חולין קיד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כיון דעל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי ואיכא דאמרי אבישול כולי עלמא לא פליגי דלקי כי פליגי אאכילה מאן דאמר אינו לוקה דהא אין איסור חל על איסור ומאן דאמר לוקה להכי אפקה רחמנא לאכילה בלשון בישול כיון דאבישול לקי אאכילה נמי לקי ואיבעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי מיתיבי המבשל במי חלב פטור דם שבשלו בחלב פטור העצמות והגידים והקרנים והטלפים שבשלן בחלב פטור הפגול והנותר והטמא שבשלן בחלב חייב האי תנא סבר איסור חל על איסור המבשל במי חלב פטור מסייע ליה לריש לקיש דתנן מי חלב הרי הן כחלב והמוחל הרי הוא כשמן אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים אבל לענין בישול בשר בחלב מי חלב אינו כחלב תנו רבנן בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו בחלב פרה ורחל מנין אמרת קל וחומר ומה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה נאסרה עמו בבשולו פרה ורחל שנאסרו עמו בהרבעה אינו דין שנאסרו עמו בבשולו תלמוד לומר בחלב אמו והא למה לי קרא הא אתיא ליה אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא מהיכא קא מייתית לה מאמו מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה תאמר בפרה שלא נאסרה עמו בשחיטה תלמוד לומר בחלב אמו תניא אידך בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו בחלב אחותו גדולה מנין אמרת ק"ו ומה אמו שנכנסה עמו לדיר להתעשר נאסרה עמו בבשול אחותו שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר אינו דין שנאסרה עמו בבשול תלמוד לומר בחלב אמו והא למה לי קרא הא אתיא ליה אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא מהיכא קא מייתית לה מאמו מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה תאמר באחותו גדולה שלא נאסרה עמו בשחיטה תלמוד לומר בחלב אמו אשכחן אחותו גדולה אחותו קטנה מנין אתיא מביניא מהי תיתי תיתי מאמו מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה אחותו גדולה תוכיח מה לאחותו גדולה שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר אמו תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהוא בשר ואסור לבשל בחלב אף אני אביא אחותו קטנה שהוא בשר ואסור לבשל בחלב אי הכי אחותו גדולה נמי תיתי מביניא אין הכי נמי אלא בחלב אמו למה לי מבעי ליה לכדתניא בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו
רש"י
[עריכה]ומר אמר חדא כו' - מ"ד לוקה קאי אבישול דחדא איסורא הוא ומ"ד אין לוקה קאי אאכילה דאם לא התרו בו משום אכילת חלב אלא משום בשר בחלב אינו לוקה דלא אתי איסור בשר בחלב וחייל אאיסור חלב:
במי חלב - מישג"א בלע"ז:
הפגול והנותר - אלמא אע"ג דאסירי וקיימי אתי איסור בשר בחלב וחייל עלייהו והוא הדין נמי אם בשל חלב בחלב אלמא מרבויא דגדי נפקא לן דחייל על כל איסורין:
האי תנא - נמי סבר בכל איסורין דאיסור חל על איסור ואינהו סברי לה כמ"ד אין איסור חל על איסור ותנאי טובא איפליגו בה:
הרי הן כחלב - להכשיר את הזרעים וחלב נקרא משקה דכתיב (שופטים ד) ותפתח את נאד החלב ותשקהו:
והמוחל - משקה הזב מן הזיתים:
הרי הוא כשמן - ושמן איקרי משקה דכתיב (ישעיהו כה) משתה שמנים:
אין לי אלא בחלב אמו - כלומר עז:
ת"ל - מקרא שני:
בחלב אמו - דמייתר לרבויי כל חלב בהמה טהורה דהאי תנא לא מצריך ליה לכדשמואל דחלב זכר וחלב שחוטה וחלב טמאה מחד קרא דלגופי' נפקי דהא אמו כתיב ולא שחוטה ולא זכר ולא טמאה דהא גדי כתיב ובטהורה משתעי כדאמרן להוציא את הטמאה ועל כרחיך אמו נמי טהורה דאי אמו טמאה לא הוי איהו טהור הלכך להכי לא אתא וגדי משמע ליה גדי דווקא ובשר חיה ושאר בהמות מגדי יתירא נפקי לאיסורא דאי סבירא ליה גדי הכל במשמע אפילו עגל וטלה למה ליה לרבויי חלב פרה ורחל והא אמו כתיב ולקמן (דף קטז.) דמשמע לן יתורא דגדי גדי לר"ע למעוטי חיה ועוף הני מילי למאן דמשמע ליה גדי ואפילו עגל וטלה אתי קרא יתירא למעוטי אבל למאן דמשמע ליה גדי דווקא קראי יתירי לרבויי אתו דאי למעוטי לא איצטריך וחד למעוטי טמאה ולשליל לא איצטריך קרא דממשמעות יליף ליה כדאשכחנא גבי ר"ע לקמן דאמר שליל גדי מעליא:
הא אתיא ליה - שפיר בק"ו:
מעיקרא דדינא - מתחלת הדין דקתני מה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה נאסרה עמו בבשול זהו תחלתו של ק"ו ויש להקשות מה לאמו שכן נאסרה לישחט עמו ביום אחד ולהכי נקט מעיקרא דדינא פירכא משום דפעמים מקשה על סוף הדין כגון דקתני סיפא פרה ורחל שנאסרו עמו בהרבעה אינו דין שנאסרו עמו בבשול זהו סוף הדין ואם היה מקשה ואומר בהמה טמאה תוכיח שנאסרה עמו בהרבעה ולא נאסרה עמו בבישול אף אתה אל תתמה על פרה ורחל כו' זו היא פירכא על סוף הדין:
חלב אחותו גדולה מנין - אני שמעתי דהיינו פרה שהיא מין בהמה כמותה אבל מין גדול הוא ומהאי קרא גופיה דריש ותנא אחרינא הוא ולישניה הוא דשני ועוד דלא נפק ליה פרה ורחל מיתורא דחד קרא אלא פרה לחודה דחלוקה מן הגדי בשני חילוקין חדא דנאסרה עמו בהרבעה וחדא דאין נכנסת עמו לדיר להתעשר אבל רחל שנכנסת עמו לדיר להתעשר דהא מעשר בקר וצאן כתיב (ויקרא כז) וכל צאן במשמע לא נפקא ליה מיניה שתאסר עמו בבישול הלכך יליף ברישא פרה והדר אתיא ליה רחל בהצד השוה כדלקמן בקר אינו נכנס עם הצאן להתעשר בפרק בתרא דבכורות (דף נג.):
ומה אמו - שאינה חלוקה ממנו לענין מעשר דהא מינה היא ואע"פ שכבר ילדה עדיין היא ראויה ליכנס עמו לדיר להתעשר דגדייה יולדת בתוך שנתה ונכנסת עם בנה לדיר להתעשר כשעדיין לא נכנסה להתעשר כדתניא בבכורות (דף כ:) גדייה שילדה שלש בנות וכל בנותיה ילדו שלש [שלש] כולן נכנסות לדיר להתעשר ואפ"ה חלקה הכתוב ממנו לאוסרה עמו בבישול:
אחותו גדולה - פרה שאינה נכנסת כו':
תלמוד לומר בחלב אמו - קרא יתירא לרבויי כל חלב וממילא איתרבאי פרה דאשכחן דנחלקה ממנו לענין מעשר תיחלק ממנו לבישול:
אחותו קטנה - רחל:
מביניא - מאמו ומאחותו גדולה:
תיתי מאמו - דמה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה נאסרה עמו בבישול אחותו קטנה שנאסרה עמו בהרבעה אינו דין שנאסרה עמו בבישול: מה לאמו כו':
אי הכי אחותו גדולה נמי תיתי מביניא - מאמו ומאחותו קטנה ומחצי הדין שהרי אין להשיב עליו והכי דנינן מה אמו שנכנסת עמו לדיר נאסרה עמו בבשול אחותו גדולה לא כל שכן וכי פרכת מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה תאמר באחותו גדולה אחותו קטנה תוכיח ותו ליכא למיפרך מה לאחותו קטנה שכן לא נכנסה כו' אלמא מפלגי דינא נפקא לן כך שמעתי וקשיא לי היכי נימא אחותו קטנה תוכיח הא אכתי לא קיימא לן אחותו קטנה לאיסורא ואני שמעתי דהכי פריך מאי חזית דאחותו גדולה נפקא לן מקרא וקטנה מביניא תיפוק ליה אחותו קטנה מרבויא דקרא וגדולה מביניא וקשיא לי חדא דמסתברא קרא כי רבי לאחותו גדולה
תוספות
[עריכה]כיון דעל אכילה לא לקי. תימה אימא איפכא כדאמר בסמוך כיון דאבשול לקי אאכילה נמי לקי:
המבשל במי חלב פטור. איסורא מיהא איכא דהא כותח מנסיובי דחלבא עבדי ליה כדאמר בריש אלו עוברין (פסחים דף מב.) ואמרינן לעיל (דף קיא:) דאסור לאכול בשר בכותח:
בחלב פרה ורחל מנין. לא איצטריך ליה אלא לרבות בשאין מינו כגון פרה בחלב גדי או גדי בחלב פרה אבל פרה בחלב עצמה הא דרשינן לעיל (דף קיג:) כל מקום שנאמר גדי אפילו פרה ורחל במשמע ובחנם דחק בקונטרס:
פרה ורחל שנאסרו עמה בהרבעה. וא"ת חיה ועוף יוכיחו לר' עקיבא או עוף לחודיה לר' יוסי הגלילי דנאסרו בהרבעה עם שאינו מינו כדאמרינן בסוף שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נה.) ולא נאסרו בבשול וי"ל דעדיפא פריך:
מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה. תימה לרבנן חיה תוכיח דאין אותו ואת בנו נוהג בחיה:
תלמוד לומר בחלב אמו. עוד דריש מינה בסמוך היא עצמה בחלבה אע"ג דשמואל דריש ליה למלתייהו לעיל (דף קיג:) הכא דריש מבחלב דתרי מינייהו מייתרי דהוה מצי למכתב באמו ואנא ידענא דבחלב אמו קאמר כיון דבחד מינייהו הוה כתיבא בחלב אמו ורבי יוסי הגלילי דממעט עוף שאין לו חלב אם מוי"ו דאמו קא דריש:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ח (עריכה)
והמוחל שמרים של שמן כו' פ"א מוחל שבא תחלה כשדורכין הזיתים לעשות שמן מה שבא תחלה כמים הוא ואין שמן גמור. תאמר בפרה ורחל שלא נאסרה עמו בשחיטה הואיל ואינו נאסרה עמו בשחיט' עם הגדי לא יאסר עמו בבישול ת"ל בחלב אמו כל שיש לו חלב אסר. בחלב אחותו גדולה מנין כגון פרה. אחותו גדולה שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר כלומר כל מעשר בקר וצאן בקר בפ"ע וצאן בפ"ע. מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה תאמר באחותו הקטנה ברחל שלא נאסרה עמו בשחיטה אחותו גדולה תוכיח שלא נאסרה עמו בשחיטה ואסורה עמו בבשול אף אני אוסר אחותו קטנה מה לאחותו קטנה כו' אי הכי אחותו גדולה נמי תיתי מבינייא כו' כלומר מאמו מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה תאמר באחותו גדולה שלא נאסרה עמו בשחיטה אחותו קטנה תוכיח שלא נאסרה עמו בשחיטה ונאסרה עמו בבישול ואם נקשי מה לאחותו קטנה שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר אין אנו יכולין להקשות שהיא נכנסה עמו לדיר להתעשר. במקום שלא נאסר פרי עם פרי בשחיטה שני בנים מותר לשחוט ביום אחד אבל אותו ואת בנו אסורין. מקום שנאסר פרי עם פרי בבישול חלב עם הגדי. סוס בן סוסה אחי פירדה יוכיח שאסור פרי עם פרי כלומר דסוס בן סוסה אסור עם פרדה שבא חמור על סוסה וילדה פירדה שכן הסוס אסור עם אחותו הפירדה שבת חמור היא משום כלאים ומותר עם אמו שהוא סוס והוא סוסה דהא פרד בן סוסה אחי פירדה יוכיח שמותר פרי עם פרי כו' כלומר חמור שבא על סוסה וילדה פרד ובא גם עליה והוליד פירדה שמותר פרד עם פרדה ואסור פרד עם האם. כלאי זרעים יוכיח שאסור פרי עם פרי חטה עם שעורה ומותר פרי עם האם זה בעצמו לזרוע בקרקע וזה בעצמו לזרוע בלא כלאים. כלום נאסר פרי עם פרי כלומר אלא ע"י קרקע בזריעה מה לפרי עם פרי שכן שני גופין חלב וגדי תאמר בפרי עם האם כלומר היא עצמה בחלבה:
המבשל במי חלב פטור. כלומר דאינו נקרא חלב, וכן הא דאמר ר"ל דלענין בשול מי חלב אינו כחלב, בשם רבותינו בעלי התוס' ז"ל דמ"מ [אסור] הוא מדרבנן, דהא כותח הבבלי משום נסיובי דאית ביה נאסר כדאיתא בפסחים (מב, א).
כי היכי דאאכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי וק"ל אדרבה נידון לחומרא כי היכי דלקי אבישול לילקי אאכיל' דקולא וחומרא לחומרא דיינינן. וי"ל דבהאי לישנא קמא סבי' לן דעדיף למדרש לקולא כדי שלא נסתר הכלל שבידינו דסבירא לן דלכ"ע אין אחע"א ומיהו בלישנא בתרא סברי' דלמידן לחומרא עדיף דלהכי שני' קרא לאפוקי בלשון בישול כדי שלא נדון זה כפי הכלל כנ"ל:
אבל לענין בישול מי חלב אינו כחלב וא"ת והא כותח אין בו אלא נסיובי דחלבא כדאי' במס' פסחים ואפ"ה אמרי' בכמה דוכתי' אסור לאכול בשר בכותח: וי"ל דהכא דאורייתא אבל מדרבנן אסור לבשל ואסור לאכול: תוס':
הא דאמרינן לעיל ומ"ד אינו לוקה קסבר אין אחע"א הקשה רש"י ז"ל א"כ תלתא גדי ל"ל דאלו למעוטי דם וטמאה לא צריך קרא ותירץ דדריש חד להוציא את השני' ולית ליה פרשא בעלמא הוא וחד לרבות את השליל וקשה דהא אכתי חד גדי מיותר לדרשא דהא כולהו תלתא לדרשא אתו כדמוכח לעיל: וי"ל דשמא מחד גדי נפקא ליה דאין אחע"א דגדי ולא טמאה ולא חלב ולא מתה ואתו כולהו להיתרא:
תנו רבנן בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו פירש"י ז"ל אין לי אלא עד שיהא אמו של גדי. בחלב פרה ורחל מנין וכו' עד ת"ל בחלב אמו פי' ת"ל מקרא שני דמייתר לרבות חלב בהמה טהורה והאי תנא לא איצטרך להו חלב אמו לכדשמואל דלעיל. דחלב זכר וחלב שחוטה וחלב טמאה מחד קרא דלגופי' נפקא דהא אמו כתיב ולא זכר ולא שחוטה: ולא טמאה דהא גדי בטהורה משתעי כדאמרינן גדי להוציא את הטמאה ולשליל לא צריך קרא דממשמעות יליף ליה כדאשכחן לקמן גבי ר"ע דאמר שליל גדי מעליא כי' דאי סבר ליה גדי הכל במשמע אפילו עגל וטלה: למה ליה לרבויי חלב פרה ורחל הא אמו כתיב ולקמן דמשמע לן יתורא דגדי לר"ע למעוטי חיה ועוף ה"מ למאן דמשמע ליה גדי ואפילו עגל וטלה אתי קראי יתיר למעוטי אבל למאן דמשמע ליה גדי דוקא קראי יתירא לרבויי אתו דאי למעוטי לא איצטרך עכ"ל ז"ל. וזה תימא דא"כ הא ברייתא פליגא אדשמואל ואדרבי אלעזר דלעיל הוי לן למימר הכי בגמרא ולפרושי אינהו דאמרי כמאן: ועוד קשה לפ"ז כיון דהאי תנא דרש חד גדי מיותר ללמד על שאר בהמה טהורה דלא גדי דוקא ל"ל תו בחלב אמו בחלב פרה ורחל. דההוא מגדי תנינא נפק' כיון דכתיב ביה אמו: והנכון כמו שפי' תוס' דהאי תנא לא פליג אדשמואל ודר"א לעיל וכל מקום שנאמר גדי סתם טלה ועגל במשמע: ואפ"ה איצטרך בחלב אמו דלא נימא דוקא חלב בבשר אמו ממש שהוא ממינו אבל לא במין אחר ואפי' של בהמה טהורה: ולהכי איצטרך בחלב אמו מיותר לרבות כל מה שיש בו חלב אם כיון שהוא ממין בהמה טהורה דומיא דגדי דא"ג דפשטא דבחלב אמו מיעוטא משמע אם אינו ענין למעט דהא אמעטו מגדי קמא כל שאינו אמה תנהו ענין לרבות ואע"ג דשמואל דריש להו להני חלב אמו כדלעיל. התם מאמו לאמו יתירא משמע ליה והכא דרשי' חלב חלב דכיון דכתיב בחלב אמו מי לא סגיא דלכתוב באידך לא תבשל גדי באמו וילמוד סתום מן המפורש דבחלב אמו קאמר. ועוד דסברא הוא שלא אסור לבשל בשר עם בשר אמו הילכך אתו להאי דרשא לרבות איסור בשר גדי עם חלב פרה או רחל או שור או בשר טלה או עגל או בשר עז ומאי דכתב רחמנא גדי גדי תלתא זימני אתא לכדשמואל דלעיל א"נ לכדר' עקיבא דלקמן:
ומה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה וכו' פי' ומה אמו שהיה קרובה לו שלא נתרחקה ממנו להרבעה. נתרחקה ממנו לבשול פרה ורחל שנתרחקה ממנו להרבעה אינו דין שיתרחקו ממנו לבישול: והא מוכח דאנן לא איצטריכן לרבויי איסור בפרה ורחל אלא כשהוא מין עם שאינו מינו. וא"ת ואמאי לא פרכינן להאי ק"ו דחיה תוכיח שנאסרה עמו בהרבעה ולא נאסרה עמו בבישול למ"ד חיה ועוף אינו מן התורה. וי"ל דאידך פירכא דפריך תלמודא עדיף ליה דהא לא ידענא אי סבירא ליה להאי תנא דחיה ועוף אינו מן התורה דאפשר דכי מרבי פרה ורחל לאו דוקא אלא ה"ה לכל חיה טהורה וכל מקום שנאמר גדי ואפי' חיה במשמע ומשני מעיקרא דדינא פירכא. פי' מתחלת ק"ו כדפירש רש"י ז"ל וזה הכלל בידך כל היכא דפרכינן מה לפלוני הוי פירכא מעיקרא דינא וכל היכא דפרכינן פלוני' יוכיח הוי פירכא לסוף דינא מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה פי' וכשם שנתרחקה ממנו לענין שחיטה נתרחקה ממנו בבישול וא"ת וניפרוך דלרבנן חיה תוכיח שלא נאסרת עמו בשחיטה שאין אותו ואת בנו נוהג בחיה ונאסרה עמו בבישול. וי"ל כדפרישנא לעיל דאנן לא ידעינן האי תנא כמאן ס"ל לענין חיה בבישול:
תניא אידך אין לי אלא בחלב אמו בחלב אחותו גדולה מנין פירש"י ז"ל בחד לישנא דאחותו הגדולה היינו פרה שהיא בהמה טהורה כמותה והוא מין גדול ממנה ואחותו קטנה היינו רחל שהיא מין קטן ממנה ומהאי קרא גופי' דלעיל דריש לה אלא דשני בלישנא. ועוד דהאי תנא לא נפקא ליה מהאי קרא אלא פרה לחודה דחלוקה מן הגדי בשני דרכים חדא בהרבעה וחדא שאין נכנסת עמו לדיר להתעשר אבל רחל שאינה חלוקה ממנו אלא לענין הרבעה בלבד דהא נכנסת עמו להתעשר דהא מעשר בקר וצאן כתיב וכל צאן במשמע לא נפקא ליה מיניה שתיאסר בבישול הילכך יליף ברישא פרה והדר אתיא ליה רחל בהצד השוה כדלקמן. ומה אמו שנכנסה וכו' כלו' ומה מי שהוא קרוב לו לענין אחר נתרחק לו בכאן. מי שהוא רחוק במקום אחר לא כ"ש. והא דאמרינן לקמן אחותו גדולה נמי תיתי מביניא ה"פ דתיתי מאמו ואחותו קטנה בחצי הדין דנימא הכי ומה אמו שנכנסת עמו לדיר להתעשר וכו' כדלעיל פרש"י ז"ל גדי' יולדת בתוך שנת' כדאיתא בבכורות ונכנסה עמו לדיר להתעשר וכו'. וכי אמרת מה לאמו שכן נאסרת עמו בשחיטה אמרינן אחותו קטנה תוכיח שלא נאסרה עמו בשחיטה ונאסרה עמו בבישול ושוב אין להשיב כלום ליכא למיפרף כדהוה פרכי' מה לאחותו שלא נכנסה עמו לדיר כדהוי פרכי' לעיל מה לאחותו גדולה וכו' דאלו אחותו קטנה נכנסה היא עמו לדיר להתעשר והקש ז"ל על פי' זה דהיכי מצי לומר אחותו קטנה תוכיח דהא אכתי לא אפי' לן אחותו קטנה לאיסורא. וכתב ז"ל שיש מתרצים בזה דאגב הכי פרכינן מנא לך דבחלב אמו לרבות אחותו גדולה ודתיתי אחותו קטנה מביניא. דילמא איפכא דאחותו קטנה אתיא מקרא ואחותו גדולה מביניא וכדאמרינן והשיב הוא ז"ל על פי' זה חדא דסברא הוא דנוקים קרא לאסור אחותו גדולה שנאסרה עמו במעשר משא"כ בקטנה. ועוד דלמאי דקא מותיב נמי דריש בחלב אמו לאחותו קטנה וא"כ מאי האי דמהדרי' ליה דת"כ בחלב אמו ל"ל. דהא דריש ליה לאחותו קטנה כדדרשינן ליה אנן לאחותו גדולה ועוד קשה דלפירוש זה מ"ש דאחותו גדולה ואחותו קטנה דאמאי סגיא ליה להאי תנא דלא לינקוט בהדי' פרה ורחל: לכך נראה לרש"י ז"ל כפי' האחר שפי' הגאונים זיל דאחותו גדולה ואחותו קטנה היינו אתותו ממש וגדולה זו היא זקנה של שנה אחרת שכבר נתעשרה וקטנה זו היא של שנה זו שלא נתעשרה. והאי תנא היינו תנא דלעיל דאתי' ליה פרה ורחל שנאסרה עמה בהרבעה ובעי לאתויי לאיסורא אפי' אחותו שלא נאסרה עמו בהרבעה ומייתי אחותו גדולה מקרא: לפי שנאסרה עמו במעשר. והדר אייתי מביניא אחותו קטנה אפי' שלא נאסרו עמו לא בהרבעה ולא במעשר ולא בשחיטה. והא דפרכי' אחותו גדולה נמי תיתא מביניא ה"פ דאפי' לאחותו גדולה נמי לא ליבעי קרא ותיתי בהצד השוה מאמו ופרה דנימא הכי ומה אמו שנכנסת עמו לדיר להתעשר וכו': ומה לאמו שכן נאסרה עמה בשחיטה פרה ורחל תוכיחו שלא נאסרה עמם בשחיטה ונאסר' בבישול מה לפרה ורחל שכן נאסרה עמו בהרבעה אמו תוכיח וחזר הדין וכו' הצד השוה שבהן שהוא בשר ואסור לבשל בחלב וכו'. ומהדרי' דאה"נ והיינו דפרכינן דא"כ דבין אחותו גדולה ובין קטנה תרווייהו אתי' מביניא קרא תליתאה דבחלב אמו דמיותר למה לי. ודרשינן ליה דאיצטרך לרבות איסורא אפי' לבשל היא עצמה בחלבה שיצא ממנה בעודה חיה ומכאן אנו למדין דאפי' לאחותו ממש מצריך תלמודא לאתויי ראיה לאיסורא או מב"ח או מביניא דהא אפי' להיא עצמה מצריכין השתא דרשא:
כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל. שאלו איך אנו אוכלים דבורים ושאר עופות ובהמות המסורסין דהא תיעבתי לך הוא משום ובארצכ' לא תעשו אפי' כשנעשה ע"י עכו"ם הוא בכלל כל שתיעבתי כמו שפירש"י ז"ל בכאן לענין בשר וחלב דמייתי לה רב מהכא ותרצו דנפקא לן מדאסר רחמנא סירוס לגבוה ומעוך וכתות מכלל להדיוט שרי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה