ט"ז על חושן משפט רכא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(בהג"ה היתה בחחילה קציצה) כדי לבאר דבר זה נעתיק מ"ש הנ"י פ' האומנין אגמרא יפה ששה דינרין נותן להם שקל וז"ל כתבו האחרוני' ז"ל בשם רמב"ן דל"ד שחזר בע"ה סתם אלא אפילו פי' ואמר אין רצוני אלא בכך וכך ואזלו פועלים ופייסיניה כיון שהיתה קציצה ביניהם מתחלה ואם היה חוזר יש להם עליו תרעומת כשפייסוהו על דעת תנאם הראשון פייסוהו ול"ד לההיא תו' פי' דין זה שזכר כאן המחב' שאותו שתבע את חבירו צריך שיתן כדעת חבירו דהתם שאני דליכא קציצה אחרת עכ"ל וכ' אחר כך דהיינו דוקא כשהיה להם תרעומת אם חזר בו אבל אם היה אפשר לבע"ה לחזו' בלא תרעומת כגון שכבר חזרו הפועלים בהם או שאפש' להם למצא מקום להשתכ' בזה אמרי' כשחוז' בע"ה ואמר בפי' אין רצוני אלא בכך וכך ואולי פועלים פייסוהו כיון דאין להם אפילו תרעומת בטלה הקציצה הא' וכבר חזר ממנה וקצץ קציצה אחרת ואדעת' דהך קציצה נתפייסו עכ"ל משמע לי מזה דבמקום שיש תרעומת קיימא קציצה הא' היינו דוקא אם אזלו הפועלים וגילו דעתם שאין רצונם לעשות על פי השער שאמר עכשיו אז אמרי' ודאי גם בע"ה נתפייס וחזר מן החזרה לקציצה הראשונה אבל אם אחר חזרת בע"ה הלכו הפועלים בלי שום דיבור ועשו מלאכה ודאי אין להם אלא כמו שחזר בע"ה ואמר בפי' אין רצוני ליתן רק פחות דמש"ה כ' נ"י כשפייסוהו על דעת תנאם הראשון פייסוהו להורות דתליא מילתא בפיוס כמ"ש משא"כ בסתם דודאי קבלו דעתו במה שחזר בפי' והם לא אמרו כלום דודאי המשיכה או הקנין שעשה אח"כ היה על סך חזרה שחזר בו עכשיו כיון שיש בידו לחזו' מן הדין והוא חזר וא"ל מ"ש בנ"י בשם רמב"ן שאני הכא דליכא קציצה ולא אמר ש"ה דליכא פיוס אחר החזרה דקמ"ל רבותא אף אם היה פיוס ל"מ כיון שלא היה שם קציצה כלל ולפ"ז מ"ש רמ"א כאן אם חזר ומשכו סתם כו' צ"ע מאוד מאחר שאין לנו גילוי דעת מהלוקח דלא ניחא ליה ליקח בסך החזרה במה נתבטל החזרה שפי' המוכר בפי' שאינו רוצה ליתן בסך הראשון כמ"ש רמ"א עצמו היה תחלה קציצה ביניהם וחזר א' משמע שחוז' בפי' וא"ל דמיירי רמ"א כאן שהלוקח הרבה והפצי' בהמוכ' וכדרך שזכרנו בפועלים דלעיל שפייסוהו דלא ה"ל לרמ"א לשתוק מזה כיון שהוא מיסוד הדין ואין בידי לקיים דברי הרמ"א אלא בדרך זה דה"ק אם חזר א' מהן מן הקציצה ונתבטל המקח ואח"כ בא הוא עצמו ומשך בסתם ודאי אדעתיה דקציצה הא' משך דהא הצד שכנגדו לא גילה דעתו שמבטל הקציצה ואם כן הוה הדין כמו שכ' המחב' אם המוכ' הוא שתבע כו' אלא שאין ענין זה שייך לההיא דנ"י שזכרנו אבל הוא אמת מצד הדין אך דאין לו מקור וצ"ע ולעיקר הדין נראים הדברים כמ"ש דכל שחזר המוכר בפי' מהקציצה הא' והלוקח בא ומשך סתם אדעתיה דקציצה הב' משך: