חזון איש/יורה דעה/פו
סימן פו
[עריכה]א) נדה ס"ד א' תוד"ה איתמר, ובעינן שתשלש בדילוג כו' ומשו"ה נקט ט"ו כו', מבואר מדבריהם דבהפלגה אין פלוגתא בין רב לשמואל, ואף רב מודה דבעינן ג' דילוגים דראי' קמייתא לא בדילוג חזיא ובעינן שתהא רואה בסוף ט"ו ובסוף ט"ז י"ז י"ח, ולא דמי לראתה בט"ו בחדש ובט"ז ובי"ז דסגי לרב דהתם אמרינן דיום ט"ו לחדש גרם ראייתה וכן יום ט"ז גרם ראייתה וכן י"ז, והלכך יש להם קשר, ואע"ג דב' ראיות אחרנייתא לא גרם יום החדש עד אחר עברו עליה ימי החדש ועוד יום הדילוג, מ"מ אחר הדילוג גרם יום החדש, אבל בהפלגה אין להפלגה ישרה קשר עם הפלגת דילוג והלכך מודה בה רב, וכבר כתב הרש"ש בהגהותיו דכן מבואר בתו' לעיל ט' ב', וכונתם דלא מסתבר למנקט דבר שהוא פלוגתא דלרב הויא וסת, ולזה סיימו דבהפלגה מודה רב דבעינן ג' דילוגין והיינו חמש ראיות וביניהן ד' הפלגות, אחת שוה וג' דילוגין, ולפיכך צ"א צ"ב צ"ג אין כאן וסת אף לרב, וכן מבואר בטור סי' קפ"ט שכ' בוסת החדש פלוגתת רו"ש ופלוגתת הפוסקים ובוסת הפלגה כתב דבעינן ג' דילוגין ומש"כ כגון שראתה היום וראתה שני' לסוף ל' ר"ל שראתה שני' בדילוג לסוף ל' שהפלגה קדם להפלגה זו היתה של כ"ט וקיצר בדבר המובן, וזה מבואר בדברי הטור במה שהעתיק לשון הרמב"ן דבוסת הדילוג בעינן ה' ראיות א' בניסן וכ' וכ"א וכ"ב וכ"ג, ואף דהרמב"ן פסק כשמואל מ"מ אם לא היה הדין כן לרב הו"ל להטור לפרש, ועוד כתב הטור דשינתה ליום ל' וליום ל"ב וליום ל"ד אין לה וסת, וכבר פירשו כל זה הב"ח והדרישה, אלא שלא פירשו אם הוא דוקא לשמואל או אף לרב, [בדרישה נקט לי' בפלוגתת רו"ש] ולמש"כ זה גם לרב, וכ"מ בהדיא בתוספי הרא"ש בסוגין שכתב דהוי מצי לתרוצי ההיא דהיתה למודה להיות רואה יום ט"ו בוסת הפלגה ומבואר דמודה רב בזה דצריך ג' דילוגין והיינו ה' ראיות.
ואמנם רבותינו הט"ז והש"ך [והש"ך תמה על הרמ"א סי"ג דמחלק בין וסת הימים לוסת הפלגה ולהאמור דברי הרמ"א מכוונין] והגר"א נקטו בפשיטות דוסת הפלגה בדילוג ג"כ בפלוגתת רו"ש ולרב סגי בד' ראיות ולשמואל בעינן ה' ראיות, והדברים צ"ע דאם זו כונת תו' א"כ הנידון הוא בין לרב ובין לשמואל, וכונת רבותנו בתו' ללמדנו דפלוגתת רו"ש בהפלגה אינו דלרב סגי בג' ראיות ולשמואל בעינן ד' אלא לרב בעינן ד' ולשמואל בעינן ה', ולכונה זו אין לשונם מכוונת כלל שלשונם כוננו על קיום מיעוט פלוגתת רו"ש דאין פלוגתתם רק בוסת החדש ולא בוסת הפלגה, ולשונם משו"ה נקט ט"ו כו' אין לו שום פירוש כיון דבאמת פלוגתת רו"ש בין בוסת החדש בין בוסת הפלגה מה חילוק יש אי פליגי בג' וד' ראיות או דפליגי בד' וה', שאם פלוגתתן בג' וד' לא הוי להו בגמ' למנקט וסת החדש, אבל אי פליגי בד' וה' ניחא דנקטו בגמ' וסת החדש, [ועיקר דקדוקם דתיבות לחדש זה בגמ' שפת יתר דהו"ל למימר ראתה בט"ו בט"ז בי"ז ויתפרש בין בוסת החדש בין בוסת הפלגה ואף אם יתפרש בוסת הפלגה ממילא משתמע וסת החדש אבל השתא דאמר וסת החדש לא משתמע וסת הפלגה ואי לרב סגי בג' הו"ל למנקט ט"ו ט"ז] אבל אי כונתם דבוסת הפלגה ל"פ דבריהם מבוארים וכן לשון התו' ט' ב' דהא לקמן פליגי בה כו' מבואר דבצ"א צ"ב צ"ג פליגי, ומסקו אבל ראתה היום ואחר י"ו ואחר י"ז ימים לא קבעה, ר"ל היום אחר ט"ו דומיא דאחר צ"א, ומה שפי' הס"ט סי' קפ"ט סק"ה בדבריהם אי אפשר לכוונו בדבריהם.
ואמנם מצינו להראב"ד בבעה"נ שפי' דבהפלגה סגי בד' ראיות, אבל אין זו דעת תו', ולדעת הראב"ד אפשר דגם לשמואל סגי בד' ראיות ולא דמי לט"ו בחדש וט"ז וי"ז דהתם ט"ו לא הי' ע"י דילוג, אבל בהפסקת ט"ו ט"ז י"ז, י"ל דגם ט"ו היתה בכונה לדלג, שהרי ט"ז י"ז מחייב שקדם להן תהיה הפסקתה ט"ו.
טור סי' קפ"ט לפיכך חוששת לימים שהשלישה כו' ר"ל דיום ט"ז חוששין לו בחדש הבא כדין ראיה אחת ביום מימי החדש שחוששין לה בפעם אחת ונעקרת בפעם אחת, ואף שי"ל דראיית ט"ז היא ראיית הדילוג מ"מ כיון דעדיין לא קבעה וסת לדילוג חוששין ליום החדש, אבל ראיית י"ח שהיא קובעת וסת דילוג אין חוששין ליום י"ח בחדש הבא, כיון דראיית י"ח היא מחמת וסת הדילוג, ואמנם זימנין דחוששין לראי' זו של י"ח בחדש הבא כגון שראתה ט"ו והמשיכה ד' יום וראתה ט"ז והמשיכה ג' ימים, וראתה י"ז והמשיכה ב' ימים וראתה י"ח, חוששת ליום י"ז בחדש הבא וליום י"ח וליום י"ט, י"ז וי"ח מפני שהן כוסת קבוע שהרי ראתה בהן ג' ראיות בכיוון היום בג' חדשים ואינן נעקרין אלא בג' עקירות, וחוששת לי"ט מפני וסת הדילוג, ואמנם אם ראתה בי"ז רק יום אחד ואח"כ ביום י"ח אינה חוששת רק לי"ז ולי"ט אבל לא לי"ח כיון דלא ראתה בי"ח קדם קביעות וסת הדילוג רק ב' פעמים ונעקרו כיון דלא ראתה בי"ח בחדש הג', ואפשר דאף בראתה בט"ו ג' ימים ובט"ז ג' ימים ובי"ז ב' ימים ואח"כ ראתה בי"ח אין חוששין לי"ח אף שראתה ג' פעמים בי"ח תולין אותו בוסת הדילוג כיון דלא נקבע וסת שוה קדם וסת הדילוג, אבל לשון הרמב"ן משמע דכה"ג חוששין לי"ח משום וסת השוה.
והנה שיכל הרמב"ן לשונו לאשמועינן איסור י"ז והיתר י"ח ונקט שהמשיכה בט"ו ד' ימים באופן שראתה בי"ח וכן בי"ז ראתה ג' ימים וכבר היו ב' ראיות בי"ח ואילו בי"ז המשיכה ב' ימים כבר היה נקבע י"ח כוסת שוה, ואח"כ כשהתחילה בי"ח יש כאן ב' וסתות, וסת השוה בי"ח, וסת הדילוג לי"ט, אבל השתא שראיית י"ז לא היתה רק יום אחד אין כאן וסת לי"ח, ויום י"ז נקבע וסת שוה אף אם לא המשיכה בט"ז אלא ב' ימים, ונמצא דד' ימים בט"ו נקט להיתר י"ח וכן ג' ימים בט"ז, וב' ימים בט"ז נקט לאיסור י"ז ולא חש למנקט ג' או ד' ימים בט"ו [ועוד דיש לפרש ב' על ד' וג' על ג' ואנן ג' על ד' בעינן].
ומ"ש הרמב"ן ואין תולין בו בוסת הדילוג בלבד עד שתשלש כולו בדילוג ולא תהא בו צד שוה, כלול כאן פרטים, דציור זה שהזכיר שראתה בט"ו בט"ז ובי"ז דין הוא שחוששת לי"ז אפי' אם ראתה בט"ו ובט"ז רק ביומו ולא המשיכה ראיותיה, דכל זמן שלא קבעה וסת הדילוג חוששין ליום הראי' וכמ"ש הרמב"ן בוסת הפלגה וסיים וכן לדילוג וסת החדש, והרמב"ן פסק כשמואל ואין כאן וסת הדילוג עד י"ח, אלא כונתו ז"ל דכאן צריך עקירת יום י"ז ג"פ וחוששין לו אף אחר שקבעה כבר וסת הדילוג בדילוג לי"ח, אבל כלול כאן גם עוד אופן והיינו בראתה בט"ז ג' ימים ובי"ז ב' ימים ואח"כ ראתה בי"ח ויש כאן קביעות וסת שוה וקביעות וסת דילוג שתיהן בי"ח, וכמש"כ לעיל.
ומש"כ לפיכך חוששת לימים שהשלישה בהן כוסת הקבוע ר"ל חוששת לי"ז בכל חדש וכן לי"ח אם השלישה לי"ח, ולשאר הימים כוסת הדילוג ר"ל כמו שפוגע בהן וסת הדילוג ר"ל י"ט בחדש שלאחריו וכ' בחדש שלאחריו.
והב"י פי' דבי"ז נקבע גם וסת הדילוג ואע"ג דהרמב"ן ס"ל כשמואל הכא איירי דהיתה לה וסת מקדם ושינתה וכמש"כ הטור לעיל, אמנם כבר כתב הש"ך ס"ק י"ח, דבעינן דילוג מכוון גם בט"ו דהיינו שדלגה מי"ד לט"ו, וא"כ אי אפשר לפרש כן דברי הרמב"ן שהרי התחיל מט"ו ולא מי"ד. [א"ה, עי' לעיל סי' פ"ב].
ב) יו"ד סי' קפ"ט ס"ג אם קבעה וסת לשעות כו', הוא מדברי הראב"ד בבעה"נ בשער הוסתות, והכריע כן משום דלר"י דאמר ס"ג ב' ימים ושעות וסתות ודאי הדין כן, והנידון אי פליג ר"י גם בזה, וממדת החכמים למעוטי בפלוגתא ולא מצינו דפליג ר"י רק בוסת קבוע לימים ולשעות דאמרינן דיומא קגרים ולא שעה, אבל כשאין לה קביעות ימים רק אנו חוששין לוסת שאינו קבוע בזה י"ל דמודה ר"י לר"י דאין חוששין רק לשעה של הוסת ומיהו דוקא כשהשעה הוחזקה ג"פ אבל בפעם אחת חוששין לכל העונה, ואפשר דגם ר"י מודה בזה ודוקא בהוחזקה השעה ג"פ פליג ר"י, [ובט"ז פי' דברי הראב"ד בראתה ע"י וסת מעשה ואמנם מדברי הראב"ד דחוששין לשעה משעות היום כמו לר' יוסי בוסת השעות וכבר פירשו בגליון ממ"ח] עוד הביא הראב"ד ראי' לזה מהא דהתירו ר"י ס"ו א' לבעול על שפת הנהר ולא אסרו כל העונה, והרז"ה תמה על ראי' זו דדימת עירך הוי כקפיצה או כוסת הגוף ואין לחוש קדם המעשה ואין ראי' מזה על שעה משעות היום, ונראה דעת הראב"ד דאם ראיותיה אחר הטבילה היו מכוונות על קביעות וסת כגון שהיו כולם בהפלגה שוה או מכוונות ביום החדש, לא תלינן בדימת עירך שאין זו סיבה מספקת ולא עדיפא משעה לר"י, אלא עיקר הטעם שאין כאן וסת דאף אם הטבילה גרמה לא עדיפא מקפיצות שאין זה וסת וכדין קפיצות סי"ז, אלא שיש לחוש פעם אחת ובזה מקילינן כשמתלוה בזה שעה קבועה כמו דימת עירך, ודעת הראב"ד דטבילה ודימת עירך שניהם גרמו, וכן פי' רמב"ן בפי' קמא, אלא דהרמב"ן פי' דדימת עירך הוי כקפיצה וכאכילת שום וכדעת הרז"ה, עוד פי' רמב"ן דדימת עירך לאו כלום אלא דגם טבילה אינה וסת, ואין כאן לפנינו פרישה סמוך לוסתה, אלא צריך להקדים טרם שנטמאה, ואף אם אין ראי' לדינו של הראב"ד מכאן מ"מ יש לומר דמודה הרמב"ן לדינו של הראב"ד מכח הכרעתו מפלוגתא דר"י ור"י, והרז"ה הק' היכן מצינו וסת לשעה דא"כ תתסר בכל יום שעה זו, וצ"ע דא"כ תקשה לר' יוסי, ולכאו' גם ר"י מודה דאין וסת לשעה [וכן נראה מלשון הרז"ה דלכו"ע אין וסת לשעה] ומ"מ שעה המתלוה עם וסת הימים אין וסתה אלא ליום ולשעה, וכן הדין לר' יהודה בוסת שאינו קבוע והשעה הוחזקה ג"פ, ולדינא כבר הכריע השו"ע להקל בוסת שאינו קבוע, דספיקו להקל, ולר"י ודאי הדין כן, ולדעת הראב"ד מודה בזה ר"י אין להחמיר, וכן נראה דעת הגר"א בביאורו.
יו"ד סי' קפ"ט ס"ג. [א"ה, עי' לעיל סי' פ"ב סק"ז].
יו"ד סי' קפ"ט סי"ז, [א"ה, עי' לעיל סי' פ"ב סק"ד ה' ו' ז'].