ילקוט שמעוני תורה סט
<< · ילקוט שמעוני · תורה · סט · >>
רמז סט וינגע ה' את פרעה. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, על ז' דברים נגעים באין. על לשון הרע, דכתיב: "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית". על שפיכות דמים, דכתיב: "אל יכרת מבית יואב זב ומצורע". על שבועת שוא, דכתיב: "הואל וקח ככרים", ואין אלה אלא שבועה שנאמר: "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה"; וכתיב: "וצרעת נעמן תדבק בך". ועל גילוי עריות, דכתיב: וינגע ה' את פרעה. ועל גסי הרוח, דכתיב: "וכחזקתו גבה לבו", וכתיב: "והצרעת זרחה במצחו". ועל הגזל, דכתיב: "וציווה הכהן ופינו את הבית". תנא: הוא כנס ממון שאינו שלו, יבוא הכהן ויפזר ממונו. ועל צרות עין דכתיב: "ובא אשר לו הבית", ותנא דבי ר' ישמעאל: מי שייחד ביתו לו:
ויצו עליו פרעה אנשים. אמר רבי יהושע בן לוי: בשביל ד' אמות שליווהו פרעה לאברהם, שנאמר: ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו וגו', נשתעבדו בניו ת' שנה, שנאמר: "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה":
אמר ליה הקב"ה לאברהם: צא וכבוש הדרך לפני בניך. אתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו. באברהם כתיב: "ויהי רעב בארץ", ובישראל כתיב: "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ". באברהם כתיב: "וירד אברם מצרימה", ובישראל כתיב: "וירדו אבותינו מצרימה". באברהם כתיב: "לגור שם", ובישראל כתיב: "לגור בארץ באנו". באברהם כתיב: "ויהי כאשר הקריב", ובישראל כתיב: "ופרעה הקריב". באברהם כתיב: "והרגו אותי ואותך יחיו", ובישראל כתיב: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". באברהם כתיב: "למען ייטב לי בעבורך", ובישראל כתיב: "וייטב אלהים למילדות". באברהם כתיב: "ויהי כבוא אברם מצרימה", ובישראל כתיב: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". באברהם כתיב: "ואברם כבד מאד במקנה" וגו', ובישראל כתיב: "ויוציאם בכסף וזהב". באברהם כתיב: וישלחו אותו, ובישראל כתיב: "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ". באברהם כתיב: "וילך למסעיו", ובישראל כתיב: "אלה מסעי בני ישראל".
וינגע ה' את פרעה. כתיב: "צדיק כתמר יפרח". מה תמרה זו, כל העולה לראשה – אם אינו משמר עצמו נופל, כך כל מי שבא להזדווג לישראל, סופו ליטול את שלו מתחת ידיהם. תדע לך שכן הוא, שכן שרה, על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים; הדא הוא דכתיב: וינגע ה' את פרעה. ריש לקיש בשם בר קפרא: פרעה לקה בראתן. אמר רבי שמעון בן גמליאל, מצאני זקן אחד מוכה שחין בצפורי ואמר לי: כ"ד מיני שחין הן, ואין לך מכולן שהתשמיש קשה לו אלא ראתן בלבד, ובו לקה פרעה הרשע.
ואת ביתו, אפילו קורות ביתו לקו, והכל אומרים: על דבר שרי אשת אברם, על דטולמיסון למקרב למסאנא דמטרונא. וכל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת: רבונו של עולם! אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה, אברהם יצא חוץ לסירה ואני בסירה? אמר לה הקב"ה: כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה, והכל אומרים: על דבר שרי אשת אברם. אמר רבי לוי: כל אותה הלילה היה המלאך עומד ומגלב בידו, ואי הוה אמרה ליה "מחי" הוה מחי, ואי אמרה ליה "שביק" הוה שביק; וכל כך למה? שהיתה אומרת לו: "אשת איש אני", ולא היה פורש.
שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ואבימלך שלקה בעיצור. מנין ליתן האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן? ת"ל "על דבר" "על דבר" לגזרה שוה.
פרק יג
ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. הדא הוא דכתיב: "ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל".
וילך למסעיו. במסעות שהלך בהן חזר והלך, לפרוע הקפותיו:
אמר רב יהודה אמר רב: מנין שלא ישנה אדם אכסניא שלו? שנאמר: "אל המקום אשר היה שם אהלה בתחילה". רבי יוסי בר חנינא אומר מהכא: וילך למסעיו. מאי בינייהו? איכא בינייהו אכסניא דאקראי. עד היכן לא ישנה אדם אכסניא שלו? רב אמר עד הכאה, ושמואל אמר עד שיפשיל לו כליו לאחוריו. בהכאה דידיה כולי עלמא לא פליגי; בהפשלת כליו לאחוריו נמי לא פליגי; כי פליגי בהכאה דדביתהו. מר סבר: כיון דלדידיה לא קא מצער ליה, מאי נפקא ליה מינה? ומר סבר, אתי לאטרודי. כל כך למה? דאמר מר: אכסניא פוגם ונפגם:
אמר רבי אלעזר: לעולם יקדים אדם תפילה לצרה; שאלמלי לא הקדים אברהם אבינו תפילה בין בית אל ובין העי, לא נשתיירו מישראל שריד ופליט, וכתיב: "היערוך שועך לא בצר":