ט"ז על יורה דעה קכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]והגביהו ויצא היין כו'. הב"י בסימן קכ"ד הביא דברי הרמב"ם האלו וכתב שהם ממה שאמרו בפרק רבי ישמעאל עובד כוכבים אדנא ישראל אכובא אסור דכי אתא חמרא אתי מכח עובד כוכבים ומשמע ליה להרמב"ם דדוקא כשהעובד כוכבים מגביה הדנא ומריק היין אבל אם אינו מגביה אלא שהוא מטיהו על צידהו ומריק היין בכלי אחר מותר וכן משמע מדברי הר"ן שכתב שנוטל החבית בידו כו' ואח"כ הביא דברי הרא"ש שכתב ג"כ אלמא עיקר ניסוך הוה בהגבהה והורקה כו' ותמוה לי דהרי לעיל סי' קכ"ג כתב הטור ורמ"א אם עובד כוכבים דורך יין אע"ג שלא נגע ברגליו יין שיוצא מכחו אסור והיא גמ' ערוכה בפ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף ס') בכחו כ"ע לא פליגי דאסור והא התם לא הגביה כלום ועוד קשה ממ"ש בסי' קכ"ד סעיף י"ד שאם אין הברזא עוברת כל השולים אסור היין היוצא משום כח העובד כוכבים והא אין שם הגבהה ובד"מ כתב על קושיא זאת וי"ל שמא שאני התם דדרך הוא להוציא כך היין מהחבית ע"כ ואין זה כלום דאם אין דרך ניסוך אלא בהגבהה דוקא מה לנו לדרך הוצאת היין בכך והא עכ"פ אין דרך ניסוך בכך ואפילו אם התירוץ הזה אמת אין הקושיא הראשונה מתורצת דהתם אין שייך יין כלל עד אחר שבא מכחו. ומו"ח ז"ל כתב דבהוצאת הברזא אין הטעם משום כחו אלא חשבינן ליה כאלו נגע ביין ע"י ד"א ולא דק דבהדיא כ' הטור והש"ע דהוי כחו באם אינה עוברת כל השוליים ובאמת כל מגע ע"י דבר אחר מקרי כח כמ"ש ב"י בהדיא סי' קכ"ד ועוד קשה והא מצינו בהדיא בתוס' פ' רבי ישמעאל (עבודה זרה דף ס') ז"ל אכן יש להחמיר בבני אדם כשמטין הכובא שיש בה מעט יין לצד א' שלא יטה אותה עובד כוכבים כו' מטעם כח עובד כוכבים וכ"כ בהגהת אשר"י מיהו אם יש מעט יין בחבית שצריך להגביה מצד אחד אסור כו' וכ"כ במרדכי וכן משמעות דברי הטור כאן שכתב דין כח עובד כוכבים שמערה מכלי אל כלי ולא זכר שצריך הגבהה ועוד ראייה ממה שכתב המרדכי בשם הר"פ הביאו רמ"א בסמוך דאם העובד כוכבים מנענע ידו של ישראל אסור היכא שלא היה מקלח בלאו הכי ואע"פ שלא הגביה שום דבר ומה שב"י הביא ראיה מדזכר הרמב"ם כאן הגביה נראה דמשום סיפי' נקטיה שסיים שם הגביה ולא שכשך ולא נגע מותר וע"כ נקט גם בריש' הגביה דאע"פ שהגביה צריך שכשוך וע"כ לומר כן דאם ההגבהה דוקא אוסרת למה (לא) נקט בסיפא דאם לא הגביה אע"ג דניצוק מותר וזה הוא רבותא טפי ממ"ש הגביה בסיפא ולא שכשך ולא נגע דמותר דהיינו בלא יצק וזה ראייה לפירוש דברי הרמב"ם שזכרתי שאין עליה תשובה ואין להקשות ממ"ש הרמב"ם פי"ב מהל' מ"א וז"ל עובד כוכבים שנגע ביין ולא נתכוין לזה היין מותר בהנאה כיצד כגון שנפל על נוד של יין או שהושיט ידו לחבית ע"מ שהוא שמן והוא יין ובא היין מכחו בלא כוונה הואיל ולא נגע ביין מותר בשתייה כיצד כגון שהגביה של יין ויצק לכלי אחר והוא מדמה שהוא שכר הרי זה מותר עכ"ל ש"מ דבעינן הגבהה לק"מ דלרבותא אמר כן אפי' הגביה ויצק דמותר בזה ומה שהביא ב"י מדברי הר"ן פשוט שאין משם ראיה שהר"ן לא נתכוין אלא לגלות שלא נתכוין הרי"ף ששאב העובד כוכבים מן הכלי כמ"ש ב"י עצמו והא דנקט נטל העובד כוכבים החבית בידו ומערה לאו דוקא הוא אלא אורחא דמלתא נקט דדרך ליטול בידיו כשהוא מערה ומה שהביא ראיה מהרא"ש שזכר הגבהה והורק' אגב ריהטא לא עיין שפיר בזה דהרא"ש הקשה על ר"ת שאומר הורקת העובד כוכבים אינה אוסרת אלא מטעם כחו והיינו בשתייה דוקא ולמה לא יהיה נסך גמור כיון שיש הגבהה והורקה כדין מנסך גמור ועל זה תירץ דשלא בפניו לא הוי זה דרך ניסוך ע"כ אין כאן איסור אלא מטעם כחו ובאמת בכחו לא בעינן אפילו הגבהה דאיסור כחו הוא מחמת לך לך אמרי' נזירא כו' כמו שפרש"י בפרק ר"י (עבודה זרה דף ס') וא"כ מה זה שכתב הב"י דמדברי הרא"ש משמע שאין דרך ניסוך בלא הגבהה וכי אנן אסרינן משום ניסוך והא לא אסרינן ליה אלא בשתייה והוא מטעם כחו ולא אכפת לן בניסוך ע"כ נראה דהב"י לא כתב דברים אלו אלא דרך משא ומתן של פלפול ולא לקבוע כן הלכה וע"כ לא קבע כן בש"ע ורמ"א שהגיה כאן בסוף הסעיף או שלא הגביה הכלי לא טרח לעיין כל הצורך אלא סמך על מה שכתב הב"י ואין להקל כלל כאן בכח עובד כוכבים אפי' בלא הגבהה דמ"מ כח עובד כוכבים יש כאן כן נראה לענ"ד ברור:
נאסר בשתייה. עמ"ש סי' קכ"ד ס"ק ל' שיש לי תימה רבה בזה על הטור וכן על הש"ע:
וי"א רלא אסרינן כו'. ב"י כ"כ בשם רש"י והקשה ממה שכתבו התוספות והרא"ש מעשה דרש"י בעובד כוכבים דעירה לתוך הכוס כו' ש"מ דנאסר הקנקן משום ניצוק לכח עובד כוכבים ונ"ל דהמעיין באשר"י פשיטא דלא קשה מידי דהוא לא כתב זה בשם מעשה אלא כתב וז"ל כתב רשב"ם בשם רש"י דיש ללמוד מכאן דאף לדברי האומר ניצוק חיבור ניצוק בר ניצוק לא הוי חיבור כו' וא"כ אם הריק עובד כוכבים יין מקנקן לכוס ונאסר היין שבכוס משום ניצוק וכו' ואם אח"כ משך החבית לקנקן מותר מה שבחבית דהוו ליה ניצוק בר ניצוק עכ"ל. הרי שכל דברים אלו הולכים לדברי האומר ניצוק חיבור והיינו דעת הראב"ד ודעימיה דס"ל ניצוק חיבור בכ"מ אפילו בכח עובד כוכבים וההיא דרב ששת דמתיר בניצוק לכח עובד כוכבים הוא דיחוי בעלמא כמ"ש ב"י בשמו ממילא יש ניצוק לכח עובד כוכבים מ"מ מותר מה שבחבית לכ"ע דהוי בר ניצוק וזה עיקר הרבותא להתיר הבר ניצוק אפילו למאן דס"ל דיש ניצוק לכח עובד כוכבים וגם בתוספות הכוונה כן שכתבו תחלה ג"כ אפילו למ"ד ניצוק חיבור וסמוך לזה כתבו ומעשה בא לפני רש"י כו' שאז נאסר היין שבכוס כלומר לאותו דברי האומר הוא נאסר אלא דמכל מקום מה שבחבית מותר כמו שזכרתי אבל רש"י עצמו ס"ל דאפילו ניצוק מותר בזה:
ומ"מ יש לההמיר אם לא בהפסד מרובה. זה לשון אינו מדוקדק דבהפסד מרובה אפי' בניצוק גמור דהיינו ליין הנאסר במגע עובד כוכבים אנו מקילין כמ"ש ר"ס קכ"ו:
ואם הוא שלא בכוונה כו'. בגמרא איתא דאפילו בריחא תליא מלתא דהיינו אם הוא יין ישן ודאי ידע שהוא יין ע"י הריח:
סעיף ג
[עריכה]ואפי' אם היה עובד כוכבים יכול לבדו לערות כו'. פי' והישראל אינו יכול לבדו לערות כ"כ הרשב"א בתה"ה וע"ז כתב הטור בשם הרשב"א שאף עובד כוכבים מסייע לישראל ולמה נעשה העובד כוכבים עיקר כו' פי' אף שלעובד כוכבים יש כח יותר מ"מ עכשיו שגם הישראל נושא בכחו מי יאמר לנו שבאותו כח הצריך למשא זו יש בה חלק העובד כוכבים יותר מן הישראל כיון שבמשא זו יש כח שניהם גם הר"ן פסק להקל בעובד כוכבים יכול וישראל אינו יכול וכל זה דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור:
סעיף ה
[עריכה]אסור אפילו בהנאה. כתב ב"י בשם הרא"ש הא דאסור שלא בחמתו דחיישי' שמא נגע עובד כוכבים ביין ונסכו אבל בחמתו לא חיישינן שמא נגע ואע"פ שנוגע הוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א ושרי בשתיה. א"נ שלא בחמתו הוי מגע עובד כוכבים בכונה ע"י ד"א ואסור בהנאה דלא שרו רבנן מדדו כו' וכתב ב"י ורבינו כתב כלשון אחרון עכ"ל ביאור דבריו שלטעם הראשון הוי עיקר האסור מחמת שמא נגע ביד ממילא אם יש בירור שלא נגע ביד מותר אפילו שלא בחמתו ולפי' השני גם בזה אסור שלא בחמתו דהוי מגע בכונה ע"י ד"א וגם הטור כתב והוא דוחה עד שנפל לתוך היין אסור כו' משמע שמצד דחייה זו אסור ולא מטעם שמא נגע ביד נמצא שיש חומרא לפי פירוש השני ומו"ח ז"ל הבין דהב"י רצונו לומר שיש חילוק בין ב' פירושים דהרא"ש דלטעם הראשון אין איסור הנאה וע"ז כתב דהב"י לא דק שגם לטעם הראשון אסור בהנאה ובאמת לא ירד הוא לאמתתן של דברי הרא"ש אלא יש נפקא מיניה ביניהם כמ"ש וכן משמע מדברי הב"י שהביא לשון הרשב"א שס"ל כלישנא בתרא כמו שזכרתי שכתב ושכשך היין בכלי וכו' ויש עוד נפקותא בין הני פירושים לדידן דקי"ל מגע עובד כוכבים בכונה ע"י דבר אחר מותר כמ"ש רמ"א בסי' קכ"ד א"כ לפירוש הראשון אסור אף לדידן דשמא נגע ביד אבל לפירוש השני דעיקר החשש משום נגיעה ע"י דבר אחר מותר לדידן נמצא שיש חומרא בפירוש הראשון טפי. ועל כן נראה דיש לחוש לפירוש הראשון ולאסור אף לדידן בזורק שלא בחמתו והחפץ מתגלגל ודוחהו עד היין כל שלא ברור שלא נגע ביד:
ואם עשה כן בחמתו כו'. זה סותר מה שכתב הש"ע עצמו סימן קכ"ד סעיף י"ט ואותו הפסק קים ליה בדרבה מיניה כמו שכתבתי שם שהוא נגד המשנה. ומו"ח ז"ל רצה ליישב דהרמב"ם מפרש מה שאמרו בגמרא דאזיל מיניה היינו דוקא דבחבית חמיר טפי כיון שהוא דבר כבד ושייך ביה נגיעה טפי מן אבן או חפץ ומ"ה בחמתו אסור בשתיה ושלא בחמתו אסור אפילו בהנאה ולא דק דהא בהדיא אמרינן במשנה דהיה מעשה והכשירו משמע אפי' לשתייה ותו דבגמ' פריך (על זה) [רב פפא] מההיא דחבית בסי' קכ"ד ואמאי לא משני) דשאני חבית דסי' קכ"ד שהוא כבד ושייך ביה טפי נגיעה מן אבן או חפץ:
סעיף ו
[עריכה]מותר בדיעבד. אבל לכתחלה לא ואמרו בגמרא הטעם משום לך לך אמרינן נזירא כו' וכ' הרשב"א בת"ה הארוך וז"ל הראב"ד פי' הטעם דהיין נסחט בדרדורין וכשהעובד כוכבים שופך הענבים בגת נשפך גם היין על ידו ומשום הא לכתחלה אסור דגזרינן אטו שפיכת יין גמור אבל דיעבד מותר ואע"פ שיש יין הרבה מנתז על הענבים לא גזרינן בדיעבד לפי שאינו מתכוין באותה שפיכה לשפיכת היין אלא לשפיכת הענבים שהוא מעורב בהן שעדיין לא נדרכו ולא נמשך היין מהם ואין דרך מנסכין כן ע"כ פירוש דבריו כיון שבשעה ששופך הענבי' ממילא נשפך גם היין שביניהם לכתחלה גזרו כאן משום לך לך כו' דהיינו שלא ישפוך הענבים כיון ששופך גם היין צלול שביניהם ואע"פ שאין כאן איסור דהא אין שם יין עליו מ"מ גזרו שמא פעם אחרת ישפוך יין צלול גמור ומ"מ דיעבד שרי כיון שהוא אינו מתכוין כלל אפי' לאותו יין דאלו היה מתכוין לאותו יין היה ראוי לגזור משום יין אחר גמור וכן היה ראוי לאסור אפילו אם לא היה מתכוין לשפיכת יין כגון שהיה שם יין גמור נמשך במקום מיוחד שם בזה היה ראוי לגזור משום שפיכת יין לחוד ע"כ דכאן אין שום א' מאלו וכן נמי כוונת הטור בהעתקת דברי רשב"א שכתב מפני שעדיין לא נדרכו הענבים ולא נמשך יינו ולא מכוין לשפיכת יין אלא לשפיכת הענבים פירוש דאינו מכוין לשפיכת אותו היין עצמו המעורב ואין שם יין גמור כלל ע"כ מותר בדיעבד כתבתי זה לפי שהלבוש ומו"ח ז"ל פירשו דברי הטור במה שכתב ולא מכוין לשפיכת היין לטעם בפני עצמו דהיינו שמותר כיון שכוונתו על השפיכת ענבים ולא על היין ה"ל כחו שלא בכוונה ע"י ד"א דמותר ולפ"ז אפי' אם היה יין גמור שם דהיינו שכבר נמשך מותר והא ליתא דלשון תה"ה שזכרתי אינו משמע כן כלל וגם מצד הדין הדבר ברור דאם הו' יין צלול גמור שם דאפי' בדיעבד היה אסור אפי' אם מכוין לשפיכת הענבים דזה גרע טפי ממה שמצינו בסמוך בסעיף שלאחר זה במזיגת מים דאסור אפילו דיעבד דהטעם משום שיש לו קירוב אצל היין גזרו טפי כ"ש בזה שיש בו קירוב טפי שנושא היין עצמו ועוסק במלאכתו החמירו בו טפי משאר דברים שאסורים משום גזירה כנלע"ד ברור. וכ' הרשב"א שם על זה שהרמב"ן פירש הטעם דלא כהראב"ד אלא שמא יגע עובד כוכבים ביין שבגת ונפקא מיניה בין הפירושים הוא גת שלנו שאין שם יין צף ע"ג הענבים דלהראב"ד אסור משום יין צלול ולהרמב"ן מותר ע"כ כתב הטור תחלה לפיכך עובד כוכבים שהביא כו' ומ"מ לכתחלה אסור לעשותו שמא יגע ביין דהיינו טעם רמב"ן שהוא עיקר כמ"ש גם הרשב"א בתה"ה ולפ"ז בגת שלנו מותר ואח"כ הביא בשם הרשב"א יש מי שהורה כו' דהיינו הראב"ד ולפ"ז גם בגת שלנו אסור ובפרישה כתב שמה שכתב הטור תחלה דין סלים מיירי בנקובים שאין מתאסף שם יין כלל ובזה כולי עלמא מודים דמותר בדיעבד משא"כ בדרדורים שהיין נשאר שם בתוכן מה שמצץ מהענבים ולכך יש אוסרים כמ"ש רבי' בסמוך עכ"ל. וכבודו במקומו מונח ואמרינן כי ניים ושכיב אמר להאי מלתא דאין כאן שום איסור בדיעבד לכל הדעות אפי' בדרדורים והוא גמרא ערוכה דדוקא לכתחלה אסור ומ"ש הטור בשם רשב"א יש מי שהורה שאסור כו' היינו לכתחלה ומ"ש מה שפירש דסלים היינו נקובים זה פי' הגון דלא בחנם נקט הטור תחלה סלים ואח"כ דרדורים אלא שהטור קמ"ל נפקא מינה אחריתא בין הפירושים דלפירוש הרמב"ן שהטעם שמא יגע ביין שבגת אסור לכתחלה אפי' בסלים נקובים משא"כ לפי' הראב"ד דאח"כ אין איסור אלא בדרדורים דהיינו אינן נקובים ונמצא שלכל א' מהפירושים יש חומרא וקולא. דלהרמב"ן יש חומרא לכתחלה אפי' בנקובין וקולא בגת שלנו שאין יין צף ע"ג ענבים ולהראב"ד אפכא ונ"ל שיש עוד נפקותא מיניה דהיינו שמוליך העובד כוכבים ענבים בסלים שאינם נקובים לכלי אחר שאינו גת דלטעם הראב"ד אסור ולהרמב"ן מותר וכן משמע מדברי ב"י בד"ה ובסה"ת כתב וכו' דסיים דמה שכתבו התוספות דהאיסור דוקא לגת בעוטה הוא כפי' הרשב"א דהיינו בשם רמב"ן משמע דלהראב"ד אסור אפילו לאינה בעוטה וראוי לנו לאחוז חומרת כל הפירושים וכן משמע דעת הטור. ולפי משא ומתן זה אם יש תרתי לטיבותא שהסלים נקובים ובגת שלנו מותר אפילו לכתחלה אלא שהרוצה להחמיר יוכל לומר משום לא פלוג רבנן אבל נ"ל ברור מה שכתבתי והא דלא כתב הטור דלכתחלה אסור גם בזורק אבן לגת דאין שם שייכות לכתחלה אטו בשופטני עסקינן דיניח ישראל לזרוק אבן ליינו ובחנם כתב בפרישה דגם על זריקת אבן קאי אבל הדבר ברור דכל מידי שהוא צורך הישראל לעשות פעולה להגת ירחיק מעשה ההוא מלעשותו על ידי עובד כוכבים משום לך לך כו':
ומ"ש מותר אפילו בשתייה הטעם דהא אין נוגע בידו ביין רק ע"י המים ובדבר לח אין חשוב נגיעה וגם ניצוק חיבור אין שייך כאן דלא אמרו חיבור אלא ביין ביין ולא במים ביין ונ"ל פשוט דהך דינא מיירי אפילו בזורק מים בידו ממש ואע"פ שכתב ב"י בשם הר"ן לא גרע מכחו שלא בכונה כו' לא קרא לזה כח (אטו) [אלא] מחמת שהנגיעה של עובד כוכבים היא אינה ביין לא גרע משאר דוכתי דאנו מקילין בכח העובד כוכבים ולהכי הוצרכו כאן לומר דמים ביין לא חשוב ניצוק ובדרישה הבין דמיירי כאן בזורק על ידי כלי דוקא את המים ומשום הכי טרח לתרץ למה לי הטעם דאין כאן ניצוק הא מותר בלאו הכי דה"ל מגע על ידי ד"א שלא בכוונה ובאמת טרח בחנם בזה:
סעיף ז
[עריכה]כגון שזרק מים לחבית גדולה. פירש ב"י דאפילו אם מכוין למזיגה בזה שריא כיון דמילתא דלא שכיחא היא לא גזרו בה רבנן עכ"ל והוא מבואר בר"ן ורשב"א ודוקא בכוס שדרך למזוג בו אסרו בו אפילו אם מעט מים מטעם גזירה שמא ימזוג יין במים או שמא יגע ביין עצמו מתוך שהוא רגיל אצלו כ"כ רשב"א והר"ן ואע"פ שראינו עכשיו שלא נגע מכל מקום חיישינן שמא פעם אחרת לא יזהר ממנו כלל כיון שהורגל עצמו בזה וע"כ לא דמי כאן למ"ש הטור סוף סימן קכ"ח דכל דחיישינן שמא נגע אסור אפילו בהנאה דשם חיישינן שמא נגע עכשיו ובחנם טרח מו"ח ז"ל לתרץ קושיא זו:
ומ"ש אבל אם מכוין למזוג אסור בשתיה משום גזירה שזכרתי וכתב ב"י בשם רשב"א והר"ן ואע"ג דבסעיף שלפני זה הקילו בדיעבד כאן במזיגת כוס שייך למיגזר טפי שיש לו קירוב אצלו אבל בהולכת ענבים לגת אינו כ"כ קירוב כו' ומזה למדתי בסמוך דאלו יש באותן ענבים יין גמור שנמשך כבר גם שם אסור אפילו בדיעבד אע"פ שהוא שלא בכוונה ואפילו לדידן דאנו מקילין עכשיו מטעם שאין העובדי כוכבים עובדי עבודת כוכבים בזה יש להחמיר כן נראה לע"ד:
ואם אינו ידוע כו'. דספיקא דרבנן לקולא:
סעיף ח
[עריכה]ואם נדנד העובד כוכבים. כל זה דברי הרמב"ם פרק י"ב דמאכלות אסורות ואיהו אזיל לטעמיה דכתב הטור סי' קכ"ד בשמו דסבירא ליה אחז עובד כוכבים כלי פתוח ושכשכו דאוסר אע"פ שלא הגביה כמ"ש בשלחן ערוך סימן קכ"ד סעיף י"ז וזהו פירוש מה שאמרו בגמרא ואי מצדד אצדודי אסור וכאן הביא הטור גם כן דין זה בלשון זה ואם העובדי כוכבים מקרב הכלי לצד הקילוח לרש"י אסור בשתייה ולריב"ם אסור בהנאה וכן מסקנת א"א ז"ל ע"כ לשונו לשון קירוב משמע ג"כ בלא הגבהה דהא אפשר לקרב בלא הגבהה וע"כ תימא מה שכתב הטור בסי' קכ"ד על דברי רמב"ם דלא נראו דבריו לא"א ז"ל וכבר הקשה זה ב"י ולעיל העתקתי בשם ד"מ דכאן מיירי בהגבהה אבל אין משמע כן לע"ד כמו שכתבתי וכן משמע מדברי הרא"ש שהעתיק דברי ריב"ם על דין זה שמגביה צד האחד של כלי כו' והרי ודאי אין זה הגבהה ונראה לי דלעיל אין מוכח מילתא שהעובד כוכבים מתכוין באחיזתו בכלי שהוא בשביל יין שבתוכו מה שאין כן כאן שמקרבו לצד קילוח היין דמוכח שעושה כדי שהיין יתקבל מכח. ושלש מחלוקות בדבר האחד דעת הרמב"ם דס"ל בכל גווני שהעובד כוכבים משכשך אפילו אין מגביה אוסר. והרא"ש ס"ל דיש איסור במשכשך על ידי כלי. ובדרישה כתב דלהרא"ש אין אוסר בשכשוך כלל רק ע"י נגיעה ולא עיין באשר"י שזכרתי והיינו כשמגביהו כמ"ש הרא"ש פרק ר' ישמעאל דצ"א ע"ד אבל בלא הגבהה אין דרך ניסוך והיינו כל היכא דאין מוכחא מילתא שעושה בשביל היין כמו שכתבתי אבל כאן במקרב לצד קילוח היין אוסר אפילו באין מגביהו אבל הרשב"א והראב"ד ס"ל דאין בשכשוך איסור רק כשמשכשך בתוך הכלי של יין בידו או בד"א ופי' הרשב"א פירוש אחר על ההיא דאמרינן בגמרא ואי מצדד אצדודי אסור היינו דחיישינן דאדמצדד נגע בדופני הכלי לקילוח היין היורד וה"ל מגעו ע"י ד"א ושמא מתכוין הוא לכך ולכל הפירושים אין בזה איסור לדידן דאנו מתירין מגע עובד כוכבים ע"י ד"א כמ"ש לעיל סי' קכ"ד:
סעיף ט
[עריכה]פי הנוד בידו. זה דעת הרמב"ם דאוחז בכלי פתוח ומשכשך אוסר ע"כ צריך כאן שיאחז פי הנוד בידו דלא ליהוי כלי פתוח כ"כ ב"י. אבל קשה לי דהא נתבאר דגם הרא"ש ס"ל דאוסר בשכשוך ע"י הגבהה וכאן מיירי בהגבהה דהא נושא הנוד. ונראה דכיון דנושא דרך הילוכו לא מקרי דרך ניסוך בכך וכן ראיתי בדרישה בשם רש"ל דכתב דגם הרמב"ם מודה כאן דמותר מטעם זה אבל א"א לחלק כן בדעת רמב"ם דא"כ למה הוצרך כאן שיהיה פי הנוד בידו אלא להרא"ש יש לחלק כן: