ט"ז על חושן משפט רכ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף ז) (טור ס"ט) המוכר את החמור כו' מביא דעת הרמ"ה בזה וצריך ביאור כי הב"י לא ביאר כל הצורך בזה, גם כ' שהחלוקה באם פי' רכיבה כו' כדי נסבה ולא נלע"ד כן כמו שאבאר גם ראיתי מי שפי' מ"ש הרמ"ה ב"פ חומרא לתובע וכו' הוא שלא מכח ספיקות התלמוד אלא מספיקא דמספקא ליה לעצמו אי מהני יתור לשון מ"ש למשוי וזה אינו שוה לי לגמרי, דאין מדרך שום פוסק שנסתפק באיזה דין לומר עליו חומרא לתובע כי אולי יהיה הדבר ברור בעיני אחרים מאי דמספקא ליה. ותו, דאין כאן יתור ל' לגמרי דהא מוכרח לומר למשוי דקי"ל כרבנן דס"ל סתם לרכיבה קאי. ונלע"ד ברור בפירוש דברי הרמ"ה בדרך זה שנינו בפרק הספינה המוכר את החמור לא מכר את כליו נחום המדי אומר מכר את כליו אמר עולא בשק ודיסק' וכומני דת"ק סבר סתם חמור לרכוב קאי ונחום המדי סבר סתם חמור למשוי קאי אבל אוכף ומרדע' ד"ה מכורין איבעיא להו בעודן עליו מחלוקת אבל בשאינן עליו מודה נחום לרבנן א"ד כשאינן עליו מחלוקת אבל בעודן עליו מודים רבנן לנחום ולא איפשטא וע"ז אמר הרמ"ה דכיון דלא איפשטא האיבעיא אזלי' לחומרא דהמוציא מחבירו עליו הראיה ואמרי' דעולא קאמר אפי' בעודן עליו ס"ל לת"ק דאין שק וחביריו מכורין ממילא מה שמסיים עולא אבל באוכף כ"ע מודים דמכורים, מיירי דוקא בעודן עליו וע"כ אמר הרמ"ה אפי' לת"ק באוכף בעינן עודן עליו, אבל בשק לא מהני עודן עליו כיון דלא נפשטא האיבעי' בגמ' ולא הוצרך הרמ"ה לומר בזה קולא לנתבע כו', דזהו עיקר האיבעיא בגמ' וכיון דלא נפשטה פשוט הוא המע"ה וחומרא לתובע ולא הוצרך הרמ"ה לכתוב זה אלא במקומות שאינם מפורשים בגמ' דהוי בעי' בהו אלא הרמ"ה הכניס אותם בתוך האיבעיא בזה הורה לנו דהוי חומרא לתובע כו' כלומר גם זה בכלל האיבעיא בגמ' ומש"ה כ' הרמ"ה אבל אם פי' לרכיבה כו', הורה בזה חידוש גדול, דבזה אפי' אומר בפי' הוא וכל מה שעליו לא מהני כיון שפי' לרכיבה הורה כונתו במ"ש הוא וכל מה שעליו ר"ל השייך לרכיבה ולא כמ"ש ב"י בזה דכדי נסבה ומ"ש הרמ"ה דאם פי' למשוי שק מכור בעודן עליו זה פשוט דהא שייך למשוי והוא אמר בפי' למשוי אלא דבאינן עליו הוא נכנס בכלל האיבעיא בגמ' דהא אם תפרש דברי עולא בעודן עליו תלמוד דין זה דהא לת"ק סתמא לרכיבה והוי כאומר בפי' לרכיבה, וא"כ היה ראוי באוכף דקאי לרכיבה להיות נקנה אפי' אינן עליו ואפ"ה אמרי' להך סברא דדוקא בעודן עליו אבל לא באינן עליו ה"נ בזה שאמר למשאוי לענין שק ואף שהשק שייך למשוי מ"מ אפשר דלא קנאו כל שאינן עליו ומש"ה הוי חומר' לתובע כו' ואח"כ אמר באוכף דאם אינם עליו פשיטא שאינם מכורין ותרתי לריעות' יש כאן דאמר בפי' למשוי ואינן עליו אלא דבעודן עליו נכנס בספיקות התלמוד דאם תפרש דברי עולא באינן עליו אבל בעודן עליו מודה ת"ק דמכר השק דאע"ג דאין השק שייך לרכיבה ולת"ק סתם חמור לרכיבה מ"מ אהני הך בעודן עליו לפי סברא זו ה"ה נמי כאן שאומר למשוי ואפ"ה אפשר דקונה אוכף השייך לרכיבה כיון דעודן עליו ומש"ה זה חומרא לתובע כו' ואח"כ אמר אם פי' בין לרכיבה כו' בעודן עליו פשיטא דהכל מכור דיש תרתי לטיבותא אלא דבאינן עליו נכנס בספק דהא לת"ק סתמא לרכיבה קאמר ואפ"ה בעינן באוכף עליו לסברא שתאמר דעולא מיירי בעודן עליו דוקא גבי אוכף ה"ה בזה לענין שק אע"פ שאמר ג"כ למשוי זה נל"ב ולא יכחישנו רק המתעקש ומכחיש דבר אמת: