ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתב
הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים. אין הבו אלא עצה שנאמר הבו לכם דבר ועצה הבה נתחכמה לו פן ירבה. אנשים וכי עלתה על דעתנו נשים ומה ת"ל אנשים ותיקים, כסופים. חכמים ונבונים זהו ששאל אריוס את רבי יוסי א"ל איזהו חכם, א"ל זה המקיים תלמודו, או אינו אלא נבון, אמר לו כבר נאמר ונבונים, מה בין חכם לנבון (חכם) [נבון] דומה לשולחני (עשיר) [תגר] כשמביאין לו דינר לראות רואה, כשאין מביאן לו מוציא משלו ורואה, (נבון) [חכם] דומה לשולחני (עני) [עשיר] כשמביאין לו לראות רואה, כשאין מביאין לו לראות יושב ותוהא. וידועים לשבטיכם שיהו ידועים לכם, הרי שנתעטף בטליתו ובא וישב לפני איני יודע (מאיזה שבט הוא) [מעשי] אבל אתם מכירין אותו שאתם גדלתם אותו, לכך נאמר וידועים לשבטיכם שיהו ידועים לכם. רבן שמעון בן גמליאל אומר אין כל ישיבה וישיבה יושבת עד שהבריות מרננות אחריו ואומרות מה ראה איש פלוני לישב ומה ראה איש פלוני שלא לישב, לכך נאמר וידועים לשבטיכם שיהו יודעים לכם. ואשימם בראשיכם יכול מניתם אתם אותם הרי הן ממונים ואם לאו אינם ממונים, ת"ל ואשימם בראשיכם אם אני מניתים הרי הן ממונים ואם לאו אינן ממונים. יכול אם גדלתם אתם הרי הן גדולים ואם לאו אינן גדולים, ת"ל בראשיכם אם אני מניתים הרי הן ממונים ואם לאו אינן ממונים. יכול אם גדלתם אתם הרי הן גדולים ואם לאו אינן גדולים, ת"ל בראשיכם. דבר אחר (יג) אם שימרתם את דבריכם הרי ראשיכם שמורים ואם לאו אינן שמורים, מלמד שאשמיהם של יראל תלויין בראשי דיניהם, וכן הוא אומר בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל וגו' באמרי לרשע וגו' ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו אתם נשמעין להם אשמה תלויה בראשיכם, משל למה הדבר דומה לנחש הזה שאמר הזנב לראש עד מתי אתה מהלך תחלה אני אלך תחלה, אמר לו לך תחלה, הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה, מצא קוצים והשליכו לוכן, מי גרם לו על שהלך הראש אחר הזנב. כך כשהקנים נשמעים לגדולים הן גוזרין לפני הקב"ה והוא עושה, ובשעה שהגדולים הולכים אחר הקטנים הם נופלים. דבר אחר משל למה הדבר דומה לכלה שעומדת בתוך חופתה ונתפחמו ידיה, אם מקנחת ידיה בכותל הכולת מתפחם וידיה אין מתקנחות, אם מקנחת ידיה בפסיפס הפסיפס מתפחם וידיה אין מתקנחות, ואם מקנחת היא בשערה שערה מתנאה וידיה מתקנחות, כך כשישראל נשמעין לגדוליהן ואין הגדולים עושין צרכיהם אשמה תלויה בראשיהן של גדולים ואם לאו תלוי בראשי עצמן, וכשאין הגדולים עושין צרכיהם מה כתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו וגו'. ואומר אליכם בעת ההיא באיזה עת, רבי יוחנן אמר בעת יתרו שנאמר כי כבד ממך הדבר וגו'. (ר"ל) [רבי חייא] אומר בשעת מתאוננים שנאמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה וגו' האנכי הריתי, אמר לפניו רבש"ע אתה שאמרת העמוסים מני בטן אתה נאה לך לטעון אותם. יוסף עליכם ככם צדיקים כיוצא בכם מקבלים תוכחות ושותקים. ד"א למה ברכם בלשון תוספת, שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר:
ותענו אותי ותאמרו. היה לכם לומר משה רבינו ממי נאה ללמוד תורה ממך או מתלמידך או מתלמידך או מתלמידי תלמדידך ולא ממך שנצטערת עליה כענין שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה וגו', אלא יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם הייתם אומרים עכשיו הוא ממנה עלינו דיינין (שהן מונין) (יד) [שמונים] אלף חסר (אחד) [אלף] ופרוטרוט. אם אינו בני הרי הוא בן בני ואם אינו בן בני אנו מביאין דורון והוא נושא לנו פנים בדין, לכך נאמר ותענו אותי, כשהייתי מתעצל בדברם הייתם אומרים יעשה הדבר במהרה:
ואקח את ראשי שבטיכם וגו' ואצוה את שופטיכם, משכתים בדברים, אמרתי להם אשריכם על מי באתם להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב בני אדם שנקראו אחים ורעים, כרם חמד נחלה, צאן מרעיתו וכל לשון חיבה, אנשים חכמים וידועים זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה הלך ולא מצה אלא שלשה אנשים חכמים (ונבונים) וידועים. [ראשים] (שיהו מכובדים) עליכם. ראשיכם במקח. ראשיכם בממכר. ראשכיכם במשא ומתן ראשיכם בכניסה ויציאה (טו) נכנס ראשון ויצא אחרון, לכך נאמר ואתן אותם ראשים, עליכם שיהו מכובדים עליכם, שרי אלפים שאם היו (אלף) [אלא] תשע מאות תשעים ותשעה חסר אחד נתפס שר אלף. שרי מאות שאם היו (מאה) [אלא] תשעים ותשעה חסר אחד נתפס שר מאה. וכמו כן שרי חמשים ושרי עשרות. ושוטרים אלו המכים ברצועה כענין שנאמר ושוטרים הלוים לפניהם. ואומר והלוים מחשים לכל העם לאמר וגו'. ואצוה את שופטיכם אמרתי להם הוו מתונים בדין שאם בא דין לפיכם פעם ושתים ושלש אל תאמרו בבר בא דין זה לפי ושניתיו ושלשתיו אלא הוו מתונין, וכך היו אנשי כנסת הגדולה אמרים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה:
בעת ההיא. לשעבר הייתם עמדים ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור. מעשה ברבן יוחנן בן נורי ורבי אלעזר חסמא שהושיבם רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים, לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים, כך התה מדתו של רבן גמליאל כשהיה נכנס ואומר שאלו בידוע שאין שם קנתור, נכנס ולא היה אומר שאלו בידוע שיש שם קנתור, נכנס ומצא את ר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר חסמא שישבו להם אצל התלמידים אמר להם ר' יוחנן בן נורי ואלעזר חסמא הודעתם לצבור שאתם מבקשים לעשות שררה על הצבור לשעבר הייתם ברשות עצמכם מכאן ואילך הרי אתם משועבדים לצבור:
ואצוה את שופטיכם וכתיב ואצוה אתכם, אזהרה לצבור שתהא אימת הדיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור, עד כמה, עד כדי כאשר ישא האומן. ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר כנגד מקל ורצועה תהא זריז. רב הונא כי הוה נפיק לדינא אמר אפיקו לי מאנידדינא. שמוע בין אחיכם אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו [ואזהרה לבע"ד שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בע"ד חברו] קרי ביה נמי שומע בין אחיכם. רב כהנא אמר מלא תשא קרי ביה לא תשיא. ושפטתם צדק, צדק את הדין ואח"כ חתכהו. בין איש ובין אחיו אפילו בין בית לעליה. ובין גרו אפילו בין תנור לכירים. ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו, מכאן אמר רבי יהודה גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר, בינו ובין עצמו אינו גר:
שמוע בין אחיכם. כך היתה מדתו של רבי ישמעאל כשהיו שנים באים אצלו לדון לפיו אחד עו"א ואחר ישראל אם יכול לזכות את ישראל בדיני ישראל מזכה כו'. רבן שמעון בן גמליאל אומר (טז) אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל, בדיניהם היה דן בדיניהם. ושפטתם צדק צדיק בצדקו תובע ומציא ראיות. משל זה עוטף בטליתו זה אומר שלי הוא, זה חורש בפרתו וזה אומר שלי היא, זה מחזיק בתוך שדהו וזה אומר שלי הוא, לכף נאר [ושפטתם צדק] צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות. בין איש להוציא את הקטן מכאן אמרו אין דנין יתובין. בין איש ובין אחיו ובין גרו אין לי אלא בין יש לאחיו, בין איש לאשה בין אשה לאיש בין אומה למשפחה בין משפחה לחברתה מנין, ת"ל בין איש ובין אחיו מכל מקום. ובין גרו זה שאוגר עליו דברים, א"ל חרשת תלם בתוך שלי והוא אומר לא חרשתי, המית שורך את שורי והוא אומר לא המית, לכך נאמר ובין גרו זה שאוגר עליו דברים דבר אחר ובין גרי זה שכנו. דבר אחר זה שושבינו, דבר אחר זה תותבו:
לא תכירו פנים במשפט. זה הממונה להושיב דיינין, שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור ושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין, איש פלוני הלוני מעות אושיבנו דיין, איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין, נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזאי, לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאין יודע מעלה עליו כאילו מכיר פנים בדין. כקטן כגדול תשמעון שמא תאמר הואיל וזה עני וזה עשיר וזה מצוה ופרנסו אזכנו ונמצא מפרנסו בנקיות, ת"ל כקטן כגדול תשמעון. ד"א שמא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל (דינו) [דינר] אזכנו ולכשיצא חוץ אומר לו תן לו שאתה חייב לו, ת"ל כקטן כגדול תשמעון. לא תגורו מפני איש שאם באים שנים לדון לפניך עד של תשמע דבריהם אתה רשאי לשתוק, משתשמע דבריהם אי אתה רשאי לשתוק משנתגלה לך הדין אי אתה רשאי לשתוק. שמעת את הדין ואין אתה יודע לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אתה רשאי לשתוק שנאמר אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת וגו' איזהו שלום שיש בו משפט אמת הוי אומר זה בצוע. רבן שמעון בן גמליאל אומר המעלה את הקטן למקום גדול והגדול למקום קטן זה בצוע. וחכמים אומרים כל מבצע הרי זה מנאץ שנאמר ובוצע צרך נאץ ה', נמצא זה משבח את הדיינין וזה מנאץ את יוצרו. לא תגורו מפני איש, או שמא תאמר מתירא אני מפני פלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא מקצץ את נטיעותי, ת"ל לא תגורו, וכן ביהושפט אומר ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה'. לא תכירו פנים במשפט רבי יהודה מר לא תכירהו. רבי אלעזר אומר לא תנכרהו, אושפזיכניה דרב אתא לקטיה לדינא, אמר ליה פסילנא לך, אמר ליה לרב כהנא פוק דייניה, חזיא דהוה גייס ביה, אמר ליה אי צייתת ציית, ואי לא מפיקנא לך רב מאונך. כקטן כגדול תשמעון שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה. מאי הילכתא אילימא לעיוני ביה ומיפסקי', פשיטא, אלא לאקדומיה, לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שנוטלין ממון מזה ונותנין לזה אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו: