טור מנוקד אבן העזר קמז
<< | טור · אבן העזר · סימן קמז (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
המטיל תנאי בגט צריך שלא יכתבו בגט, אלא יאמר אותו לה בשעה שמוסר לה גט. דכל תנאי שנכתב בגט קודם התורף, דהיינו "והרי את מותרת לכל אדם", פירש רש"י שהוא פסול אפילו אם נתקיים. ואם נכתב אחר התורף כשר אם יתקיים. ומוסיף עליה תנאי ד"חוץ מפלוני" שאפילו אם כתבו אחר התורף פסול אפילו אם חזר ומחקו. ואם אמר אותו על פה, לפני התורף פסול, ולאחר התורף כשר אם חזר וביטלו. אבל ר"י פירש דשאר כל תנאי בר מ"חוץ מפלוני", אפילו נכתב קודם התורף, אם לא נמחק ונתקיים כשר, אבל אם נכתב לפני התורף ונמחק פסול אף על פי שביטלו, וכגון שלא נתקיים, דגזרינן אטו חוץ מפלוני דבההיא לא מהניא ביה מחיקה, כיון שלא נכתב לשם כריתות והוא פסול אם נכתב בו אפילו אם נמחק, אבל לאחר התורף אין שאר תנאי פסול אפילו אם נכתב בתוכו אם נמחק, אפילו אם לא נתקיים כיון שמבטלו. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה: פירוש זה נאה ומקובל, אלא שלא מלאני לבי להקל כי ראיתי שהחמיר בו הרמב"ם, שכתב: כיצד מגרש אדם על תנאי, לא שיאמר "כתבו גט לאשתי על תנאי" או "כתבו ותנו לה על תנאי", ואין צריך לומר שלא יכתבו בגט "על תנאי זה גירש פלוני לפלונית", אלא יאמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום גט בלא תנאי ואחר כך נותן לה הגט ויאמר לה "הרי זה גיטך על מנת כך וכך", או יאמר לשליח "תן לה הגט על מנת כך וכך". כתב תנאי בגט אחר שגמר לכתוב תורף הגט, הרי זה כשר בין שכתבו קודם חתימת העדים בין אחר חתימת העדים, אבל כתבו קודם התורף, אפילו כתב "על מנת כך וכך" הרי זה ספק כריתות שהרי נשאר לו זכות בגט, וכן אם התנה על פה קודם כתיבת התורף הרי זה ספק גירושין. כל המגרש על תנאי שמבטל הגט כגון "חוץ מפלוני", או שהתנה עליה שאר תנאי קודם כתיבת התורף, אם היה התנאי כתוב בגט וחזר ומחקו ונתנו לה הרי זו ספק מגורשת, ואם היה התנאי על פה הרי זה נוטל הגט ממנה וחוזר ונותנו לה בתנאי כשר או בלא תנאי כלל. עד כאן לשונו. ויותר מזה מחמיר רב אלפס שכתב בתשובה: הנותן גט על תנאי צריך שימסור הגט לאשה כדי שלא יוכל לבטלו, ולא ימסור ליד שליש ושטר התנאי ביד הבעל או ביד השליש, אבל לכתוב התנאי בתוך הגט או מאחריו אינו רשאי, שאם כתבו בתוכו הוי ליה לבעל זכות בגוה ואינו כריתות, ואם בא הבעל בתוך הזמן אפילו ריח הגט אין בו. ומכל מקום הורה אדוני אבי הרא"ש ז"ל הלכה למעשה בגט שהיה כתוב 'מעכשיו אם מתי מחולי זה' קודם התורף ולא נכפל, וחזר וכתב אחר התורף 'אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעת שאני בעולם', והכשירו משום דלא חשיב תנאי מה שכתב "מעכשיו אם מתי מחולי זה", אלא הוה כאומר "מעת שאני בעולם מעכשיו ושעה אחת קודם למיתתו" דהכי מפרש ליה תלמודא נעשה כאומר מעת שאני בעולם, והוי כאומר לאשתו "הרי זה גיטך לאחר שלושים יום" דלא חשיב תנאה. ואפילו אם תמצא לומר תנאה הוי, כיון שלא נכפל לית ליה דינא דתנאה, והגט קיים אף על פי שלא נתקיים התנאי, נמצא שאין כאן תנאי קודם התורף ולכך כפלו התנאי אחר התורף, וכל שכן דאפילו תנאה ליכא אלא קביעות זמן למתי יחול, הילכך הגט כשר.