לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


אחרי הכותו את סיחון. משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר אמרו לו חיילותיו תן לנו גלוסקאות חמות, אמר להם אפרכוס בשביל שהמלך בשר ודם מטריחין אתם עליו מאין לו רחים מאין לו תנורים במדבר, כך אמר משה אם מוכיח אני את ישראל תחלה עכשיו יאמרו ישראל אלי בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו, והוא לא עשה כן אלא לאחר שנכנסו לארץ והפיל את סיחון ועוג לפניהם אח"כ הוכיחן לכך נאמר אחרי הכותו. את סיחון אלו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון, קשה היה שהמדינה קשה, ואלו לא היתה מדינה קשה וסיחון שרוי בתורה, קשה היה שהמלך קשה, עאכ"ו שהמלך קשה והמדינה קשה. ואת עוג מלך הבשן אלו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות, קשה היה שהמדינה קשה, ואלו לא היתה המדינה קשה ועוג שרוי בה, קשה היה שהמלך קשה, עאכ"ו שהמלך קשה והמדינה קשה. (ו) בעשתרות שהיה קשה כעשתרות. אדרעי זה מקום המלכות. בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו' רבי יהודה אומר אין הואיל אלא התחלה שנאמר הואל נא וילין וייטב לבך ואומר ועתה הואלת לברך את בית עבדך. וחכמים אומרים אין הואיל אלא לשון שבועה שנאמר ויואל משה לשבת את האיש. ואמר ויואל שאול את העם:

באר את התורה. אמר להם כבר אני סמוך למיתה מי ששמע פסוק אחד ושכחו יבא וישננו, מי ששמע פרשה אחת ושכחה יבא ושננה, פרק אחד ושכחו יבא וישננו, הלכה אחת ושכחה יבא וישמענה לכך אנרמ באר. ה' אלקינו דבר אלינו, [אמר להם] לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה אני אומר לכם. רב לכם שבת בהר הזה אמר להם [הרבה] שכר הוא לכם שבת בהר הזה עשיתם לכם את המשכן, עשיתם לכם שלחן, עשיתם לכם מנורה. דבר אחר הנאה גדולה היא לכם ישיבתם בהר הזה קבלתם לכם את התורה, מניתם עליכם שבעים זקנים, מניתם עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות, הא הנאה גדולה היא לכם ישיבת ההר הזה. (ז) דבר אחר רע הוא לכם ישיבתכם בהר הזה. פנו וסעו לכם ובואו זה דרך ערד וחרמה. הר האמורי ואל כל שכניו זה עמון ומואב והר שעיר. בערבה זו יער של מישור, בהר זה הר המלך. ובשפלה ובנגב זו שפלת דרום. ובחוף הים זו אשקלון ועזה (ועקרון) [וקסרין]. ארץ הכנעני זה גבול כנען שנאמר ויהי גבול הכנעני מצידן, עד שלע זו קדלהי. והלבנון, אמר להם כשאתה נכנסים לארץ ישראל צריכים אתם להעמיד לכם מלך ולבנות לכם בית הבחירה, ומנין שאין לבנון אלא מלך שנאמר בא אל הלבנון, ואומר החוח אשר בלבנון, ואן לבנון אלא בית המקדש שנאמר גלעד אתה לי ראש הלבנון, ואומר ונקף סבבי היער בברזל והלבנון באדיר יפול. דבר אחר למה קורא אותו לבנון, על שם שהוא מלבין עונותיהם של ישראל שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר תלושים שבהרים בחזקת כל השבטים הם עומדין ומחוברין (של) [בחזקת] אותו השבט, ואין לך כל אחד ואחד מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק שנאמר פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים וגו' עד הנהר הגדול נהר פרת, וכן אתה מוצא בכנעני ובפרזי ובאמורי שנאמר ואל כל שכניו:

עד הנהר הגדול נהר פרת שמעון בן טרפון אומר קרב לגבי דהינא ואידהן, דבי רבי ישמעאל תנא עבד מלך כמלך. עד הנהר הגדול נהר פרת שרובו (ח) ותקפו כנגד ארץ ישראל, משל הדיוט אומר עבד מלך מלך הדבק לשחוור וישתחוו לך, דבר אחר שמפריד והולך עד שיכול לגרפו במגרפה (דבר אחר) [ואח"כ] פרה ורבה עד שעוברין אותו בספינות, [ד"א פרת שנטיעות פרין ורבין בו] הרי כל הנהרות אומרים לפרת מפני מה אין אתה משמיע קולך כדרך שקולנו הולך למרחוק, אמר להן מעשי מוכיחין עלי זורין בי זריעה עולה לשלשה ימים, נוטעין בי נטיעה עולה לשלשים יום:

ראה נתתי לפניהם את הארץ, אמר להם איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא ממה שאתם רואים בעיניכם. בואו ורשו את הארץ אמר להם כשאתם נכנסין לארץ אין אתם צריכים כלי זיין (לא) [אלא] קובע דיופטין ומחלק. אשר נשבע ה' לאבותיכם מה ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב אם לענין (ט) שבועת אבות הא כתיב שבועות מטות אומר סלה, אלא מה תלמוד לומר לאברהם ליצחק וליעקב, כדאי יעקב בעצמו כדאי יצחק בעצמו [כדאי אברהם בעצמו], משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה ולא (כתבה) [נתנה] לו אלא כמות שהיא (חזר ונטעה כרם) [עמד העבד והשביחה] אמר מה בידי לא נתנה לי אלא כמות שהיא, חזר ונטעה, כך כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא שנאמר קום התהלך בארץ, עמד אברהם והשביחה שנאמר ויטע אשל בבאר שבע, עמד יצחק והשביחה שנאמר ויקן את חלקת השדה. לתת להם אלו באי הארץ. ולזרעים אלו בניהם. אחריהם אלו (י) שכבשו דוד וירבעם, וכן הוא אומר הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת, דבר אחר לתת להם אלו עולי בבל, ולזרעם אלו בניהם, אחריהם לימות המשיח. ואומר אליכם בעת ההיא לאמר, אמר להם משה לישראל לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה. לא אוכל לבדי שאת אתכם אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיד להם את השליו ועשה להם נסים וגבורות ולא היה יכול לדונן, אלא כך אמר להם ה' אלקיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם. וכן שלמה אמר ונתת לעבדך לב שומע. ואומר מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, אפשר שלמה לא היה יכול לדון את ישראל והלא הוא אומר ויתן אלקים חכמה לשלמה וגו' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם וגו' ויחכם מכל האדם ולא היה יכול לדון, אלא כך אמר להם איני כשאר כל הדיינין, שלטון בשר ודם יושב על בימה שלו דן להריגה ולחניקה ולשרפה ולסקילה ואין בכך כלום, אבל אני אם חייבתי ליטול סלע נוטל שנים שנים נוטל שלש דינר נוטל מנה, אינו כן אלא אם חייבתי ממון נפשות הוא תובעני, וכן הוא אומר וקבע את קובעיהם נפש. והכנם היום הרי אתם קיימים (יא) כיום, מכאן אמרו ז' כתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו. הראשונה אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. שניה אשר תבחר ותקרב. שלישית אשרי יושבי ביתך. רביעית ה' מי יגור באהלך. חמישית מי ישכון בהר קדשך. ששית מי יעלה בהר ה'. שביעית ומי יקום במקום קדשו. רבי שמעון בן יוחאי אומר לשבע שמחות פניהם של צדיקים דומין לעתיד לבא לחמה וללבנה לרקע ולכוכבים ולברקים ולשושנים ולמנורת בית המקדש. לחמה וללבנה מנין שנאמר יפה כלבנה ברה כחמה. לרקיע שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. לכוכבים שנאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים. לברקים דכתיב כברקים ירוצצו. לשושנים דכתיב למנצח על שושנים. למנורת בית המקדש דכתיב ושנים זיתים עליה. ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם, אמרו לו משה רבינו אי אפשנו שתברכנו, המקום הבטיח את אבותינו ואמר להם והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ושמתי את זרעך כעפר הארץ ואלה נותן קצבה לברכתונו. משל למלך שהיו לו נכסים הרבה והיה לו בן קטן והיה צריך לצאת למדינת הים, אמר אם אני מניח נכסי ביד בני הוא עומד ומבזבז אלא הריני ממנה לו אפוטרופא עד שיגדל, משהגדיל הבן ההוא אמר לו לאפוטרופא תן לי הכסף והזהב שהניח לי אבא בידך עמד ונתן לו משלו כדי פרנסתו, התחיל אותו בן מצר, אמר הרי כל כסף וזהב שהניח לי אבא בידך, אמר לו כל מה שנתתי לך לא נתתי לך אלא משלי אבל מה שהניח לך אביך הרי הוא שמור, כך אמר משה לישראל ה' אלקי אבותיכם זו משלי, ושלכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם, כחול ימים (וכצמחי אדמה) [וכעפר ארץ] וכדגי הים וככוכבי השמים לרוב:

איכה אשא לבדי. משל למטרונא שהיו לא שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזה ואחד ראה אותה בנוולה, כך משה ראה את ישראל בשלותן ואמר איכה אשא לבדי. ישעיה ראה אותן בפחזן ואמר איכה היתה לזונה. ירמיה ראה אותן בנוולן ואמר איכה ישבה בדד. איכה אשא לבד טרחכם מלמד שהיו טרחנין, היה אחד מהן רואה שכנגדו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות להביא למחר אי דן מוספני עליכם דיינים לכך נאמר טרחכם ללמד שהיו טרחנין. ומשאכם מלמד שהיו אפיקורסין, הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו, אחר לצאת אמרו מה אחר בן עמרם לצאת מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות ומחשב עליכם מחשבות, ק"ו אם היה (יב) משל בית און כענין ואון בן פלת בני ראובן בידוע שאשתו שואלתו ויועצתו, לכך נאמר [רוגנים] היה אחד מהן מוציא סלע בשביל ליטול שנים, שנים בשביל ליטול ג', לכך אנרמ וריבכם ללמד שהיו רוגנים: