ט"ז על יורה דעה קכד

►| ט"ז • על שולחן ערוך יורה דעה קכד |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

שאינו מזכיר עבודת כוכבים כו'. בטור כתב דמיקרי גדול שיודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה דהיינו כל שזוכר ומזכיר בפיו עבודת כוכבים ומשמשיה והוא ע"פ התוספתא הביאה תה"ה רק ששם לא הוזכר תיבת בפיו ופי' בפרישה דזוכר קאי על המחשבה ול"נ דבפיו קאי אתרוייהו והוא ע"פ שמצינו לשון כזה בפ"ק דכתובות כל המנבל את פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפי' אם נגזר עליו כו' נראה פירושו דבא למעט שלפעמים מדבר ניבול פה בלא כיוון להרע ע"כ הזכיר בכפל לשון שמוציא דבר נבלה מפיו בכוונה וברצון וה"נ הוי כיון שאפשר שזוכר כן שם עבודת כוכבים בלי כוונה לרעה ע"כ אמר שמזכיר להורות שבכוונה ורצון מזכיר זה ולשון מזכיר פירושו שנותן לב להזכיר וע"כ לא נקט בש"ע אלא ומזכיר לחוד:

סעיף ב

ויש מקילין אפילו במגע גר תושב. הוא הרא"ש דכ' דאע"פ דבעבד הלקוח מעובד כוכבים שמל ולא טבל עושה יי"נ כדמוכח בסעיף ג' שאני התם דאין לבו לשמים אלא מתייהד מפני אימת רבו ובטור מבואר חילוק זה לדעת ר"ת שפוסק בעבד שמל וטבל דבעינן עוד י"ב חודש כתב ע"ז ודוקא שאינו מתגייר מדעתו אבל נתגייר מדעתו מיד לאחר שנמול ויטבול כו' ואינו רוצה לחלק בעבד עצמו אם מתגייר מדעתו או בע"כ דכל מדעתו הוי נמי בע"כ דאין לבו שלם בדבר וכ"כ בהדיא בתוספות פ' ר"י (עבודה זרה ד' נ"ז) דאי אתה מל עבד בע"כ אלא דמ"מ אימת רבו עליו ונראה דחסר תיבה א' בטור וצ"ל דדוקא עבד שאינו מתגייר כו' וכ"ה הגי' במרדכי דעיקר החילוק בין עבד לגר אחר אבל בעבד עצמו אין חילוק כלל כאן ואם מתגייר בפי' בע"כ אין מועיל לגמרי וכדקי"ל סי' רס"ז וכ' רש"ל דהקראים דינם כגר תושב ומותר לשתות עמו ישראל:

סעיף ד

כיון שמלו כו'. אזיל לטעמי' ". "ו שכתב בב"י שגם הרמב"ם ס"ל כהרא"ה דבעינן דוקא מלו ולא כהרשב"א דסבירא ליה אפילו לא מלו ותמהני מאד מהיכן משמע ליה לב"י מדברי הרמב"ם כן שהרי בגמרא נקט ג"כ מלו ופי' הרשב"א דמלו דנקט הוא לרבותא דגדולים אפילו מלו אוסרים ואמאי לא נימא גם ברמב"ם כן ותו ק"ל למה לא פסק כרשב"א כיון דבהדיא אמרינן כן בתוספתא כמו שמביא בתה"ה ועל הטור לק"מ שלא ראה ספר תה"ה ולא ידע מתוספתא זאת דודאי אין כח לחלוק על תוספתא:

סעיף ו

שאינו עובד אלילים כו'. כגון הישמעאלים ויליף לה מגר תושב למה שפסק בסעיף ב' דאינו אוסר רק בשתייה ואע"ג דשם כתב קיבל עליו ז' מצות שם קמ"ל רבותא דאפי' הכי אסור בשתייה אבל לענין איסור הנאה לא איכפת לן רק בעובדי כוכבים דכבר נתבאר דאיסור שתייה הוא משום בנותיהן ואיסור הנאה הוא משום עבודת כוכבים מ"ה כל שאינו עובד עבודת כוכבים אין כאן איסור הנאה ולדעת יש מקילין שהביא שם רמ"א מ"מ כאן נחית דרגא ולכל הפחות מותר בהנאה ובטור כ' בשם רשב"א דיש להקל בישמעאלים כיון דלא פלחו לעבודת כוכבים והקשה בדרישה ממ"ש ב"י לעיל בסי' זה בשם הרשב"א בלשון זה אלמא כל שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים וז' מצות בני נח יינם לאו יין נסך לאסור בהנאה וכאן מיירי מחמת שלא יעבוד עבודת כוכבים לחוד והאריך לתרץ ואין כאן קושיא כלל דה"ק לעיל בין לר"מ אם קיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבי' בין לחכמים בקיבל עליו לז' מצות ואנן קי"ל כחכמים דצריך בקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים גם ז' מצות וממילא בזה מותר עכ"פ אלא שיש קצת גאונים אומרים שיש להקל אפילו בשלא לעבוד עבודת כוכבים לחוד אפילו לחכמים מהא דרב יהודא ששלח לאבודרני ביום אידם כמ"ש ב"י ויש כאן תימה בדברי הב"י שכתב לתרץ דברי הרמב"ם אהדדי דר"י מיירי במקום שכל האומה אינה עובדת עבודת כוכבים וברייתא מיירי שאומתו עובדת עבודת כוכבים וקשה מאי פריך בגמרא והא תניא איזה גר תושב כו' דהיינו דברי ר"מ דצריך קבלה בפני ג' ומשני דהיינו לענין להחיותו ומאי קושיא כלל דהא רב יהודא מיירי בכל האומה אינה עובדת עבודת כוכבים וא"כ הברייתא נמי ס"ל דבמקבל שלא לעבוד עבודת כוכבים וכל האומה כן אזי מודה ר"מ דדי בכך אבל באם האומה עובדת עבודת כוכבים פליגי בה ר"מ ורבנן וצ"ע ליישבו:

סעיף י

לאפוקי נפל לבור. עיין מה שכתבתי בסעיף כ' מה ששייך לפי' דברי הטור במה שנתקשה לב"י:

סעיף יא

וישכשך כו'. הב"י נסתפק אי בעינן שכשוך גדול או אפילו כל דהו ובתה"ה כתב בהפר משמרת הבית דף קל"ג בפשיטות דלא מצינו הפרש בין שכשוך רב לשכשוך מועט אלא הכל אסור עכ"ל:

כל היין אסור. ואין כאן היתר למכור חוץ מדמי יין נסך שבזה כל התחתון הוה בסיס לעליון וה"ל כנוגע בכולו כ"כ ב"י בשם הר"ן ועיין מ"ש בסי' קכ"ד ס"ק ל"ב על זה:

כלי שיש לו חוטמין כו'. הב"י כתב בשם תשובת רשב"א שמלאכת כלי זה נקרא בגמרא קני שקיז ולא ידעתי מה הוא דמ"מ מה שבפיו אסור וכל היין נגרר אחריו ולמה יגרע מנצוק חבור כו' ע"כ ובמשמרת הבית בדף קל"ד כתב הרשב"א ג"כ בזה שלא נתבררה לנו צורת הקני שקיז ולא יוכל להתיר עליה בניצוק ועכ"פ אינו כפרש"י ולבסוף כתב דהקני שקיז היה בענין שלא היה בו ניצוק חבור והר"ן כתב בשם הראב"ד ליישב דלא אמרינן נצוק חבור אלא באם יצא הכל דרך אותו פתח מה שאין כן כאן דיוצא דרך הנקב האחר ששותה העובד כוכבים ולעד"נ ליישב דכל כמה דלא משכשך אין אוסר וכל זמן שהוא שותה אין משכשך אלא מושך אליו אלא כשפוסק ונשמט היין מפיו הוא משכשך למטה ע"כ אין איסור כל שלא פסק העובד כוכבים ובהך כלי בא היין מעצמו אל תוך הקנים לא ע"י מציצה דאלו ע"י מציצה היינו דין מינקת שזכרתי בסי' קכ"ד סעיף כ"ד בשם מהרי"ל ולענין הלכה נראה כיון שלא נתברר דבר זה לרשב"א וכתב שגם הראב"ד נתקשה בזה ע"כ אין לנו ללמוד שום קולא מכלי זה ולא ישתה עם העובד כוכבים בשום כלי:

סעיף יב

עובד כוכבים שנכנס כו'. זהו לשון הרמב"ם רק שהמחבר הוסיף תיבת ושכשכו והולך ע"פ השיטה שכ' בכ"מ על מה שהשיג הראב"ד וז"ל א"א זה המעשה של עובד כוכבים שנכנס לחנות ואמר איכא חמרא לזבוני וכו' ושדא ידא לכובא ושכשך ביה ואמר האי לאו חמרא הוא ואסרוהו בהנאה מפני השכשוך עכ"ל ופי' בכ"מ שעיקר ההשגה היא על שלא כתב הרמב"ם ושכשך אלא סתם ונגע ובגמרא איתא ושכשך ותירץ ד"מ ע"ז דהרמב"ם לא הוצרך לכתוב ושכשך שכבר כתב באותו פרק שאין נגיעה אוסרת אלא שכשוך עכ"ל ותמוה הוא דא"כ לא היה לו להביא רק בלשון זה המעשה הוא של עובד כוכבים ששכשך ותו דכבר כתב הראב"ד לעיל באותו פרק דבעינן שכשוך ונ"ל שבא הראב"ד בזה על ב' דברים הא' להשיג במ"ש הרמב"ם ופשט ידו כשהוא מחפש ונגע ביין אוסרו שהרי ליין נתכוין וקשה ע"ז במה ידענו שבשעת אותה נגיעה נתכוין לנגיעה שמא הנגיעה בעצמה היתה שלא בכוונה כדרך אדם בחפושו ואת"ל נתכוין לנגיעה שמא היה סבור שזה מים ע"כ מביא הגמרא שאמר האי לאו חמרא ובזה נודע שכוון לנגיעת היין. עוד בא הראב"ד בזה לראיה למה שהשיג בתחלת הפרק במ"ש רמב"ם כיצד היא הנגיעה שנגע ביין עצמו ומשכשך אבל אם פשט ידו לחבית ותפסו ידו קודם שיוציאנה ולא ינידה כו' לא נאסר היין דמשמע לא נאסר כלל ממילא כל שלא שכשך אלא נגיעה בעלמא מותר אפי' בשתיה אבל אם שכשך אסור בהנאה ע"ז חולק הראב"ד לעיל ואמר כשתפסו ידו מי לא נגע ביין אלא כך אמרו תפסו ידו שלא שכשך שאין אוסר בהנאה אא"כ ישכשך עכ"ל ממילא יש להראב"ד איסור בשתיה אפי' במגע בעלמא בלא שכשוך וכן מפרש כ"מ לתרץ גם דברי רמב"ם גם רש"י פי' כן בפרק ר"י (עבודה זרה דף נ"ט) וע"כ בא הראב"ד כאן להביא ראייה לזה דיש איסור שתייה אפילו הוא בלא שכשוך שהרי במעשה הזה שהיה משכשך אמרו בו דאסור בהנאה בשביל השכשוך משמע דבלא השכשוך יש עכ"פ איסור שתייה והוא מוכח שם באותו פלפול שאמרו שכשוך עושה יין נסך דמשמע שהשכשוך גורם ליין נסך שהוא איסור הנאה הא בלא שכשוך יש איסור שתייה:
וכתב הטור בדין זה ואם נתערב באחר דמי המשוכשך אסור בהנאה והשאר מותר בהנאה וקשה פשיטא מי גרע מכל סתם יינם שנתערב כדלקמן סי' קל"ד בשלמא בגמרא לק"מ דמעשה היה כך אבל על הטור קשה ל"ל זה וי"ל דל"ת כיון דשכשך ה"ל כיי"נ ודאי ואין לו תקנה קמ"ל דלא הוה אלא סתם יינם. עוד יש יתור לשון שכתב ושכשך בו בידו האי בידו ל"ל וי"ל דקמ"ל בזה שמרמז בידו כלומר האי לאו חמרא בתמיה:

כסבור שהוא של שמן כו'. ממילא לדידן מותר אפי' בשתייה כמבואר לקמן סעיף כ"ד:

סעיף יג

ולא ינידה. פי' דאלו היה משכשך היה אסור אחר שנטל מה שנפל שם ורוצה להוציאו אבל בלא שכשוך אינו נאסר בהנאה מכח מגע לחוד והא דלא אסר היין בהכנסת ידו פי' התוס' והרא"ש דאז היה טרוד בהצלת מה שנפל לו והוי כמדדו דסעיף י"ט אבל בהוצאה לא טרוד עוד ול"ד למדדו שזכרנו ששם טרוד אף בהוצאה שצריך להוציא באופן שיכוין המדידה משא"כ כאן שבשעת הוצאה זו הוה בלא טירדא כלל עכ"ל ע"כ צריך אז שמירה שלא ישכשך וכתב בד"ה ומ"ש בשכשוך כו' דמדברי התוס' והרא"ש משמע שאם היה מכוין ליגע ביין היה נאסר אע"ג דלא שכשך ולע"ד לא נראה כן דפשיטא דגם הם סבירא להו דבלא שכשוך אין איסור הנאה אלא דהוצרכו כאן להתיר בהנחה מחמת שהיה טרוד דכאן שרוצה ליטול משם מה שנפל א"א בלא שכשוך שהרי בשעת הכנסתו ליין מחפש בו אנה ואנה נפל ע"כ היה אסור אי לאו טעמא דטירדא וכן מוכח גם מתה"ה דף קל"ד שנתן ג"כ טעמא דטירדא ומיהו ס"ל שם דכל מגע א"א לו בלא שכשוך אא"כ נקטו לידיה וכן מוכח גם מדברי הטור שפסק דבעינן שכשוך ולא הביא דעת אביו לחלוק ע"ז אלא כדפרי' ומ"מ לענין הלכה יש לנו לחוש לדברי רשב"א ולאסור במגע לחוד דא"א בלא שכשוך וכ"ש למ"ש הב"י בשם הר"ן דמגע לחוד ג"כ אוסר:

סעיף יד

כולו אסור. מו"ח ז"ל כתב דאע"פ דהכנסת אצבעו היה לצורך הצלת יין אפ"ה חיישינן שמא לאחר הכנסת אצבעו וניצול היין ישכשך שוב לנסך לעבודת כוכבי' עכ"ל ולא דק בזה דודאי לא חיישינן להא לגמרי לדעת הרשב"א שמביא רמ"א בסעיף כ"ג דא"כ גם שם נימא דמתחלה בשעה שהניח ידו על הנקב היתה כוונתו להציל היין ואח"כ נתכוון לנסך כמו שאר עובדי כוכבים שאוסר במניעת יין לצאת אלא ודאי דכל זמן שיש על ידו הצלת יין אין חשש ניסוך בו וה"ה תוחב אצבעו לנקב החבית להציל היין אלא מוקי לההוא עובדא דבגמ' דאנח עובד כוכבים ידו עילויה ואסרו דהיה שם ישראל להצילו וקדם עובד כוכבים והצילו דאז לא מיקרי טרוד וסעיף זה הוא דברי ספר התרומה נמשך מההוא עובדא דגמ' שנזכר בסעיף כ"ג שהיה ישראל שם אבל אם לא היה ישראל שם ודאי מיקרי טרוד כל זמן שאצבעו תחוב לשם והש"ע לא זכר כאן כלום מזה אם היה ישראל שם כי אזיל לטעמיה דס"ל כהרא"ש דהצלת יין לא מיקרי טירדא ורמ"א לא כתב כאן כלום שסמך על מה שיכתוב בסעיף כ"ג לחלק בזה:

ומה שנשאר בחבית מותר. פי' שנסתם הנקב ואם לא נסתם היה הולך עוד מן החבית לחוץ אפ"ה שרי דאין כאן אלא איסור כחו שמכחו יצא לחוץ ואינו אוסר רק בשתייה ומטעם זה נמי לא אמרינן שמה שבפנים יהיה אסור מכח ניצוק כיון דכאן האיסור גופיה אינו איסור גמור אבל אם תחב העובדי כוכבים הברזא לשם אע"פ שאינה עוברת כל השוליים מ"מ אסור גם מה שבפנים מה שיהיה נגרר אחר אותו נקב דכאן יש איסור מחמת שמונע יציאת היין וזה איסור גמור אפי' בשתייה ודין זה מוזכר בסעיף כ"ג:

סעיף טו

עובד כוכבים שוטה כו'. הטעם כיון דלאו בר ניסוך הוא תלינן לקולא ואמרו כן שבשטותו זרק איזה דבר על הברזא ויצאה והוא לא נגע:

סעיף יז

ורבים חולקים לומר כו'. משמע מדבריו שאין להקל אלא בלא הגבהה אבל במגביה מיקרי שכשוך אע"פ שאינו נוגע רק בכלי והיינו ע"פ מ"ש בד"מ שרוצה ליישב דהריב"ם שמביא הטור סי' קכ"ה לא ס"ל כרמב"ם כאן ולא כמ"ש ב"י כאן דס"ל כרמב"ם אלא ריב"ם מיירי בהגבהה דוקא אבל לפי הנראה לע"ד יש להקל אפילו במגביה שהרי הרשב"א כתב בתה"ה דף קל"ז דלא מיחוורי דברי הרמב"ם אלא לא מצינו שכשוך אוסר אלא בנוגע ביין עצמו בין בגופו בין ע"י ד"א אבל במגביהו או מוליכו ומשכשכו לא שאין דרך המנסכין כן כלל וכ"כ הראב"ד ועיקר עכ"ל ומביא שם ראייה ברורה על זה מברייתא וכך הם דברי הטור ס"ס קכ"ה עובד כוכביס נושא יינו של ישראל אפילו חסר ומשכשך דרך הילוכו מותר אפי' הוא פתוח עכ"ל וכ"פ מו"ח ז"ל כרשב"א וכן עיקר נ"ל וכ"ז לענין הנאה אבל בשתייה אסור במגע לחוד כמו שזכרתי בסי' קכ"ג סעיף ו' בשם הראב"ד ועיין מה שכתבתי בסי' קכ"ה סעיף ח' דיש שלש מחלוקות בדבר והלשון שכתב רמ"א כאן ורבים חולקים הם הראב"ד והרשב"א:

סעיף יט

או שנטל חבית וזרקה בחמתו. כ"כ רמב"ם זה תמוה מאד דבמשנה איתא בהדיא בלשון זה זה היה מעשה והכשירוהו משמע לגמרי וכ"פ רש"י וכל הפוסקים בהדיא דמותר אפי' בשתייה כמ"ש הטור והש"ע סימן קכ"ה והנה בהגהת מיימוני כ' מכח זה דט"ס יש ברמב"ם וצ"ל שזרקה שלא בחמתו ודעת הש"ע שהעתיק דברי רמב"ם כמות שהם לא ידעתי ליישבן גם הראב"ד כ' על דברי הרמב"ם האלו שהם שיבוש שאם בחמתו מותר אפי' בשתייה ויפה עשה בלבוש שלא העתיק דין זה דזרק בחמתו כאן ועמ"ש בסי' קכ"ה סעיף ה':

עובד כוכבים שדרך יין אם שמרוהו כו'. בטור כתוב בלשון זה וכן אם דרך היין ברגליו מותר בהנאה כיון שהוא טרוד בדריכה בד"א ששמר ישראל שלא נגע ביין אבל אם לא שמר ישראל אסור בהנאה שודאי נגע שחיבת ניסוך עליו והרשב"א כתב שאפי' אם נגע ברגליו ביין בכונת מגע מותר בהנאה שאין דרך ניסוך בכך וא"א הרא"ש אסרו בהנאה ע"כ לשונו ובאשיר"י לא כתב הך בד"א כו' וע"כ דעת ב"י שאפילו אם עסק ביד בענבים בשעת דריכה להפוך בענבים ולעצרם מותר בהנאה כיון דטרד בעבידתיה ושלא כדעת הטור דאוסר בזה ביד ולעד"נ דגם הטור ס"ל כך דכיון דחשוב דריכה טירדא מאי שנא רגל מאי שנא יד כל שהוא דרך דריכה וצרכיה דהיינו לאסוף הענבים ולא בא הטור להצריך שמירה אלא שלא יגע שלא מחמת עסק שלו דאפשר שהוא דרך ניסוך דברגל אף שיש בו ג"כ ניסוך לפי דעת הרא"ש מכל מקום כיון שהרגל טרוד תמיד בדריכתו אין חשש בו אבל ביד אין בו צורך לדריכה אלא לפי שעה לאסוף את הענבים ע"כ יש חשש שלא יגע ביד בשעה שאין בו טירדא והוא עדיין בדריכתו וכ"ש אי ציירה לידיה דעובד כוכבים דסגי דהרא"ש סבירא ליה לא גזרינן ציירה אטו לא ציירה כמ"ש הרא"ש בתחלת פרק ר"י והא דלא כתב הרא"ש שצריך שמירה משום יד דאין צורך לכתבו דכיון דקמ"ל דאפי' ברגל יש איסור אם הוא עושה אותו בכונה כל שכן ביד במקום שאין בו צורך דריכה ובודאי צריך שמירה ע"ז כדין כל מקום שיש איסור והא שהקשו לתינוק והא קא מנסך ביד והוצרך לומר דציירנה לק"מ דהתם באה תינוק ללמד דאף למשנה אחרונה יש היתר לדרוך עם העובד כוכבים וע"ז הקשו הא למשנה אחרונה היה נסך משהתחיל למשוך והוצרך לתרץ דציירנה לידיה והיינו שמירה שזכרנו ומ"מ קשה לי למה כ' הטור בסימן קכ"ג ואפילו לא נגע בו אלא דרכו יש לאסור מה שנמשך מכחו לבור והא הוי כחו שלא בכוונה כיון שטרוד הוא בדריכה ובס"ס קכ"ה מפורש שכחו של עובד כוכבים שלא בכונה מותר אפי' בשתיה והיינו שאינו יודע שיין יוצא מן הנוד וה"נ דכותיה כיון שהוא טרוד כמו במגע שאין חילוק בין טרוד לאינו יודע שהוא יין ונ"ל לתרץ דדוקא באיסור שתלוי במגע דהיינו שאוסר אפילו בהנאה משום חבת נסוך יש היתר אם הוא טרוד באיזה טירדה כגון בדריכה או מדד היין אפי' ביד לדעת הרא"ש דאז אינו מנסך משא"כ לענין כחו שאין דרך ניסוך בכך אלא שמ"מ אסרו חכמים כל מה שיוצא מכחו א"כ אף אם הוא טרוד בעבידתיה מ"מ עיקר עבידתיה להוציא היין וזהו גופיה שאסרו חכמים בעובד כוכבים שעושה מעשה להוציא היין מכחו ולא התירו בס"ס קכ"ה כחו שלא בכונה אלא שאינו יודע שיוציא היין כלל וכן אם אינו יודע שהוא היין:

ואין לדמות מילתא כו'. קשה לי דזהו מדברי הרא"ש שהקשה על מעשה דרב פפא שניטלה הברזא ואנח עובד כוכבים ידו על הנקב אמאי אסור בהנאה והוא טרוד בהצלת יין והוי כמו מדדו ביד ותירץ בשם הראב"ד דמיירי שהיו כאן יהודים וקדם העובד כוכבים והניח ידו שם דיש מצילין זולתו וע"כ לא מקרי טרוד ובשביל ניסוך עשה כן וע"ז חולק הרא"ש דאימור למצוא חן עשה כן וקושיא מעיקרא ליתא דאין לנו לדמות הטירדות להדדי אלא מה שמצינו בתלמוד שנקרא טירדא כי אגרדמים הטועם יין היה ראוי לקרות טירדא כמו מדדו ביד ואפ"ה לא מיקרי טרוד ואסור בהנאה וכן הצלת יין לא מיקרי טירדא עכ"ל. וא"ל הא מצינו הך טירדא דהצלת יין בגמרא במה דשרינן בהנאה בחבית שנסדקה לארכה י"ל דהרא"ש ס"ל הטעם שם משום דלא היה משכשך כדפרש"י הביאו ב"י בסמוך ואע"ג שסיים ב"י על דברי רש"י כלומר וה"ל מגע ע"י ד"א שהרי להציל יין נתכוין עכ"ל באמת דברי הב"י בזה אינם בדקדוק שכיון שפירש"י דלא היה משכשך מותר בהנאה אפי' במגע בכונה בידו וא"ל על רש"י עצמו למה לו לפרש הטעם משום שכשוך אמאי לא פי' דהוה טירדא ומגע ע"י ד"א י"ל דסבירא ליה כהרא"ש דהצלת יין לא מיקרי טירדא והנה רמ"א שפסק בסעיף כ"ג כדעת הראב"ד דהצלת יין לא מקרי טירדא והיאך כתב כאן שאין לך אלא מה שאמרו חכמים והלא אנו מוסיפין עליהם ומ"ש הוספה זו מהוספה אחרת. שוב ראיתי בריב"ש סי' ש"י בשם רשב"א ג"כ כדברים אלו שאין להוסיף על דברי חכמים והוא עצמו ס"ל דהצלת יין הוי טירדא וי"ל להרשב"א וראב"ד דס"ל דבאמת יש הך טירדא דהצלת יין בגמ' דמ"ה התירו בחבית שנסדק באורך ולא כפרש"י דהתיר משום שלא שכשך אלא ס"ל דאפשר דהוה שם שכשוך וכ"כ בתה"א שהיה שם שכשוך הניכר על ידי החצאים:

סעיף כ

והעלוהו משם מת. הלשון משמע שמת קודם העלאה אבל חי בשעת העלאה ואחר כך מת תכף חיישינן שמא אותה שעה נתן שבח ליראה שלו כדאיתא בגמרא דדמי עליה כיום אידם פירש"י ואזיל ומודה על שניצל ומסתמא נסכיה בעלייתו עכ"ל ונראה דהוצרכו בגמ' לסברא זו ולא אמרו מסתמא נסכיה כשאר עובדי כוכבים כיון שאז אינו אנוס אלא דמיירי אף שהוא באותה שעה גוסס ומסוכן מ"מ מודה ומשבח שהוא ניצול ממיתה לגמרי וע"פ זה ניחא לי מ"ש הטור לפיכך קטן שאינו יודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה או גדול שנפל לבור ועלה מת מותר בהנאה ופי' ב"י שכפל הדברים כי מתחלה אמר דרך כלל ואח"כ נתן פרט בכל אחד דהיינו בקטן נתן פרט שהוא אינו יודע בטיב עבודת כוכבי' ובנפל לבור לא ידע מאי פרט יש בו ואמר שזכרו אגב אחרים ולפי מ"ש ניחא דקמ"ל דוקא עלה מת דהיינו בשעת עלייתו היה מת ולא אא"כ דאלו מת אח"כ היה לו לומר עלה ומת דוגמא לדבר יש חילוק גירסות בפ' א"ט לענין תולעים פירשה מתה או פירשה ומתה כמו שמביא ב"י לעיל סימן פ"ד וזהו דקמ"ל הטור דדוקא היה מת בשעת העלאה מותר בהנאה כן נראה לי נכון וכן נראה מדברי ת"ה הארוך הביא בית יוסף שכתב דהוא הדין בשאר אונס שאינו קרוב למיתה מיקרי אונס ובגמרא קמשמע לן שלא תימא כיון שנפל לבור וקרוב למיתה הוא בהול ואפילו הוא עלה חי לא רמא אנפשיה לנסך קמשמע לן כיון דניצול יהיב דעתיה ומודה כו':

ונתגלגל גם לחוץ שהיה באנסו גם לבסוף. דמותר בהנאה כצ"ל:

סעיף כא

ששמר שלא נגע כו'. כ' רבינו בשם ריב"ש סי' ש"י דלא מיקרי זה העובד כוכבים טרוד במה שמעלה הישראל כמו שמצינו בגמרא ההוא אתרוגא שנפל כדלעיל סעיף י"ג דשמא יותר בהול עובד כוכבים להעלות האתרוג שלו מלהעלות לישראל כו' וא"כ היה ראוי לאסור שה"ל מגע ע"י ד"א דהיינו שנוגע ביין ע"י הישראל אלא שנתן טעם (דאיך) [דאין] שייך בזה נוגע עובד כוכבי' ביין דישראל הוא הנוגע ולא העובד כוכבים וה"נ אמרינן בנוגע בכלי שהיין נתון בו שאין נקרא מגע עובד כוכבים אלא הוא נוגע בכלי והכלי נוגע ביין כיון שהכלי כבר נגע ביין כו' ע"כ והא כענין שכתבתי בסעיף כ"ב שהנוגע ע"י ד"א צריך שיביא הנוגע את הד"א ולא שיהיה כבר שם וזהו שכתב רמ"א ולא מיקרי נגיעה במה שנוגע ע"י אדם לאו דוקא אדם אלא כלומר כיון שהיה האדם כבר שם לא מיקרי נגיעה וק"ל למה לא התיר ריב"ש מטעם דהאידנא מגע עובד כוכבים על ידי ד"א מותר בשתייה כמ"ש רמ"א סימן זה סעיף כ"ד:

סעיף כב

הרי זה מותר בהנאה. אבל בשתיה אסור דה"ל מגע עובד כוכבים ע"י ד"א דהיינו שאוחז היין ע"י ב' חצאי החבית שהיו מתפרקים לולא העובד כוכבים וא"ל א"כ נימא בנוגע בכלי מבחוץ יאסר דה"ל נוגע ביין ע"י דופני הכלי לק"מ דכשהכלי שלם לא שייך נוגע דכל נוגע ע"י ד"א היינו שהנוגע מביא ד"א בשעת הנגיעה ליין משא"כ בכלי שלם הכלי הוא כבר יין בתוכו ואין לזה שום נגיעה ביין אבל הכא שהחבית נסדק והוה כאלו נתרחק מן היין ונתערה ממנו שהרי היה מתפרק לולא אחיזתו ע"כ שפיר הוא מביא הד"א וא"ל ממה דפריך בגמרא דף נ"ח והא נגע בנטלא ש"מ דזה קרוי נגיעה ע"י ד"א לק"מ דמ"ה פירש רש"י שם דהיה ס"ד ששואב בכלי ששמו נטלא מן החבית כו' נמצא גם בזה הוה הנוגע מביא את הד"א ליין אבל בהנאה מותר דלהצלת יין מכוין ומיירי כאן באין שם ישראל להציל כמו שיתבאר בסמוך וכ"ה בב"י בשם הרשב"א:

שיש להם חשוקים. בלשון אשכנז רייפי"ן:

סעיף כג

כל היין שמראש ההבית. כי כל הנעצר שם מחמת העובד כוכבים שהיה יוצא לולא אחיזתו ה"ל כאלו נגע באותו חלק כולו כיון שהוא מונעו מלצאת ומה שלמטה מן הנקב אסור בשתייה והוא מחמת חבורו אל העליון האסור וזה גרע טפי מניצוק חבור כי איך יתכן שהעליון אסור ומה ששוכב תחתיו יהיה מותר כן כתב מרדכי ושאר פוסקים:

הוא עוסק והכל מותר. בשתייה הוא ט"ס וצ"ל בהנאה דהא לא עדיף ממדדו בסעיף י"ט וסברא דהצלת היין מיקרי טירדא היא דעת הראב"ד שזכרתי בסעיף י"ט והרשב"א הסכים אליה וראיתי בלבוש שכתב ודוקא בכה"ג גבי נקב שאין אומנות להניח יד על הנקב והישראל יכול לעשות גם כן אבל לעיל גבי חבית שנסדקה שיש בו אומנות אפילו יש ישראל וקדם העובד כוכבים לא אסרו כו' ולא דק כלל ונמשך לו הטעות מחמת שראה שסידר רמ"א חילוק זה כאן ולא בסעיף כ"ב אבל באמת קאי על הכל כמו שכתב ב"י בשם הרשב"א לחלק וכן גם גבי חבית ולא עיין אפילו בב"י וכתב עוד שהעובד כוכבים עשה כן למצוא חן כו' גם בזה לא דק דסברא זו לא ס"ל לא להראב"ד ולא להרא"ש כמבואר ברא"ש שאזכיר בסמוך בתשובה. נשאלתי בעובד כוכבים שתיקן חבית של יין לחזקו ומתוך הכאתו בחבית נפתח סדק אחד והיה יין מקלח דרך שם וסתם אותו בידו ואשה הישראלית היתה עומדת שם ונר בידה להאיר לו לתקן ובתוך כך בא בעלה ומיחה בו וסתם הוא הסדק מה דין יין הזה. תשובה אע"ג דלכאורה י"ל דאסור כיון שהיתה כאן ישראלית וקדם הוא וסתם אבל אחר העיון נראה דשרי דהא כ"פ ר"י בעובדא דניטל הברזא מהחבית וקפץ עובד כוכבים ואנח ידיה עלויה דאסרינן התם בהנאה וכתב הרא"ש אמאי אסרינן בהנאה והלא היה טרוד בהצלת היין ותירץ הראב"ד שהיו שם יהודים עומדים ואי לאו דכיון לנסך אמאי קדם איהו ולא נהירא לי דאימור למצוא חן עשה כו' אלא נראה דהאי לאו טירדא היא כו' עכ"ל משמע שכל שיש סברא להקל ולומר דלא נתכוין לנסך אנו מקילין ומשום הכי הקשה הרא"ש דלפי סברתו דחשיב הצלת יין לטירדא היה לו להקל אפי' ביש מצילין דשמא עשה כן למצוא חן והראב"ד לא סבר הך סברא דלמצוא חן מכל מקום לא פליג בזה אהרא"ש דיש לתלות לקולא היכא שיש לתלות ולא אסר הראב"ד ביש מצילין אלא מטעם דהעובד כוכבים לא היה לו שום שייכות בחבית יין ואז יש הוכחה שכיון לנסך דמי שם אותו לאיש גומל חסד להציל יין ישראל במקום שיוכל להנצל זולתו ולזה הכוונה עצמה אמרו שם בתלמוד בעובדא דרב פפא דאסר היין דאדרי העובד כוכבים פירוש שקפץ וסתם דקשה למה הוצרך להזכיר זה ואף שמעשה היה כך מ"מ היה לומר בא עובד כוכבים וסתמה. ותו דאמר כפל ל' אתא עובד כוכבים אדרי דכיון דאמר אתא למה ליה אדרי והוכחה גדולה ממה שמצינו בעובדא דחבית שנסדק דמותר אמר בגמרא אידרי ולא אמר אתא עובד כוכבים אידרא כמו שאמר אצל מעשה דרב פפא שהוא לאיסור אלא ברור הוא שזה עיקר ההוכחה שכוון העובד כוכבים לנסך ולא משום הצלה דהא היה שלא במקום החבית ונעקר ממקומו לסתום הנקב מה שהוא נגד הסברא וכן מוכח לשון הטור בזה שכתב וקדם העובד כוכבים והציל ודאי כוון לנסך עכ"ל משמע שהקדימה גורמת אבל בעובדא דחבית שנסדק דמותר לא מיירי כך אלא שהעובד כוכבים היה קרוב ליין בשעת הקפיצה וכ"ש לקצת ספרים שלא הוזכר כלל אידרי בהך חבית שנסדק כו' והיה ראוי ללמוד מזה דאם העובד כוכבים עומד אצל החבית והישראל רחוק קצת ממנו דמיקרי העובד כוכבים טרוד אבל אין נראה להקל כ"כ אא"כ רחוק כשיעור שיש הפסד קודם שיבוא הישראל ושוב ראיתי כן בת"ה הארוך דף קל"ה וז"ל והכא בא"א להציל מהרה ע"י ישראל כו' עכ"ל אבל מ"מ נ"ל ברור אם היה לעובד כוכבים יין כשר שעשאו ישראל וניקב החבית וסתם העובד כוכבים בידו הנקב אף שיש ישראל שם דהוא בהול על ממונו ועל כן נזדרז הוא ביותר להציל יינו וכיון שאין כאן הוכחה תלינן להקל ע"כ גם בנדון דידן שהעובד כוכבים שעסק בתיקון החבית ומכח מעשיו נתקלקל ונעשה נקב ובדיניהם חייב לשלם וגם בדינינו הוא כן כדאיתא פרק הבית והעלייה הבנאי שסתר כותל ועשה היזק באבנים מחמת הכאתו דחייב לשלם ע"כ אין לנו הוכחה דכוון לנסך אלא היה בהול שלא יצטרך לשלם ההיזק על כן קדם והציל ושפיר קרינן ביה טירדא ומותר לדידן דקי"ל בזמן הזה מגע עובדי כוכבים שלא בכוונה מותר כמ"ש רמ"א בסעיף כ"ד כן נלע"ד איברא דהאי מילתא חדתא היא ולא הוזכרה בפירוש בפוסקים אבל ברורה היא ולית בה ספיקא בס"ד:

אם הניח העובד כוכבים אצבעו כו'. נראה דוקא שמניח ידו על פי המינקת שעל היין ממש הוה כנוגע בכל היין שבחבית כיון שהכל נגרר אחר זה לולי אחיזתו אבל אם לא נגע שם אלא הגביה קצת המינקת ותפס בה מבחוץ ומחמת זה מנע היין לצאת עוד כדרך שעושים אם רוצים להפסיק הקילוח אז אין איסור אלא מחמת שהריק מן המינקת לחבית כדין עובד כוכבים המערה מכלי אל כלי דיש איסור במה שיוצא לחוץ וזהו בטל בחבית לדידן:

שהכל היה יוצא ונגרר. היינו אם המינקת מגיע עד שולי החבית כן פרש"י להדיא ולא כר"ת כן הסכימו התוספות שם ובגמרא היה בעי רב פפא לאסור הכל מכח ניצוק חיבור בלא הך סברא ורצה לפשוט מזה דניצוק חיבור וא"ל רבא דלא תפשוט אלא הטעם שהכל נגרר אחריו והוי כנוגע בכולו ולפי זה למאי דקי"ל בסימן קכ"ו דניצוק חיבור אסור בלאו האי טעמא ונפקא מיניה מזה אם המינקת אינה מגעת רק עד חצי חבית אין איסור בתחתון רק מכח ניצוק חיבור וממילא אם הוא הפסד מרובה מותר התחתון כמ"ש סי' קכ"ו דבהפסד מרובה לא אמרינן ניצוק חיבור משא"כ אם מגיע עד השולים אסור אפילו בהפסד מרובה:

בקילוח היין שעומד במרזב. פי' שקנה חלול תחב בנקב החבית והקילוח יורד מתוך הקנה על היין שבחבית הוי ניצוק בר ניצוק אבל אם הקילוח יורד מהחבית עצמה הוי מה שבחבית ניצוק ולא בר ניצוק ואסור כמ"ש ב"י ס"ס קכ"ו בשם רבינו ירוחם והיינו אם אין הפסד מרובה כמ"ש סי' קכ"ו וכן פירש ב"י דברים אלו שהביא בשם כל בו אלא דקשה לי לפי זה על מה שכתב ב"י על מה שכתב הטור אבל אם לא נגע אלא בקילוח היוצא היין מותר כתב ב"י בחד תירוץ דהוי ליה ניצוק בר ניצוק דהיינו מה שלמטה מן הנקב וא"כ אמאי היתה כל היין שבפנים דהיינו אפילו העליון אסור ע"כ האמת ודאי כמו שכתב ב"י בתירוץ הראשון דאזיל הקילוח לאיבוד משום הכי אין כאן ניצוק לגמרי ובהא ניחא מה שכתב הטור והראב"ד אוסר כי הוא ס"ל דאע"ג דאזיל לאיבוד יש בו דין ניצוק למה שלמעלה ממנו כמ"ש הטור בשמו סי' קכ"ו באם ישראל המערה לאשפה כו' ולא כב"י דפירש מה שכתב הטור בשם הראב"ד הוא ממ"ש לאסור מה שלמטה מן הנקב דהוא מידי אחרינא אלא כדפרישית דבזה הדין עצמו כ"כ:

ומותר אפי' בשתייה.) זהו לדעת ר"ת בטור שחולק על רש"י דלרש"י אין חילוק בין מגע גופו למגע ע"י ד"א דבשניה' אסור בהנאה בכוונה ושלא בכוונה בשתיה אבל ר"א אומר דמגע ע"י ד"א שלא בכוונה אין לו שם מגע כלל אלא שם כח וע"כ מותר לגמרי שלא בכוונה כמו בכח שמותר בכל גווני אם הוא שלא בכוונה הן אם אינו יודע שהוא יין הן אם אינו יודע מן הנגיעה אלא שהר"ן כ' דעה ג' של שיטת הגאונים דסברי כר"ת במגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה מותר אפי' בשתיה אלא דלא נתנו לו שם כח אלא חמיר מיניה לענין אם מתכוין למגע אע"פ שהוא סובר שהוא שכר דבזה אסור אפילו על ידי דבר אחר ולדידהו שפיר מקשה בפ' ר"י והא קא נגע בנטלא כיון דעכ"פ יש איסור במגע זה אע"פ שלא ידע שהוא יין אבל לר"ת דנותן לו שם כח צריך לדחוק ולומר דהכי פריך והא נגע ביין על ידי הנטלא דהיינו כיון שהוא מלא נוגע בבשרו ביין והב"י הקשה מנליה לר"ן לומר שהגאונים חולקים על ר"ת בזה ולא קשה מידי דכיון שאין הגאונים נתנו לו שם כח עובד כוכבים א"צ לדחוק כפירוש ר"ת במה שמקשה והא נגע בנטלא אלא ר"ת צריך על כרחך לומר כן:

סעיף כד

וכן אם נתכוין ליגע כו'. נקט דוקא הנך תרי גווני אבל אם היה כוונת מגע אלא שהיה טירדא באחת מן הטרדות הנזכרות בסימן זה אין לו היתר בשתיה וראיה ממה שאמרו במשנה מדדו בקנה ומכר וכמ"ש הרא"ש פ' ר"י וז"ל ולפי האמת קי"ל דחמיר כוונת מגע בלא כוונה מהיכא דליכא כוונה כלל דנגע בלולב שלא בכוונה מותר בשתיה ואלו מדדו בקנה אסור בשתיה עד כאן לשונו וכן משמע ברמב"ם פי"ג מהמ"א דלמגע ביד גרע טירדא מאין כוונת מגע שהרי באותו פרק כתב עובד כוכבים שנגע ביין ולא נתכוין לו הרי היין מותר בהנאה בלבד כיצד כגון שנפל על נוד של יין או שהושיט ידו לחבית ע"מ שהוא של שמן ונמצא יין עכ"ל ואח"כ כתב שם מדד היין בקנה כו' מותר בהנאה בלבד עכ"ל משמע אבל ביד אסור בהנאה וכ"כ הב"י לדעתו בסי' זה דביד לא מהני טירדא להתיר בהנאה הרי דטירדא גרע מאין כוונת מגע. ונראה עוד דלהרמב"ם מגע ע"י ד"א שלא בכוונת מגע מותר אפילו בשתייה כר"ת והרי"ף דאי כרש"י דאסור בשתייה למה כ' שהושיט ידו לחבית וקסבר שהיה שמן אינו מותר אלא בהנא' לכתוב רבותא אפי' נוגע ע"י ד"א אלא ודאי דע"י ד"א מותר באמת אפי' בשתייה כיון שהוא שלא בכוונת מגע או אינו יודע שהוא יין אלא דבטירדא ס"ל שע"י ידו אסור אפי' בהנאה ובד"א מותר בהנאה וזה ברור ותמהני שהב"י לא הרגיש בזה להביא דעת הרמב"ם בזה דס"ל ג"כ מותר בשתייה ויש לי מקום תימה בכאן דכיון דטעם ר"ת במגע ע"י ד"א דמותר בשתייה הוא מחמת דמגע ע"י ד"א אינו מיקרי מגע רק שם כח יש לו כמ"ש הר"ן הביאו ב"י דבזה יש חילוק בין הגאונים לר"ת דלהגאונים לא נתנו לו שם כח וע"כ אסור בכוונת מגע אע"פ שלא היה יודע שהוא יין ואין היתר אלא בלא כוונת מגע כלל אבל לר"ת דנותן לו שם כח מותר אפילו בכוונת מגע אלא שאינו יודע שהוא יין וכ"כ הטור להתיר גם בזה ממילא ס"ל להטור דיש כאן שם כח במגע ע"י ד"א ותימה לפי זה במגע ע"י ד"א בכוונה אין איסור אלא בשתייה כמו בכח בכוונה וכ"כ הר"ן בהדיא הביאו ב"י וז"ל וכבר כתבתי שר"ת סובר דמגע ע"י ד"א אינו אלא כחו ולדברי מי שאומר דכחו אפי' בכוונה אינו אוסר אלא בשתייה כך הדין במגעו על ידי ד"א עכ"ל וא"כ למה כתב הטור בסימן קכ"ה במסקנא שאין איסור בכחו בכוונה אלא בשתייה ובסימן קכ"ד כתב דמגע על ידי דבר אחר בכוונה אוסר אפי' בהנאה והלא אלו שניהם כח אחד להם וצ"ע רב ליישב זה:

כל מגען מיקרי שלא בכוונה. פירוש שאין להם כוונה לנסך והוי כתינוק דר"ס זה שאינו אוסר אלא בשתייה וכל היכא דאיכא חדא לטיבותא שריא פי' בשתייה לדידן אלא דרמ"א לא זכר רק תרי מילי אם נגע בידו דהיינו בלא כוונת מגע או שלא ידע שהוא יין משמע הא נתכוין למגע וידע שהוא יין אלא שיש לו טירדא לא שרי דהא כבר הבאתי ראייה בסמוך מדברי הרא"ש שטירדא אינה מתרת כמו הנך תרתי וכן מבואר בתשובת הר"ל חביב סימן מ"א שמשם מקור דין זה של רמ"א וז"ל בסימן מ"א על מעשה שעשו יין מצמוקים ומילאו החבית מים ובשבת היה תוסס הרבה ונשפך ע"י הרתיחה וקראו לעובד כוכבים שינענע החבית במקל אחד שלא תשפך והשיב על זה שזה יין גמור כיון שהיה לו ג' ימים ובזה אין שייך להצריך המשכה כו' אלא דיש להתיר מטעם שכ' רשב"ם בשם רש"י דהגוים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הם ונחבר לזה מה שכ' הרמב"ם כ"מ שאמרנו בענין זה ביין שלנו שהוא אסור בשתייה ומותר בהנאה מפני צד נגיעה שנגע בו עובד כוכבים עובד עבודת כוכבים אבל אם היה איסורו בגלל עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבי' כגון ישמעאל שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שטפח ע"פ החבית הרי זה מותר בשתייה וכן כל כיוצא בזה עכ"ל הרי אם ניקח אלו השני סברות אפשר בנדון שלפנינו להתיר היין בשתייה אם נגיעת העובדי כוכבי' לא היתה כי אם ע"י ד"א דאז אפילו יודעת בטיב עבודת כוכבים כיון שמגעה היא שלא בכוונת ניסוך אינה אוסרת כי אם בשתייה וכיון דאנו מחזיקין אותה באינה יודעת נחתינן דרגא ונתיר אף בשתייה אבל אם נגעה בידה אין להתיר בשום פנים בשתייה דאם היינו מחזיקים אותה ביודעת בטיב עבודת כוכבים היינו אוסרין אף בהנאה והשתא נחתי' דרגא ונתיר אותו בהנאה אבל לא בשתייה עכ"ל. מ"ש הרב דאם היינו מחזיקים אותה ביודע' בטיב עבודת כוכבים היה אסור אף בהנאה היינו לדעת הרמב"ם דס"ל במגע בידו אע"פ שיש לו טירדא אסור בהנאה כמ"ש הש"ע סעיף י"ט וע"כ כתב מו"ח ז"ל דלדידן דקי"ל כהרא"ש שמביא שם בסעיף י"ט דאינו אסור בהנאה בטירדא אפילו במגע יד ממילא כי נחתינן דרגא יהיה בעובדי כוכבים בזמן הזה מותר אפילו בשתייה אם יש לו טירדא כגון להצלת יין אפי' בנוגע בידו ביין להצילו ואם כן נתפוס לדידן קולא של הרמב"ם לענין שנאמר נחתינן חד דרגא מעובדי עבודת כוכבים לעובד כוכבים בזמן הזה וקולא של הרא"ש לדין התלמוד דמגע ביד ויש לו טירדא מותר בהנאה ממילא לדידן מותר בשתייה אבל להרמב"ם ודאי אסור לדידן בשתייה בנוגע ביד ויש טירדא וע"כ כתב הרמב"ם ההיתר בישמעאל אם נגע שלא בכוונה דהיינו שלא בכוונת מגע כלל דבזה לדין התלמוד מותר בהנאה לחוד בנוגע בידו כמ"ש הרמב"ם בהדיא בפרק י"ב דמאכלות אסורות ע"כ בזה דוקא מותר בישמעאל וה"ה עובד כוכבים לדידן בשתייה וכן במטפח ע"פ החבית בזה גם כן לדין התלמוד מותר בהנאה כיון שאין דרך ניסוך בכך אע"פ שנוגע ביד ע"כ צריכים אנו לצרף לזה דעת הרא"ש שזכרנו וק"ל דהא הקולא שזכרנו בשם הרמב"ם דנחתינן חד דרגא בעובד כוכבים בזמן הזה לא מהני אלא אמגע שלא בכוונה או שאינו יודע שהוא יין לענין להתיר בשתייה אבל טירדא לא מהני בזה אפילו לדעת הרא"ש דהא כתב הרא"ש בתחילת פרק ר"י וז"ל ואפשר דאותם שנהגו היתר הנאה במגע עובד כוכבים סמכו ע"ז דקי"ל כרבנן דר' נתן דמדדו ביד ימכר דעובדי כוכבים בזמן הזה כל נגיעתן היא כנגיעת מדידה ועוד דכל נגיעתן לא יוכל לבוא לידי ניסוך עכ"ל הרי דלא מהני סברא זו להיתר הנאה וא"ל דיש כאן תרתי לטיבותא חד מצד העובד כוכבים עצמו דהוה כמדידה ועוד שהוא באמת טרוד במדידה וכיוצא בה בהצלת יין זה אינו כיון דעיקר הקולא בטירדת מדידה או שאר כיוצא בההיא משום דאין כאן כוונת ניסוך מה לי שיש זו המעלה פעם אחת דהיינו שהוא מצד עצמו לאו בר ניסוך ומה לי שיש עוד פעם אחר מצד שהוא טרוד במדידה ואינו מתכוין לניסוך ותו דא"כ בתינוק עובד כוכבים נימא לדין התלמוד בזה שיהיה מגעו מותר אפי' בשתייה כיון דיש לו תרתי לטיבותא חדא מצד עצמו שאינו בקי בטיב עבודת כוכבים ושנית מצד שאינו מתכוין למגע כמ"ש הרא"ש שם דזה טעמא דרב בהא דתינוק אין עושה יין נסך לאסור בהנאה משום דאינו מתכוין למגע ולא מטעם שאינו יודע בטיב עבודת כוכבים משום דא"כ היה ראוי להתיר אף בשתייה כמו בבני שפחות וא"כ קשה מאי טעמא באמת לא מהני כמו שתאמר בעובד כוכבים בזמן הזה בתרתי לטיבותא דמהני הצירוף להתיר שתייה וכ"ש התינוק בזמן התלמוד דמהני אלא ודאי לא מהני הצירוף וא"ל הא מצינו דמהני בתרתי לטיבותא דהיינו במגע ע"י ד"א שלא בכוונת מגע דמותר אפי' בשתייה אפי' בדין התלמוד זה אינו דהתם דמהני אינו מטעם צירוף אלא מטעם דמגע עובד כוכבים ע"י ד"א מיקרי כחו לחוד לר"ת דקי"ל כוותיה ובכחו מותר שלא בכוונ' משום הכי גם במגע ע"י ד"א מותר שלא בכוונה. תו קשה לי על היתר שתייה לדידן במגע עובדי כוכבים בידו ויש לו טירדא מחמת דברי הרמב"ם שזכרנו דנחתינן חד דרגא דא"כ קשה לאותן פוסקים דס"ל מגע ע"י ד"א בכוונה אינו אוסר רק בשתייה כמ"ש הב"י בסי' זה בשם הר"ן שר"ת ס"ל כן ואמאי אמרינן במשנה מדדו עובדי כוכבים בקנה ימכר אמאי לא נימא נחתינן חד דרגא ועל ידי טירדת המדידה להוי מותר לשתייה כיון דאפי' בכוונה אין איסור הנאה דמאי שנא עובדי כוכבים בזמן הזה למגע עובדי כוכבים ע"י ד"א של זמן התלמוד דהא בתרווייהו אין כאן רק איסור שתייה ולמה יועיל צירוף הטירדא בזה יותר מזה אלא ע"כ לומר דאין צירוף הטירדא מועיל להתיר שתייה כלל אלא דווקא שלא בכוונת מגע וכמו שכתב רמ"א בזה וזה לא נכנס לאותה מעלה שזכר הרמב"ם דיש לישמעאל על שאר עובדי כוכבים דדוקא במה שזכר הוא דהיינו שלא בכוונת מגע כו' יש לו מעלה. גם מן הטור יש ראייה לאיסור שהרי כ' מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א כגון שיש לו קנה בידו ונגע בו ביין שלא בכוונה או בכוונת מגע אלא שאינו יודע שהוא יין כו' דמותר בשתייה לענין הלכה הרי שלא זכר אלא אלו תרי אבל לא התיר מחמת טירדא אלא דלא מהני כלל צירוף טירדא לענין היתר שתייה והכי נמי בעובד כוכבים לדידן דלא מהני ומכל מקום כיון שכבר הורה זקן מו"ח ז"ל להקל בשתייה בהצלת יין ע"י שהניח ידו על הנקב יש לתת טעם כיון דאין כאן מגע בכל היין אלא שמונעו מלצאת אין כאן אלא איסור כחו של העובדי כוכבים כמ"ש הר"ן בפרק ר"י בשם רמב"ן בעובדא דרב פפא דאשתקיל ברזא דכולי חמרא שהיה ראוי לצאת כחו מיקרי ואסור בשתייה וכחו שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן וכ"כ הרמב"ם פרק י"ב דמאכלות אסורות בזה הלשון ונמצא הכל בבא מכחו י"ל שגם בכי הא מילתא דיש לו טירדא בהצלת יין מיקרי לענין זה שלא בכוונה ושרי בשתייה אבל אם הניח אצבע בנקב ועובר על השוליים אע"פ שעושה כדי להציל כיון שיש מגע ממש בפנים כמו שכתבו כל הפוסקים והתוס' בשם סה"ת בזה אסור אפילו לדידן בשתייה כנ"ל:

וה"ה אם נגע אפילו בידו כו'. בתשובת מהרי"ל סימן ל"ח כתב שחבית יין היה ביד עובד כוכבים חתום בסתימת המגופה היטב רק שבמגופה היה חשש שמא שתה ממנו ע"י קנה חלול פסק דמותר אפילו אם היה שותה דרך אותה קנה דהוה מגע עובד כוכבים ע"י ד"א ואי משום טפת יין החוזרת בטל בס' וכתב שאין כאן חשש אלא שמא הוציא ע"י מינקת כפופה שזכר הש"ע בסעיף כ"ג הא לא שכיח כלל ואין כל אדם יודע אותה חכמה עכ"ל ולפ"ז בגליל ששכיח מינקת כפופה ודאי יש לאסור ומ"מ למדנו כאן שאין איסור אם שותה דרך קנה חלול ובאמת דבר זה שנוי במחלוקת כי איתא בגמרא פרק ר"י (עבודה זרה דף נ"ח) עובד כוכבים אגרדימום פי' ממונה מן המלך על המדות שקדח במינקת פרש"י קנה חלול והעלה היין לפיו ואמרינן שם דאסור בהנאה כל שיודע שהוא יין וכתב הרא"ש שם דמשמע מתוס' שטפת היין שהיתה בפיו אוסרת הכל בכל שהוא כו' משמע שאינו אסור רק מכח תערובות ממילא לדידן דקי"ל בסי' קל"ד דסתם יינם בטל בס' מותר בנדון דלעיל וכן משמע מדברי רמב"ם פי"ב דהל' מ"א דהאיסור הוא מחמת תערובות ממה שהיו בפיו ונפל שם אבל הר"ן כתב שס דהיין אסור כולו מצד שהתחתון נעשה בסיס להעליון והוי כנוגע בכל היין שבחבית ומדברי הטור שחשב הך דינא דמינקת בדין איסור נגיעת העובד כוכבים משמע שסובר ג"כ כר"ן דהא מדמה זה לשותה מן החבית והרשב"א בתה"ה דף קל"ג כתב כהרא"ש וכ"כ התוס' בפ' ג"ה (דף צ"ז בסוף ע"א) דהא דאמרינן בקנישקיז אם קדם העובד כוכבים ופסק דאסור דהיינו לכתחלה אבל דיעבד מותר דאין האיסור אלא מחמת שנפל מפיו והוא בטל בס' וכיון דהר"ן והטור הוו יחידים לגבייהו קי"ל להתיר וכמ"ש מהרי"ל לעיל. ובדרישה סי' ק"ל כתב וז"ל צריך ליתן טעם למה אין מתירין בדיעבד בזמן הזה אם שתה עובד כוכבים בשפופרת בנקב קטן בחבית כו' והביא דברי הר"ן וכבר נתבאר דאין לפסוק בזה כהר"ן אך הלשון שכתב למה אין מתירין כו' דמשמע שהוא מנהג פשוט לאיסור ולא שמענו מנהג זה לאיסור אדרבה זכורני בילדותי שנעשה מעשה כזה בפוזנ"א והסכימו שם כל החכמים להתיר וכן עיקר ואין להחמיר בזה במקום הפסד מרובה כנלע"ד. וכן אם הוציא העובד כוכבי' יין ביד מן החבית דרך מינקת קטן שרגילין בו מוכרין יין והוציא קצת כשיעור שמחזיק אותה מינקת והוא נוגע ביד ביין שהוא בפי המינקת ג"כ יש להתיר בדיעבד בהפסד מרובה אם הוחזר להחבית דחד דינא הוא:

ומ"ש בהגהה שרי ואין לפרסם כו' נ"ל דאע"פ שכ' רמ"א להקל במגע עובד כוכבים בזמן הזה) מ"מ כח העובד כוכבי' אוסר אף בזמן הזה דהא הרמב"ם כתב בדין זה סתם לאיסור בפי"ב דהל' מ"א ובריש פי"א כתב כלל בכ"מ שכתוב סתם איסור היינו בעובד עבודת כוכבים לאיסור הנאה ובאינו עובד עבודת כוכבים כגון ישמעאל הוא לאיסור שתייה ממילא גם בעובד כוכבים בזמן הזה הוא כן אלא דמ"מ נ"ל להקל בזה בכל גווני דאין איסור אלא בתחתון ולא בעליון דבנצוק כזה פשיטא דלא אמרי' חיבור:

ודקרו שם סכין כו'. במרדכי שם כתוב שמא לא נגע ביין אלא מיד כשעבר הסכין את עובי השוליים יצא היין ולא נגע בו ביין כו' ועוד אפי' אם נגע הסכין שרי כיון שלא נתכוין הגנב אלא כדי שיצא היין (ודוקא) ע"י דקירה בסכין שאפשר שלא יגע ביין התיר אבל אם היתה ברזא תחובה ועוברת כל השוליים והוציא עובד כוכבים הברזא אסור אפילו לדידן דהוי כנוגע במתכוין ביין ע"י הברזא וקשה הלא כבר כתב המרדכי ופסקו רמ"א בסמוך דלדידן מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר מותר אפילי בשתייה וכן קשה על מה שכתב רמ"א בסוף סימן קכ"ט בשפחה שאינה נאמנת לומר מן החבית לקחה היין משמע שאם בבירור לקחה אסור אפילו היין שבחבית וכן משמע סי' קכ"ט סעיף א' ונראה דטעם האיסור אפי' לדידן בהוציא עובד כוכבים ע"י ברזא דקרוב הדבר שנגע ביד בקילוח היוצא וכבר כתב ב"י סוף סימן קכ"ו בשם רבינו ירוחם שאם נגע בקילוח הכל אסור בהנאה כאילו נגע בכל היין והיינו מטעם ניצוק חיבור (ואף שאנן) מתירין ניצוק בריש סימן קכ"ו מ"מ יש לחוש שמא נגע היין במקום שיוצא ממש דכן הוא רגילות במתעסק להוציא יין מהחבית דרך ברזא והוי ליה מגע ממש ואם הברזא תחובה בקנה חלול שאין שייך לומר כן יש להתיר היין שבחבית בהפסד מרובה כמ"ש ריש סי' קכ"ו בדין ניצוק חיבור וכן ראיתי במרדכי פרק ר' ישמעאל בדין המתחיל אשר שאלת על העובדת כוכבים שנכנסה למרתף כו' דהא כשהוציאה הברזא והחזירה א"א שלא נגעה בידה בקילוח היוצא כו' עכ"ל ובפרק השוכר מחלק עוד בין נקב צר לרחב דבקל נוגע ברחב עכ"ל משום הכי נמי לא התיר כאן רמ"א אלא בדקר בסכין שהוא נקב קטן ואין קרוב ליגע בהוצאת הסכין בקילוח הדק היוצא כן נראה לי ועי' מה שכתבתי בסי' ק"ל סעיף א' דהכא מיירי שעדיין הסכין שם אבל אם כבר סתמו העובד כוכבים אסור:

סעיף כה

ונגע עובד כוכבים בנוד בחוץ כו'. אפי' נדנדו הרבה שרי:

סעיף כז

צריך ליזהר כו'. בטור סיים בזה ואם אינו נוגע ביד אלא בסכין מותר שאין מכוין אלא לסתום הכלי ולא ליגע ביין והוה כמו מגע ע"י ד"א שלא בכוונה והקשה ב"י דהא בכאן הוה עכ"פ כוונת מגע ולק"מ דלר"ת דהטור ס"ל כוותיה דמגע ע"י ד"א שלא בכוונה מותר אפילו בשתייה היינו אפילו אם נתכוין למגע אלא שאינו יודע שהוא יין מותר ה"נ בזה שהוא מתכוין לסתום הכלי הוי כאינו יודע שיש שם יין דאין לו עסק עם היין ולא תקשה ממתניתין שאמרה מדדו בקנה ימכר דהתם עכ"פ עיקר עסק שלו עם היין. ונראה לפרש דברי הטור במ"ש תחלה שיקח ישראל הנעורת כו' והקשה ב"י א"כ היינו סיפא דשותת יין הרבה ועוד למה לא יתן העובד כוכבים הנעורת ונ"ל אע"פ שמצינו מגע ע"י ד"א שלא בכוונה מותר בשתייה היינו בדיעבד אבל לכתחלה אין ראוי לעשו' דרך זה ע"כ בא הטור להשמיענו רבותא ברישא ובסיפא דברישא שאין שם יין הרבה קמ"ל דאפ"ה יתן לכתחלה הישראל הנעורת אלא דאם יש הרבה יין יש חומרא דצריך ליזהר בשמירה יתירה שלא יגע ביין משא"כ ברישא דא"צ אזהרה יתירה על זה אבל מ"מ גם בסיפא אם יש לו שמירה יתירה שאינו נוגע ביין מותר אפי' לכתחלה באם אין הוא נותן הנעורת אלא הישראל כמו ברישא אבל בדיעבד שרי אפי' בסיפא אם העובד כוכבים נותן הנעורת דהוה מגע ע"י ד"א שלא בכוונה אלא דעדיין קשה לי מ"ש דמה שכתב במשנה המתיז את הצירעה בקנה דאסור בשתייה ולא מקרי מגעו ע"י ד"א והא שם אין לו צורך כלל ליין אלא להתיז הצירעה ואפ"ה כיון שא"א כי אם שיגע ביין אסור ה"נ בזה שסתם הנקב בנעורת של פשתן כיון שא"א כי אם שיגע ביין בסכין דהא הפשתן הוא שרוי ביין כי הוא סותם הקילוח וא"ל דהפשתן לא מקרי יין במה שנבלע בתוכו דא"כ למה ליה סכין תיפוק ליה דהוה ד"א מחמת הפשתן אלא ודאי הפשתן הוא כמו היין כיון שהוא בלוע ומלוכלך ביין וב"י תירץ על קושית מ"ש כאן ממדדו בקנה ימכר ב' תירוצים והיינו בתירוץ הראשון דהכא יש להקל כיון שאינו נוגע אלא במה שמטפטף וקשה מה לי יין מרובה מה לי יין מועט וכמ"ש הוא עצמו בסימן קכ"ו ד"ה י"א דנצוק כו' מה לי עירה לתוך יין מרובה כו' והתירוץ השני פשיטא דלא מהני לקושיא זאת מצרעה דהא גם בצרעה מתכוין להבריח היין מן הצרעה ודומה ממש לסותם הנקב להבריח קילוח המים משם וצריך לחלק דשאני צרעה דמ"מ נוגע ביין צלול במקום ששייך שם דרך ניסוך משא"כ כאן שנוגע בסכין לנעורת אע"פ שהוא בלוע מיין מ"מ אין דרך ניסוך שייך בה כלל. ועוד י"ל דכיון דמה שיוצא לחוץ הולך לאיבוד אין חשש במה שיוצא כמ"ש המרדכי פרק ר"י ממילא גם מה שבלוע בפשתן הוי כמו קילוח היוצא לאיבוד אלא דמ"מ לכתחלה יש איסור להניח לעובד כוכבים בקילוח ע"כ צריך שיהדק בסכין דוקא:

אלא באומדנות המוכיחות. דהיינו כעין מעשה דת"ה שהלכו עובדי כוכבים לפני הגיגית עם תירוש ולחשו זה עם זה ואח"כ טבל א' אצבעו בתירוש ומץ ממנו בפיו והלכו להם ופיהם מלא שחוק ורצו יהודים אחריהם ואמרו למה קלקלתם יין שלנו השיבו לא ידענו שיהא אסור בשביל זה והרגישו יהודים מתוך הלחש שכוונתם היה לנסך לקלקל והתיר שם דהוי כמו להכעיס דהכא: