יבמות כו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
חמשה נמי למיתה דתרי לא חיישינן אמר רבא בר רב הונא אמר רב שלש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהם אמר ליה רבה מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם קסברת יש זיקה והויא לה חליצה פסולה וחליצה פסולה צריך לחזור על כל האחין אי הכי קמייתא נמי אי דנפול בבת אחת הכי נמי לא צריכא דנפול בזו אחר זו נפלה חדא חלץ לה ראובן נפלה אידך חלץ לה שמעון נפלה אידך חלץ לה האי מפקע זיקתו חלץ לה האי מפקע זיקתו והאמר רב אין זיקה לדברי האומר יש זיקה קאמר ושמואל אמר אחד חולץ לכולן מכדי שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה מעליא בעינן דאמר שמואל
רש"י
[עריכה]
חמשה נמי - שנים נשואים שתי אחיות ומתו השנים ונשארו השלשה דלמא אדמייבם חד מייתו להו תרי ובטלה מצות יבמין:
לפני שני אחין יבמין - כלומר לפני שני אחי בעליהן שהן יבמיהן:
אמצעית - כלומר שלישית ולאו דוקא נקט:
צריכה חליצה משניהן - כדמפרש ואזיל: לא גרסינן מדקאמרת זה חולץ כו' אלא ה"ג מדקאמרת צריכה חליצה משניהם קסברת יש זיקה והויא לה חליצה פסולה וחליצה פסולה צריכה לחזור כו'. כלומר מדקאמרת צריכה חליצה משניהם קסברת אלימא מצות זיקת יבמין למירמי אתרווייהו והך חליצה על כרחך חליצה פסולה היא כלומר גרועה שאם רצה לייבם אינו יכול דאחות חלוצתו היא הילכך לאו מעלייתא היא וצריכה לחזור על כולן דלא מיפקעא זיקה דתרווייהו בחליצה דחדא משום דאלימא זיקה ורמיא אתרווייהו:
קמייתא - שתים ראשונות נמי ליבעו חליצה משניהם דחליצתן נמי לאו מעלייתא היא דאי בעי לייבומי לא מצי הואיל ויש זיקה:
בבת אחת - כלומר אם באו לחלוץ כאחת שלא הספיקה הראשונה לחלוץ עד שנפלה גם השניה והשלישית הכי נמי דכולן צריכות לחזור אחר כל האחין:
הכא דנפלו זו אחר זו - נפילתה של זו אחר חליצתה של זו:
נפלה לה חדא חלץ לה ראובן - וחליצה כשרה היתה שאם רצה יכול לייבם:
נפלה אידך חלץ לה שמעון - וגם זו כשרה שאם רצה מייבם ואין כאן אחות זקוקה שכבר חלצה אחותה קודם נפילת זו נפלה שלישית אי בעי לייבומי לא מצי דאחות חלוצת שניהם היא ובולא כלום נמי לא נפקא דאחות חלוצה אינה אלא מדברי סופרים לקמן בהחולץ (דף מ:) הלכך חלץ האי חליצה כל דהו ולאו מעלייתא היא שאם חפץ לא ייבם ומיהו חליצתו וזיקתו שוות שתיהן לגרוע ופקעה זיקתו בחליצתו חלץ האי מפקע זיקה:
והא אמר רב אין זיקה - בפרק כיצד (לעיל דף יז:) א"ר הונא אמר רב שומרת יבם שמתה מותר באמה:
תוספות
[עריכה]
למיתה דתרי לא חיישינן. תימה דבפ"ק דיומא (דף ב.) גבי הא דאמר ר' יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ופרכי לה רבנן א"כ אין לדבר סוף ומאי קושיא הא רבנן חיישי הכא למיתה דחד ולא דתרי ואר"י דהכי פרכי ליה כיון דחיישת למיתה דזמן מועט אע"ג דלא שכיחא תחוש נמי למיתה דתרי אע"ג דלא שכיח וא"כ אין לדבר סוף ומשני התם (דף יג.) דלר' יהודה מיתה דחדא שכיחא פירוש אפי' לזמן מועט דתרי לא שכיחא והא דקאמרי התם רבנן מיתה לא שכיחא לאו משום שאין לדבר סוף דהא דקאמר אין לדבר סוף היינו משום דלא שכיח כדפרישי' כי מיתה דחד [דשכיח] יש לדבר סוף דתרי ודאי לא שכיחי: מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם קא סברת יש זיקה וחליצה פסולה וכו'. ואית ספרים דגרסי מדקאמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת קא סברת יש זיקה ופי' בקונטרס דלא גרסי' ליה ונראה דלא גריס ליה בקונטרס משום דלמ"ד אין זיקה נמי זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דאי אפשר לייבם אחת משום ביטול מצות יבמין וליכא למימר נמי דאחד יחלוץ לשתיהן דלמ"ד אין זיקה נמי אין חליצה פסולה של ראובן שכבר חלץ לאחת מפקעת זיקת שמעון החשובה דהא לקמן קאמר בשלמא צרה דרחל לא תפטר משום דחליצת רחל חליצה פסולה היא אלמא אפי' למ"ד אין זיקה אין חליצת רחל פוטרת זיקת צרתה החשובה דהא אוקי דשמואל אליבא דמ"ד אין זיקה קאמר וה"ה דה"נ לא תפטר חליצת ראובן השניה מאח השני דהא אכתי לא מסיק אדעתיה לחלק בין מיפטר נפשה בין מיפטר צרה ולר"י נראה דשפיר גרסי' ליה דלפי האמת למ"ד אין זיקה חליצה גרועה פוטרת החשובה הימנה דאמרי' בהדיא בפרק ר"ג (לקמן דף נא. ושם) דלמ"ד אין זיקה חלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה אע"ג דבעלת הגט חליצתה פסולה טפי משל צרה שהרי חשובה כחלוצה אצלו למיסר בקרובותיה וע"כ שמואל דאמר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לבעלת הגט לא נפטרה צרה סבר דיש זיקה וסוגיא דבסמוך אינה לפי האמת אלא ה"פ בשלמא צרה דרחל לא תפטר כלומר אפי' אם תאמר דלמ"ד אין זיקה נמי חליצה פסולה צריכה לחזור והשתא ניחא דצרת רחל לא תפטר מ"מ צרה דלאה תפטר דחליצה כשרה היא תדע דאותה סוגיא אינה לפי האמת דהא פריך בתר הכי ואצרה דרחל מי מיפטרא והתנן כו' אלמא בעי למימר דלמ"ד אין זיקה לא מיפטרא רחל בחליצת צרה אע"ג דלא אסירא צרה אלא מכחה וכ"ש אם היו שוות וא"כ איך מדקדק אפילו לפי גירסת הקונט' דיש זיקה מדקאמר אמצעית צריכה חליצה משניהם אלא על אותה סוגיא אין לסמוך כדפרישי' דלא קאי הכי וכי מפרש דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר לא יאמר עוד דשמואל אליבא דמ"ד אין זיקה קאמר כמו שאפרש דלדידיה חלץ לאחיות ולבעלת הגט נפטרו צרות וגרסינן שפיר מדקאמר זה חולץ לאחת כו' קסבר יש זיקה ומדקאמר אמצעית צריכה חליצה משניהם קא סבר דחליצה פסולה צריכה לחזור ואע"ג דתרווייהו יכול לדקדק מסיפא מ"מ מה שיכול לדקדק מרישא מדקדק:
וחליצה פסולה צריך לחזור וכו'. לא כמו שפירש בקונטרס דכל היכא שאינו יכול לייבם חשיבה חליצה פסולה דהא אמר בפ"ק (לעיל דף יא:) גבי מחזיר גרושתו או היא או צרתה חולצת ולא חשיבה חליצת גרושה חליצה פסולה אע"ג דאין יכול לייבמה ולקמן נמי קאמר אלא צרה דלאה תפטר דחליצתה כשרה אלמא חשיבא לה חליצה כשרה אע"ג דאסירא ליבמה משום ביטול מצות יבמין דנהי דלא מבטל מצות יבמין מצרת רחל דאע"ג דכשייבם לאה יהיה אסור בצרת רחל כמו שאסור בצרת קרובת חלוצתו מ"מ חליצה מיהא בעיא דאורייתא דאינה צרת אחות אשה לאחר שיבם לאה [כיון שכבר] לא היתה צרת [אחות אשה] משמת בעלה וכשיחלוץ לצרת רחל לא מיתסרא לאה דמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו מ"מ איכא ביטול מצות יבמין אם יבא לייבם לאה דחיישינן שמא תמות צרת רחל וקא מבטל מרחל מצות יבמין וליכא למימר דיש לרחל צרות הרבה דליכא למיחש למיתה דכולהו אי נמי כשחלץ ללאה קודם נפילת רחל א"כ בחנם דחק לתרץ מאי לא נפטרו צרות אצרות רחל ומאי צרות צרות דעלמא דה"ל לאוקומי טפי בנפול בבת אחת ואין כי אם צרה אחת ללאה וצרה אחת לרחל דאז אסורה לייבם לאה משום ביטול מצות יבמין אלא נראה לר"י דלא חשיבא חליצה פסולה אלא אחות זקוקתו למ"ד יש זיקה או אחות חלוצתו לכ"ע ובעלת הגט ובעלת מאמר דבכולהו קלשא זיקה דאחות זקוקתו דמיא לאחות אשתו דאין בה זיקה ואחות חלוצתו כאחות גרושתו ובעלת הגט דמיא לחלוצה ובעלת מאמר לכנוסה דאין בה זיקה וכן סוטה דרבנן דקרי ליה בירושלמי חליצה פסולה גבי הא דא"ר שמעון ביאתה כו' דדמיא נמי לסוטה דאורייתא דאין בה זיקה דטומאה כתיב בה כעריות אבל מחזיר גרושתו ואסור לבטל מצות יבמין לא נגרעה בהם הזיקה ולהכי חשיבי חליצה כשרה:
דנפול בזה אחר זה נפלה חדא חלץ לה ראובן כו'. הקשה ה"ר אברהם מבורגויי"ל אמאי נקט שלש אחיות דחידוש זה יכול להשמיענו אפי' בב' אחיות היכא דנפול בבת אחת דכל אחד ואחד חולץ לשתיהן משום דיש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ותי' דהתם משכחת לה שמתייבמת אחת דכשחלץ לשניה הויא ראשונה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דתחזור להיתירה הראשון ומתייבמת לאח השני אע"ג דגם השני צריך לחלוץ לשניה משום דחליצה פסולה היא מ"מ אינה אסורה לו הראשונה משום אחות חלוצתו דכיון דחליצה זו לא עשה אלא משום חיזור כדמוכח לקמן (דף כז:) דפריך רבי יוסי בר' חנינא לר' יוחנן דאמר מתה השניה מותר בראשונה ממתני' דקתני חולצות שתיהן ולא מתייבמות ואמאי ליקו חד מינייהו ולחלוץ לשניה כו' והשיב לו ר' יוחנן אחיות איני יודע מי שנאן ואמאי לא שני ליה דחולצות ולא מתייבמות משום דשניה צריכה חליצה משניהם ולכך אסורה לשניהם הראשונה אלא ודאי לשני שריא כיון דלא חלץ לה אלא משום חיזור ואין ראיה דאיכא למימר דר' יוחנן לא בעי לשנויי הכי משום דסבר כשמואל דחליצה פסולה אין צריך לחזור ולפי סברתו היה יכול לומר דבשתי אחיות שריא אפי' שניה לשני. אם שחלצו לראשונה דרב לא מפליג לקמן בין ראשונה לשניה דאמר לקמן אפי' מתה ראשונה מותר בשניה ואין נראה לר"י דלעיל פ"ב (ד' יח.) משמע דלכ"ע בין למ"ד יש זיקה בין למ"ד אין זיקה שתיהן חולצות אי משום ביטול מצות יבמין או משום שנאסרה עליו שעה אחת כדפי' לעיל ודוקא ר' יוחנן הוא דאמר אחיות איני יודע מי שנאן ומתייבמת הראשונה:
נפלה אידך חליץ לה כו'. והא דקרי לה אמצעית אע"פ שהיא אחרונה משום דהאחרות כל אחת לא חלצה אלא מן האחד וזו חולצת משניהם:
לדברי האומר יש זיקה קאמר. ולא מסתברא ליה למימר דרב סבר יש זיקה וההיא דשומרת יבם לדברי האומרים אין זיקה קאמר משום דהתם קמ"ל תרתי דאין זיקה ומחיים אסור משום ביטול מצות יבמין משום הכי סבירא ליה דההיא אליבא דנפשיה:
ראשונים נוספים
הכי גרסינן והיא גרסתו של רש"י ז"ל מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהן קא סברת יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין. ופי' מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם אלמא חליצה פסולה צריכה לחזר והך סברא ליתא אלא משום דסבירא לך יש זיקה דכיון דאלימא צריכה פטור גדול שתהא מחזרת על האחין משום דלכל חד ככנוסה דמיא ואין חליצה גרועה מוציאה מביתו ופירושא בעלמא הוא אי הכי קמייתי נמי תבעי חליצה מכל חד וחד.
ואי קשיא לך ולידוק מרישא מדקאמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואין אחד חולץ לכולהו אלמא יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזר זו אינו קושיא דלעולם אימא לך דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר ושאני הכא דכיון דהאי חליצה דשמעון חליצה כשירה לא חליץ לה ראובן חליצה פסולה ולא מיבעיא אי סבירא לן אין זיקה דחליצה דשמעון חליצה כשירה היא אלא אפילו סבירא לך יש זיקה מ"מ חליצה דשמעון עדיפא דאלימא זיקתו משום דלא חליץ לאחיות כלל ומשום הכי ליכא למפשט מדרב דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין אלא מסיפא.
וכן נמי ליכא למפשט מינה בהדיא יש זיקה משום דקאמר זה חולץ לאחת דאי משום דלא מיבם משום דאסור לבטל מצות יבמין הוא כמתני' ואי משום שאין אחד חולץ לכולן הא לקמן בשמעתין (יבמות דף כ"ז) אמרינן דשמואל לדברי האומר אין זיקה קאמר דחליצה מעולה בעינן ולא פטרה חליצה פסולה כל היכא דאיכא מעולה הימינה ואף על גב דבפרק רבן גמליאל (דף כ"א) אמרינן דלמאן דאמר אין זיקה לא בעינן חליצה מעולה כיון דלישני נינהו ניחא לן למפשט אליבא דכו"ע מסיפא דמילתיה דשמעינן מינה חדא דאית בה תרתי שמעינן מינה דחליצה פסולה צריכה לחזר אף על גב דליכא מעולה ומינה נפיק לן אלימותא דזיקה טפי מרישא ואליבא דכולהו לישני שמעינן מינה דיש זיקה דליכא למאן דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר אלא לדברי האומר יש זיקה והיינו דמקשינן בשילהי מלתא והאמר רב אין זיקה כלומר ואמאי צריכה לחזר ובהא כיון דאוקימנא בזה אחר זה בין סבירא לן יש זיקה או אין זיקה חליצתו פסולה היא וודאי [פי' חליצת חולץ הראשון פסולה לגבי השני וחליצת השני כשרה וא"כ ליכא למידק מזה חולץ לאחת] אלא דיוקא מדצריכא לחזר ש"מ יש זיקה כדפרישית ויש נוסחאות שכתוב בהן מדקאמרת זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת קסברת יש זיקה וכו', ומשובשין.
לדברי האומר יש זיקה קאמר. איכא דקשיא ליה תרתי נמי כלומר לימא שתי אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין בבת אחת זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן וש"מ יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזר וטעה בפירוקי' שאמר ראשונה שבשעת נפילה ראויה ליבם אין חליצתה חליצה פסולה להיות צריכה לחזר על כל האחין אלא פוטרת היא עצמה בחליצת אחד מהן וכיון שכן אף השניה אינה צריכה לחזר שחליצת השני מעולה משל חולץ ופוטרת ומשום הכי לא אמרינן נמי אחד חולץ לראשונה ושניה מחזרת.
ודבריו אינן כלום, ששתיהן חליצות פסולות דלא בתר מעיקרא אזלינן בהא דאי לא תימא הכי בשלש נמי נימא ראשונה חליצתה כשרה נקראת ואחד חולץ בלבד ושניה אע"פ שהיא חליצה פסולה חליצת שני פוטרת שהיא מעולה משל חולץ נמצא שאין כאן שצריכה לחזר אלא אמצעית. [ומאי פריך א"ה קמייתא נמי] אלא ודאי כולן חליצתן פסולה וצריכות לחזר וכן פירש"י ז"ל אי הכי קמייתא נמי שתים הראשונות וקמיאתא גרסינן תרתי ולא קמייתא חדא.
ועיקר קושיא איכא למימר להודיעך כחו דשמואל שאע"פ שחליצת ראובן חליצה פסולה לגמרי וחליצת שמעון חליצה כשרה לגמרי למפטר נפשה פטרה וללישנא קמא דשמואל דקאמר אאמצעית צריך היה לומר שלש שאילו שתים זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דחליצה מעולה היא משל חולץ ראשון.
גירסת הספרים כך היא מדקאמרת זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת קסבר יש זיקה: פירוש, לאו מזה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ולא אמרינן זה חולץ וזה מיבם קא דייק, דהתם איכא למימר דהוי טעמא משום דאסור לבטל מצות יבמין, אלא מזה חולץ לאחת וזה חולץ לשניה ואין אחד חולץ לשתיהן קא דייק. אבל רש"י ז"ל (בד"ה לא) כתב דלא גרסינן לה, אלא הכי גרסינן וכן היא בספרים מוגהים בישיבת הגאונים ז"ל מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם קסברת יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין, כלומר, מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם, אלמא חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין, הא ליתא אלא אליבא דמאן דאמר יש זיקה, משום דאלימא זיקא הויא לה כעין כניסה, ואין בדין שחליצה זו שהיא פסולה יוציאנה מבית אחיו, אלא כל אחד מפקיע זיקתו. אבל למאן דאמר אין זיקה בחליצה כל דהוא נפקא דהא לית זיקה לאידך אחא עלה דליעכב. ומסיפא דוקא דאיכא למידק הכי אבל מרישא לא, דאף על גב דקתני זה חולץ לאחת וזה חולץ לשניה ולא חליץ חד לתרוייהו, התם היינו טעמא משום דכיון דקיימא חליצה דשמעון דהיא חליצה כשרה לא חליץ לה ראובן חליצה פסולה, דחליצה דשמעון דאכתי לא חליץ לאחיות כלל אלימא ועדיפא מחליצה דראובן דחליץ כבר לאידך ואפילו למאן דאמר אין זיקה, ולעולם הוה אמינא דאמצעית אינה צריכה חליצה אלא מאמר מהם כיון דחליצת שניהם שוות בה בפסול. ותדע לך דהא מוכח לקמן בשמעתין (כז, א) דאפילו למאן דאמר אין זיקה חליצה פסולה של זה דקא חליץ לאחות חלוצתו מפקעת חליצה חשובה של אח השני, דהא אוקימנא שמואל דאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות כמאן דאמר אין זיקה, ואפילו הכי אקשינן בסמוך בשלמא צרה דרחל לא תפטר כיון דחלץ לה ללאה וחלץ לה לרחל הויא לה חליצה דרחל פסולה. אלמא לא פטרה צרה אפילו למאן דאמר אין זיקה. והוא הדין דלא מיפקעא זיקה האח השני שהיא חשובה בחליצת האח הראשון שהיא פסולה ואף על גב דבסמוך (שם) מפליג בין למיפטר נפשה למפטר חברתה, היינו דוקא לאיכא דאמרי, אבל השתא אכתי לא מסקינן אדעתין ההיא סברא. אבל מאמצעית שצריכה לחלץ משניהן, דייקינן שפיר דחליצת שניהם פסולה, ואפילו הכי לא מיפטרא בחליצת חד מנייהו, וזה אי אפשר אלא למאן דאמר יש זיקה. והיינו נמי דהשתא דדייקינן מסיפא דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין, קשיא לן רישא, ואמרינן אי הכי קמייתא נמי, כלומר הראשונות יהיו צריכות לחזר על כל האחין, ואם איתא דמדקמייתא דזה חולץ לאחת וזה חולץ לשניה הוא דדייקינן דיש זיקה ועלייהו קיימא, מאי קא מקשה קמייתא נמי, הא לא הוה ליה למימר אלא אי הכי תרווייהו ליחלוץ להאי.
אבל בתסופות (בד"ה מדקאמרת) אומרים דשפיר גרסינן כגירסת הספרים ואין צריך למחוק, דודאי הוה סבירא לן השתא דלמאן דאמר אין זיקה אין צריכין שניהם לחלוץ אלא חולץ לשתיהן, דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר, וכדאיתא בהדיא בפר"ג (נא, א) דלמאן דאמר אין זיקה חליץ לבעלת הגט נפטרה צרה. ואין להביא ראיה מסוגיא דלקמן (כז, א) שסוברת בהפך, דלא קיימא לן כההיא סוגיא וליכא למידק מינה מידי. ותדע לך דלפי סוגיא דלקמן אפילו מאמצעית ליכא למידק מינה מידי, דהא מקשינן לקמן אצרה מי מיפטרה רחל, והא תנן אסור לאדם בצרת קרובת חליצתו, אלמא אף על גב דצרת רחל לא מיתסרא אלא משום לתא דרחל, אפילו הכי לא מיפטרא רחל בחליצתה ואפילו למאן דאמר אין זיקה, אלמא חליצה פסולה אינו פוטרת צרתה, אם כן חליצת ראובן לא מפקיע חליצת שמעון הפסולה כותיה, דהשתא אכתי לא מסקינן ההיא סברא דלמיפטר נפשה דבסמוך כדכתבינן. אלא ודאי ליכא סיעתא ולא תיובתא מההיא סוגיא כלל, אלא שיש עדיין להקשות מדאמרינן אי הכי קמייתא נמי. ואולי נמאר דלישנא קייטא הוא והכי קאמר אי הכי הני קמייתא נמי נימא באמצעית שתהא כל אחת חולצת משניהם.
אי דנפול בבת אחת הכי נמי הכי במאי עסקינן דנפול בזו אחר זו: ואם תאמר אמאי נקט תלתא, לימא שתי אחיות שנפלו לפני שני יבמין זה חולץ לשתיהם וזה חולץ לשתיהם, וכשנפלו שתיהם בבת אחת דשמעינן מינה יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין (עי' תוס' ד"ה דנפול). יש מתרצין דלהודיע כחו דשמואל אצטריך שאף על פי שחליצת שמעון חליצה כשרה לגמרי וחליצת ראובן חליצה פסולה לגמרי, למיפטר נפשה פוטרה, וללישנא קמא דשמואל דקאמר אאמצעית צריך היה לומר שלש, שאלו ב' זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואפילו לשמואל דחליצה מעולה בעינן (עיין רמב"ן). ואינו מחוור לי דללישנא בתרא שפיר שמעינן מינה דחליצה פסולה לגמרי פטרה נפשה אפילו במקום דאיכא חליצה כשרה לגמרי, דכיון דחלץ ראובן לאחת הותרה השניה לשמעון אחיו לגמרי ואפילו ליבום, בין שחלץ ראובן למי שנפלה ראשונה בין שחלץ למי שנפלה שניה כדאיתא בשמעתא דלקמן (כז, ב) ואליבא דרב דהוא מארא דשמעתא, ואי נמי בשחלץ הראשון לשניה ולכולי עלמא, דהויא לה ראשונה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון (להלן כז, ב) ואפילו ללישנא קמא דשמואל לא צריך, דאלו נקט שתים וזה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן ואמר שמואל זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת, משום דכיון דקיימא חליצת שמעון חליצה מעולה לא פטרה חליצת ראובן דגריעא, שפיר הוה שמעינן דהיכא דאיכא שלש, אמצעית אינה צריכה חליצה משניהם, דאם איתא אפילו שתים הא ליחליץ תרוייהו והא ליחליץ תרוייהו וצ"ע.
ארבעה אחין
ארבעה אחין שנים מהם נשואין ב' אחיות וכו' בגמ' מפרש כלה מתניתן:
גמרא ש"מ יש זיק' וכו' פי' אילימא זיקא דרבנן לאסור קרובותיה עליה באיסורם מדאוריית' ומשום הכי לא מתייבמות דהא דמייבם פגע באחות זקוקתו דאסיר' ליה מדרבנן שעשאוה כאחות אשתו ובדין הוא שיהא זה חולץ וזה מייבם אלא דגזרינן לה דילמא אתי לאחלופי ואתו למיכנס מעיקרא קודם חליצה דאי אין זיקה הני מתרי בתי אתיין וכו' לעולם אין זיקה ומשום דאסור לבטל מצות יבמין ואסרו שיהא מייבם ואח"כ חולץ משום האי חשש' ואמטולת' גזרו בזה חולץ וזה מייבם אח"כ:
א"ה תלתא נמי פי' ולמה לו לרבות באחין כל כך ועוד דבכולי פרקין לא קתני ד' אחין אלא הכא ופרש"י ז"ל דבשלמא לדידי דאמינא דטעמא דמתני' משום דיש זיקה נקט ארבעה אחים לאשמועינן דיש זיקה אפי' בתרי דהא איכא מ"ד יש זיקה בחד ואין זיקה בתרי וק"ל ולמ"ד דטעמא משום מצות יבמין הכי נמי איכא רבותא בד' דאלו בתלתא שמתו שנים מהם ונשאר הא' כי מייבם לחדא ודאי מצות יבמין ולהכי נקט ד' לאשמועינן רבות' דחיישי' לספק ביטול:
דילמא אדמייבם חד מיית אידך וכדקא משני ודקרי לה מאי קארי לה י"ל דאיהו סבר כדדחי לעיל בפ' כיצד אשת וכו' דמאן דחייש אפי' לספיקא חייש ולמאן דלא חייש אפי' לודאי לא חייש ועוד פר"י דהשתא קס"ד דבשלשה הוה א"ש אשמועי' רבותא טפי דכיון דליכא אלא ייבם א' והיבמות הם שתים הא חדא מינייהו לא חזיא לייבום כלל אלא לחליצה וכי דחי לה ומבטיל מינה מצות יבמין אינו מבטל ממנה אלא מצות חליצה ואפילו הכי לשמועינן דאסור בד' אחין דכל חדא וחדא חזיא לייבום דהאי חזי לייבומי חדא והאי חזי לייבומי חדא כי מייבם איהו לחדא אי מיית חבריה ומיבטלה מצות יבמין מאידך קא מתבטלה אפילו מצות ייבום לגמרי ומתרצי דהא לא חשיב' לה רבות' ועדיפי ליה לאשמועינן דחיישינן למיתה ואע"ג דר"מ בעלמ' לא חייש למיתה:
א"ה אפילו חמש פי' ולשמעינן דחיישינן למיתה דתרי דהוי רבותה טפי דקס"ד דכיון דחייש למיתה אפילו למיתה דתרי הוה חייש ואע"ג דרבי יהודה בפ"ק דיומא חייש למיתה דתרי ביבם מפני שאין תקנה אחרת לדבר ואם באנו לחוש לשתיהם אין סוף אבל הכא דאפשר בחליצה ניחוש ואפי' למיתה דתרי דכיון דחיישינן למיתה דחדא:
ע"ב ופרקינן דהאי תנ' למיתה דחד' חייש למיתה דתרי לא חייש ואפילו הוה חיישינן בעלמ' למית' דתרתי הכא בגזרה דרבנן ואיסור דרבנן בלחוד הוא לא חיישי כולי האי:
גירסת רש"י ז"ל מדקאמר אמצעית צריכה חליצה משניהן קסברה יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזר על האחים פירש דמשום דאמצעית חליצה פסולה דהא לא חזיא לייבומי לחד מינייהו דהויה ליה אחות חלוצתו בכל חד וחד בעית שתחלוץ מכל חד מינייהו וכיון דסברת הכי מכלל דסבירא לך יש זיקה דלמאן דאמר אין זיקה מסתייה בחליצה פסולה דחד וסברא דיש זיק' ותליי' במאי דאמר חליצה צריכה לחזר על כל האחים דמד' הכי אית ליה יש זיק' אבל אפשר דסבר יש זיק' וסבר נמי דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחים וכדאמר שמואל בסמוך והכ' הכי קאמר מדבריך נר' דסבי' לך יש זיק' דהא אמרת דחליצת פסולה צריכה לחזר על כל האחים וי"ל מדקאמר זה חולץ לא' וזה חולץ לא' מכלל סבי' לך יש זיק' וחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים פי' מדקאמרת זה חולץ לא' וזה חולץ לאחת ולא קאמר אחד חולץ לשתיהם היינו משום דסבי' לך דכיון דראובן חליץ לא' הויא לה אחותה אחות חלוצתו ואסירה ליה וחליצה דחליץ לה הוי' חליצה פסולה ולא סגי בה לשמעון אחי' והיה צריך לחזר על על האחים ורש"י ז"ל כתב דלא גריס האי גי' והדין עמו דהא פרכינן א"כ קמיית' נמי מכלל דהשת' לא איירי בקמיית' והכי הוה ליה למימר א"ה זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן מיבעי' ליה ועוד דמשום דקאמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחד ולא קתני אחד חולץ לשתיהן ליכ' למשמע בחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים דלעולם לחליצה שהי' פסולה לכל א' וא' שא"א לכל אחד מהם לחלוץ חליצה כשרה אינה צריכה לחזר על כל האחים ובחליצ' דחד מינייהו סגי' ושאני הכא דכי חליץ ראובן לראשונה והוה ליה שנייה אחות חלוצתו דאסירה ליה חליצתו לשנייה הויא לה חליצה פסולה אבל חליצת שמעון אחיו לשנייה זו חליצה כשרה הוא טפי דאפילו נפלו בבת א' אין כאן אלא חשש זיקא וכיון שנחלצה אחותה פקעה זיקה מינה דהויא לה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה שתחזור להתיר' ולדברי הכל כיון דאיכא ב' חליצות דחדא פסולה וחדא כשרה ולא מהניא חליצה פסולה לבעל החליצה כשרה ואפי' למ"ד אין זיקה כדאי' לקמן בסוגיי' וכ"ש למ"ד יש זיקא ולפי' גרש"י ז"ל עיקר ולג"ה דגרסי זה חולץ לא' וזה חולץ לאחד יש לפרש דלא מינה פרכינן אלא ריש' דמימרא נקט דכיון דאמרת זה חולץ לאחד וזה חולץ לא' שנעשה אמצעית ע"י כך חליצה פסולה דכל חד וחד והדר אמרת דאמצעית צריכה חליצה משניהם אלמא קסברת חליצה פסול' צריכ' לחזור על כל האחים ויש כיוצא בו בתלמוד:
א"ה קמייתא נמי פי' לבעי חליצה כל חדא וחדא מכל חד וחד דהא כיון דאיסורה כל חדא וחדא לייבומי חד מינייהו משום זיק' הויא חליצה דכל חד וחד בקמייתא חליצה פסול' וצריכה לחזור על שניה' ותניינת' הוה חליצה פסולה לכל חד וחד משום אחות חליצה:
ופריך אי דנפלו בבת א'. הכי נמי וכו' כלומר והא דקתני זה חולץ לאחד וזה חולץ לא' לא בדרך חיוב דהא בעידנא דנפלה כל חדא וחדא לא היתה אחות זקוקה ומותרת היתה להתייבם אלא ה"ק כשזה חולץ לא' וזה חולץ לא' הרי אמצעית צריכה לחזר על כל האחים. וא"ת רב אמאי נקט שלש אחיות לוקמה בשתי אחיות וכגון שנפלו בבת א' ולומר זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן י"ל דמשו' שמואל הוה דנקטיה בג' דהא ללישנא קמא דשמואל דאמרי דמשום אמצעית הוא דשרו חליצה פסולה ה"ל לשמואל למנקט ג' וללישנא בתרא דפריך דאפילו בשנייה גופה שרי שמואל שיהא הראשון חולץ אותה הא ודאי אף לשמואל סגי בתרתי דכיון דשנייה דאפשר לה בחליצה מעולה שרי שמואל בחליצה פסולה דראובן כ"ש דאמצעית דלית ליה חליצה כלל דמשתריא בחליצה פסולה דחד מינייהו בחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחים ומיהו צריך הוא לאוקומא בשנפלו זה אחר זה לאשמועינן רבותא דשניה גופא דאמרן וכיון דמיירי בזה אחר זה לא סגיא לרב לאוקמה אלא בג' לאשמועינן דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים ואפילו האמצעית דלית לה שום חליצה מעולם וכן פר"י ז"ל:
ושמואל אמר א' חולץ לכולם פי' ואשמועינן השתא לפום פשטא דאע"ג דאפשר דחליץ שמעון אחיו לשנייה או לשלישי' והויא חליצ' כשרה סגי בחליצה דראובן שחלץ לראשונה ואעפ"י שחליצתו בשנייה ושלישית חליצה פסולה דאסירא לה משום דאחות חלוצה דרבנן ולהכי פרכינן:
מיכדי שמעי' ליה לשמואל דחליצה מעולה בעי כלומר דכל היכא דאפשר במעולה לא עבדי חליצה דגרע מינה ואפילו האחרת ג"כ פסולה אלא שאינה גרועה כ"כ דהא אמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות שעמהם מטעמא דאמרינן לק' דחליצת אחיות גופייהו גריע טפי מחליצת צרותיהן הנאסרות מחמתן ולפי אם חלץ לצרות נפטרו אחיות אבל חלץ לאחיו לא נפטרו צרות אלמא דפטר' צרתה בחליצה ועבדה שליחותא כי איכא חליצה מעולה לחברתה לא פטר לה בחליצה פסולה דידה וה"ה נמי ליבמים שבא א' מהם לחלוץ ועביד שליחותא דאחוה שאם חליצתו פסולה לא עביד שליחותא לאחוהי דאפשר ליה בחליצה דעדיפא מינה והיינו דמתמיה היכא דקיימא חליצ' דשמעון שהוא כשרה חליץ לה ראובן בשביל שמעון חליצה פסולה והיינו משום טעמא דאמרן דחליצת השנייה והג' לראובן חליצה פסולה משום אחות פסולה דחלץ לראשונה ואלו לשמעון הויא חליצה כשרה לגמרי דאפילו זיקא ליכא הא דעליה דרב קיימא דמיירי כשנפלו בזה אחר זה ולא עוד אלא שאפילו נפלו בבת אחת דיש זיקא מכיון שנחלצה אחותה ע"י ראובן פרחא זיקא בחברתה מינה ואם היתה זו ראשונה לנפילה הויא לה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה שתחזור להתירא הראשון לד"ה ואם היתה שניייה מיהת שריא ואפילו לרבי יוחנן דאסירא מ"מ אכתי עדיפא חליצתה משמעון מחליצת דראובן שהיא גרועה משום זיקא זו ומשום אחות חלוצה מאי א' חולץ לכלן משום אמצעית פי' דחליץ לה חד מינייהו דכיון דלשניה' אחו' חלוצה וחליצה גרועה היא לכל א' מהם בשו' בחד מינייהו סגי לפטר' בשבילו ובשביל אחיו דחלוצה פסולה בשוה לשניהם אינה צריכה לחזר על כל האחים אבל שניהם כיון דיש לה חלוצת שמעון שהיא מעולה לא חליץ לה ראובן חליצה פסולה:
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ג (עריכה)
א"ר ב"ר הונא א"ר ג' אחיות יבמות שנפלו לב' אחין יבמין זה חולץ לא' וזה חולץ לא' והאמצעית צריכה צריכה חליצה משניהם דהו"ל חליצה פסולה שאפילו רוצה ליבם אינו רשאי מפני שהאי אחות חליצתו וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין, א"ה קמייתא נמי דהאי חליצה פסולה היא שאסור ליבם א' מהן דהו"ל אחות זקוקתו. ואמאי קאמר זה חולץ וזה חולץ לא' ומהדר אי דנפל בב"א ה"נ דכל חדא וחדא צריכה חליצה מכל האחין לא צריכה דנפל בזו אחר זו נפל חדא חלץ לה ראובן נפלה אידך וחלץ שמעון ונפלה אידך חלץ האי מפקע זיקתו ושמואל אומר א' חולץ לכולן מכדי שמעי' לי' לשמואל דאמר חליצה מעליא בעי' דאמר שמואל חלץ לאחיות לא הותרו צרות לצרות נפטרו אחיות פי' אע"ג דכולהו אסירי ליבומי יותר היא גריעה חליצת האחיות מן הצרות כדבעי' למימר קמן קשיא היכא דקיימא חליצא בשמעון חליצה כשרה חליץ לה ראובן חליצה פסולה.
מתוך: תוספות חד מקמאי על יבמות/פרק ג (עריכה)
ובמאי דאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לצרות נפטרו אחיות פסק הרב כשמואל ואליבא דרב אשי דאע"ג דלא אלימא זיקה לשוויי צרה כערוה והוצרך הרב ז"ל למפסק הלכתא כשמואל ואליבא דרב אשי משום דסוגייא קמא בשמעתתא משוי לחליצה צרות כאחיות ופליגא אדרב אשי לפיכך הוצרך ליה למיפסק כשמואל ולעולם בחליצה פסולה דפליגי רב ושמואל הלכה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין. הלכך הא דתנן הכא חולצות האחיות ולא מתייבמות כל אחת ואחת צריכה חליצה משניהם והרב ז"ל ודאי הו"ל (להצריך) [לפרש] כדברי רב שאמר ג' אחיות יבמות וכו' כדאוקימנא בגמ' דנפול בזה אחר זה אבל בבת א' כל אחת צריכה חליצה משניהם אלא שקצר הרב ז"ל דבריו כמנהגו ואי איכא מאן דס"ל דמשום דס"ל לרב אלפס הלכתא כשמואל לכך קצר בדברי הרב. ומנ"ל לרב ז"ל דהלכתא כשמואל והא קי"ל כרב באיסורי. ואי משום דתניא כוותיה דרב אשי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לצרות (לא) נפטרו אחיות לא פליג רב אדשמואל בהא מלתא וכל המיקל בו צריך להביא ראיה לדבריו ואין רוח חכמים נוחה הימנו. והוי יודע דמאי דאמרי' בגמ' גבי האי מתני' דילמא אדמייבם חד מיית אידך וקא בטלה מצות יבמין כלומר דאזלא אחותה בלא חליצה דוקא אליבא דמ"ד אין זיקה אבל למ"ד יש זיקה וקי"ל כותיה דלמא אדמייבם חד מיית אידך לא מפטרא אחותה בלא חליצה דתנן בפ' החולץ שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה מתה היבמה יכנוס את אשתו מת היבם צריכה חליצה ואמר נמי בר"פ כיצד אמר רב הונא אמר רב שומרת יבם שמתה מותר באמה אלמא קסבר אין זיקה ואסיקנא לאחר מיתה אין מחיים לא דאסור לבטל מצות יבמין ופרש"י ז"ל דאזלא יבמה בלא חליצה כדתנן מת יבם מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה וכיון דקי"ל יש זיקה אפי' בתרי אדמייבם חד מיית אידך לא מפטרה אחותה בלא חליצה אמר רבא בר רב הונא אמר רב שלשה אחיות יבמות שנפלו לשני אחים יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והאמצעית צריכה חליצה משניהם פירוש אמצעית שלישי' א"ל רבא מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם קסבר יש זיקה ולפיכך חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין אי הכי קמייתא נמי (לא) צריך אי נפיל בב"א הכי [נמי לא צריכא] דנפיל בזה אח"ז נפל חדא [חליץ] ראובן נפל אידך חליץ שמעון נפל אידך חליץ האי מיפקע זיקתו פירוש נפיל בבת א' שבאו לפני ב"ד לאחר שמתו ג' בעליהן ששלשתן צריכות חליצה אעפ"י שמתו בעליהן בזה אחר זה השתא מיהת כשבאו לפני ב"ד חליצה פסולה היא שכל אחד אחות וכל א' וא' צריכה חליצה מן האחין אבל בנפול בזה אח"ז שכל א' שמת בעלה באה לב"ד לחלוץ ועדיין לא מתו האחין האחרים וחלץ לה ראובן חליצה כשירה הוא כיון שמת האחד קודם שמת השלישי וחליצה כשרה היא כשמת השלישי חליצה פסולה היא בין למ"ד יש זיקה בין למ"ד אין זיקה דאחות חלוצתו ומיהו למ"ד אין זיקה אין צריכה לחזור על כל האחין. למ"ד יש זיקה לא אלימא חליצה פסולה למפקע זיקה וכ"ת מכדי רב אתא לאשמועינן חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין למה לי לאשמועינן בנפול בזה אחר זה ובאמצעית (אתא) לאשמועינן בנפול בבת אחת וכל אחת צריכה חליצה משניהם. אין הכי נמי אלא רבותא אשמועינן לא מיבעיא אי דנפיל בבת אחת דזיקה אלימא היא וצריכה לחזור על האחין אלא אפילו חלץ זה לאחת וזה חלץ לאחת דקלשא ליה זיקה משום איסור [אחות] חלוצתו אפ"ה צריכה לחזור על האחין (ליבומי) [אי נמי] לא מיבעיא דנפול בבת א' דכיון דיש זיקה הו"ל חליצה פסולה דאורייתא דהיא זקוקתו ואלא אפי' בזה אח"ז שאין החליצה פסולה משום זיקה אלא משום [אחות] חלוצתו שאינה פסולה אלא מדרבנן [מ"מ] צריכה לחזור על האחין. וחליצה פסולה דאשמועי' משום דאינה ראויה להתייבם. ושמואל אמר א' חולץ לכולן. מכדי שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה מעולה בעיא דאמר (ש"מ) חלץ לאחיות לא נפטרו צרות היכי דקיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה חליץ לה ראובן חליצה פסולה ומשני מאי אחד חולץ לכולן אאמצעית דהא לא מיפטר לה. והא כולן קאמר כיון דרובא גביה קרי להו כולן ואב"א כי קאמר שמואל חליצה מעולה בעיא למפטר צרה אבל אנפשה פטרה. כתבתי דברי שמואל אע"פ דהלכה כרב לאשמועינן דבמלתא דחלץ לאחיות לא פליג עליה דרב ואיכא למ"ד אליבא דרב כיון דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין הכי נמי צריכה לחזור על כל הצרות וכיון דהלכה כשמואל דאמר [חלץ] לצרות נפטרו אחיות שמעינן דלית הלכתא כרב דהא בהא תליא. ולאו מילתא היא דגרסינן בפרק רבן גמליאל נתן לה גט לזו וגט לזו חולץ לראשונה וכו' לימא תהוי תיובתא לשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה והדר פריך לרב דאמר חליצה פסולה צריך לחזור על כל האחין מסיפא דקתני וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת ואילו מרישא לא פריך ליה אלמא לאו מילתא מיתליין אהדדי נינהו וללישנא קמא חלץ לאחיות אף האחיות לא נפטרו וללשנא בתרא חלץ לאחיות נפטרו אחיות ופסק הרב כלישנא בתרא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה