חולין קיב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ומשפייה אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה שאני התם דאגב דוחקא דסכינא פליט אמר רב נחמן דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין היכי דמי אי בכלי שאינו מנוקב אפי' עופות ועופות נמי אסירי אי בכלי מנוקב אפי' דגים ועופות נמי שרי לעולם בכלי מנוקב ודגים משום דרפו קרמייהו קדמי ופלטי ועופות קמיטי בתר דניחי דגים פליטי עופות והדר בלעי מיניה רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר טרפה אתא לקמיה דרבא אמר ליה (ויקרא יא, לא) הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן
רש"י
[עריכה]ומשפייה - כמו (ב"מ דף ס.) השופה יין לחבירו קולי"ר כלומר יערה השומן העליון בנחת מכלי אל כלי כדי שלא יתערב הדם בו וראיתי בהלכות גדולות דדוקא נקט תרי גללי כלומר מעט מלח אבל מלח הרבה פוסק כח הדם ועושהו כמים והוא נעכר ומתערב עם השומן:
ומי אמר שמואל הכי - דלאחר שיכלה כל מראה אדמומית שבו מותר:
והאמר שמואל כו' - והאי בשר כבר נצלה:
שאני התם דאגב דוחקא דסכינא פליט - לעולם כשתעלה תמרתו אין הדם יוצא ממנו ע"י האור ושמנונית הוא ומותר אבל כשחותכו וכובש עליו את הסכין הוא דוחקו ואם נשאר בו דם דוחקו והוא יוצא:
דגים ועופות - לאו דווקא עופות דכל שכן בשר אחר לפי שהוא קשה מבשר עופות:
אסורין - [הדגים לבדן] שהדם יוצא מן הבשר ונבלע בדגים:
אפילו עופות ועופות [נמי] אסירי - כדאמרינן לקמן (דף קיג.) אין מולחין בשר אלא על גבי כלי מנוקב לפי שהדם היוצא נשאר בכלי וחוזר ונבלע בבשר:
אפילו עופות ודגים [נמי] שרי - שהרי הדם יוצא דמה לי דגים ומה לי שאר שתי חתיכות הנמלחות זו על גב זו שאע"ג שהדם יוצא מעליונה לתחתונה אין נאסרין אם הכלי מנוקב:
לעולם בכלי מנוקב - והיינו טעמא דדגים אסורין:
משום דדגים רפו קרמייהו - קרום שלהן רך:
וקדמי ופלטי - ממהרין לפלוט ציר שלהן:
ועופות קמיטי - צומתין אשטרינ"ט כלומר אין ממהרין לפלוט וכבר נחו הדגים מלפלוט ועדיין עופות פולטין הלכך בלעי דגים אבל בשר ובשר כמה שזה שוהה לפלוט כך זה שוהה לפלוט ושניהם פולטין יחד וכל זמן שהתחתון טרוד בפליטה אינו בולע:
אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבלה - ובכלי מנוקב כמשפט המולחים בשר וקמיבעיא ליה מי אמרינן כי היכי דגבי דם לא חיישינן לדלמא פלט עליון ובלע תחתון דאמרינן כל זמן שטרודים בפליטה אינן בולעין ושניהם נחין יחד מפליטתן ה"נ לא שנא או לא:
אמר ליה הטמאים - ה"א יתירא דגבי הטמאים לכם בכל השרץ (ויקרא יא):
לאסור צירן ורוטבן וקיפה - פירמא בשר ותבלין הנקפה בשולי הקדירה וכיון דצירן אסור מיתסר הבשר השחוט מחמת ציר הטרפה שהוא נוח ליבלע מן הדם:
תוספות
[עריכה]דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין. הדגים לבדן והקשה רבינו שמואל דא"כ הול"ל דגים שמלחן עם עופות אסורין וי"ל דא"כ הוה משמע אפילו העופות תפל והדגים מלוחים כמו דג טהור שמלחו עם דג טמא דבסמוך דמיירי בטהור מליח וטמא תפל וזה אינו כי בענין זה לא היו הדגים אסורין ונראה דאין העופות נאסרים מהדגים שנאסרו אפילו לאותו פירוש שבכל איסורין אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אם האיסור עצמו הולך ומתפשט ונאמר שגם מן הדם שנבלע בדגים נפלט מקצת עם ציר הדגים ונבלע בעופות אף על פי שכולה אין פולטין להיות מותרין על ידי כן כיון דכבר גמרו פליטתן דמ"מ אין סברא לאסור העופות דדם משרק שריק במליחה כמו בצליה ובדגים דרפו קרמייהו הוא דאמר לעיל דלא שריק דם עופות מינייהו:
ודגים רפו קרמייהו ופלטי ועופות קמיטי. פירש בקונטרס אבל בשר ובשר כמו שזה שוהה לפלוט כך זה שוהה לפלוט ושניהם פולטין יחד וכל זמן שתחתון טרוד לפלוט אינו בולע וכמו כן פירש בסמוך (לקמן דף קיג.) גבי רב ששת דמלח גרמא גרמא דמסיק אלא לא שנא ופירש בקונטרס ל"ש ומותר דכל זמן שטרודים לפלוט אינן בולעים וכשנח זה כבר נח זה ולפירושו תימה כשמולחין הרבה חתיכות יחד זו אחר זו ומניחין שניה על הראשונה וכן שלישית וכן רביעית אפילו יש כמה חתיכות אע"פ שהראשונה גומרת פליטתה תחלה ופשטיה דאלא לא שנא (נמי) משמע (שמותר למלוח כל אחד ואחד בפני עצמו וכן מפרש ר"ת אלא לא שנא) שאע"פ שהתחתון פולט תחלה אינו נאסר ולמה מותר כיון שפליטת התחתון קודמת ונראה דהיינו טעמא משום דדם מישרק שריק במליחה כמו בצליה וכי היכי דשרי בצלי בשרא עלוי בשרא אפילו לכתחלה אע"פ שכלה תחלה פליטתה בצד התחתון של צד האש משום דמשרק שריק הוא הדין נמי במליחה דשרי כה"ג ודגים דוקא משום דרפו קרמייהו אסירי משום דרכיכי ונבלע הדם בתוכן ולא שריק מינייהו ומיהו היכא דאיכא גומות בצד עליון של תחתונות דלא מצי שריק קשה למה יהא מותרין דמעשים בכל יום שמוצאין גומות [בחתיכות] התחתונות מלאות ציר ונוהגין בדבר היתר וי"מ משום דפליטת ציר מושכת הרבה אחר פליטת הדם וכל זמן שמושך פליטת הציר פולטות מה שבולעות מן העליונות אחר פליטת דמן ומה שנמצא בגומות ציר הוא ולא דם אבל בדגים אין לומר כן לפי שפליטת דם העופות מושכת אחר פליטת ציר הדגים וה"ר יוסף מאורלינ"ש היה אומר לפי שפליטת הדגים נגמר קודם התחלת פליטת העופות לכך אינן פולטין עוד מה שבולעין מן העופות אבל בשר ובשר כיון שלא נגמר פליטת דם תחתון קודם התחלת בליעתה מן העליון אין דרך פליטתה נסתמת דהואיל ופתוח לפלוט לא יסתם עד גמר פליטת החתיכה שעליה וכן אם מלחו שלישית ונתנו על העליונות קודם גמר פליטתה התחתונה פולטת עד שתגמור השלישית פליטתה וכן לעולם כל מה שיתנו עליה תבלע ותפלוט כיון שלא נחה רגע אחת וא"ת נהי דלפי שני הטעמים האלו אין לאסור מחמת פליטת חתיכה העליונה מ"מ נאסור מחמת דם הבלוע במלח שבין חתיכה לחתיכה שנמחה בציר שבגומות אחר פליטת כל הדם והציר דבשלמא בכל חתיכה מלוחה דעלמא אין המלח שעליה אוסרה לפי שמועט הוא הדם הבלוע במלח ואינו יכול עוד לזוז משם כלל אבל כאן שנמחה המלח בציר שבגומא ונעשה צלול היה לו לדם זה לאסור כדי קליפה ושמא לא אמרינן מליח הרי הוא כרותח אלא בשעת פליטה אבל אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח דפסק כח המלח מחמת שהפליט את הבשר ויוצא כח המלח עם הדם אי נמי י"ל שהמלח שעל הבשר מעכב הדם הזה מליכנס בבשר ולפי אותן השני טעמים שפירשתי דכל זמן שהתחתונה פולטת ציר בולעת ופולטת דם העליונות עם ציר שלה אז כל זמן שפתוחה לפלוט בולעת ופולטת צריך להמתין לתחתונה עד שתשהה העליונה שיעור צליה שעד אותה שעה אין התחתונה יוצאת מידי דמה ומיהו עדיין י"ל טעם אחר דכל זמן שהבשר טרוד לפלוט ציר אין בולע דם וזמן פליטת הציר אינו כלה כל כך מהרה ומכל מקום בשר שבתוך הציר כגון בכלי שאינו מנוקב אין להתיר מטעם זה דאין לו שם כח לפלוט מחמת שהוא שקוע בתוך הציר ובולע והיינו טעמא דשמואל דאמר לקמן (דף קיג.) אין מולחין אלא בכלי מנוקב דאע"ג דעדיין לא גמר הבשר פליטת דמו בולע כדפרישית והיכא דחציה של חתיכה בתוך הציר וחציה בחוץ מה שבתוכו אסור ומה שבחוץ מותר כדפרישית לעיל בפרק גיד הנשה (דף צו:) גבי גדי שצלאו בחלבו והיכא ששהה הבשר במלח כשיעור צליה על דף אחד ואח"כ הושם בגיגית ושהה שם כל הלילה ואחר כך נמצא הכלי מלא מיץ מן המליח שיצא מן הבשר אירע מעשה בביתו של רש"י והשיב דמאחר ששהה הבשר במלח כדי שיעור קודם שהושם בכלי אין המים הנמצאים בכלי מין דם אלא מוחל בעלמא וכן נראה ותדע שאותו המוחל הוא היתר מיד כששהה שיעור צליה הוא מותר להדיחו ולבשלו בקדרה אע"פ שלא נפלט ממנו המוחל היוצא אח"כ ואין לאסור נמי המוחל מחמת המלח שעל הבשר שנמחה בתוכו דאם מכח זה באנו לאסור בשר הנופל באותו מוחל לפי שיש בו רוב מלח שעל הבשר ואין נאכל מחמת מלחו ליחשב כרותח ואוסר את הבשר א"כ גם מטעם זה יאסר כל הבשר שבעולם כשמניחין אותו בתוך הכלי להדיחו שנמחה המלח שעל הבשר במים דמה לי מים מה לי מוחל כיון דשניהם של היתר. אלא צריך לומר שהדם שבמלח מתייבש בו ואין בו כח ליבלע בבשר אלא עומד במקומו אע"פ שנמחה בתוך אותו מוחל כמו שפי' גבי אותן גומות שבבשר דמה לי גומא מלאה ציר ומה לי כל הבשר בתוך הציר או מטעם שפסק כח המלח מחמת שהפליט הבשר ולא חשיב כרותח כדפרישית לעיל ומ"מ אין להקל שכבר נהגו העם איסור:
הטמאים לאסור צירן. דרשה גמורה היא גבי שרצים ובהמה חוץ מגבי דגים כדפרישית בפרק גיד הנשה (לעיל דף צט:) גבי שאני ציר דזיעה בעלמא הוא:
ורוטבן וקיפה שלהן. וא"ת ותיפוק ליה ממשרת ליתן טעם כעיקר דמשם אתה דן לכל התורה כדאיתא פרק אלו עוברין (פסחים ' דף מד:) וי"ל דעיקר דרשה לא איצטריך אלא לצירן ושאר הוו אסמכתא בעלמא כדאמר פרק אלו מציאות (ב"מ דף ל:) גבי והתעלמת דעיקר קרא לזקן ואינו לפי כבודו אי נמי איצטריך נמי לרוטבן וקיפה ואשמעינן דמחוי כממש אם המחה השרץ וגמעו דהוי כאכילה דס"ד דבשתיה לא מיחייב כיון דאכילה כתיבא ביה והכי איתא בהעור והרוטב (לקמן דף קכ.) דמייתי לה אהמחה את החלב וגמעו ואם תאמר אם כן היכי דריש מינה דצירן אסור כיון דאיצטריך להכי ויש לומר דשקולים הם ומציר גופיה לא הוה שמעינן דלהוי שתיה כאכילה דהוי מצינן לאוקומי כשהקפהו ואכלו:
וקיפה שלהן. בהעור והרוטב (גז"ש) מפרש קיפה פירמא ופריך הוא עצמו ליטמא טומאת אוכלין אלא מאי קיפה תבלין והיה יכול להיות בין פירמא בין תבלין דאתא לאשמועינן דשתייתה כאכילתה וכן פירש בקונטרס פירמא בשר ותבלין הנקפה בשולי הקדרה ומיהו לא היה לו לומר הנקפה:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ח (עריכה)
מי אמר שמואל הכי והאמר שמואל ככר שחתך. כלומר מי אמר שמואל אין מניחין כלי תחת הבשר (כלומר) [עד שיכלה וכו'] הא כלה אדמומית מניחין ומותר אע"ג דעדיין לא נצלה כל צרכו והאמר שמואל ככר שחתך עליה כו' והא הכא דגמר צלי הוא ואף על פי כן אסור:
אגב (חורפיה) [דוחקא] דסכינא פליט הדם:
הטמאין לרבות צירן. כלומר אלה הטמאין וגו' טמאים לא כתיב אלא הטמאים לרבות צירן וזהו ציר כשיוצא ממנו כשהוא מלוח:
רוטב. שומנא:
קיפא. כדמפרש בהעור והרוטב פירמא. [והוא] בשר מבושל יותר מדאי שאינו דומה שיהא בשר אעפ"כ טמא:
דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין. פרש"י ז"ל הדגים לבד אסורין משום דרפו קרמי' ובתר דניחי למפלט בלעי מעופות, ויש מרבותי' בעלי התוספ' ז"ל שאמרו דבין דגים בין עופות אסורין דבתר דניחי עופות פלטי דגים מאי דבלעי מעופות, ולישנא מסייע להו מדקאמר דגים ועופות שמלחן אסורין, ולפי פי' של רש"י ז"ל הל"ל דגים אסורין או דגים [ועופות] שמלחן זה עם זה אסורין, ומיהו לא מיחוור דא"כ דגים נמי אמאי אסורין יחזור וימלחם ויצא הדם הנבלע, וא"נ עופות שמלחן בכלי שאינו מנוקב דאמרי' בסמוך דאסרי אמאי יחזור וימלח ויחזרו להכשרן הראשון.
וא"ת דלענין הכשר לא אמרינן דדם שנבלע שיצא ע"י מליחה, משום דחיישינן שמא נשתייר ממנו קצת שלא נפלט, זה אינו, דא"כ היאך נסמוך על מליחת בשר להכשרו, שמא לא נפלט הכל ונשאר קצתו, וא"ת התם שאני, דדם שלא פירש הוא, ודם האיברים שלא פירשו מותר, אבל זה שנבלע אחר שפירש ונאסר צריכין אנו לדעת בבירור שנפלט כולו. ג"ז אינו נראה, חדא דא"כ בשר לקדרה היכי שרינן על ידי מליחה שהרי אם נשאר בה חוטין שהדם שבתוכן אסור אפילו לא פירש, דדם מכונס הוא היכי שרינן, ושובר מפרקתה של בהמה שהדם אסור דדם שפירש הוא היכי שרינן במליחה, לגירסת רבותי' הגאונים ז"לא אלא שסומכין על החזקה וחזקה הדם היוצא ע"י מליחה בשיעור זמן מליחה נפלט כולו ואין נשאר ממנו בתוך הבשר כלל, אלא ודאי משמע מדאמרינן שהם אסורין, דלעולם דם הנבלע בחתיכה לאחר שגמרה פליטתה לגמרי או בדגים לאחר שגמרה פליטתן לגמרי אינו נפלט לעולם ע"יּ מלח, והלכך דגים אסורין, אבל עופות מותרין.
ומיהו לענין למלוח בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח, איכא מאן דאמר דחתיכה שנמלחה ועמדה שיעור מליחה דהיינו שיעור מיל או יותר מותר למלוח עליה חתיכה אחרת, ואינו דומה לדגים ועופות, דטעמא דדגים משום דרפו קרמייהו ופולטין הן דמן וצירן לגמרי קודם גמר פליטת דם העופות, והלכך כיון דאין הדגים טרודין לפלוט כלל ואפילו ציר בולעים הן דם העופות ואינן פולטין, אבל בשר אע"פ שגמרה פליטת דמו עדיין הוא פולט ציר כיום תמים או יותר, ואיידי דטריד למפלט לא בלע, ואי נמי איידי דליט דם עצמו פולט הוא דם הנבלע בו, אבל לאחר יום א' שאינה פולטת אפילו ציר אם מלחו עליה חתיכה אחרת אסורה, דבולעת היא ואינה פולטת אחר שנחה מלפלוט דם עצמה או ציר.
ור"ת ז"ל התיר אפילו לאחר כמה ימים, משום דדם משרק שריק ולעולם אינו נבלע, ואם נבלע כמו שנבלע נפלט ואינו מתערב שם, [ו]דגים ועופות דאמר ר"נ שאסורין, היינו משום דרפו קרמייהו ובולעין הן בנקלה ובשרם רך ומתפשט הדם בתוכן ואינו נפלט אחר שנבלע משא"כ בבשר. ומיהו בשנמלח בכלי שאינו מנוקב דאמר דאסור, היינו טעמא משום דדם מקוי קוי ומתבשל הוא ומצטמק בתוך הבשר ולא שייך למימר ביה משרק שריק.
ומקצת רבותינו הצרפתים ז"ל אמרו דכל זמן שהבשר פתוח לפלוט דם, מותר לתת עליו בשר מליח מחדש אע"פ שתגמר פליטת הראשונה לגמרי מדם ומציר קודם שתשלם פליטת דם השני, דכיון שנתנו עליה קודם שנחה לגמרי לפלוט לא יתעכב בתוכה הדם שבולעת, וכן נותנין על השניה שלישית ועל השלישית רביעית וכן לעולם, דכל זמן שפתוח לפלוט בולע ופולט כל הנבלע בה, אבל אם לאחר שנחה מלפלוט נתנו עליה חתיכה אחרת אסורה, דלא אמרינן משרק שריק, וטעם דגים דאסרי לפיר' זה משום דרפו קרמייהו ונחו לפלוט כל הדם וכל הציר שלהן קודם שיתחילו העופות לפלוט כלל, והלכך כל מה שנבלע בהן לבסוף אינו נפלט.
וכתוב בספר התרומות כי לכל הפירושין אם בשר שנמלח עכשיו עם בשר שלא נמלח כלל, אותו שלא נמלח ימלחנו עכשיו ומותר, דכמו שפולט את דמו כך יפלוט הדם הנבלע בו, שאם אין אתה אומר כן היאך מולחין בשר על גבי בשר, שמא התחתון אינו פולט מה שבולע מן העליון, ולפי דבריו מה שאנו אוסרין בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב ואע"פ שעדיין פולט דם וציר, היינו טעמא לפי שהוא כבוש בתוך הדם הנפלט שהוא רותח וכבוש הרי הוא כמבושל, ודם שנתבשל בחתיכה אינו יוצא על ידי מליחה, ואפילו על ידי האור נמי נראה דאינו יוצא, דמסתרך הוא בתוך הבשר ואינו יוצא ממנו לעולם, ולא דמי למוליאתא דאמרינן כבולעו כך פולטו, דהתם האש שהוציאו מן המוליאתא והבליעו בעוף אינו מניחו להתפשט ולהסתרך בבשר אלא הוא שואבו ומוציאו לחוץ, אבל כאן שהוא מסתרך בבשר ע"י המלח אינו יוצא לעולם לא על ידי מלח ולא על ידי האש, והיינו דסתים ואמר דגים ועופות שמלחן אסורין, ואם היה אפשר להן לחזור ולהכשירן על ידי מליחה או ע"י צלי לא היה שותק ממנו, אלא לעולם אסור מן הטעם שאמרו כ"נ.
רב מרי בר רחל וכו' א"ל הטמאין לאסור צירן ורוטבן. פרש"י ז"ל דרב מרי קא מיבעי ליה אי אמרינן איידי דטריד למפלט דמא לא בלעי אפילו ציר כדאמרינן דלא בלע דמא או לא. ולכאורה הכי משמע מדאותבינן לרבא דאסר מברייתא דדג טהור שמלחו עם דג טמא, וסייעניה בסיפא דסיפא דקתני טמא מליח וטהור תפל אסור, ואין פירושו מחוור בעיני, דאם איתא, מאי קא מייתי ליה רבא ראיה מהטמא לאסור צירן, דרב מרי בר רחל נמי מפשט פשיטא ליה דאסור, ונ"ל דרב מרי בר רחל הא מספקא ליה אי [לא] מפליט מלח אלא דם לחודיה, ופשיט ליה דפליט ציר, מדקתני לרבות צירן ורוטבן, וציר (מאי היינו) [היינו מאי] דנפיק על ידי מלח ורוטב מאי דנפיק על ידי אש, ופשיטא ליה דבשר זה שמלח עמו אסור משום דבלע הציר. ואקשינן ולימא מדשמואל דאלמא מלח מפלט כצלי, וא"ל אי מדשמואל הוה אמינא לענין דם מפני שהוא קל לפלט וה"ל חם ואוסר, אבל ציר אינו נפלט ע"י מלח, ומכלל דברי רבא שמעינן תרתי, חדא מלח מפליט ציר, ומדאסר בשר שחוטה שמעינן מינה נמי דלא אמרינן איידי דטרידי למפלט לא בלעי אפילו ציר, כן נ"ל.
אמר שמואל דגים ועופות שמלחין זה עם זה ופרישנא טעמא משום דדגים רפו קרמייהו ופלטו לאלתר ועופות קמיטי וכי נייח דגים מלפלוט אפי' ציר פלטי עופות דמא דידהו ובלעי דגים ולרבותא נקטי' עופות וכ"ש דגים ובהמה ואפי' גדי ומסתבר' דמסתמ' קאמר בכל דגים ואפי' הם גדולים ומיהו עוף ובהמה דינם כמו עופות ועופו' ודוקא נקט דגים דבדידהו בלחוד הוא דאיתיה להא טעמא וכן כתבו גדולי רבותי ז"ל וי"א שאף דדגים ועופו' הדגי' בלחוד אסורין משו' דבלעי מאי דפלטי עופות כדמפרש ואזיל אבל העופות מותרין ויש נותנין טעם משום דדם דבלעו דגים מן העופות תו לא פלטי ליה שאם לא כן נמלח אף הדגים ויהא מותרין ואין זה ראיה כי מה שאין אנו מתירין הדגים במליחה אחרת לפי שאין אנו סומכין במניחה אלא כשבא להפליט דם האיברים שלא פי' דמאי דלא מפליט במליחה בדוכתי' קאי. אבל דם שכבר פי' ויצא לאויר העולם ממקום ונאסר ונבלע במקום אחר אין אנו סומכין על המלח שיוציאנו כולו ולפיכך בשר תפל שנתנה עם בשר מליח וכאשר אין לו תקנה במליחה כדברי רבי' ברוך וזה נכון אבל יש לתת טעם להתיר העופות מפני שהעופות כל זמן שהם במליחתו אפילו לזמן מרובה הולכין ופולטין דם או ציר וכל כמה דפלטי' אפי' ציר לא בלע דם דשריק ולשון הגמרא נראה כדין זה דהא לא קאמר אלא דפלטי עופות ובלעי דגים ולא קאמר דהדרי דגים ופלטי ובלעי עופות והא דקאמר סתם אסורין סמך על עיקר טעמו וסתמא כפירושו וכן פסקו בספר המצות: וכן דעת רבינו ז"ל ורוב הפוסקי' ויש פסקו שהעופות אסורין אם לא סלקן משם תיכף מעבר זמן מליחתם המכשירם לקדירה ואינו נכון. ונראה מכאן שאסור להניח בשר שכבר נמלח ונח מפליטתו עם הבשר הנמלח ולא אמרי' כיון שכבר נח לגמרי ונסתם פיו תו לא פתח ליה ולא בלעו דהכא כבר פלטו ונחו הדגים לגמרי ואפ"ה הדרי ובלעי מאי דפלטי עופות ואין לנו שום ראיה לומר שאין זה אלא בדגים דוקא ותדע דלקמן הוי אסרינן לממלח שתי חתיכות ביחד דילמא קדמ' חדא לחברת' מינייהו וניחא ובלעה מדחבר' ולא שרינוהו אלא מטעמא כשהוא במליחתה פולטת ציר וטרידא ולא בלע דמא: וי"א דהא ודאי אסו' כיון שכבר נח הראשון אבל אם עדיין לא נח כשנתנו עמו בשר אחר למלוח אעפ"י שהראשון יש לו זמן מרובה שנמלח ואינו יודעי' שנח קודם שתגמור פליטת השני אפ"ה מותר דכיון דהשני עצמו פולט שוב אין הראשון נח מלפלוט עד שתגמור פליטת השני ולא אסרו כאן במשנתינו אלא משום דנחו דגים דגמרי מקמי דפלטי עופות וכן כתב בעל התרומות ז"ל ועוד אמר ר"י ז"ל כי כשמולחין חתיכות זא"ז ביחד אע"פ ששהתה ראשונה כשיעור מליח' יותר ונסתמה מלפלוט דם מ"מ פתוח' היא עדיין יום או יומים לפלוט ציר וכל זמן שפולטת ציר אינה בולעת דם ולפיכך מותר ויש מרבותי' ז"ל בעלי החדושי' שחוששין להחמיר בזה שלא למלוח ולצרף חתיכות ביחד במליחה אלא בעוד שאנו רואין שהראשונה עסוקה לפלוט דם דשמא נחה אפילו מציר ובלע' מאידך וכבר כתבנו דכל דבלע' דם בעלמא אין לו תקנה בשום מליחה אעפ"י שהיתה טפילה וראוי להחמיר ובשר שנמלח ועומד כן במלחו שלא הודח עד לאחר שפלט כל צירו ודמו אמרו בשם הרב רבינו יונה ז"ל שצריך קליפה מפני שהדם שהיה על פניו מחמת המליחה חזר ונבלע בו כשנח לגמרי ושוב אינו יוצא ממנו ומיהו בקליפה סגי' דדם כזה מישרק שריק ואינו נבלע יותר מכדי קליפה וכתב כי שיעור פליטת צירו עד י"ב שעות ולפ"ז אין להניח בשר במלח יותר מי"ב שעות ואין זה כדברי הר"י ז"ל שכתבנו לעיל ונראה שאין לשיעור זה זמן קצוב והכל לפי מה שהוא יש ששוהא זמן מועט ויש ששוהא זמן גדול וי"א שאפילו שהה זמן מרובה אחר שנח וגם שנפל בגיגית ונשרה בעצמו דיו בהדחה כי לאחר ששהא שיעור מליחה ועשה המלח כחו שוב אין בו כח לחמם ולדון אותו כרותח שלא אמרו מליח כרותח אף באינו נאכל מחמת מלחו אלא במה שמבליע תוך שיעור מליחתו שעדיין כחו קיים וכן אמרו שאירע מעשה בבית רש"י ז"ל על בשר ששהא שיעור מליחה ונפל בגיגית קודם הדחה ונשר' שם כל הלילה והתירו בהדחה: ותדע שהרי הבשר צריך הדחה יפה לאחר מליחה ולמה אין אנו חוששין שבשעת הדחה יחזור דם שעל פניו ויבלע בו דהא מליח כרותח ויהא צריך במים ס' כנגד כל הבשר אלא ודאי שאין נידון כרותח באותה שעה וכן נראין הדברים: וכן כתוב בספר המצות ובתוספ' ומיהו לכתחלה ראוי להחמיר שלא להניח הבשר המליח מלהדיחו לאחר שאנו רואין שנח לפלוט ואפי' תוך זמן מועט אא"כ הוא תלוי בענין שא"א שיבלע בו דמו ומיהו בדיעבד בהדחה סגיא ליה כל שעמד שלא בכלי מנוקב כדינו כשיעור מליחה דשוב אינו נידון כרותח אף לפר"ת ז"ל שהחמיר בפי' אינו נאכל מחמת מלחו וכל שנאסר ע"י מליחה בקליפה סגיא ליה ואפי כשהמלח כרותח אא"כ נשרו תוך שיעור מליחה בכלי שאינו מנוקב שא"א שע"י שריה נבלעו הדם בכלי: ודגים שצלאן עם העופות מותרין דכל שהוא ע"י האור כבולעו כך פולטו.
רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחיטה בהדי בשר נבילה אתא לקמיה דרבא פרש"י ז"ל דמסתפקי ליה דדילמא כל כמה דטריד למיפלט דם איבלע שמנונית או לא ורבא פשיט ליה מדתניא הטמאים לרבות צירם ופירש"י ז"ל וכיון דצירם אסור מן התורה נאסר הבשר דקים ליה לרבא דההיא לא נצרכה אלא להא גוונא שנמלחו עם הכשרים ולהאי פי' דרש"י ז"ל אותבינהו לרבא מדתני' דג טהור שמלחו עם דג טמא מותרין מאי לאו שניהם מלוחים כלומר אלמא כי טריד למפלט דם לא בלע אפי' שמנונית וזהו ראיה דרבא מה"ט הוא דהוי דאסור דקסבר דבלע שמנונית ואחרים פירשו דפשיטא ליה דאע"ג דטריד מלפלוט דם שפיר בלע שמנונית שהוא דבר רך אלא דמספקא ליה אם יש כח במלח להפליט שמנונית כמו דם או לא ומייתי ליה רבא מדתניא לאסור צירם ומסתמא ציר היוצא מדבר חי אינו נפלט אלא ע"י מליחה והדר אותבי' לכולהו. למימרא דאע"ג דהמלח מוציא שמנונית מ"מ כיון ששניהם מלוחים איידי דטריד לפלוט דם לא בלע שמנונית נמי ודחינן לה דהב"ע כשטהור מליח וטמא תפל והפי' הזה יותר נכון וכן הוא בתו' ובחידושין. הא דפשיט רבא מן הטמאי' לרבות צירם וכו' אע"ג דההיא בשרצים כתיב ודלמא שאני שרצים שהם מטמאין בכעדשה הא התם איכא קרא דדריש מינה לציר של נבילה ולהכי לא דייק הכא בין שרצים לנבילה ודכוותי' בסוגיא דתלמודא וכתבו בתו' בשם ר"י ז"ל כי בודאי ממשרת אנו למדין לטעם כעיקר בכל התורה במס' פסחי' והוצרך כאן לרוטבן וקיפה שלהן להשמיענו דמיחוי כממש: ואם המחה את השרץ וגמעו שחייב על השתי' כאכילה ובפ' העור והרוטב מביאו על הממחה את חלב וגמעו ודבר זה לא הייתי למד מציר בהקפהו ואכלו וציר ורוטב וקיפה מתרבין ברבוי אחד כי שקולין הם ע"כ כתוב בס' המצות ואנן הא כתיבנא בפ' גיד הנשה שדעתינו כפרש"י ז"ל דטעם כעיקר לאו דאורייתא ומיהו הא ברייתא. דברי הכל היא דהם רבא מייתי ליה הכא ואיהו סבר לה דטעם כעיקר לאו דאורייתא כדכתיבנא התם וכדמוכח בפרקין ולעולם לא הביאו ראיה בשום מקום מן הברייתא הזאת לטעם כעיקר לא בפסחים ולא בשום מקום וטעם הדבר משום דכל שהטעם עומד בעצמו שלא נבלע לכ"ע אסור ולא נחלקו בשום מקום ע"ז אלא כשנבלע הטעם בדבר אחר כההי' דמשרת וגיעולי א"ה ובשר בחלב ובשר חטאת וזה ברור:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה