טור חושן משפט רצג
<< | טור · חושן משפט · סימן רצג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
אין המפקיד יכול לתבוע פקדונו אלא במקום שהפקידו לשם שאם הפקידו אצלו בטבריא אין יכול לתבעו בצפורי: אבל בכל מקום שירצה הפקד ליתן למפקיד פקדונו צריך לקבלו אפילו נתנו לו בעל כרחו חשוב נתינה ופטור: בד"א בישוב אבל אם הפקידו בישוב ובא להחזיר לו במדבר יכול לומר לו איני מקבלו כאן אם לא תקבל עליך אחריות ואם כשהפקידו אצלו א"ל אני רוצה לצאת במדבר וחשיב הנפקד גם אני רוצה לילך למדבר הוי כאילו פירש לו ע"מ שאחזירנו לך במדבר ויכול להחזיר לו במדבר:
כתב הרמב"ם ז"ל המפקיד אצל חבירו והלך המפקיד למד"ה והנפקד רוצה לפרש מן היבשה לים או לצאת לשיירא יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון לב"ד נפטר מאחריות שמירתו ויש טעם בדבריהם שאין אוסרין זה במדינה מפני פקדון של זה ואי אפשר לו להוליכו עמו דשמא יארעו אונס אלא ב"ד מפקידין הפקדיון ביד נאמן אצלם משום השבת אבידה לבעלים:
שלח לו פקדונו על יד אחר בין שאומר לו הולך לו או תן לו פקדונו חייב באחריותו עד שיגיע ליד הבעלים כיון שבעל הפקדון לא עשאו שליח להביאו לו לפיכך אם בא לחזור וליטול מיד השליח רשאי בד"א שלא הוחזק הנפקד כפרן אבל הוחזק כפרן זכה השליח מיד בשביל המפקיד ואין הנפקד יכול לחזור וליטלו מידו ומכל מקום חייב באחריותו:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אין המפקיד יכול לתבוע פקדונו אלא במקום שהפקידו לשם וכו' בפרק הגוזל ומאכיל (קיח.) תניא מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבידה ופקדון לא נתנו ליתבע אלא במקומו:
ומ"ש אבל בכל מקום שירצה הנפקד ויתן למפקיד צריך לקבלו כ"כ הרמב"ם בפ' ז' מהלכות שאלה וכתב הרב המגיד דיליף לה מדאמרינן אבידה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן דמשמע דלא ניתנו ליתבע הא אם רצה להחזיר מחזיר בע"כ של מפקיד שלא אמרו לא יחזיר אלא במדבר ופשוט הוא וכן כתבו התוספות והרא"ש בפרק מי שאחזו דלענין פקדון פשיטא דהוי חזרה בע"כ דתנן בהגוזל בתרא שאם הפקיד אצלו בישוב לא יחזיר לו במדבר הא בישוב מחזיר לו אפילו בע"כ: וכתב ה"ה ונ"ל שאם הפקיד אצלו לזמן ידוע שאינו יכול להכריחו לקבלו ממנו תוך הזמן שיכול לומר קבלת עליך שמירת זה הזמן הקצוב :
ומ"ש בד"א בישוב אבל אם הפקיד בישוב ובא להחזיר לו במדבר יכול לומר לו איני מקבלו כאן וכו' משנה בפרק הגוזל בתרא (שם) הגוזל את חבירו או שלוה ממנו או שהפקיד לו בישוב לא יחזיר לו במדבר:ומ"ש יכול לומר איני מקבלו כאן אם לא תקבל עליך אחריות כ"כ הרמב"ם בפ"ז מהל' שאלה וז"ל הפקיד אצלו בישוב והביא פקדונו במדבר אינו מקבלו ממנו אלא יאמר לו הרי הוא באחריותך עד שתחזירנו לי בישוב כדרך שהפקדתי אצלך בישוב:ומ"ש ואם כשהפקידו אצלו א"ל אני רוצה לצאת במדבר והשיב הנפקד גם אני רוצה לילך במדבר הוי כאילו פירש לו על מנת שאחזירנו לך במדבר ויכול להחזיר לו במדבר שם במשנה על מנת לצאת במדבר יחזיר לו במדבר ובגמרא פשיטא לא צריכא דא"ל ליהוי האי פקדון גבך דאנא למדבר נפיקנא וא"ל איהו אנא למדבר נמי בעינא למיפק אי בעית לאהדרינהו לך התם מהדרנא לך ופרש"י אי בעית להדורי ניהלך התם מהדרנא לך. ואשמועינן תנא דאע"ג דלאו תנאי גמור הוא דהא אי בעית קאמר אפ"ה כיון דידע דאיהו נמי למדבר נפיק ע"כ יקבלם. והרא"ש דילג ולא כתב לא אי בעינא ולא אי בעית וכך הם דברי רבי' והרי"ף והרמב"ם השמיטו כל זה ונראה שהטעם משום דמשמע להו דמילתא דפשיטא היא כיון דא"ל נפקד דאיהו נמי בעי למיפק למדבר דיחזיר לו במדבר:
כתב הרמב"ם המפקיד אצל חבירו והלך המפקיד למד"ה והנפקד רוצה לפרש מן היבשה לים או לצאת לשיירא יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון בבית דין נפטר מאחריות שמירתו ויש טעם בדבריהם וכו' בפ"ז מה' שאלה ועיין במ"ש בסי' ע"ד:
שלח לו פקדונו ע"י אחר בין שאומר לו הולך לו או תן לו פקדונו באחריותו וכו' כפיכך אם בא לחזור וליטול מיד השליח רשאי בד"א שלא הוחזק הנפקד כפרן וכו' בספ"ק דגיטין (דף יד) תניא הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי תן מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר פקדון לימא ליה משלח אין רצונו של מפקיד שיהא פקדונו ביד אחר א"ר זירא בשהוחזק משלח זה כפרן דאנן סהדי דניחא ליה לבעליו שיצא מתחת ידו וכתב הר"ן והה"נ דאפי' לא הוחזק כפרן אלא שהיה רגיל בעל הפקדון להפקיד לזה שהופקד אצלו עתה באחרונה וכך נמי אי שדר ליה פלניא גברא מהימנא הוא אף על גב דלא פטריה אינו יכול לחזור בו וחייב באחריותו:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אין המפקיד יכול לתבוע פקדונו וכו'. ברייתא סוף קמא מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבדה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן ויש להקשות אם ישנם בידו אפילו אבדה ופקדון נמי ואי אינם בידו אפילו מלוה נמי לא ואפשר דמיירי ביש בידו מטלטלין ולפיכך מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום ואף על גב דזיילי נכסי ע"י שהוא דחוק לפרוע אבל אבדה ופקדון אע"ג דאינהו מעות ויש בידו ג"כ מעות א"נ אינהו מטלטלין ויש בידו גם כן מטלטלין כיוצא בהם אין מחייבים אותו ליתן משלו בעד פקדונו ואבידתו אבל בעה"ת בשער ל' תירץ דבמלוה יכול להשביעו שאין סיפוק בידו לפרוע לו חובו אבל על אבדה ופקדון אפילו יאמר לו אולי בידך הוא אין לו להשביעו דמסתמא לא הביא עמו עכ"ל וצ"ע לפי זה אם יכול להחרים סתם חרם:
אבל בכ"מ שירצה הנפקד וכו'. הכי משמע מפירוש רש"י שכתב אמתניתין דהפקיד בישוב לא יחזיר לו במדבר כיון דלאו מקום שימור הוא משמע שאם היה מקום משומר יכול לכופו וכן כתבו התוספות פרק מי שאחזו (בדף ע"ה) וכ"כ הרא"ש לשם וכ"כ הרמב"ם פ"ז דשאלה וע"ל בסי' ע"ד כתב רבינו דמלוה דאפי' יש כמה מדברות קודם שיגיע למקומו יכול לכופו לקבל כיון שמחזיר לו במקום ישוב ונראה דה"ה גבי פקדון נמי דינא הכי אלא שנסמך על מ"ש לעיל וקיצר כאן:
ומ"ש ואם כשהפקידו אצלו א"ל אני רוצה וכו'. שם במשנה ע"מ לצאת במדבר יחזיר לו במדבר ובגמרא פשיטא ל"צ דא"ל ליהוי האי פקדון גבך דאנא למדבר נפיקנא וכו' והרי"ף לא הביא אלא המשנה כצורתה ונראה דגירסתו כגירסת ה"ג דגריס אמרי ע"מ להחזיר במדבר לא קתני אלא ע"מ לצאת במדבר כגון דא"ל ליהוי האי פקדון גבך וא"ל למדבר קא אזילנא וא"ל אנא נמי למדבר קא אזילנא והכי קא"ל דאי מהדרת לה ניהלי במדבר מקבילנא ממך עכ"ל ובעל המאור כתב דהכי גרסי' בספרי דווקנאי דספרד ועל גירסא זו סמך הרי"ף דלפי זה מתני' כפשטה היא דאמר הנפקד ע"מ לצאת במדבר כלומר דבשעה שא"ל ליהוי האי פקדון גבך א"ל הנפקד למדבר קא אזילנא פי' איני מקבל עלי פקדונך אלא ע"מ לצאת למדבר לכשתצא גם כן למדבר שאחזירנו לך במדבר וא"ל המפקיד טוב הדבר אנא נמי למדבר קא אזילנא ותלמודא לא אתא אלא לפרש אמאי לא תני על מנת להחזיר במדבר דאילו לגירסתינו דפריך פשיטא ומתרץ לא צריכא וכו' מגיה המשנה ולא מיירי דא"ל ע"מ לצאת במדבר דאפילו לא א"ל ע"מ נמי כאילו פירש לו ע"מ דמי אבל לגי' הרי"ף דוקא בדא"ל ע"מ לצאת למדבר וכדפי' אלא דאדברי הרמב"ם בסוף פ"ו דשאלה קשיא טובא דלא כתב כלל אפילו לשון המשנה דע"מ לצאת במדבר וי"ל דס"ל להרמב"ם כגירסת הרי"ף וכיון דמתני' כפשטא היא דא"ל הנפקד איני מקבל עלי הפקדון אלא על מנת לצאת שנינו במדבר דהיינו לומר שתקבלנו מידי במדבר א"כ דבר פשוט הוא שצריך לקבלו מידו במדבר דכל תנאי שבממון קיים ולא צריך לפרשו בחיבורו וס"ל דמתני' נמי לא תנא לסיפא אלא איידי דתנא רישא וקצת יש לדקדק דבסי' ע"ד כתב רבינו וצריך לקבל במדבר וכאן כתב ויכול להחזיר לו במדבר אמאי שינה בלשונו ואפשר דרבינו נתכוין לתלות הדבר במי שגילה דעתו שעושה כך ע"מ לצאת למדבר דכיון דגילה דעתו בכך הו"ל כאילו התנה בפירוש ולפיכך בפקדון דהמפקיד שאל חבירו שיקבל פקדונו לפי שרוצה לצאת למדבר והנפקד השיב לו גם אני רוצה לצאת למדבר גילה בדעתו שע"מ כן קבל פקדונו שיכול לחזור לו במדבר לפיכך נופל הלשון לומר דיכול להחזיר לו במדבר כאשר גילה לו דעתו דהוי כמו תנאי ובהלואה דהלוה ביקש ללוות מחבירו לפי שצריך הוא למעות למדבר ואע"פ כן גילה המלוה דעתו שגם הוא רוצה לצאת למדבר כלומר איני מלוה לך אלא ע"ד שתפרע לי במדבר אם כן תשובת המלוה הוי כאילו התנה עמו לקבל מיד הלוה הלואתו לפיכך תלה בדידיה ואמר וצריך לקבל במדבר:
דרכי משה[עריכה]
(א) כתב המרדכי פרק מי שאחזו דף תרי"ד ע"ב ודוקא שנתן לו הפקדון אבל אם אמר אביא לך הפקדון והמפקיד הלך לו הנפקד חייב באחריות:
(ב) במרדכי סוף הגוזל בתרא האלפס פסק דאם לא רצה המפקיד לקבלו במדבר ונאנס הנפקד או המוצא אבידה חייב באחריותו וכתב ראבי"ה ורפיא בידי שודאי אם היה יכול להניחו בישוב ולא הניחו אפשר להיות כדבריו אבל אם הוציא מפני הסכנה או שלא רצה להניחם משום ש"ש שמסר לשומר ונאנסו נ"ל שפטור הנפקד או המוצא אבידה עכ"ל: