ט"ז על יורה דעה קכג

►| ט"ז • על שולחן ערוך יורה דעה קכג |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

משום גזרת י"נ כו'. פי' משום בנותיהם אסרוהו בשתייה ומשום גזירת י"נ אסרוהו אף בהנאה ולפי טעם זה יש היתר עכשיו כדמסיק דהיינו כיון שאין י"נ גמור שכיח בינינו בטל הטעם והותרה הגזירה והכי ס"ל לרשב"ם שמביא הטור וכעין זה אמרינן גבי גילוי לעיל סימן קט"ז אבל לפי מ"ש הטור ברישא הטעם כיון שי"נ גמור אסור בהנאה עשו סתם יינם כאלו ודאי נתנסך ולא משום גזירה ממילא גם עכשיו אין היתר הנאה דדבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו דאין שייך לומר בזה בטל הטעם ע"כ שפיר כתב הטור אבל רשב"ם כו' דתמ' ב"י על ל' אבל ולפי מ"ש ניחא כן כתב ד"מ ולי נראה דבמ"ש הטור ומחמירו לאסור כו' כוון בזה דאף שאין שייך בזה גזירה כלל דמשום בנותיהן פשיטא לא גזרו בזה ואפילו משום י"נ הוא גזירה רחוקה ביין שלנו נמצא דמצד גזירה דרבנן אין כאן איסור אלא מצד החומרא ואם כן אף לדידן אסור מצד החומרא אבל רשב"ם כו' דס"ל דמצד גזירה הוא האיסור וא"כ השתא דלא שייך גזירה מותר וכתב ב"י דעכשיו שהעובד כוכבי' מקריבו קמיה עבודת כוכבים ולא שפכיה כדרך ניסוך פנים לא מיקרי רק תקרובת עבודת כוכבים ולא נסך ומיהו הנהו יונים דלא שתו חמרא עד שהכומר בא וזורק עליהם מים שלהם עם היין היה נראה דהוי ניסוך אלא י"ל דזה לא הוה רק תערובות מים אסורים וה"ל מים ביין דבטל כדאיתא לקמן ע"כ:

אינו אסור בהנאה. דעובדי כוכבים בזמן הזה אין רגילין לנסך לעבודת כוכבים והויין לזה כתינוק עובד כוכבי' שעושה יי"נ רק לשתייה זהו דעת היש מקילין שמביא רמ"א בסמוך אלא שקצת אחרונים החמירו שאין היתר הנאה בסתם יינם רק לענין הפסד ובטור כתב וגם אם נגע עובד כוכבים כו' לכאורה קשה לשון וגם דמאי רבותיה ונ"ל דס"ד דכאן אין לו הפסד שיוכל לכוף את העובד כוכבים שישלם לו הזיקו ע"כ לא הקילו למכור אותו לאחרים קמ"ל דמותר:

סעיף ג

יין מבושל. באשר"י כתוב וב"י מביאו תמוה הוא כיון שגזרו משום בנותיהן וכי משום שהרתיחו לא שייך הך גזירה ואי משום דלאו בר ניסוך הוא והלא יין מזוג נמי לאו בר ניסוך הוא ואפשר כיון שהמבושל אינו מצוי כל כך מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה עכ"ל וקשה מ"ש ואי משום דלאו בר ניסוך הוא מה מהני זה כיון דחיישינן משום בנותיהן ונ"ל דה"ק דאף משום בנותיהן לא גזרו ביין אלא במקום שיהיה אסור אף בהנאה דומיא די"נ ואין שייך לגזור איסור הנאה אלא בראוי לניסוך אבל באין ראוי לניסוך שרי לגמרי דזה עדיף טפי משנגזור בשתיה לחוד שיבא מכשול להתיר גם י"נ בהנאה וא"כ א"ש הא דשרי במבושל כיון דאין לגזור בו לגמרי על זה פריך מיין מזוג דאע"ג דאין ראוי לניסוך אסרוהו לגמרי הכי נמי ביין מבושל ותירץ משום דמבושל לא שכיח על כן לא גזרו ביה כלל וקשה למה לא כתב הטור כן אלא כתב משום דאין ראוי וכו' ונ"ל דהטור לא רצה לכתוב טעם לא מצוי דגם הרא"ש לא כתבו אלא דרך אפשר ע"כ כתב טעם זה שהוא אליבא דהראב"ד דס"ל אף במזוג ראוי לנסך כמ"ש ב"י בתמד לפי שהוא משובח לשתיה (לא גזרו אלא במקום שאפשר) נמצא דלדידיה שפיר אמרינן סברא זו שכתבתי דלא גזרו אלא במקום שאפשר לגזור אפילו בהנאה:

סעיף ה

אין בו משום יי"נ. כתב ב"י דמשמע מדברי הפוסקים דאפילו בשתיה מותר והוקשה לו ממ"ש רש"י מותרת בהנאה גבי אלונתית משמע דבשתייה אסור ודחק ליישב פרש"י להסכימו גם כן להיתר שתייה והקשה עליו בדרישה ממ"ש רש"י בפרק א"מ סוף דף כ"ט דאם בישלו ישראל מותר בהנאה ושם לא שייך תירוץ ב"י) וכ' מו"ח ז"ל דשם חיישינן שמא עירב בו עובד כוכבים יין כיון שהוא בביתו ובאמת יפה כתב בעל הדרישה דאי משום חשש עירוב יין היה אסור אף בהנאה ומשנה מפורשת היא שם המורייס אסור בהנאה ופירש רש"י משום תערובת יין וגבי חומץ שם במתניתין כתב נמי רש"י דאילו חומץ ישראל שלקחו עובד כוכבי' לא מתסר בהנאה משמע דבשתיה אסור אלא פשוט דלרש"י כל מה שבא מחמת יין אע"פ שאח"כ הלך טעם היין מחמת שנעשה חומץ או איזה תערובות לא מהני לשתייה אם נגע בו עובד כוכבים אבל אנו קיי"ל כרוב הפוסקי' דמותר אפילו בשתייה:

סעיף ח

מי הבוסר כו'. שא"א בקיאין מה נקרא בוסר או יין גמור:

סעיף ט

פעם ראשון ושני אסור אפילו כו'. בטור כתוב לעולם יש בו מגע עובד כוכבים עד שיהא גרוע שאין דרך בני אדם לשתותו עכ"ל. ולשון לעולם פי' רש"ל אפילו מצא מעט מזעיר אבל מ"מ איירי דוקא פעם א' ושני עכ"ל ול"נ דה"ק לעולם אפילו הוא גרוע בשתייה מכל מקום יש בו משום מגע עובד כוכבי' עד שיהא גרוע מאד שאין דרך לשתותו כלל. ובפרישה פי' אפי' תמדו כמה פעמים ולא דק:

משום דמיחלף כו'. משמע שאפי' תמד של שמרים דינא הכי דחד טעמא הוא וזה דעת הראב"ד בטור וכ"פ בדרישה וא"כ תמוה מה שפסק בסעיף י"א פעם שני מותר ולפי מה דקי"ל בסי"א שהוא דעת ה"ר יונה לא קי"ל כהך יש מי שאומר:

סעיף יד

וה"מ כשתמדן במים תחילה. זהו דעת ר"ת בתוס' כמ"ש בית יוסף וצ"ע דהא בפרק כל הבשר (חולין דף ק"י) איתא דרמי בר תמרי איקלע לסורא והוה נהנה מן החרצני' שמצא שצלה כחל עליהם ושאלו רב חסדא דלמא מיין נסך הם והשיב לו דלאחר י"ב חודש הוה ולפי דברי ר"ת קשה עדיין מי הגיד לו שהיו אותן החרצנים נתמדים במים תחילה וצריך לדחוק ולומר ידוע שבאותה העיר לא היו משליכים החרצנים לחוץ רק אחר שנתמדו תחילה:

סעיף טז

ואין מקליפין התמצית הנקרש. פירוש אפילו מבפנים ומ"מ אין להקל לכתחלה אלא רוחצי' מבפנים היטב ומקליפין הנקרש יפה יפה כ"כ רש"ל:

סעיף יז

הוא מדרון ואם פינה כו'. חדא מילתא היא וכ"ה ברא"ש ופי' הדבר הוא כך דכל שיש קצת מקום ריקן בגת חיישינן שמא בשעת הדריכה יזוז קצת ענבים מקצתן באופן שיהא מקום פנוי בינתיים וכיון שהוא מדרון יזוב שם במקום הפנוי יין צלול והוי המשכה בתוך גת ע"כ בעינן שתהיה הגת סתומה ומלאה בשעת הדריכה של עובד כוכבים כי היכי שלא יהיה שום מקום לזוז שם ענבים ולזוב יין צלול במקומם הן למעלה שהוא גדוש ומלא הן למטה אין מקום לצאת וכן בכל סי' זה במקום שאמרו פקוקה ומלאה נתכוונו שלא יהיה המשכה בתוך הגת עצמה כנ"ל פי' זה:

סעיף יט

יש לאסור. פי' אם הוא של עובד כוכבי' לקנות ממנו וכ"ה בטור אבל אם הוא של ישראל אין חשש שמא המשיך ביין כיון שהיה נתפס עליו כגנב דהיינו במקום שמותר אפילו ביין צלול לק' סימן קכ"ח ע"ש:

סעיף כ

גת שהיא סתומה כו'. זה מדברי הטור וכדי להבין הדברים נעתיק ל' הרא"ש בפרק רבי ישמעאל אמר רב הונא ל"ש אלא שלא החזיר הגרגותני כו' אף על גב דרב הונא קאמר כיון שהתחיל לימשך נעשה יין ואם כן אפילו בלא החזרת גרגותני הגת שדורך בה אסורה רב הונא דהכא למשנה ראשונה אמר למילתיה ואשמועינן אף על גב דאין על הגת תורת יין לאסור במגע עובד כוכבים מכל מקום נאסר הוא בתערובות ונ"מ למשנה אחרונה בגת פקוקה ומלאה ועוד נראה דרב הונא דהכא קאי שפיר אמשנה אחרונה ולא נאסר יין שבגת בהמשכה שנמשכו ענבים ויין ביחד לגרגותני ומשם היין לבדו לבור כי הדבר דומה ללוקח ענבים ויין ביחד מן הגת ונתנו למקום אחר ומשם נמשך היין מהענבים דדבר ברור הוא שאין מה שבגת נקרא יין בשביל שנמשך יין מאותו מקום והשתא הוה מלתיה דרב הונא כפשטיה דיין שבגרגותני נאסר במגע עובד כוכבים כי התחיל לימשך או משום כח העובד כוכבים לפרשב"ם וסבר רב הונא דנצוק אינו חבור ובשביל שנאמרו דבריו בב"ה אחר שלמדו אותה משנה דירד לבור טעה השומע דאמשנה ראשונה אמרה וקאמר ש"מ דנצוק חבור ולפי דבריו השיב לו עכ"ל נראה ביאור דבריו בתירוץ הראשון היה סבור דאם הגת פתוח אע"פ שהולך ממנו חרצנים עם היין מקרי תחלת המשכה כיון שאח"כ באותו קילוח הולך לסל ושם ממשיך יין לחוד חשביה גם מה שבגת לזה וכן משמעות דברי רש"י שכתב בגמרא (דף נ"ה) ה"נ בגת פקוקה כו' וירד היין והיא משוכה מיד עכ"ל לשון מיד מורה ע"ז שזכרתי מ"ה א"א לפרש דברי רב הונא אמשנה אחרונה מדקאמר החזיר מה שבסל כו' משמע שהגת אינה סתומה אלא מקלחת לסל וע"ז היה קשה הא כבר נאסר מה שבגת בלא חזרה ע"כ פי' דקאי אמשנה ראשונה דאף שהיא פתוחה אין כאן המשכה ונ"מ לדידן בפקוקה ומלאה שאין בה המשכה מצד עצמה כדלעיל ואח"כ אין שום המשכה ממנה ולחוץ שהרי היא סתומה ואם נפל לשם טפת יין נסך אוסר מה שבגת מכח תערובת י"נ אלא שרב הונא ע"כ לא מיירי מזה שהרי אמר החזירה משמע דבפתוחה מיירי ואח"כ כתב ועוד כו' דלא מתחלת ההמשכה בפתוחה אלא מן הגרגותני ואם כן אתי שפיר בגת פקוקה ומלאה בשעת דריכה של עובד כוכבים ממילא לא היה שם המשכה ואח"כ פתחה והלכו משם חרצנים ויין ועדיין אין כאן המשכה על הסל ופי' זה ניחא טפי דמיירי כפשוטו למשנה אחרונה וקמ"ל דמ"מ יש איסור מכח תערובות יין שבסל וזה שאמר הטור גת שהיא פקוקה ומלאה ממילא לא היה בה ממש המשכה ואח"כ פתחה וירדו משם חרצנים ויין ואפ"ה אין המשכה אלא מן הסל וזהו כתירוץ האחרון של הרא"ש ממש אלא דעדיין יש להקשות הא יש איסור לגת מצד ניצוק חיבור לסל בשלמא לפי' הראשון הייתי אומר טעם האיסור של סל משום נצוק חיבור לבור ממילא הוה גת ניצוק בר נצוק כמו שכתבו התוספות שם מה שאין כן עכשיו דהסל אסור מחמת יין ששם מתחלת ההמשכה א"כ נימא דהגת נאסר מחמת ניצוק לסל ואע"ג דרב הונא ס"ל ניצוק אינו חבור כמ"ש הרא"ש מ"מ אנו קי"ל ניצוק חבור בסי' קכ"ז הא לאו קושיא היא דכאן לא בא הטור לפסוק רק דין אם יהיה בו איסור מגע עובד כוכבים מצד עצמו של יין כמו שמדקדק בלשונו שכתב אין על הגת תורת יין כלומר מצד עצמו אין מזיק לו מגע עובד כוכבים אבל מכח ניצוק לסל אין להטור בזה עסק עכשיו אלא דינו מפורש בסי' קכ"ז דיש בו פלוגתא וכאן כ"ע מודים שיש עכ"פ איסור מצד תערובת י"נ אם החזירו לגת ויש כאן תימה גדולה שפשט זה הזכירו תה"ה דף קל"ב וז"ל אלא שאני תמה בדברי רב הונא מה ראה לומר שגזרו עליו תורת יין למשנה ראשונה טפי לאסור בתערובות יין מנגיעת עובד כוכבים אדרבה אם במגע עצמו אינו נאסר היאך יאסר בתערובת יין שנאסר מחמת נגיעת עובד כוכבים יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא עכ"ל ובפרישה לא נחית למה שזכרנו וטרח להאריך בזה בחנם. ויש להקשות כיון דלדברי הטור אין כאן המשכה כלל בגת לא בתוכה כיון שהיא פקוקה ומלאה ולא כשפותח' אח"כ כיון שאין יוצא יין צלול מה זה שכתב הטור לעיל מיניה בגת פקוקה ומלאה שכתב ר"ת שיש לגזור קודם המשכה אטו אחר המשכה דהא בגת לא יבא לעולם לידי המשכה דבשלמא לדעת ר"ת עצמו לק"מ דהוא ס"ל עיקר ההמשכה היא חוץ לגת כמ"ש התוס' והרא"ש בשמו ואפשר דס"ל דמיד חוץ לגת מתחלת ההמשכה כמ"ש לעיל בשם רש"י ע"כ שפיר שייך גזירה זאת בחד מקום דהיינו בגת עצמו כיון באפי' בסתומה צריך לפותחה אח"כ ויהיה ההמשכה ע"כ גזרינן אפילו בשעת דריכה שהיא סתומה משא"כ לדברי הטור דבגת סתומה לא תבוא כלל לידי המשכה מאי גזירה שייך בזה דזה ודאי לא מסתבר כלל לגזור ממקום למקום דהיינו גת אטו סל ששם יש המשכה ע"כ נלע"ד עיקר כגירסת מקצת ספרים שמביא ב"י גזרה אטו שאינה סתומה ובזה שפיר גזרינן אטו אינה סתומה ששם הוה המשכה בגת עצמה כדלעיל נמצא דגזרי' גת אטו גת וזהו מסתבר לגזור כנלע"ד:

ואם יש בחרצנים כו'. אבל היין לא מצטרף לבטל האיסור דס"ל יין ביין לא בטיל ונראה פשוט למ"ש רמ"א בסי' קל"ד דבכל סתם יינם אמרינן דבטל בס' ושכך נוהגים ממילא כאן גם היין מסייע לבטל התערובות שנפל לשם:

כתב מהר"ר לוי חביב בתשובה סי' מ"ח דאם עושין יין מרוזינ"י יבשים דהיינו שכותשין אותם ונותנין עליהם מים ותוסס שאז מקרי יין אע"פ שהענבים היבשים בתוך המים אחר שנשתהו ג' ימים במים דדוקא ביין הנדרך בגת דאין דרך להניח הענבים שם עם היין הוא דבעינן המשכה ואם לאו הרי הם ככנוס עדיין בתוך ענבים משא"כ בזה שדרך הוא להניח הצימוקים היבשים בחבית ושם נעשה יין גמור לא בעינן המשכה:

סעיף כא

אין דורכין עם העובד כוכבים בגת. זה דברי רמב"ם פרק י"א מהמ"א ומיירי בגת שאינה סתומה ויש שם המשכה וע"ז שייך הטעם שכתב שמא יגע כו' אבל בגת סתומה ומלאה דלא שייך שם המשכה אינו אוסר אפילו אם יגע בידים אלא שהטור כתב בשם ר"ת דאפילו בגת סתומה אין דורכין עם העובד כוכבים כיון דבהמשכה כל דהו נעשה יין נסך גזרינן אטו אחר המשכה וכשדורכים בגיגית ולא שייך בה המשכה כו' הטעם דבגיגית אין שם מדרון בקרקע שלו וע"כ אע"פ שהיא חסרה אין שם המשכה במקום הפנוי מחמת סילוק ענבים מכח הדריכה וכל מה שנסחט על ידי הדריכה נעצר בין הענבים כיון שאין שם מדרון ואין בזה המשכה אלא דאם יש שם ברזא קטנה שמשם יוצא יין צלול ודאי יש שם המשכה אבל לא אם היא גדולה שאז יוצאים שם גם ענבים וכן אם הוא מפנה כל הענבים למקום א' בגיגית והיין מן הצד הוה שפיר המשכ' אלא דבמרדכי בשם ר"ת החמיר גם בגיגית בדריכת העובדי כוכבים וכן משמע באשיר"י והוא מטעם דעכ"פ כיון שיש שם שייכות המשכה בשום פנים חיישינן ליה שמא תהיה המשכה אבל בגיגית שאין בה נקב עם ברזא כל עיקר ודאי מותר בדריכת העובד כוכבים דאין שם שייכות המשכה כלל דאין לומר שמא יפנה הענבים עד שולי הכלים וימשך שם יין צלול דלאיזה צורך יעשה כן דניחוש שמא יבוא לידי כך והוא מילתא דלא שכיחא כלל וכן נמי לא שכיח שיוציא מעט יין צלול כמ"ש ב"י דכל זה לא שכיח ותו דהא כתב ב"י דלדעת התרומה אין אוסר ודאי במה שמוציא מעט יין צלול רק אותו שבכוס נאסר ואע"פ דאנן קי"ל לחומרא כמ"ש בסעיף י"ח מ"מ מספיקא לא נחמיר בכך ומ"מ יש כאן גמגום בדברי רמ"א שכתב או בגיגית והיינו אפילו בעוד יש ברזא בתוכה וזה עדיף טפי מגת סתומה והיינו מטעם גזירה דאחר המשכה כמו שזכרנו ואלו דברי המחבר הם בגת פתוחה דוקא מדסיים שמא יגע כו' כמו שהוכחנו ולענין הלכה יש לפסוק כמו שזכרנו דבכל כלי שיש בו ברזא אפי' הברזא גדולה יש ליזהר מדריכת העובד כוכבים שם ואע"ג דכתב ב"י בשם התוס' להתיר בברזא גדולה כעין פי החבית מ"מ מדברי המרדכי נראה להחמיר גם בזה כמ"ש כאן רמ"א והיינו כיון שיש שם המשכה קצת שמנענע קצת הברזא ויוצא יין צלול והוא מילתא דשכיחא כפי מה ששמעתי אבל בכלי שאין בו ברזא כלל אין שם שום איסור אפילו בדריכת העובד כוכבים כנלע"ד וכן הנהגתי במדינת מעהרין בגליל שהייתי שם בעת הבציר שלא נשמע כלל שמפנים הענבים לצד א' בגיגית עד השוליים ולעשות יין צלול בגיגית ומ"ה אין כאן גזירה אטו אחר המשכה. וכתב מהרי"ק שורש ל"ב דמ"מ אין איסור מגע עובד כוכבים בענבים בגיגית אע"פ שאסור לדרוך לר"ת דגם בדריכה מבואר בתוס' דהקדמונים לא חשו להך חומרא דר"ת עיין שם. ונראה דה"ה בגת סתומה אבל בגת פתוחה פשיטא שאסור במגע אפילו בענבים וכתב ב"י בשם סמ"ג דכל שיש סל בגת ונכנס שם יין צלול נקרא המשכה ואסור אפי' אם יגע עובד כוכבים בענבים:

שמא יגע בידים. ואע"ג דברגל יש נמי איסור כמ"ש סעיף כ"ד מ"מ שאני הכא שישראל דורך עמו ומבואר בסי' קכ"ה במסייע ישראל אפי' ביד יש קולא שם:

אבל בעריבה כו'. יש להקשות על היתר זה דדלמא היו אותן הענבים הדרוכים כבר במקום ששייך המשכה ויודע שלא יקנה הישראל מאותו כלי וע"כ הוא מריקם לעריבה זו ובאמת שמעתי מהרבה חכמים וחסידים שגזרו שלא ליקח מעובד כוכבים ענבים דרוכים בשום כלי והורו כן הלכה למעשה וכן הוא נכון לנהוג במקום שאפשר לעשות כן:

סעיף כב

הרי זה אסור בשתייה. לפי שאין כאן אלא כח עובד כוכבים דהא לא נגע אפילו ברגל וזה דברי רמב"ם ותמהתי על מ"ש ב"י בסי' קכ"ד בשם רשב"א דלהרמב"ם בנגע ברגל אין אוסר בהנאה אבל בשתייה אסור ולמה כתב הרמב"ם כאן שלא נגע בו הא אפילו אם נגע בו ברגל אסור בשתייה לחוד וי"ל דרבותא קמ"ל דאפי' לא נגע כלל אסור מיהת בשתייה אבל אה"נ דאי נגע ברגל דהוה דינו כך וכאן מיירי ביין גמור שנמשך קצתו אבל בלא נמשך כלל אין איסור אלא מצד חומרא דר"ת כדלעיל. וכך הם דברי הטור שכתב ואפי' לא נגע בו אלא דרכו מה שבבור אסור עכ"ל פי' דבלא נגע כלל אפי' ברגל כ"ע מודים דמותר בהנאה וחסור בשתייה אבל בנגע ברגל אם הוא בדרך דריכה מיקרי טרוד כתבו בסימן קכ"ד ודינו ג"כ הכי ואם נגע ברגל שלא בשעת דריכה יש פלוגתא בסי' קכ"ד דהרשב"א מתיר בהנאה והרא"ש אוסר אפי' בהנאה ובדרישה מקשה בסי' קכ"ד משם אמ"ש הטור כאן ולק"מ אלא דק"ל אי מיירי הטור כאן שאפילו לא נגע בו אסור מה שבבור מחמת כח העובד כוכבים הא כיון דטריד ה"ל כח שלא בכוונה ומותר אפילו בשתייה כמ"ש ס"ס קכ"ה עיין סימן קכ"ד סעיף י"ט:

סעיף כו

דבש של ישמעאלים. פי' שהוא תחלתו יין גמור ואח"כ מבשלין אותו עם מיני בשמים עד כי נעשה דבש ואילו בעובד כוכבים אחר היה זה איסור גמור כיון שתחלתו היה יין גמור אלא כיון דהישמעאלים לאו עובדי עבודת כוכבים הם כשאר עובדי כוכבים כמ"ש בטור סי' קכ"ד ואפילו ביין גמור אין איסור רק בשתייה ואין כאן איסור אלא משום חתנות ע"ז דן הר"ן דאפשר דאין בו משום חתנות כמו ביין מבושל של ישראל שמותר לשתות עם עובדי כוכבים וכתב דלאו בכל ענין נאסר חתנות כו' ומטעם זה התיר הרא"ה עובד כוכבים שבישל לחולה בשבת דמותר לבריא במו"ש אלא דיש לאסור למעשה כיון שבסה"ת והרבה גדולים חולקים על הרא"ה כו' כל זה בב"י ומזה אני תמה מאד על רמ"א שפסק ס"ס קי"ג כהרא"ה בבישל עובד כוכבים לחולה כו' והרי הוא חד דינא עם דבש דכאן וכיון דכאן אסור ה"נ אסור התם לבריא במו"ש ועמ"ש שם ג"כ. שוב ראיתי כאן בלבוש שכתב דין זה על סתם דבש של עובדי כוכבים והוא סבור דקאי על מי דבש שקורין מע"ד ובמקום ישמעאלים כתב עובדי כוכבים ונתן טעם לזה כיון שאין בו חתנות לדידן שאדרבה העובדי כוכבים מרחיקין ג"כ אותנו מלבד ביין יש איסור מצד שנאסר במנין וצריך מנין אחר כו' ושגג מאד בזה דהא ספר ב"י היה לפניו ולא עיין בתשובת הר"ן בזה דקאי על ענין אחר וכמו שהעתקתי גם מ"ש שעכשיו מרחיקין העובדי כוכבים אותנו ישתק דבר זה מלאמרו כי רבים פורצים למדין קולא מזה אפילו ביין ושמעתי מגדול הדור מהר"ל מפראג ז"ל אחד שהיה מלעיג על דבריו בזה ואמר שכיון שהעובדי כוכבים מרחיקין אותנו יגרום השכרות שיכפור לגמרי ח"ו שישא בתו ע"כ אין בזה שום סברא לחלק לקולא אבל בעיקר דין שתיית מי דבש עם העובדי כוכבים כבר נתבאר דינו בסי' קי"ג שאין בו משום חתנות ע"ש: