ט"ז על חושן משפט רטז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף ד) שהמוכר בעין יפה מוכר וקשה ל"ל האי טעמא הא בלא"ה לא שייר אלא הגפנים דהגפנים הם יותר בכלל אילנות כמ"ש רשב"ם בהדיא ובסמ"ע סק"ז פי' כן לדעת הרמב"ם ובסמ"ע סק"ט כתב דבא לתרץ בזה דלא ניחא דקנה שניהם ולפ"ז אם היה איפכא שאמר א' לחבירו אני מוכר לך דבר פלוני והיה לו שני דברים וא' מהם קרוב יותר לשם ההוא שמכר אמרינן דצריך ליתן לו שניהם מכח דבעין יפה מכר כמו הכא באילנות ואע"פ שהא' קרוב יותר לשם אילנות וזה ודאי אינו דבהדיא אמרינן בגמרא ובסימן רט"ו ס"ו בד"א במוכר שהיה לו לפרש כו' ולא אמרינן שם מכח מוכר בעין יפה שקונה הכל דלא מהני עין יפה אלא הדבר הקנוי ודאי שיקנהו בכל פרטיו כמ"ש גם בסמ"ע וא"כ הכא ודאי לא קנה אלא מה שקרוב יותר לשם אילנות דהיינו גפנים עכנ"ל דהרמב"ם דהכא לא ס"ל האי סברא דהוי גפנים יותר קרוב לשם אילנות מדקלים אלא שוים הם לענין השם ומש"ה היה סברא שפיר לומר שניהם שייר ולזה מהני סברא דבעין יפה מוכר בשייר דלא שייר אלא הפחות דהיינו גופנא דדיקלא חשיבי טפי מגופני ואף ע"ג דאמרינן בפ' החובל גופנא קנה דיקלא דיקלא לא קנה גופנא הא כתבו תוס' שם דיש צד דדיקלא עדיף ע"ש ולפ"ז אם אמר א' לחבירו אני מוכר לך אילנות והיו שם גופנא ודיקלא אה"נ דצריך לתת לו שניהם כיון דשם אחד הוא להם אבל לפירוש רשב"ם דגופנא הוא יותר קרוב לשם אילנות אף במוכר אילנות אין צריך לתת הדקלים ולא מהני בזה עין יפה ובהא מילתא יש פלוגתא בין רשב"ם לרמב"ם:
(סעיף ה') האומר לחבירו לדעת הרמב"ם שאומר קרקע ודקלים לא הוי ב' מכירות במ"ש בסמ"ע סקי"ד וחולק על רשב"ם בזה דס"ל דהוי ב' מכירות ואף שא' מהם בטל כגון דלית ליה דקלים נשארה מכירת הקרקע קיימת ולהרמב"ם לא מיירי התלמוד מזה כאן כלל ולפ"ז כל היכא דמכר א' לחבירו בפ"א ב' דברים בסך מה ונמצא שא' מהם אינו ברשותו ודאי הסברא נותנת דמכירת השני בטל דזה יוכל לומר כיון שכללתי אותם בסך א' היתה המכירה א' וגם שוה בעיני הרבה ולא אקח א' מהם כפי שומת האנשים ומכ"ש בקרקעות דאין להם אונאה ובמ"מ כתב גם כן הכא לדעת הרמב"ם דמצי לומר לא הייתי קונה א' בלא חבירו וכ"כ רבינו הטור לדעת הרמב"ם דאם אינו נותן לו ב' דקלים דגם מקח הקרקע בטל יש להקשות אמאי סגי כשיקנה לו המוכר ב' דקלים ממקום אחר והא עכ"פ בשעת המכר לא היו בעולם ונימא דגם ממקח הקרקע יכול הלוקח לחזור בו וא"ל כיון דישנן בעולם חשיבי ברשותו דא"כ כי לית ליה דיקלי יהא המקח קיים ויכוף אותו הלוקח שיקנה לו ממקום אחר ואמאי תהא הברירה למוכר בזה ותי' בכ"מ שמצד שהוא בעולם חשיב כדשב"ל ומצד שאינו ברשותו מקרי דשלב"ל ומש"ה כשאומר המוכר הרי אני מקיים כמו שהבטחתיך ומחוייב אתה לקיים המקח הדין עמו וצריך לומר שעכ"פ מיירי שמצוי לקנות הדקלים דאל"כ ודאי אין שם מקח כלל על זה במ"ש ריש סימן רי"ג [רי"א] וסי' ר"ט מ"ה בדברים שאינם ברשותו וא"ל א"כ הדרא קושיא לדוכתיה יתחייב המוכר לקנות הדקלים כמ"ש הרמב"ם עצמו הביאו המחבר סימן ר"ט ס"ג נותן לו הביאו המחבר סימן ר"ט ס"ג נותן לו בשער שבשוק כו' די"ל דמיירי דאינו מצוי מאוד לקנות דקלים ולקיים המכר שמכר לו הקרקע אבל אם אינו רוצה ליתן לו כלל דקלים ודאי אינו כופהו של מקח הקרקע לחוד כ"ז לרמב"ם דחשיב ענין זה במכירה א' אבל הרמב"ם ס"ל דהוי כב' מכירות. ומעש' בא לידינו בא' שמכר לחבירו שני מקומות בב"ה באיזה סך ונתברר אח"כ דלא היה לו אלא מקום א' ואמרנו שדין זה הוא מחלוקת רמב"ם ורשב"ם שזכרנו ואין לנו כח להוציא ממון נגד הרמב"ם וכל המכירה בטילם וכן משמע ממ"ש סי' קפ"ב ס"ח שכתב ומיהו הלוקח יכול לחזור לומר איני רוצה לקנות אלא סאתים ביחד כנלע"ד:
(סעיף ח' בהג"ה על הלוקח להביא ראיה) נ"ל דכ"ש אם היו מחולקים בזה שהמוכר אומר מכרתים זה אחר זה ולוקח אומר בפעם אחת קניתים ועל הלוקח להביא ראיה ובזה מתורץ קושית הרשב"א והריטב"א על הרמב"ן בזה דאמאי יצטרך הלוקח להביא ראיה דהא ידוע שמכר לו אילנות ואנו רואין ענפי אילן נוטין ע"כ הם עדות על מכירת הקרקע דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו עכ"ל ולפמ"ש ניחא דמש"ה המוכר נאמן לדעת הרמב"ן במיגו דאי בעי אמר המוכר מכרתי לך בזה אחר זה ובזה ודאי אפילו הרשב"א וריטב"א מודים דעל הלוקח להביא ראיה דכיון שיש ספק בעיקר המכירה אין שייך לומר כאן נמצאו וכאן היו וא"ל הא הוי מגו להוציא י"ל דקרקע בחזקת בעליה קיימת אלא דלוקח בא להוציא מן המוכר ובזה ניחא לך מה שהקשה הסמ"ע סקל"ב אמאי יקוץ הא אם יהיה מחלוקת ביניהם יהיה המוכר נאמן ותי' הא' הוא בנ"י ותי' הב' שלו דאם יש ספק בדין הנזכר בס"ט דהמוכר אומר ב' מכרתי לך והעלו שרשים מתחת הקרקע דאז הלוקח נאמן כיון דלא שכיח לא עיין הרב בנ"י שם כתב להדיא דגם בזה המוכר נאמן אלא דק"ל גם על הטעם דנ"י דלא ניחא ליה לירד לדין הא עכ"פ ינצל מזה דהלוקח המחזיק באילן ע"כ יוכל לטעון קניתיה עם הקרקע במ"ש ס"ס קמ"א ואף שזה יוכל למחות מ"מ לא ינצל מלירד לדין ודוחק לחלק בין דין לדין ולפי מ"ש ניחא דעיקר נאמנות המוכר מכח מגו המוכר אינו רוצה לכתחלה לסמוך על המגו שמא יהיו עדים שממולם לא היה עסק לזה המוכר עם הלוקח אלא פעם א' ונמצא לא יוכל לומר שמכרם בזה אחר זה ע"כ צריך הלוקח לקוץ כנלע"ד:
(סעיף י"א המוכר קרקע) בד"ר נראה להגיה בדרך זה והרמב"ם כתב יש לו חצי קרקע כו' וכן אם שייר ב' אילנות יש לו קרקע הצריך להם ול"נ עכ"ל כנלע"ד ועל הדין הא' כתב ונ"ל דלמה יתן לו חצי הקרקע במשייר האילנות וכתב הדין של ב' אילנות בשם הרמב"ם אף ע"פ שכבר כתבו הוא עצמו כי היכי דלא תטעה לפרש מ"ש הרמב"ם בשייר אילנות דנותן לו חצי קרקע כו' ודמיירי שכל הקרקע צריך לאלו האילנות וע"כ הביא הך דסיפא דלא מיירי ע"כ בענין זה מדאמר בסיפא הקרקע שצריך לא ברישא:
(סעיף י"ג עם חצי הקרקע כו') לפי מה שרצה הסמ"ע סקצ"ח לחלק לדעת הרמב"ם בין הך דהכא ובין ההיא דס"ס קמ"א תמהתי דהא הנך תרווייהו נלמד ממימרא אחד ממ"ש בגמרא בפח"ה מכר לזה קרקע ולזה אילנות יש לו חצי קרקע והאיך אפשר לחלק ביניהם וכבר השאיר המ"מ דברי הרמב"ם בצ"ע: