יוסף תהלות/סב
מזמור ס"ב
[עריכה]פסוק ט
[עריכה]בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם וכו'. אפשר דהכוונה דתדיר צריך לבטוח בו יתברך, בין כשיש שלוה בין בעת צרה, וזהו בכל עת. והגם שלא עשו רצונו של מקום, וזהו עם, כפירוש עַם שאינם מרוצים. שפכו לפניו לבבכם, דבהרהור תשובה בשני יצרים, וזהו לבבכם, אפילו אם היה בידם גזל וגניבה וחשבו להחזירו, כבר חשובים צדיקים גמורים, כמו שכתב רבינו ירוחם אליבא די"מ דיש מפרשים. וכיון שאתם צדיקים גמורים, אלהים מחסה לנו, אפילו מדת הדין נהפכה למדת רחמים.
ולהודיע שאין לבטוח כי אם בו יתברך, וזולתו הבל, מפרש ואזיל: אך הבל בני אדם (פס' י), אפילו רעים אוהבים. כזב בני איש, אפילו בניו שהאב גדול בעירו, וזהו איש וכולם מכבדים אותו, כזב בני איש, אין לבטוח בהם, והוא כזב מה שבניו מכבדים. ואפילו שעולה עמו, וזהו במאזנים לעלות, המה רמז לאיש ואשה, ה רומז לאשה, מ"ה גימט' גימטריא אדם, מהבל יחד. כי כל זמן שהאיש מיטיב לאשתו ולבניו, נראין כאוהבים, ובדבר קל תהפוכות המה. ומזה תשכילו כי אין לבטוח כי אם בה' (עיין בספרי הקטן דברים אחדים דף קל"ח מ"ש בפסוקים "אחת דבר אלהים" וכו', וע"ש דף קנ"ו, ובכסא דוד דף צ"ב, ובאהבת דוד דף ט"ז ע"ש, ובנחל קדומים פ' ואתחנן בס"ד):
פסוק יב
[עריכה]אחת דיבר אלהים שתים זו וכו'. אפשר לרמוז במ"ש במה שכתב הרב מהר"ר שאול ז"ל בס' בספר בנין אריאל בסדר תבא במשז"ל במה שאמרו ז"ל: "ארור האיש אשר יעשה" וכו', ואומרים "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל" וכו' וכן כולם. וטעמא טעים, דאם יאמר ברוך, הייתי או' אומר, אם יעשה – לא ברכה ולא קללה; ואם יאמר ארור, הגם דנשמע ברוך, מ"מ מכל מקום קמ"ל קא משמע לן דלעניין מחשבה טובה מצטרפת למעשה, משא"כ מה שאין כן בארור, דמחשבה רעה אינה מצטרפת. והבאתי דבריו בס' בספרי הקטן ראש דוד בסדר תבא ע"ש באורך. וז"ש וזהו שאמר: אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי, וא"כ ואם כן למה הוצרך לומר ארור ואח"כ ואחר כך ברוך? לז"א לזה אמר: כי עז לאלהים, מהארור נשמע הדין, ומזה היה נשמע ברוך; אך אצטריך לומר ברוך לאשמועינן על המחשבה, ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש על המחשבה כמעשהו, וזה לא נשמע מארור.
פסוק יג
[עריכה]אי נמי ולך אדני חסד וכו'. אפשר במ"ש במה שאמרו: לאו הבא מכלל עשה – עשה. ויש מי שסובר דזה הלאו אלים ואין עשה דוחהו. וזה רמז: אחת דיבר אלהים – עשה, ושתים זו שמעתי – לאו הבא מכלל עשה. וזה הלאו אלים, כי עז לאלהים, כי זה הלאו תקיף יותר מלאו דעלמא. ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש המקיים עשה זה כאילו קיים עשה אחר, דהיינו הלאו הבא מכללו דהוא עשה, וזהו כמעשהו, כאילו עשה עשה אחר:
אי נמי אפשר, אחת דיבר אלהים לקיים המצוות, שתים זו שמעתי – ללמוד בתורה. וז"ש כי עז לאלהים, אין עז אלא תורה. ולך אדני חסד, שהלומד בתורה נחשב כאילו קיים המצוה כשאין יכול לקיימה, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כאילו עשאה, וסגי בלימוד תורת המצוה ההיא, כמשז"ל כמו שאמרו ז"ל: