חוק הערבות מתוך

חוק הערבות, תשכ״ז–1967

2000489

ס״ח תשכ״ז, 46; תשל״ב, 3; תשנ״ב, 144; תשנ״ח, 2; תשע״ה, 196; תשפ״ד, 155.

הודעות: י״פ תשע״א, 2199, 5541; תשע״ג, 2500; תשע״ד, 4502.

תוכן עניינים

פרק א׳: הוראות כלליות

פרק ב׳: ערבות של ערב יחיד

פרק ג׳: הוראות שונות

[תיקון: תשנ״ב]

פרק א׳: הוראות כלליות

1.

מהות הערבות [תיקון: תשל״ב]

(א)

ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי.

(ב)

הערבות יכול שתהיה לחיוב כולו או מקצתו, קיים או עתיד לבוא, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב.

2.

סייג לערבות

אין ערבות אלא לחיוב בר־תוקף.

3.

יצירת הערבות

הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם היתה הערבות על פי צו של רשות – משנמסר כתב הערבות לרשות.

4.

תחומה של הערבות

(א)

אין הערב חב ביותר מחיובו של החייב ולא בחמור ממנו.

(ב)

הערב חב גם בריבית, בהוצאות ובדמי נזק שנתחייב בהם החייב בשל החיוב הנערב, ודינם של כל אלה כדין החיוב הנערב; והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מן הערבות.

(ג)

היה היקף הערבות מוגבל, אין הערב חב אלא בתחום ערבותו.

5.

שינוי בחיוב

(א)

הוקטן החיוב הנערב, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה או על פי ויתור של הנושה, מופטר הערב במידה שהופטר החייב.

(ב)

הוגדל החיוב הנערב, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, אין הדבר משנה בחיובו של הערב.

(ג)

חל בחיוב הנערב שינוי אחר, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, משתנה חיובו של הערב לפי השינוי, אולם הברירה בידי הערב –

(1)

למלא ערבותו ללא שינוי, אם ניתן לעשות כן;

(2)

לבטל ערבותו אם השינוי היה שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב.

6.

הפטר הערב

(א)

גרם הנושה לאי־מילוי החיוב הנערב, מופטר הערב.

(ב)

גרם הנושה לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב ונגרם על ידי כך לערב נזק, מופטר הערב כדי סכום הנזק.

7.

טענות הגנה

(א)

כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו עומדת גם לערב.

(ב)

התיישנה התביעה נגד החייב, מתיישנת גם התביעה נגד הערב, אם לא התיישנה לפני כן.

8.

אחריות הערב

הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה:

(1)

הערב ויתר על הדרישה מן החייב;

(2)

ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק;

(3)

החייב מת או נמצא מחוץ לישראל או שמתן הדרישה כרוך בקשיים מיוחדים.

9.

זכות הערב לחזור על החייב [תיקון: תשפ״ד]

זולת אם ניתנה הערבות שלא בהסכמת החייב, זכאי הערב לחזור על החייב ולהיפרע ממנו מה שנתן למילוי ערבותו, בתוספת הוצאות סבירות שהוציא לרגל הערבות וריבית בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ״א–1961, מיום מילוי הערבות או מיום ההוצאות.

(החל מיום 1.1.2025): זולת אם ניתנה הערבות שלא בהסכמת החייב, זכאי הערב לחזור על החייב ולהיפרע ממנו מה שנתן למילוי ערבותו, בתוספת הוצאות סבירות שהוציא לרגל הערבות וריבית שקלית כהגדרתה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961, מיום מילוי הערבות או מיום ההוצאות, ויחולו הוראות החוק האמור לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים.

10.

סייג לזכות הערב לחזור על החייב

(א)

הערב לא יהיה זכאי לחזור על החייב במידה שהוא היה עשוי להיות מופטר על ידי טענה שעמדה לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו והטענה היתה ידועה לערב ולא התגונן בה; ובלבד שזכות הערב לחזור על החייב אינה נפגעת אם עשה כאמור בסעיף 5(ג)(1).

(ב)

הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו אם הערב מילא את ערבותו לאחר ששלח לחייב הודעה על כוונתו לעשות כן ונתן לו זמן סביר לפנות לבית המשפט.

11.

דין הערב לפני שמילא ערבותו

לערב יהיו, לפני שמילא ערבותו, אותם הסעדים להבטחת זכותו לחזור על החייב הנתונים לנושה להבטחת חוב שטרם הגיע זמן פרעונו.

12.

שעבוד נכס של החייב

היה החיוב הנערב מובטח גם בשעבוד נכס של החייב, יעבור השעבוד לזכות הערב, לאחר שמילא ערבותו, להבטחת זכותו לחזור על החייב, ועל נותן השעבוד והנושה לעשות, לפי דרישת הערב, את הפעולות הדרושות כדי שכוחה של ההעברה יהיה יפה לכל דבר; והכל במידה שאין הדבר פוגע בזכויות הנושה.

13.

ריבוי ערבים

שנים או יותר שערבו חיוב אחד, אם במאוחד ואם בנפרד, יהיו אחראים יחד ולחוד; ואם היה היקף הערבויות שונה, יהיו אחראים כאמור בתחום הערבות המשותפת; והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן הערבויות.

14.

ערב בעד ערב

נתן אדם לנושה התחייבות למילוי ערבותו של ערב, יהא דין ערבותו של הערב כלפי הנושה כדין חיוב נערב הן לענין היחסים בין אותו אדם לבין הנושה והן לענין היחסים בינו לבין הערב.

15.

ביטול ערבות לחיוב עתיד לבוא

(א)

ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול.

(ב)

ניתנה ערבות כאמור בהסכמת החייב וביטל הערב ערבותו בלי שנתן לחייב הודעה על כך זמן סביר מראש, על הערב לפצות את החייב בעד הנזק שנגרם לו עקב אי־מתן ההודעה.

16.

התחייבות לשיפוי

התחייבות של אדם לשפות נושה בשל אי־קיום חיובו של חייב כלפי הנושה, כשההתחייבות אינה בבחינת ערבות, יחולו עליה סעיפים 3, 9, 11 ו־12, בשינויים המחוייבים לפי הענין.

17.

ערבות או התחייבות לשיפוי בשל חיוב פגום

ערבות לחיוב שתקפו פגום רק מבחינת כשרותו או ייצוגו של החייב יראוה כהתחייבות לשיפוי; על התחייבות לשיפוי בשל אי־קיום חיוב כאמור לא יחולו סעיפים 9, 11 ו־12.

[תיקון: תשנ״ב, תשנ״ח]

פרק ב׳: ערבות של ערב יחיד

18.

תחולה [תיקון: תשנ״ח]

הוראות פרק זה יחולו על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה, יהא כינויה אשר יהא, לרבות התחייבות לשיפוי.

19.

הגדרות [תיקון: תשנ״ח, [הודעות]]

בפרק זה –

”נושה“ – מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי;

”ערב יחיד“ – מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; לענין זה, ”בעל ענין בתאגיד“ – כהגדרת ”בעל ענין“ בתאגיד, בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968;

”ערב מוגן“ – אחד מאלה:

(1)

ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 60,000 שקלים חדשים (מתואם ליולי 1997; החל משנת 2014, 89,311.66 ש״ח);

(2)

ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 500,000 שקלים חדשים (מתואם ליולי 1997; החל משנת 2014, 744,263.82 ש״ח), ובלבד שהחיוב הנערב נועד לרכישת זכויות בדירה המיועדת למגורי החייב, ילדיו הבגירים או הוריו.

20.

עדכון סכומים [תיקון: תשנ״ח]

(א)

הסכומים הנקובים בהגדרה ”ערב מוגן“ בסעיף 19 יעודכנו ב־1 בינואר וב־1 ביולי של כל שנה (להלן – יום העדכון), לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי; ואולם יום העדכון הראשון יהיה ביום ג׳ באדר תשנ״ח (1 במרס 1998).

(ב)

לענין סעיף זה –

”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

”המדד החדש“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון;

”המדד היסודי“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון הקודם, ולענין יום העדכון הראשון – המדד שפורסם בחודש יולי 1997.

21.

ערבות בסכום קצוב [תיקון: תשנ״ח]

(א)

ערב יחיד ערב רק לסכום הנקוב בחוזה הערבות ולתוספות כמפורט בסעיף 25.

(ב)

לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב – פטור ערב יחיד מערבותו.

22.

חובת גילוי [תיקון: תשנ״ח]

(א)

נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, את כל הפרטים הבאים, כפי שנקבעו בחוזה שבינו לבין החייב:

(1)

הסכום הנקוב בחוזה שבין הנושה לבין החייב (להלן – הקרן);

(2)

שיעור הריבית השנתי, בחישוב המביא בחשבון ריבית דריבית בהתאם למועד הפרעון;

(3)

תקופת החיוב, סכומי הפרעון של הקרן ושל הריבית ומועדי הפרעון;

(4)

היתה הריבית משתנה – שיעור הריבית בעת כריתת החוזה בהתחשב בריבית דריבית בהתאם למועד הפרעון בעת כריתת החוזה, ודרך השינוי;

(5)

היות הקרן או הריבית צמודות, ובסיס ההצמדה;

(6)

תוספות שנקבעו לפי סעיף 25(א)(4);

(7)

שיעור ריבית בשל איחור בפרעון וכן כל תשלום שיחויב בו החייב בשל אי קיום החיוב הנערב.

(ב)

נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים:

(1)

היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן;

(2)

מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב;

(3)

היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים;

(4)

שיעור הריבית כמשמעותה בסעיף 25(א)(2).

(ג)

גילוי הפרטים המפורטים בסעיף קטן (א)(1), (3) ו־(4), יהא כפי שהם מעודכנים למועד כריתת חוזה הערבות.

(ד)

גילוי הפרטים שבסעיף קטן (א) לגבי ערבות לחיוב עתיד לבוא, יהא כפי שהם ידועים לנושה בעת כריתת חוזה הערבות או כפי שניתן לקבוע אותם במועד האמור.

23.

תוצאות אי גילוי [תיקון: תשנ״ח]

(א)

לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים המפורטים –

(1)

בסעיף 22(א)(1) – פטור ערב יחיד מערבותו אם בעת כריתת החוזה היה פער משמעותי בין סכום הערבות לסכום ההלוואה;

(2)

בסעיף 22(א)(2) – ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;

(3)

בסעיף 22(א)(4) – ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;

(4)

בסעיף 22(א)(3), (5), (6) או (7) ובסעיף 22(ב)(2) – ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי אומד דעתו בעת כריתת חוזה הערבות;

(5)

בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4) – פטור ערב יחיד מערבותו.

(ב)

הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22, לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט.

24.

מסירת העתק מחוזה [תיקון: תשנ״ח]

(א)

נושה העומד לחתום על חוזה ערבות עם ערב יחיד, ימסור לו העתק מהחוזה ויתן לו הזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו, וכן ימסור לו העתק חתום לאחר החתימה.

(ב)

נושה ימסור לערב יחיד, לפי בקשתו, העתק מהחוזה שבין הנושה לחייב.

25.

תוספות לסכום הערבות [תיקון: תשנ״ח]

(א)

ערב יחיד ערב, בנוסף לסכום הנקוב בחוזה הערבות, רק לתוספות אלה:

(1)

הפרשי הצמדה וריבית שלא יעלו על המוסכם בין הנושה לבין החייב;

(2)

ריבית בשל איחור בפרעון, ובלבד שלא יעלה שיעורה על ארבע נקודות אחוז מעל הריבית שנקבעה בחוזה שבין הנושה לבין החייב באין איחור בפרעון (להלן – ריבית מקורית); היתה הריבית המקורית ריבית משתנה, ייעשה החישוב על פי אותה ריבית כפי שינוייה מעת לעת, בתוספת שלא תעלה על ארבע נקודות אחוז על שיעור הריבית המקורית;

(3)

הוצאות שקבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל;

(4)

תוספת שיקבע שר המשפטים בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל.

(ב)

ערב יחיד יהיה חייב בתוספת המפורטת בסעיף קטן (א)(2) רק עבור התקופה שלאחר תום 15 הימים מיום שקיבל את ההודעה על אי קיום החיוב כאמור בסעיף 26.

26.

הודעה על אי־קיום [תיקון: תשנ״ח]

(א)

לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך.

(ב)

בהודעה כאמור בסעיף קטן (א), יפרט הנושה את תוכן הוראות סעיף קטן (ד)(2) ו־(3) ואת תוכנן של הוראות סעיפים 27 ו־29.

(ג)

שר המשפטים רשאי, בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל, לקבוע סוג וסכום של חיובים שלגביהם פטור הנושה מלהודיע לערב על אי־קיום החיוב כאמור בסעיף קטן (א).

(ד)

(1)

ביקש נושה להעמיד לפרעון מוקדם הלוואה לפרעון בתשלומים, בשל איחור בפרעון, יודיע על כך לערב יחיד לפחות 15 ימים מראש; לא הודיע הנושה כאמור, לא יהיה הערב היחיד חייב בפרעון המוקדם;

(2)

הודיע הערב היחיד על רצונו לפרוע את ההלוואה בתשלומים, רשאי הוא לפרוע את ההלוואה בהתאם לתנאי ההלוואה ולתנאי פריסת התשלומים כפי שנקבעו בחוזה שבין הנושה לחייב, וזאת מבלי לגרוע מזכויותיו כערב מוגן;

(3)

לא הודיע הערב היחיד על רצונו לפרוע את ההלוואה כאמור בפסקה (2) תוך 15 ימים מיום שקיבל את ההודעה של הנושה כאמור בפסקה (1), יהיה הנושה רשאי להעמיד את ההלוואה לפרעון מוקדם.

(ה)

הודעה של נושה לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ד)(1) תישלח בדואר רשום לפי המען שמסר הערב לנושה; דרך מסירת הודעה של ערב יחיד לפי סעיף קטן (ד)(2) תיקבע בתקנות.

27.

תובענה מהחייב תחילה [תיקון: תשנ״ח, תשע״ה]

(א)

לא תוגש תובענה נגד ערב מוגן אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה:

(1)

ניתן פסק דין נגד החייב;

(2)

רשם ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להיפרע מהחייב, ננקטו כל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתה על דירת מגורים או למימוש משכון על זכויותיו בדירת מגורים והכל כשהם סבירים בנסיבות הענין.

(ב)

על אף הוראות סעיף קטן (א), ניתן להגיש תובענה נגד ערב מוגן למילוי ערבותו אם התקיים אחד משני הסייגים הבאים:

(1)

החייב נפטר, הוכרז פסול דין, ניתן נגדו צו כינוס נכסים או יצא מן הארץ לצמיתות; היה החיוב מובטח במשכנתה או במשכון, לא יחול סייג זה אלא אם כן קבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל, לפי הענין, שנעשו מאמצים סבירים לאיתור החייב או למימוש המשכנתה או המשכון;

(2)

היה החייב תאגיד – ניתן נגדו צו כינוס נכסים או צו פירוק.

(ג)

הוגשה תובענה נגד חייב, ימסור הנושה הודעה לכל ערב מוגן, והוא יהיה רשאי להצטרף להליך.

(ד)

לענין סעיף זה, ”הגשת תובענה“ – לרבות דרישה לתשלום החוב, כולו או מקצתו, קיזוז, או מימוש כל סעד שיש לנושה כלפי הערב המוגן.

28.

חזרה אל החייב [תיקון: תשנ״ח]

מילא ערב מוגן את ערבותו, כולה או מקצתה, יהא דינו כדין הנושה לענין הליכי גביית החוב מאת החייב שבהם פתח הנושה, והוא יהיה רשאי להמשיך בהליכים אלה.

29.

ריבוי ערבים [תיקון: תשנ״ח]

(א)

ערבים מוגנים יהיו חייבים כלפי הנושה בחלקים שווים.

(ב)

היו לאותו חיוב גם ערבים שאינם ערבים מוגנים, יחושב חלקו של כל ערב מוגן לפי מספרם של כלל הערבים.

(ג)

היה הסכום הנקוב בחוזה הערבות של ערב מוגן נמוך מחלקו לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), לא יהא אותו ערב חב מעבר לסכום הנקוב בחוזה ערבותו; אין בהוראה זו כדי להשפיע על חלקם של יתר הערבים.

30.

תחום ערבותו של ערב יחיד [תיקון: תשנ״ח]

אין בהוראות פרק זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 4(א).

31.

עדיפות [תיקון: תשנ״ח]

הוראות פרק זה יחולו על אף האמור בסעיף 57 לפקודת השטרות.

32.

אי התנאה [תיקון: תשנ״ח]

על אף האמור בכל דין, בערבות לפי פרק זה, התניה על הוראות הפרק ועל סעיפים 5, 6, 7, 11 ו־12 שאינה לטובת ערב יחיד בטלה.

[תיקון: תשנ״ב, תשנ״ח]