טור מנוקד אבן העזר ק
<< | טור · אבן העזר · סימן ק (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
אין הכתובה נגבית מדינא דגמרא אלא ממקרקעי, ומן הזיבורית שבנכסיו, ולא משבח שהשביחו הנכסים אחר מותו, לא שנא השביחו יורשין ולא שנא השביחו לקוחות ובאה לטרוף מהם, ולא מהראוי.
אבל במלוה שחייבים לבעל נקרא מוחזק ונגבית מהם, אפילו הוא על העכו"ם.
ומתקנת הגאונים - נגבית ממטלטלים, והוא הדין נמי לכל תנאיה חוץ מכתובת בנין דכרין כדלקמן.
לפיכך אם גבו היורשים מעות בחובת אביהן, גובה מהן.
ודוקא מטלטלי דבני חרי, אבל מכרם הבעל או נתנם במתנת בריא - אינה גובה מהם.
ואם מכרום היורשים אחרי מותו - גובה מהם.
כתב הרמב"ם: נהגו לכתוב בכל הכתובות מקרקעי ומטלטלי, ודבר זה תקון גדול הוא ואנשים חכמים ונבונים נהגו כן, והוא ככל תנאי שבממון שהוא קיים, ונמצא האלמנה גובה מן המטלטלים בתנאי זה ולא מתקנת האחרונים. הרי שלא כתב כן בכתובתה אלא שנשא סתם, אם הוא יודע בתקנת הגאונים גובה ואם לאו או שנסתפק לנו הדבר מתיישבים בדבר זה, שאין כח בתקנת הגאונים לדון בה לפי שלא נתפרסם הדבר בדין תנאי כתובה שהוא תקנת סנהדרי גדולה ועד שנוציא בה ממון מן היורשים. עד כאן.
אם מוצאים לו קרקע בן חורין - מוכרין ונותנין לה. ואם לאו - טורפת ממשועבדים שמכר או שנתן, לא שנא נתן במתנת בריא או שכיב מרע, שהרי כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובתה, אפילו אם נתרצית בקנינו שקנו מידה אינו מועיל, אלא אם כן קנו ממנו תחילה כדפירשתי לעיל.
מכר לאחד קרקע ולא נתרצית שלא רצתה לחתום לו, ואחרי כן מכר לאחר לא שנא אותו קרקע ולא שנא קרקע אחרת וחתמה לו - קנה ואינה גובה ממנו, שאינה יכולה לומר 'נחת רוח עשיתי לבעלי' שאם היתה רוצה לעשות נחת רוח היתה עושה לראשון. ולענין אם יכולה לגבות מן הראשון - איכא פלוגתא: לרש"י - אינה גובה ממנו, וכן כתב הרמב"ם ובעל העיטור. ולרבינו חננאל ולרבינו תם - גובה ממנו. ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש.
מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר שדהו וכתבה הראשונה ללוקח 'דין ודברים אין לי עמך' בענין שמועיל כגון שלקח מן האשה תחלה ומת, השנייה מוציאה מיד הלוקח והראשונה מיד השנייה שהיא קדמה ולא הוסר שיעבודה רק מלוקח והלוקח מיד הראשונה שהרי הסירה שיעבודה ממנה, וחוזרת חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם.
שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל: ששאלת - איש ואשה שמכרו בית לאחד וכתבו לו בשטר שהודו המוכרים שלא שיירו לעצמם במכר זה שום זכות בעולם, ואחר כך יצא על המוכר שטר חוב מוקדם למכר, והבעל חוב הוציא הקרקע מיד הלוקח בכח שטרו, והאשה מוציאה שטר נדוניתה שהיה מוקדמת לזה החוב כדי לקיים המקח ביד הלוקח, והבעל חוב טוען שכבר סלקה זכות נדוניתה מעל זה הקרקע, והיא טוענת 'אף על פי שסלקתי זכותי לענין שלא אתבענו אבל כל זכות שהיה לי בקרקע מכרתי לו וזה זכותי שהיה חובי מוקדם לשלך'. תשובה - הדין עמה, שלא סלקה מעל הקרקע אלא לגבי הקונה שלא תוכל להוציאו בשטר נדוניא, אבל לגבי אחר לא סלקה זכותה, והוי דינא הכי, בעל חוב המוקדם מוציא מיד הלוקח והאשה מיד בעל חוב בנדוניתה והלוקח מן האשה ובעל חוב מיד הלוקח, וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם, והלוקח עומד במקום האשה ובמקומו, נמצא הפשרה עשויה בנדון זה כי הבעל חוב יוציאנו מיד הלוקח והלוקח יוציאנו מיד בעל חוב בשטר נדוניתה שמסרה לו האשה, וישאר כך הענין כי לא יוסיף אחר כך לזכות בבית מכח הקנייה.
ואין הכתובה נגבית אלא בפחות שבמטבעות - כגון אם נשא במקום אחד וגירשה במקום אחר, אם מעות של מקום הנישואין טובים מהמעות של מקום הגירושין נותן לה ממעות של מקום הגירושין, ואם מעות מקום הגירושין טובים משל מקום הנישואין נותן לה ממעות מקום הנישואין. אף על פי שבשאר חוב נותן לעולם ממעות של המקום שנשתעבד בו, בכתובה הקילו. ורבינו תם כתב - שגם כתובה נגבית לעולם לפי המקום שנשתעבד בו. אבל הרמב"ם ורי"ף וכל הגאונים כתבו כסברא הראשונה.
כתב הרמב"ם: במה דברים אמורים? - כשהיה בכתובתה מעות סתם, אבל אם פירש בה מטבע ידוע בין עיקר בין בתוספת הרי הוא כדין המלוה לחבירו מטבע ידוע שפירש לו מה שהלוה. ובמקום שכותבין כתובה, אינה נגבית אלא אם כן יהיה שטר כתובה בידה, [1]אלא נשבע שבועת היסת ונפטר. ובמקום שאין כותבין, עיקר כתובה גובה בלא כתובה בתנאי בית דין בעדי מיתה, או אפילו בלא עדים שהאשה שאומרת מת בעלי נאמנת כדפירשתי לעיל גם נותנין לה כתובה על פיה. ונדוניא ותוספת אינה גובה אלא אם כן כתובתה בידה, אפילו יש עדים כמה היה. והרמב"ם כתב שצריכה לישבע שמת.
אבל אם אומרת 'מת בעלי תנו לי כתובתי' - אף לינשא אין מתירים אותה, שאינה אומרת כן אלא ליטול כתובתה. והרמב"ם כתב - שאם אומרת 'התירוני לינשא ותנו לי כתובתי' - מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובתה. ואם אומרת 'תנו לי כתובתי והתירוני לינשא'- מתירין אותה לינשא ואין נותנין לה כתובתה, ואם תפסה אין מוציאין מידה. ואני כתבתי למעלה דבשניהם אין מתירין אותה לינשא.
במקום שאין כותבין כתובה והביא עדים שכתב לה כתובה - כתב הרמב"ם - שדינו כבמקום שכותבין ואינה גובה בלא כתובה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב - שגובה כיון שבאותו מקום לא נהגו לכתוב, ולא מהימן לומר 'פרעתי', דאיהו דאפסיד אנפשיה שכתב לה ולא ישתנה הדין בכך. ובספר המצוות כתב על שם ר"י אפילו במקום שכותבים, גובה עיקר כתובה וכל תנאיה בתנאי בבית דין. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.
הוציאה גט ואין בידה כתובה - דינה כמו אלמנה, שבמקום שאין כותבין גובה עיקר ולא נדוניא ותוספת, ובמקום שכותבין אינה גובה כלל. ואם הוציאה כתובה בלא גט, שאומרת שאבד גיטה והוא אומר שכבר הוציאה הגט וגבתה בו, והוא במקום שאין כותבין ואומר 'מפני שאין רגילין לכתוב לא האמינו לי במה שכתבתי לה והוצרכתי לפרוע על פי הגט וכתבו לי שובר ואבד', אם יש לה עדי גירושין - אינו נאמן, ואם אין לה עדי גירושין - נאמן, במיגו שיכול לומר לא גירשתיך, ואף על פי שהיא אומרת 'גירשתני' אינה נאמנת כיון שתובעת כתובתה. ואם הוא במקום שאין רשאין לכתוב גט מפני הסכנה, היא נאמנת וגובה הכל אפילו אין לה עדי גירושין. והרמב"ם כתב בזה - אם הוא טוען לא גרשתיה חייב ליתן לה עיקר כתובה אבל לא תוספת עד שתביא ראיה שגירשה או שהוציאה גט עם הכתובה, ואם הוא אומר גירשתיה ופרעתי הכל עיקר עם תוספת ואבד שוברי הרי זה נאמן ומשביעה בנקיטת חפץ ונותן לה עיקר והוא נשבע שבועת היסת על התוספת. ולא נהירא - שאם הוא נאמן למה יתן לה עיקר, ואם אינו נאמן יתן לה הכל שהרי כתובה בידה. וכן השיג עליו הראב"ד.
הוציאה שני גיטין ושתי כתובות, וזמן כתובה ראשונה קודם לגט הראשון וזמן השניה קודם לגט השני - גובה שתיהן. הוציאה שתי כתובות וגט אחד, שכתב לה שתי כתובות זו אחר זו - אינה גובה אלא אחרונה, שבטל הראשונה כשכתב לה האחרונה. ואם האחרונה יתירה על הראשונה ולא כתב לה 'ואוסיפית ליך כך וכך על הראשונה' - אם רוצה לגבות הראשונה גובה מזמן ראשונה או שניה מזמן שניה. ואם כתב לה 'ואוסיפית ליך כך וכך על הראשונה' - גובה ראשונה מזמן ראשונה ותוספת מזמן שניה.
במה דברים אמורים? - ששתיהן מן האירוסין או מן הנישואין. אבל אם אחת מן האירוסין והשניה מן הנישואין, בכל ענין אינה גובה אלא אותה שמן הנישואין.
הוציאה כתובה ושני גיטין, שהחזירה ולא כתב לה כתובה - אין לה אלא כתובה אחת, שהמגרש אשתו והחזירה על דעת כתובה הראשונה החזירה.
הוציאה גט וכתובה ועדי מיתה - אם הגט קודם לכתובה - רואין אם אין דרך לכתוב כתובה גובה בגט עיקר הכתובה ובכתובה גובה כל מה שכתוב בה, שהרי זכתה בה במיתת הבעל. ואם כתובה קודמת לגט - אין לה אלא כתובה אחת שעל דעת כתובה הראשונה החזירה.