ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתג
אשר יקשה מכם. על דבר זה נענש משה שנאמר ויקרב משה את משפטן. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק מי כתיב ואשמיעכם ושמעיו כתיב, אי גמירנא גמירנא, ואי לא, אזלנא וגמירנא, אלא כדתניא ראויה היתה פרשת נחלות שתכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן, [וראויה היתה פרשת מקושש שתכתב ע"י משה אלא שנתחייב מקושש ונכתבה ע"י] ללמדך שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:
והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי. אמר לו הקב"ה למשה אתה דן דין קשה חייך שאני מודיעך שאי אתה דן דין קשה שאני מביא עליך דין שתלמיד תלמדיך יכול לשמעו ואין אתה יכול לשמעו ואי זה זה דינן של בנות צלפחד, וכן הוא אומר ויקרב משה את משפטן לפני ה'. כיוצא בו אתה אומר ויגש שאול את שמואל בתוך השער וגו' ויען שמואל את שאול ויאמר אנכי הרואה, אמר לו הקב"ה אתה הוא רואה אני מודיעך שאין אתה רואה, ואימתי הודיעו, בשעה שאמר לו מלא קרנך שמן, מהו אמר לו ויהי בבואם וירא את אליאב וגו' אמר הקב"ה אמרת שאני רואה אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו וגו'. ואצוה אתכם בעת ההיא אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות:
ונסע מחורב. בני אדם שראו נחשים כקורות בית הבד ועקרבים כקשתות סרוחים ומושלכים לפניהם עליהם הוא אומר את כל המדבר הגדול והנורא נחש שרף, והלא דברים קל וחומר ומה דברים שהן חמורין כבשתים לפניהם, דברים שאין חמורין עאכ"ו, לכך נאמר ונסע מחורב וגו'. ואומר לכים אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה אני אומר לכם. באתם עד הר האמורי משל למלך שמסר את בנו לפדגוג אחד והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו כל הגפנים הללו וכל הכרמים הלו שלך וכל הזיתים הללו שלך, משיגע להראות אמר לו כל מה שאתה רואה שלך, כך ישראל כשיהיו במדבר ארבעים שנה היה משה אומר להם כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה, כיון שבאו לארץ א"ל באתם עד הר האמורי, ואם תאמרו עדיין לא הגיע זמן, ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ, איני אומר לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם, עלה רש מיד עלה רש: