ירושלמי חלה ב
מתוך: ירושלמי חלה ב א (עריכה)
הלכה א משנה
[עריכה]פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה. יצאו מיכן לשם - רבי ליעזר מחייב ור"ע פוטר. עפר חוץ לארץ שבא בספינה לארץ - חייב במעשרות ובשביעית; אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שהספינה גוששת.
עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות. האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה, אבל לא את האיש.
הלכה א גמרא
[עריכה]פירות חוצה לארץ כו' - כתיב (במדבר, טו): "אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה" שמה אתם חייבין אין אתם חייבין חוץ לארץ. תני: זו דברי רבי מאיר, אבל דברי רבי יהודה: פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ רבי אליעזר פוטר ורבי עקיבא מחייב. מה טעמו דר"א? לחם הארץ לא לחם ח"ל. מ"ט דר"ע? "אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה" שמה אתם חייבין בין בפירות הארץ בין בפירות חוץ לארץ. מה מקיים ר"א טעמא דר"ע? אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. חברייא בשם ר' לעזר ר' בא בשם ר' לעזר ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש כך משיב ר"ע את ר' ליעזר: אין את מודי לי?! בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן חייבין בחלה ולאו גידולי פטור הן והוא מקבל מיניה. א"ר יוסי: תמיהני! איך ר"ע מותיב את ר' ליעזר והוא מקבל מיניה תמן עד שלא נכנסו לה למפריעה ירשו דא"ר הונא בשם רבי שמואל בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי מה מקיים ר"ע טעמא דר' ליעזר להט הארץ בספינה שנכנסה לארץ אם קירמו פניה מן החוט ולפנים חייבת מן החוט ולחוץ פטורה על דעתיה דר"ע היא ספינתה היא עיסת הגוי היא הכנסתן שהכל הולך אחר קרימה בתנור מודין חכמים לר"ע בהכנסתן לארץ שהכל הולך אחר קרימה בתנור מן מה דר"ע מתיב לר' ליעזר והוא מקבל מינה ר' יונה בעא קומי ר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצא קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש א"ל למה לא עד כדון לחה אפילו יבישה א"ל אפילו יבישה אפי' קצורה מעתה אפילו חיטין בעלייה כך אני אומר לא יאכלו ישראל מצה בלילי הפסח א"ר יונה מן דנפקות תהית דלא אמרת ליה שנייא היא שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה על דעתי' דרבי יונה דו אמר מצות עשה דוחה בלא תעשה אע"פ שאינה כתובה בצידה ניחא על דעתיה דרבי יוסי דו אמר אין מצות עשה דוחה למצות בלא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה מה שיהיו תגרי גוים מוכרין להם וכרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו התיב רבי בון בר כהנא והכתיב (יהושע ב) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח לא בששה עשר התיב ר' לעזר בי רבי יוסי קומי ר' יוסי והכתיב (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים לא בחמשה עשר יצאו מיכן ושם ר' אליעזר מחייב ור' עקיבה פוטר א"ר ליעזר מן אתריה ורבי עקיבה מן אתריה ר' ליעזר מן אתריה מ"ט דר' ליעזר לחם הארץ בכל מקום שהוא ר' עקיבה מן אתריה מ"ט דר' עקיבה אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבין ואין אתם חייבין חוץ לארץ רבנין דקיסרין בשם רבי חנינה במחלוקת כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה אין בכלל אלא מה שבפרט וכרבי יודה מתיבין לרבי יודה אם בספרי ארץ ישראל והכתיב מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם אלא אם אינו ענין לספרי ארץ ישראל תניהו ענין לספרי ח"ל מעתה מה שהיה דוד הולך ומכבש בארם נהרים ובארם צובה יהו חייבין בחלה שנייא היא שהיה דוד מניח ספרי ארץ ישראל ומכבש ספרי ח"ל הוי בעיי מימר מה דאמר תמן חייב אוף הכא חייב מה דאמר תמן פטור אוף הכא פטור אפילו כמאן דאמר תמן פטור הכא חייב כיון שנכנסו ישראל נתחייבו כתיב (מלכים ב יד) הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר רבי חנניה ורבי מנא חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה וחרנה אמר יותר ממה שכיבש יהושע כיבש זה תנא רבי סידור מסייע לרבי מנא ימים קלים עשו ישראל באותה הארץ עפר חוץ לארץ שבא לסוריא נעשה כסוריא יצא משם לכאן נתחייב אמר רבי יודה אימתי בזמן שהספינה גוששת א"ר חגיי רבי יודה כדעתיה דרבי יודה פוטר במים לפי שאין בהן ממש א"ר אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתיה לא הית' את הספינה גוששת כמו שהספינ' גוששת לא היתה ספינה גוששת מעשרותיה מהלכת תורמין ממנה על עציץ שאין נקוב ומעציץ שאין נקוב עליה כהדא דתני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עליו חומש רבי הילא בשם ר' לעזר הקונה עציץ נקוב בסוריא אף על פי שלא קנה עפר שתחתיו וקרקע שעל גביו קנה לחייבו למעשרות ולשביעית אפילו נתון על גבי שתי יתידות אף רבי יודה מודי בה מה בינו לבין הספינה ספינה עולה ויורדת וזה במקומו הוא רבי יוסי בי רבי חנינה אמר דרבי אלעזר בן יהודה איש בירתותא היא דתנינן תמן רבי לעזר בן יהודה איש בירתותא אומר משם רבי יהושע פסל את כולה ורבי עקיבה אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו רבי שמעון בן לקיש אמר מה פליגין כשהוכשרה ואחר כך נילושה שמי פירות מחוורין להכשיר אבל אם נילושה ואח"כ הוכשרה אין מי פירות מחוורין להכשיר רבי חייה בשם רבי יוחנן דברי הכל היא אף על גב דרבי עקיבה אמר תמן אין מי פירות מחוורין לטומאה מודי הוא הכא שמי פירות מחוורין לחלה רבי בא רבי חייה בשם רבי יהושע בן לוי אין לך מחוור אלא שבעת המשקין בלבד רבי יוסי בעי מה איתאמרת לחלה לטומאה אין תימר לחלה כ"ש לטומאה אין תימ' לטומאה הא לחלה לא רבי יונה כדעתיה דרבי יונה תני דרבי שמעון בן יוחי רבי יהושע בן לוי תני דרבי שמעון בן יוחי דתני רבי שמעון בן יוחי רבי טרפון אומר נאמר כאן חלה ונאמר להלן (ויקרא ח) חלת לחם שמן מה חלה שנאמר להלן עשויה בשמן אף חלה שנאמר כאן עשויה בשמן ושמן אחד משבעת המשקין הוא רבי יוסי בשם רבי שבתי רבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבעת מילין ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה הדא דתימר לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו שומרי גנות ופרדיסין מה את עבד לון כלפניהן כלאחריהן נישמעינה מן הדא האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה והדא אשה לא בתוך ביתה יושבת ותימר אין מטריחין עליה והכא אין מטריחין עליו תני המים שלפני המזון רשות ושל אחר המזון חובה אלא שבראשונים נוטל ומפסיק ובשניים נוטל ואינו מפסיק מהו מפסיק ר' יעקב בר אחא אמר נוטל ושונה ר' יעקב בר רב יצחק בעי נוטל ושונה ואת אמרת רשות אין דבעי מימר ארבעת מילין ואת אמרת רשות אמר רבי יעקב בר אידי על הראשונים נאכל בשר חזיר ועלה שניים יצאת אשה מביתה ויש אומרים שנהרגו עליה שלש נפשות הדא אמרה עגבות אין בהן משום ערוה הדא דאת אמר לברכה אבל להביט אפילו כל שהוא אסור כהדא דתני המסתכל בעקיבה של אשה כמסתכל בבית הרחם והמסתכל בבית הרחם כילו בא עליה שמואל אמר קול באשה ערוה מה טעם (ירמיהו ג) והיה מקול זנותה ותחנף הארץ וגומר רב הונא אמר עומד הוא אדם על הצואה ומתפלל ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה ישב ולא קינח אסור א"ר מנא אף על גב דלא אמר ר' יוסי הדא מילתא אמר דכוותה דרב הונא אמר עומד הוא אדם על גבי צואה ומתפלל ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה ישב ולא קינח הרי בשרו נוגע בצואה
מתוך: ירושלמי חלה ב ב (עריכה)
הלכה ב משנה
[עריכה]מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה ורבי עקיבה אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין שכשם שהוא קורא לטהורה כך הוא קורא לטמאה לזו קורא חלה בשם ולזו קורא חלה בשם אבל קביין אין להן חלה בשם העושה עיסתו קבין ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שישוכו רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה
הלכה ב גמרא
[עריכה]מה פחות מארבעת מיל יעשנה בטהרה ארבעת מיל יעשנה קבין אי ארבעת מיל יעשנה בטהרה יותר מארבעת מיל יעשנה קבין נשמעינ' מן הדא דא"ר חייא בר ווא כגון קיסרין וקסרין לאו ארבעת מילין היא הדא אמרה ארבעת מיל יעשנה בטהרה יותר מארבעת מיל יעשנה קבין ר' אמי הורי בכפר שמי לעשות עיסה גדולה בטומאה והלא אין שם ארבעת מילין מכיון דנהרא מפסיק כמי שיש שם ארבעת מיל מתנית' דר"ע דר"ע אמר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין עיסה גדולה היתה נוח היה לו להלך כמה ולא לעשותה קבין מחלפה שיטתיה דר"ע תמן הוא אמר נוטל מקב חלה וכא הוא אמר הכין תמן לשעבר ברם הכא לכתחילה רבי יונה רבי חייה בשם רבי יוחנן רבי יוסי רבי אימי בשם רבי יוחנן והן שנשכו אית תניי תני הסל מצטרף ואין התנור מצרף ואית תניי תני התנור מצרף ואין הסל מצרף אמר רבי יוחנן איתיתיה מדחילפיי נשכו כאן וכאן מצרף לא נשכו כאן וכאן אינו מצרף מתניתא כגון אילין ריפת' דבבל
מתוך: ירושלמי חלה ב ג (עריכה)
הלכה ג משנה
[עריכה]המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן העיסה עצמה חייבת בחלה והקמח אם יש בו כשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים דברי רבי יהושע אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר אמר להן אף הוא קילקל לעצמו ותיקן לאחר חמשת רבעים קמח חייבין בחלה הן [ושאורן] וסובן ומורסנן חמשת רבעים חייבין ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אילו פטורין שיער החלה אחד מעשרים וארבעה העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבע' נחתום שהוא עושה למכור לשוק וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעי' ושמונה ניטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה אחד מארבעים ושמונה ניטמאת מזידה אחד מעשרים וארבעה כדי שלא יהא חוטא נשכר רבי ליעזר אומר מטלית [ניטלית] מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף וחכמים אוסרין
הלכה ג גמרא
[עריכה]אמר להן אף הוא קילקל לעצמו ותיקן לאחרים קילקל לעצמו ואכלה [דאכלה] ואיתענש ותיקן לאחרים דאינון אכלין ותליי ביה אית תניי תני תיקן לעצמו וקילקל לאחרים תיקן לעצמו מ"מ אכלה וקילקל לאחרים דאינון סברין מימר הוא פטור והיא חייבת רבי אימי בשם רבי ינאי קב טיברני חייב בחלה חד חליטר שאל לרבי יוחנן אמר איזיל עביד ארבע ופליג ויאמר ליה תלתא ופליג א"ר זעירא קבייא באתריהון רובעיא אזדרעון ויאמר ליה חמשה פרא ציבחר שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה א"ר יוחנן דרך עיסה שנו אמר ר"ש בן לקיש דרבן שמעון בן גמליאל היא דרשב"ג אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור תלמידוי דר' חייה רובא בר לוליתא בשם ר' יהושע בן לוי דברי הכל היא א"ר מנא אע"ג דלא אמר רבי יוסי רבי הדא מילתא אמר דכוותה דאמר רבי יוחנן דרך עיסה שנו וכאן מכיון שניטל מורסנן וחזר לתוכן אין זה דרך עיסה תני א"ר יודה מפני מה אמרו בעל הבית אחד מעשרים וארבעה ונחתום אחד מארבעים ושמונה אלא שהנחתום עינו יפה בעיסתו ובעל הבית רעה בעיסתו וחכמים אומרים לא משם הוא זה ולא מטעם זה אלא (במדבר יח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן עשה שיתנו לכהן בכהונתו אלא שהנחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן ובעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן והתנינן העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה שלא תחלוק לעיסת בעל הבית והתנינן וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעי' ושמונה בשעה שהיא עושה לביתה עינה רעה בעיסתה בשעה שהיא עושה למכור בשוק עינה יפה בעיסתה אמר רבי מתניתא בלימודת להיות מפרשת אחד מארבעים ושמונה אבל בלימודת להיות מפרשת אחד מעשרים וארבעה ניתני כדיש לא יהא החוטא נשכר ואין הבית מצטרף דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הבית מצטרף ושאין מקפיד על תערובתו הבית מצטרף עיסה טמאה עיסה טהורה עשו כדבר שהוא מקפיד על תערובתו ועיסתה חלה [ועיסה תחלה] אבל בעיסה שניה אין לשני מגע אצל הטבל תני רבי לעאיי אמ' משום ר' ליעזר תורמין מן הטהור על הטמא בלח כיצד כבש זיתין בטומאה והוא מבקש לתורמן בטהרה מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו זתים ונותנו על פי חבית ונמצא תורם מן המוקף למה לי פחות מכביצה אפילו כביצה ולא פירורין אינון שלא לטמאות זיתים הרבה אמרו לו אין לך קרוי לח אלא יין ושמן בלבד היך עבידא קורה אחת לשתי בורות שתי קורות לבור אחד מכיון שנטמא מקצתו אין כולו טמא רבי הילא בשם רבי יסא תיפתר שהיה בדעתו לעשותו תפיסה אחת ונמלך ועשאן שתי תפיסות א"ר יוסי בי ר' בון הדא דתימר כשניטמא בששילה [מששילה] ומשקיפה שכבר נראה לתורמן בטהרה אבל אם ניטמא עד שלא שילה ועד שלא קיפה לא בדא רבי טבי רבי יאשיה בשם רבי ינאי הלכה כר' לעזר [ליעזר] רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה [הלכה] כר' ליעזר רבי הונא בשם רבי חנינא אין הלכה כר' ליעזר רבי יוסי בי ר' בון רב יהודה בשם שמואל אין הלכה כר' ליעזר אתא עובדא קומיה ולא הורי אמר תרתיי כל קבל תרי אינון אמר ליה והא רבי יצחק בר נחמן מודי [מורי] אפילו כן לא הורי