אמר רבי ליעזר בי רבי צדוק מעשה בבת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו מפני שלא היה בית דין שבאותה שעה בקי

הלכה ב גמרא

ויתן קשה בפני עצמו אמר שלא ימות שכן מצאנו שבשעה שסתם חזקיה את מוצא מימי גיחון העליון במנים דקים סתמן ר קריספא בשם רבי יוחנן בפתילה של בעץ היא מתניתא מהו בפתילה של בעץ רבנין דקיסרין אמרין אבר וקסטיטיריון מעורבין אמר רבי יוסי בי רבי בון אתיא כמאן דמר מדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ברם כמאן דמר יורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו בפתילה של נפט היא מתניתא תני קודם לארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש ניטלו דיני נפשות מישראל בימי רבי שמעון בן יוחי ניטלו דיני ממונות מישראל אמר רבי שמעון בן יוחי בריך רחמנא דלי נא חכים מידון אמר רבי לעזר בי ר צדוק תינוק הייתי ורוכב על כתיפו דאבא וראיתי בת כהן שזינת והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו תינוק היית ואין עדות לתינוק כד חמא דלא מילתא לא היה פחות מבן עשר שנין כד היה מהלך עם רבו לא הוה פחות מן תלתין שנין דלית אורחא דגברא רבא מהלך עם בר נש פחות מתלתין שנין ותני כן אמר רבי מעשה שהייתי אני בא ור לעזר בי ר צדוק מבית שיריון ואכלנו תאנים וענבים עראי חוץ לסוכה

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז ג (עריכה)

הלכה ג משנה

מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה רבי יהודה אומר ניוול הוא זה אלא מניח את ראשו על הסדן וקוצץ אותו בקופץ אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו

הלכה ג גמרא

מודה ר יהודה שאין מיתה מנוולת מזו אלא שאמרה תורה ובחוקותיהם לא תלכו א"ר יוחנן ותני כן ירצח הרוצח במה שרצח יכול אם הרגו בסייף יהרגנו בסייף במקל יהרגנו במקל נאמר כאן נקימה ונאמר להלן והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית מה נקימה שנאמר להלן בחרב אף נקימה שנאמר כאן מיתה בחרב יכול יטילינו מבין האגפיים נאמר כאן ובעת הרע מקרבך ונאמר להלן ואתה תבער הדם הנקי מקרבך הבערה הבערה עריפה עריפה מה הבערה שנאמר להלן מול העורף אף כאן מולף העורף מה עריפה שנאמר להלן התזת הראש אף כאן התזת הראש

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז ד (עריכה)

הלכה ד משנה

מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קלה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה

הלכה ד גמרא

חנק לית משכח אמרת הרי זו מיתה בתורה וכל מיתה שנאמר בתורה סתם אין את רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי רבי יאישה אמר לו רבי יונתן לא מפני שהיא קלה אלא שנאמרה סתם וכל מיתה שנאמרה סתם אי אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה תלו אותו בחנק אמרת סדר חנק כך הוא זה מושך אצלו וזה מושך אצלו כהנא בעא קומי רב תמן את מר זה מושך הילך וזה מושך הילך וכא את מר זה מושך אצלו וזה מושך אצלו אמר ליה תמן זה מלפניו וזה מלאחריו ברם הכא דין מן דין סיטרא ודין מן דין סיטרא

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז ה (עריכה)

הלכה ה משנה

אילו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה והבא על הזכר ועל הבהמה והאשה המביאה עליה את הבהמה והמגדף והעובד עכו"ם והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו והבא על נערה מאורס והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר מורה

הלכה ה גמרא

לכן צריכה בהעלם אחד אבל בשני העלימות שכן אפי באשה אחת בא עליה וחזר ובא עליה בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ר שמעון בריה דרבי הלל בן פזי בעא קומי ר הלל בר פזי מתניתא באשה אחת שיש לה שמות הרבה אבל אם היו נשים הרבה והעלימות הרבה בהעלם אחד הוא אמר ליה לכן צריכה בהעלם אחד דאיתפלגון הוא בהעלם אחד והיא בחמשה העלימות רבי יוחנן אמר הוא מביא קרבן אחד והיא מביאה חמשה קרבנות רבי שמעון בן לקיש אמר כשם שאינו מביא אלא קרבן אחד כך אינה מביאה אלא קרבן אחד שלא תאמר יעשו נשים הרבה והעלימות הרבה בהעלם אחד איני חייב אלא אחת לפום כן צריך מימר חייב על כל אחת ואחת א"ר בון בר חייה תני רבי ישמעאל כן לא תנחשו ולא תעוננו והלא הניחוש והעיגון בכלל היו ויצאו מן הכלל לחלוק על הכלל כלל בהיכרת ופרט בהיכרת מילתיה דרבי יוחנן אמרה כלל ופרט הוא דמר ר אבהו בשם רבי יוחנן כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו והלא אחותו בכלל היית ויצאת מן הכלל לחלוק על הכלל התיב ר לעזר והכתיב ערות אחות אמך וערות אחות אביך לא תגלה אמר ליה לצורך יצאת לידון בערייה והכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלתה את ערותה את מקורה הערה והיא גילתה את מקור דמיה אמר לי לצורך יצאת לידון בערייה שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה אלא משום טומאת ערייה לא נעשה בה את המערה כגומר לפום כן צריך מימר והכתיב ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דודו גלה א"ל לצורך יצאת לידון בערירי דאמר רבי יודן כל אתר דתימר ערירים יהיו הווין בלא וולד וכל אתר דתימר ערירים ימותו קוברין את בניהן אמר ר יוסי דודתו לצורך יצאת למעט את אשת אחיו מאמו מה טעמא נאמר כאן דודתו ונאמר להלן או דודו או בן דודו יגאלנו מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף דודתו שנא כאן באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו לימדה מדודתו מה דודתו שנא להלן באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו שנאמר כאן באשת אחיו מאביו הכ מדבר עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל תני רבי ישמעאל נאמרה כאן אשת אחיו ונאמר להלן ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה אף אשת אחיו יש לה היתר יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה והא ר יוחנן מקשי לה מנן תיתי ליה ר אבהו בשם ר לעזר בשם ר הושעיה שתי לאוין וכרת אחד לאוין חולקין את ההכרת מה טעמא בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו וכתיב איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו הרי כאן שני לאוין וכרת אחד לאוין חולקין את ההכרת ועוד מן הדא שמואל בר אבא בעא קומי ר זעירא ויצאו שלמים ויחלקו על כל הקדשים בטומאה א"ל לצורך יצאו למעט קדשי בדק הבית שאין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא ולא מתניתא היא קדשי המזבח מצטרפין זה עם זה למעילה וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בקדשי בדק הבית מכיון שאינן מצטרפין אינן חולקין אמר רבי חנינה וכן היא צריכה ליה ויחלקו ולא יצטרפו כלל בעשה ופרט בלא תעשה מילתיה דר לעזר אמרה כלל ופרט הוא ר לעזר אומר לוקין ע"י חרישה בשביעית רבי יוחנן אמר אין לוקין על ידי חרישה בשביעית מה טעמא דר לעזר ושבתה הארץ שבת לה כלל שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר פרט הזורע והזומר בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהם אלא מה הזורע והזומר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן מה עבד לה ר יוחנן שני דברים הן ושני דברים שיצאו מן הכלל חולקין על דעתי דר אלעזר אינן חולקין ואית ליה לחלוק אינן חולקין הא ללמד מלמדין על דעתיה דרבי יוחנן אינן מלמדין שנייה היא שכלל בעשה ופרט בלא תעשה ואין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה על דעתיה דר לעזר עשה מלמד על לא תעשה אבל לא תעשה אינו מלמד על עשה על דעתיה דר יוחנן ניחא מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות על דעתיה דר לעזר מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות כשם שאין מלמדין לענין איסור כך לענין היתר לא ילמדו אמר ר בא קרתיגנאה טעמא דרבי יוחנן שש שנים תזרע שדך לא בשביעית ושש שנים תזמר כרמך לא בשביעית כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא ועובר בעשה ר ירמי אמר עובר בעשה רבי יוסי אומר אפילו בעשה אין בו והכתיב מלא ושבתה הארץ שבת לה לענין לא תעשה שבו יהו לוקין על התוספת רבי יוחנן פתר מתניתא יכול יהו לוקין על ידי חרישה בשביעית הרי רבי לעזר פתר מתניתא יכול יהו לוקים על איסור שני פרקים הראשונים אית תניי תני ושש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואית תניי תני שדך לא תזרע וגו מאן דמר שש שנים מסייע לרבי יוחנן ומאן דמר שדך לא תזרע מסייע לר לעזר צתניתא מסייע לרבי לעזר השמר בלא תעשה פן לא תעשה וכתיב שם תעלה עולותיך ושם תעשה שם תעלה זו העלייה ושם תעשה זו השחיטה וזריקה מה העלייה שהוא בעשה הרי היא בלא תעשה אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה בגין דכתיב שם תעלה ושם תעשה והא אילו לא כתיב שם תעלה ושם תעשה אין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה מה עבד לה רבי יוחנן שלא תאמר כמה דתימר גבי שבת חפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת ודכוותה שחט והעלה לא יהא חייב אלא אחת לפום כן צריך מימר חייב על כל אחת ואחת רבי זעירה רב חייה בר אשי בשם כהנא הנוטע בשבת חייב משום זורע רבי זעירה אומר זומר כנוטע נטע וזמר בשבת על דעתיה דכהנא חייב שתים על דעתיה דרבי זעירה אינו חייב אלא אחת כלום אמר רבי זעירה אלא זומר כנוטע דילמא נוטע כזומר הכל היה בכלל זריעה ויצאת זמירה להחמיר על עצמה מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה את פוטרו משום זורע הוי לא שנייא נטע וזמר בשבת בין על דעתיה דכהנא בין על דעתיה דרבי זעירה חייב שתים

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז ו (עריכה)

הלכה ו משנה

הבא על האם חייב עליה משום אם ומשום אשת אב ר יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת האב ומשום אשת איש בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו בין מן האירוסין בין מן הנישואין הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין בין מן הנישואין

הלכה ו גמרא

אזהרה לבא על האם מניין ערות אמך לא תגלה כרת מניין כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם אזהרה לבא על אשת אב מניין ערות אשת אביך לא תגלה כרת מניין כי כל אשר יעשה וגו עונש מניין ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו וגו אזהרה לבא על כלתו מניין ערות כלתך לא תגלה כרת מניין כי כל איש אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו עונש מניין ואיש אשר ישכב את כלתו וגו תניתה הכא תניתה בכריתות ניחא בכריתות שהוא מביא קרבן וחוזר ומביא קרבן אית לך מימר בסנהדרין שהוא נסקל וחוזר ונסקל א"ר יודן אבוי דר מתנייה להתרייה איתאמרת שאם התרו בו משום אשת אב לוקה משום אם לוקה ויתרו בו משום אשת איש א"ר אבין תיפתר בפנויה תמן תנינן רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו חייב אלא אחת הא אם היתה אמו ראויה לאביו חייב שתים רבי אבהו בשם ר יוחנן לא נשייא בין שהיתה אמו ראויה לאביו בין שאין אמו ראויה לאביו אינו חייב אלא אחת טעמא דר יוחנן אמך היא משום אמו אתה מחייבו ערה את כל הפרשה לאם ר בון בר חייה בעא קומי ר זעירא מה ראה ר יוחנן לתפוש את האם ולהניח אשת האב א"ל דהוא סבר כר ישמעאל דר ישמעאל דרש ערות <אשת> אביך בזכר הכתוב מדבר ואין אביו בכלל הזכר אלא לחייבו שתים דתני הבא על אביו חייב עליו שתים וניתני שלשים ושבע כריתות בתור ר מנא אמר כל שם זכר אחד ערות אשת אביך באשת אב הכתוב מדבר ערות אמך זו אמו שהיא אשת אביו אמו שאינה אשת אביו מניין אמך היא לא תגלה ערותה מה עבד לה ר <ישמעאל> עקיבה פתר לה לאחר מיתה ולית לרבי <עקיבה> ישמעאל בן ערות אביך היא לא שנייא בין בחייה בין לאחר מיתה רבי עקיבה דרש ערות <אשת> אביך באשת אב הכתוב מדבר ערות אמך זו אמו שהיא אשת אביו אמו שאינה אשת אביו מניין אמך היא לא תגלה ערותה מה עבד לה ר ישמעאל פתר לה לאחר מיתה ולית לי לר עקיבה כן ערות אביך ערות אמך מה אביך כל שהוא אביך בין לעונש בין לאזהר אף אמך כל שהוא אמך בין לעונש בין לאזהר לא מסתברא דדריש אהן קרייא אלא ר יודה דלית ליה אמו שהיא אשת אביו צריך מידרוש ערות אביך וערות אמך מה אביך כל שהוא אביך בין לעונש בין לאזהרה אף אמך כל שהיא אמך בין לעונש בין לאזהרה א"ר זעירה הדא אמרה למידין מגזרה שוה אפילו מופנה מצד אחד אמר ליה רבי יודן לית דא פשיטא על דר עקיבה דרבי עקיבה אמר גזירה שוה אף על פי שאינו מופנה רבי ירמיה בעי הבא על אמו מהו שהוא חייב עליה משום אשת איש תא חמי אילו בא אחר עליה חייב משום אשת איש בנה לא כל שכן התיב רבי יוסי הרי חורגה הרי הוא חייב עליה משום אשת איש ובנה אינו חייב עליה משום אשת איש דתני אף בשאר כל העריות כן חמותו ואשת איש את תופשו משום חמותו כלתו ואשת איש את תופסו משום כלתו אחותו ואשת איש את תופסו משום אחותו מבריחו מן החמורה ומקנתרו בקלה לית יכיל דתני הבא על אחותו חייב עליה משום אחותו ומשום בת אשת אביו ר יוסי בי ר יודה אומר הבא על אחותו אינו חייב עליה אלא משום שם אחד בלבד וכן הבא על כלתו ר ירמיה ר אבהו בשם ר יוחנן אתייא דר יוסי בי ר יודה כשיטת ר יודה אביו כמה דר יודה תופש שם ראשון כן ר יוסי בי ר יודה תופש שם ראשון חזר ר ירמיה ר אבהו בשם ר יוחנן לית לר יוסי בי ר יודה כשיטת ר יודה אביו תמן אמו בלא אשת אביו חייב אשת אביו בלא אמו חייב ברם הכא מצינו בת אשת אביו בלא אחותו הוא מותר בה

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז ז (עריכה)

הלכה ז משנה

הבא על הזכר ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאת אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידיה לפיכך אמר הכתוב תיסקל דבר אחר שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל איש פלוני על ידיה

הלכה ז גמרא

אזהרה לבא על הזכר מניין ואת זכר לא תשכב משכבי אשה כרת מניין כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו עונש מניין ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם את יליף דמיהם בם מדמיהם בם עד כדון לשוכב לנשכב מניין ואת זכר לא תשכב משכבי אשה קרי ביה לא תישכב עד כדון כר עקיבה כר ישמעאל לא יהי קדש מבני ישראל כרת לנשכב כר ישמעאל מניין ר ירמיה בשם ר אבהו נאמר כאן קדש ונאמר להלן וגם קדש היה בארץ את למד קדש מקדש וקדש מתועבה ר חייה בר אדא בשם רבי חנינה תועבה מתועבה א"ר יוסי בי ר בון מתניתא אמרה כן תועבה עשו שניהם שניהם בסקילה שניהם באזהרה שניהן בהכרת אזהרה לבא על הבהמה מניין ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה כרת מניין כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו עונש מניין ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת את יליף דמיהם בם מדמיהם בם עד כדון כר"ע כר ישמעאל ר ישמעאל מן אתריה ור עקיבה מן אתריה כרת לנשכב על דר ישמעאל לית משכח עונד לנשכב בין על דר ישמעאל בין על דר עקיבה לית משכח וכתיב זובח לאלהים יחרם מה זה בסקילה וכרת אף זה בסקילה וכרת מה מפקא מביניהון שכב את הזכר ונשכב ממנו על דעתיה דרבי ישמעאל אינו חייב אלא אחת על דעתיה דר עקיבה חייב שתים שכב את הבהמה ונשכב הימנה בין על דעתיה דר עקיבה בין על דעתיה דר ישמעאל חייב שתים שכב את הזכר ואת הבהמה חייב שתים נשכב מן הזכר ומן הבהמה חייב שתים שכב שני זכרים כאחת מאחר שמתחייבין על ידו שנים חייב שתים תני הזכר לא עשה בו את הקטן כגדול והבהמה עשה בה את הקטנה כגדולה אמר רבי לעזר לעולם אינו מתחייב עליה עד שתהא בת שלש שנים ויום אחד רבי בון בר חייה בעא מרבי זעירא מה ראה רבי ישמעאל ורבי עקיבה ליחלק בזכר ובבהמה ובשאר כל העריות לא נחלקו אמר ליה שבכל העריות כתוב בהן שאר בשר ואילו אין כתוב בהן שאר בשר התיבון הרי נדה אין כתיב בה שאר בשר ונחלקו עליה ר ירמיה בשם ר אבהו מכיון דכתיב קריבה קריבה כמי שכולהם כאן וכולהם כאן ר חייה בר אדא בשם רבי חנינא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה א"ר יוסי בי ר בון היא בל תקרב היא בל תגלה אזהרה לאשה המביאה את הבהמה עליה מניין ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל היא כרת מניין כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו עונש מניין ואשה אשר תעמד לפני בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם את יליף הריגה מהריגה סקילה מסקילה ודמיהם בם מדמיהם בם רבי בא בר ממל בעי הגע עצמך שבא עליה שוגג הרי היא נסקלת על ידיו והוא פטור ר שמעון בעי הגע עצמך שחרש בשבת הרי הוא נסקל על ידה והיא פטורה לית לך אלא כהדא דמר ר שמואל בר רב יצחק כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרתון אין כתיב כאן אלא למען יכרת כאינש דמר שחוק טימייה דפלן דאפיק בריה לעבדא בישא

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז ח (עריכה)

הלכה ח משנה

המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם אמר רבי יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי נגמר הדין לא היו הורגין בכינוי אלא מוציאין את כל האדם לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן ואומר לו אמור מה ששמעתה בפירוש והוא אומר והדיינים עומדין על רגליהם וקורעין ולא מאחין והשני אומר אף אני כמוהו והשלישי אומר אף אני כמוהו

הלכה ח גמרא

אזהרה למגדף מניין אלהים לא תקלל כרת מניין איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו עונש מניין ונוקב שם ה מות יומת וכרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר בדיינים הכתוב מדבר אם על הדיינים הוא מזהיר לא כל שכן על הכינויים אם על הכינויים הוא עונש כרת לא כל שכן על שם המיוחד אית תניי תני על הכינויים באזהרה וכרת על שם המיוחד במיתה אית תניי תני על הכינויים באזהרה ועל שם המיוחד במיתה וכרת מאן דמר על הכינויים באזהרה וכרת אלהים לא תקלל ועוד איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו בכרת ועל שם המיוחד במיתה ונוקב שם ה מות יומת ומאן דמר על הכינויין באזהרה אלהים לא תקלל ועל שם המיוחד במיתה וכרת ונוקב שם ה מות יומת ואיש איש כי יקלל אלהיו וגו רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק זאת אומרת שדנין מספק היך עבידא פלוני הרג את הנפש יהא נידון עד שיבואו עדיו א"ל רבי יוסי ותפשין בר נשא בשוקא ומבזין ליה אלא כיני פלוני הרג את הנפש והרי עדיו שהרג את הנפש יהא תפוש עד שיבואו עדיו ואמרין ליה גדף אלא אותו השם שאמרתי לפניכם אותו קילל ובו קילל ואין העדים צריכין לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו ר שמעון בן לקיש אמר מיכן לדיינין שקיבלו עדות עומדין שדינן דין את שמע מינה שית את שמע מינה כהיא דאמר ר שמואל בר רב יצחק ואת ש"מ כהיא דאמר ר שמעון בן לקיש ואת שמע מינה שומע מפי שומע חייב לקרוע ואת שמע מינה מיכן לעד שהעיד עדותו השני אומר אף אני כמוהו והשלישי אומר אף אני כמוהו ואת שמע מינה שהוא אחד מן הקרעים שאין מתאחין ואת שמע מינה מכיון שהיו יודעין משעה הראשונה שהוא שם המיוחד שהוא צריך לקרוע ר חייה אמר ר יסא מקשי תנינן הכרוז יוצא לפניו איש פלוני בן איש פלוני יוצא ליסקל על שעבר עבירה פלונית ופלוני ופלוני עדיו כל מי שהוא יודע לו זכות יבוא וילמוד שמענו שומע מפי שומע צריך לקרוע שמעינן שומע מפי שומע ושומע מפי שומע צריך לקרוע מהו לקרוע על קללת השם נישמעינה מן הדא ויהי כשמוע המלך חזקיהו את דברי רבשקה ויקרע את בגדיו מהו לקרוע על קיללת עכו"ם מאן דאמר רבשקה עכו"ם היה קורעין מאן דאמר ישראל היה אין קורעין תני ר הושעיה אחד השומע קללת השם מישראל ואחד השומע מפי העכו"ם חייב לקרוע מה טעמא אני ה אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר מהו לקרוע בזמן הזה ר יוסה ר ירמיה בשם רבי יוחנן משרבו הגודפנים פסקו מלקרוע מהו לקרוע על הכינויין בזמצן הזה נישמעינה מהדא רבי שמעון בן לקיש היה מהלך באיסרטא פגע ביה חד כותיי והוה מגדף והוא קרע מגדף והוא קרע נחת ליה מן חמרא ויהב ליה מרתוקא גו ליביה אמר ליה בר כותיי אית לאימך מאנין מספקא לי מילתיה הדא אמרה שקורעין על הכינויין ושקורעין בזמן הזה

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז ט (עריכה)

הלכה ט משנה

העובד עבודת כוכבים א העובד ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה והמקבלו עליו לאלוה והאומר לו אלי אתה אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ המרחיץ הסך המלביש והמנעיל עובר בלא תעשה הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בלא תעשה והפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו

הלכה ט גמרא

אזהרה לעובד ע"ז מניין לא תעבדם

כרת מניין את ה הוא מגדף ונכרתה ולא מגדף כתיב כאדם שהוא אומר לחבירו גירפתה את כל הקערה ולא שיירתה בה כלום משל ר"ש בן לעזר אומר לשנים שהיו יושבין וקערה של גריסין ביניהון פשט אחד את ידו וגירף את כל הקערה ולא שייר בה כלום כך המגדף והעובד ע"ז אינו משייר לאחריו מצוה

עונש מניין והוצאת האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הזה אל שעריך וגו עד וסקלתם אותם באבנים ומתו

לא תעבדם הייתי אומר עד שיעבוד כל ע"ז שבעולם תלמוד לומר לא תשתחו להם השתחוי בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה אלא מה השתחויה מיוחדת מעשה יחיד וחייבין עליה בפני עצמה אף אני מרבה כל מעשה ומעשה שיש בה חייבין עליו בפני עצמו

אף על גב דר שמעון בן אלעזר אמר זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת מודה שאם עבדה בעבודתה בעבודת הגבוה בעבודת השתחויה שהוא חייב על כל אחת ואחת

כדמר ר שמואל בשם ר זעירא ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים א"ל מטי תנה לקדשים רבי יסא בשם רבי יוחנן זיבח לה טלה בעל מום חייב מאי כדון כיי דמר ר הילא לא תעשון כן לה אלהיכם כל לה אלהיכם לא תעשון כן

רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה לא תעבדם כלל לא תשתחוה להם פרט כי לא תשתחוה לאל אחר חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין בכלל אלא מה שבפרט

רבי בון בר כהנא בעא קומי רבי הילא לא תעשון כן כלל זובח לאלהים יחרם פרט בלתי לה לבדו חזר וכלל כלל ופרט וכלל והכל בכלל וריבה את המגפף והמנשק אמר ליה לאי זה דבר נאמר השתחויה לא ללמד על עצמו שהוא מעשה המגפף והמשתחוה שאינן מעשה מניין לאומר לו אלי אתה רב אבון בשם רבנין דתמן וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרה אלה אלהיך ישראל וגו מעתה אינו מתחייב עד שיזבח ויקטר ויאמר אמר רבי יוסי לא בא הכתוב להזכיר אלא גניין של ישראל וישתחוו לו לא לגבוה ויזבחו לו לא לגבוה ויאמרו לו לא לגבוה מאי כדון נאמר כאן אמירה ונאמר אמירה במסית מה אמירה האמורה במסית עשה בה אמירה כמעשה אף אמירה האמורה כאן נעשה בה אמירה כמעשה

כתיב וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחוו להם ולשמש או לירח אמר ר זעירה לשמש אין כתיב כאן אלא ולשמש אין כאן כלל ופרט אלא ריבויים התיב רבי אבא בר זימנא קומי רבי זעירה והא כתיב כל אשר לו סנפיר וקשקשת וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת מעתה אין כאן כלל ופרט אלא ריבויים אלא בגין דכתיב וי"ו

אמר רב יוחנן בר מרייא כל הן דאנא משכח וי"ו אנא מחיק ליה

אמר רבי שמואל בר אבודמא הייתי אומר מה שבימים יהו אסורין ומה שבגיניות ושבביברים יהו מותרין תלמוד לומר וכל אשר במים ריבה

רבי שמואל בר נחמני בשם רבי הושעיה האומר לו אלי אתה מחלוקת רבי וחכמים השתחוה לה מהו רבי יוחנן אמר דברי הכל מודין בכפיפת קומה שהוא חייב מה בין המעלה והמוריד קומתו ומה בין המעלה והמוריד שפתותיו ר יוחנן אמר במחלוקת ריש לקיש אמר במחלוקת אמר רבי זעירא קרייא מסייע לריש לקיש תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה אין לי אלא דבר שהוא מעשה המגדף והמשתחוה שאינן מעשה מניין

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז י (עריכה)

הלכה י משנה

הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש מסר למולך ולא העביר באש העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש בעל אוב זה הפיתום והמדבר משיחיו וידעוני זה המדבר בפיו הרי אילו בסקילה והנשאל בהן באזהרה

הלכה י גמרא

אזהרה לנותן מזרעו למולך מניין ומזרעך לא תתן להעביר למולך כרת מניין כי מזרעו נתן למולך ונכרתה עונש מניין איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן ומזרעך לא תתן יכול אפילו מסר ולא העביר יהא חייב תלמוד לומר ומזרעך לא תתן להעביר יכול אפילו מסר והעביר שלא למולך יהא חייב תלמוד לומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך יכול אפילו מסר והעביר למולך שלא באש יהא חייב תלמוד לומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש עברה עברה לגזירה שוה מה העברה שנאמר להלן באש אף כאן באש נמצאתה אומר לעולם אינו חייב עד שימסור ויעביר באש למולך רבי נסה בשם רבי לעזר לעולם אינו מתחייב עד שימסרנו לכומרים ויטילנו ויעבירנו העבירו כדרכו מהו תני היה מושכו ומעבירו תני העבירו ברגלו פטור רבי לעזר בי רבי שמעון מחייב אחד המולך ואחד שאר עבודה זרה רבי לעזר בי רבי שמעון אומר אינו חייב אלא למולך בלבד אינו חייב אלא על יוצאי יריכו א"ר יוחנן טעמא דר לעזר בי ר"ש מהכא לא ימצא בך בגופך לא ימצא מעביר והכרתי אותו מקרב עמו לרבות שאר עבודה זרה בהיכרת עונש מניין מזרעו נתן למולך מות יומת והוא שהעביר עצמו לא ברגלו הוא עובר מפני שהעביר את עצמו אבל אם היה מושך בו ומעבירו חייב מה היא דא"ר לעזר בי ר"ש העבירו ברגלו פטור כהוא דאעבריה מזקר ר בון בר חייה בעא קומי ר זעירא מסר ולא העביר תפלוגתא דחזקיה ודר יוחנן דאיתפלגון טבח ולא מכר חזקיה אמר חייב ר יוחנן אמר פטור ר בא ר חייה בשם ר יוחנן ראה לשון שלימדתיך התורה מולך כל שתמליכהו עליך אפילו קיסם אפילו צרור והכרתי אותו מקרב עמו לרבות שאר ע"ז בהיכרת רבי נסה בשם רבי לעזר לרבות שאר ע"ז לבנים ולבנות דתני אחד המולך ואחד שאר ע"ז בין שעבדה בבנים ובבנות בין שעבדה באבות ובאמהות חייב אמר ר זעירה בשאין עבודתה לכן אבל אם היתה עבודתה לכן פטור אמר רבי הילא אפילו עבודתה לכן חייב שתים מתניתא מסייעא לרבי הילא מולך בכלל עובדי ע"ז היה ויצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו אמר ר תנחום בר ירמיה אתייא דרבי לעזר בי רבי שמעון כשיטת ר שמעון אביו כמה דר"ש אמר מולך בכלל עובדי ע"ז היה יצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו כן רבי לעזר בי ר שמעון אמר בכלל עובדי ע"ז היה יצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו אמר רבי תנחום בר יודן אע"ג דרבי לעזר בי ר"ש אמר זיבח וקיטר ניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת מודה שאם עבדה בעבודתה בעבודת הגבוה בעבודת השתחויה שהוא חייב על כל אחת ואחת מניין שאם עבדה בעבודתה בעבודת גבוה בעבודת השתחוי שהוא חייב על כל אחת ואחת ר שמואל בשם רבי זעירה ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירי א"ל מטי תנה לקדשים ר יסא בשם ר יוחנן זיבח לה טלה אחד בעל מום חייב מאי כדון כדאמר ר הילא לא תעשון כן לה אלהיכם כל לה אליהם לא תעשון כן אמר רבי פינחס קומי רבי יוסה בשם רב חסדא היתה עבודתה בבנים ובבנות ועבדה באבות ובאמהות חייב שתים והוה ר זעירה חדי בה סבר מימר בשיטת ר הילא רבי איתאמרת ועל דר לעזר בי ר"ש איתאמרת א"ל ומה בידך ועל דרבנין איתאמרת א"ל ולהדא צורכת אזהרה לבעל אוב מניין אל תפנו אל האובות כרת מניין והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים וגו עונש מניין ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו ולמה לא תנינן ידעוני בכריתות ר חזקיה בשם ריש לקיש מפני שנכללו כולם בלאו אחד אל תפנו אל האובות וגו רבי יסא בשם ריש לקיש שהוא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה אמר ר זעירה קומי ר יסא הכן לא אתא מתני בר נש מתני ידעוני בכריתות אלא את א"ל כמה דאישתעי קרייא אישתעיית מתניתא אוב או ידעוני אוב זה פיתום המדבר משיחיו וידעוני זה המדבר בפיו הרי אילו בסקילה והנשאל בהן באזהרה ודורש אל המתים אית תניי תני זה הנשאל בגולגולת אית תניי תני הנשאל בזכורו מה בין הנשאר בגולגולת למעלה בזכורו שהנשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת וההדיוט מעלה את המלך והמעלה בזכורו אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת ואין ההדיוט מעלה את המלך א"ר הונא קרייא מסייע למאן דאמר אוב זה המעלה בזכורו מה טעמא קסמי נא לי באוב והעלי נא לי אשר אומר אלייך מה את שמע מינה אמר רבי מנא מיכן דהות ידעה מילין מילין סגין מאי כדון והיה כאוב מארץ קולך מיליהון דרבנין מסייען לרבי יסא דאמר רבי יסא בשם רבנין מפני שהן מקטירין לשדים ר הילא בשם ר יסא מפני שנכללו כולן על ידי מעשה

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז יא (עריכה)

הלכה יא משנה

המחלל את השבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת והמקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם קיללם בכינוי ר"מ מחייב וחכמים פוטרין הבא על נערה מאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה בבית אביה באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק

הלכה יא גמרא

אזהרה למחלל מניין לא תעשה כל מלאכה כרת מניין כי כל העושה בו מלאכ[ה] ונכרתה עונש מניין מחלליה מות יומת וניתני שלשים ושבע כריתות בתורה א"ר יוסי בי ר בון שאם עשה כולן בזדון שבת ובזדון מלאכה שהוא חייב על כל אחת ואחת אזהרה למקלל אביו ואמו מניין איש אמו ואביו תיראו עונש וכרת מניין ומקלל אביו ואמו מות יומת ואומר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הבא על נערה המאורסה ר יסא בשם ר יוחנן ר חייה בשם רבי לעזר דרבי מאיר היא ברם לרבנין אפילו קטנה מה טעמא דרבי מאיר נער חסר אמור בפרשה מה מקיימין רבנן נער ר אבהו בשם ריש לקיש נערה אחת שלימה אמורה בפרשה ולימדה על כל הפרשה כולה שהיא גדולה מתיב רבי מאיר לרבנין הרי המוציא שם רע הרי אין כתוב בו אלא נער והיא גדולה שאין קטנה נסקלת מה עבדין לה רבנין אמר רבי אבין תיפתר שבא עליה דרך זכרות ר יעקב בר אבא בעא קומי רב הבא על הקטנה מהו אמר ליה בסקילה הבא על הבוגרת מהו אמר ליה אני אקרא נערה ולא בוגרת וקרא נערה ולא קטנה ולית את מודה לי שהוא בקנס אמר ליה תחת אשר עינה לרבות את הקטנה לקנס וקרא תחת אשר עינה לרבות את הבוגרת בקנס אמר רב אף על גב דנצחי ר יעקב בר אבא בדינא הלכה הבא על הקטנה בסקילה והיא פטורה רבי אבין בשם ר שמואל ולמה לא פתר ליה מן הדא ומת האיש אשר שכב עמה לבדו וכי אין אנו יודעין שאין לנערה חטא מות ומה תלמוד לומר ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות אלא מיכן הבא על הקטנה בסקילה והיא פטורה

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז יב (עריכה)

הלכה יב משנה

המסית זה ההדיוט והמסית את ההדיוט אמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה כל חייבי מיתות שבתו אין מכמינין עליהן חוץ מזו אמר לשנים והן עדיו מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו אמר לאחד והוא אומר לו יש לי חבירים רוצין בכך אם היה ערום ואינו מדבר בפניהן מכמינין לאחורי הגדר והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי בייחוד והוא אומר והלה אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים אם חזר בו מוטב אם אמר כך היא חובותינו וכך היא יפה לנו העומדים מאחורי הגדר מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר אנסך אלך ואנסך נלך וננסך אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה המדיח זה האומר נלך ונעבוד ע"ז

הלכה יב גמרא

הא חכם לא מכיון שהוא מסית אין זה חכם מכיון שהוא ניסית אין זה חכם כיצד עושין לו להערים עליו מכמינין עליו שני עדים בבית הפנימי ומושיבין אותו בבית החיצון ומדליקין את הנר על גביו כדי שיהיו רואין אותו ושומעין את קולו כך עשו לבן סוטרא בלוד והכמינו עליו שני תלמידי חכמים והביאוהו לב"ד וסקלוהו וכא את אמר הכן שנייא היא דאמר אני ואמר אוף הכא אני שלא יערים ויערים שלא ילך ויסית עצמו ויסית אחרים עמו מסית אומר בלשון גבוה והמדיח אומר בלשון נמוך מסית שאמר בלשון נמוך נעשה מדיח ומדיח שאמר בלשון גבוה נעשה מסית מסית אומר בלשון הקודש ומדיח אומר בלשון הדיוט מסית שאמר בלשון הדיוט נעשה מדיח ומדיח שאמר בלשון הקודש נעשה מסית

מתוך: ירושלמי סנהדרין ז יג (עריכה)

הלכה יג משנה

המכשף העושה מעשה ולא האוחז את העינים רבי עקיבה אומר משום רבי יהושע שנים לוקטים קישואין אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור

הלכה יג גמרא

מכשפה לא תחיה אחד האיש ואחד האשה אלא שלימדתך התורה דרך ארץ מפני שרוב הנשים כשפניות

אמר רבי לעזר מכשף בסקילה מה טעמא דר לעזר נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן אם בהמה אם איש לא יחיה מה לא יחיה שנאמר להלן בסקילה אף כאן בסקילה מה טעמין דרבנין נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן לא תחיה כל נשמה מה לא תחיה שנאמר להלן מיתה בחרב אף לא תחיה שנאמר כאן מיתה בחרב אמר ר עקיבה מן הדבר הזה אני מכריעו מוטב שילמד לא תחיה מלא תחיה ואל יוכיח לא יחיה מה טעמא דר יהודה נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן כל שוכב עם בהמה מות יומת מה מיתת הבהמה בסקילה אף כאן בסקילה

דלמא ר לעזר ור יהושע ור עקיבה עלין למיסחי בהדין דימוסין דטיבריא חמתון חד מיניי אמר מה דמר ותפשיתון כיפה אמר ר ליעזר לר יהושע מה יהושע בן חנינה חמי מה דאת עבד מי נפיק אהן מינייא אמר רבי יהושע מה דמר ותפש יתיה תרעה והוה כל מאן דעליל הוה יהיב ליה חד מרתוקה וכל מאן דנפיק הוה יהיב ליה בנתיקה אמר לון שרון מה דעבדתון אמרין ליה שרי ואנן שריי שרון אילין ואילין מן דנפקון אמר רבי יהושע לההוא מינייא הא מה דאת חכם אמר ניחות לימא מן דנחתין לימא אמר ההוא מינייא מה דאמר ואיתבזע ימא אמר לון ולא כן עבד משה רבכון בימא אמרין ליה לית את מודה לן דהליך משה רבן בגויה אמר לון אין אמרין ליה והלוך בגויה הלך בגויה גזר רבי יהושע על שרה דימא ובלעיה

דילמא רבי ליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי עלון לחד אתר ואשכחין מיינוקיא עבדין גבשושין ואמרין הכין בני ארעא דישראל עבדין ואמרי ההן תרומה וההן מעשר אמרין מסתברא דאית הכא יהודאין

עלון לחד אתר ואקבלון בחד כד יתבון למיכל והוה כל תבשיל דהוה עליל קומיהון אי לא הוון מעלין ליה בחד קיטון לא הוה מייתו ליה קומיהון וחשין דילמא דאינון אכלין זבחי מתים אמרין ליה מה עיסקך דכל תבשיל דאת מייתי קומנין אין לי את מעיל להן קיטונה לית את מייתי לון קומינן אמר לון חד אבא גבר סב אית לי וגזר על נפשיה דלא נפק מן הדא קיטונא כלום עד דייחמי לחכמי ישראל אמרין ליה עול ואמור ליה פוק הכא לגביהון דאינון הכא ונפק לגבון אמרין ליה מה עיסקך אמר לון צלון על ברי דלא מוליד

א"ר ליעזר לר יהושע מה יהושע בן חנניה חמי מה דאת עביד אמר לון אייתון לי זרע דכיתון ואייתון ליה זרע דכיתון איתחמי ליה זרע ליה על גבי טבלה איתחמי מרבץ ליה איתחמי דסלק איתחמי מיתלש בה עד דאסק חדא איתא בקלעיתא דשערה אמר לה שרוי מה דעבדתין אמרה ליה לי נא שרייה אמר לה דלא כן אנא מפרסם ליך אמרה לי לי נא יכלה דאינון מסלקין בימא וגזר רבי יהושע על שריא דימא ופלטון וצלון עלוי וזכה למיקמה לרבי יודה בן בתירה אמרו אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה דיינו

אמר רבי יהושע בן חנניה יכיל אנא נסיב קריין ואבטיחין ועביד לון איילין טבין והדינון עבידין איילין וטבין

אמר רבי ינאי מהלך הוינא בהדא איסרטא דציפורי וחזית חד מיניי נסיב צריר וזרק ליה לרומא והוה נחת ומתעביד עגל ולא כן אמר רבי לעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אם מתכנסין הן כל באי העולם אינן יכולין לבראות יתוש אחד ולזרוק בו נשמה נימר לא נסבה הוא מינייא חד צרור וזרקיה לרומא ונחת ואיתעביד חד עגל אלא לסריה קרא וגנב ליה עגל מן בקורתא ואייתי ליה

א"ר חיננא בי רבי חנניה מטייל הוינא באילין גופתא דציפורין וחמית חד מיניי נסב חדא גולגלא וזרקה לרומא והוא נחתא ומתעבדא עגל אתית ואמרת לאבא אמר לי אין אכלת מינה מעשה הוא ואי לא אחיזת עינים הוא

א"ר יהושע בן חנניה שלש מאות פרשיות היה רבי ליעזר דורש בפרשת מכשפה ומכולם לא שמעתי אלא שני דברים שנים לוקטין קישואין אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור

א"ר דרוסא תשע מאות פרשיות היו שלש מאות לחיוב שלש מאות לפטור ושלש מאות לחיוב שהוא פטור