חולין כא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אף עולת העוף אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אי מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים ת"ל (ויקרא א, טו) ומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו רבי ישמעאל אומר כמשפט כמשפט חטאת העוף מה חטאת העוף ממול עורף אף עולת העוף ממול עורף אי מה להלן מולק ואינו מבדיל בסימן אחד אף כאן מולק ואינו מבדיל בסימן אחד תלמוד לומר (ויקרא א, ה) והקריבו רבי אלעזר ברבי שמעון אומר (ויקרא ה, י) כמשפט כמשפט חטאת העוף מה להלן
רש"י
[עריכה]אלא מן החולין - ולא ממעות מעשר שני ולקמן (דף כב.) יליף לה בחטאת גופה מנלן:
וביום - שאין חטאת קרבה אלא ביום כדכתיב בפרשת יה"כ (ויקרא יז) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו':
ובידו הימנית - שאין עבודותיו כשרות אלא בימין דכתיב בה (שם ד) ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו וקיימא לן במנחות בפ"ק (דף י.) כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין ואי קשיא למה ליה להאי תנא למימר כמשפט חטאת בהמה לוקמיה אחטאת העוף דסליק מיניה ולילף להא מילתא מה חטאת העוף מן החולין כו' דהא כולהו נמי איתנהו בה וחלוק דוהקריבו למלתיה אתא כדאמר חלוקה עולה מחטאת לענין הבדלה לאו פירכא היא דהא חטאת העוף לא כתיבא ביה חולין בהדיא אלא בבהמה כתיב כדלקמן ובהיקש ילפא מדאיקרי חטאת ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ולומד בהיקש בקדשים דקיימא לן (זבחים דף מט:) בכל התורה למידין למד מלמד חוץ מקדשים:
אי מה - בהמה כשרה ברוב שנים אף עולת העוף ברוב שנים:
ת"ל - בעולת נדבה ומלק אב ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו וכי אפשר לומר כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה אלא מולקו כדרך הקטרתו מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו כו' כך שנויה בת"כ והתם מפרש מנין להקטרה שהראש בעצמו והגוף בעצמו כשהוא אומר לאחר הקטרה זו ושסע אותו בכנפיו והקטיר אותו הרי הקטרת הגוף אמורה הא מה אני מקיים הקטרה ראשונה בהקטרת הראש אלמא ב' הקטרות הן והשסוע מבדיל ביניהן:
אף מליקת עולת העוף הראש בעצמו וכו' - והיינו שנים ואפילו מחובר בעור הבדלה חשיבא כדאמרן לעיל (דף כ:) דבמליקה כתב רחמנא הך הבדלה ומליקה כשחיטה וכל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה ועור שאין שחיטה נזכרת בו בהבדלה נמי לא מעכב ולקמן (דף כב.) פריך כיון דנפקא ליה הבדלה בעולה מהכא ל"ל והקריבו לחלק בין חטאת לעולה הא הכא בהדיא כתיב דיבדיל והכא בהדיא כתיב דלא יבדיל:
ר' ישמעאל אומר כמשפט חטאת העוף - דסליק מיניה ולהכי אתקש משום דבחטאת כתיב (ויקרא ה) ממול ערפו ובמליקת עולת נדבה לא כתיב אלא ומלק את ראשו והקטיר (שם א) ואין מליקה כתיב בעולה אלא בשל נדבה וזו למידה מזו ולקמן פריך ת"ק הא מנא ליה והך סברא דמן החולין וביום ובידו הימנית נפקא ליה לרבי ישמעאל בעולת חובה בהיקשא דוזאת התורה לעולה ולמנחה וגו' דאיתקש כולהו להדדי וילפי כולהו מחטאת והכי גמרי ליה בשילהי התודה (מנחות דף פב:) ומשתמע ליה בין עולת בהמה בין עולת העוף ות"ק לא משמע ליה מההיא היקשא אלא קרבנות בהמה דומיא דשלמים ואשם:
ואינו מבדיל בסימן אחד - שמחובר בסי' אחד דכיון דכתיב ולא יבדיל ועוף הכשרו בסימן אחד כל מה דעביד טפי מהכשר הבדלה היא וכל הסימן הוי מצות שחיטה בעוף לכתחלה הלכך במליקה כי מליק לכולו סימן לאו הבדלה היא אבל בסימן ב' אפי' מצוה לכתחלה ליכא כדתניא לקמן (כז:) לחייבו בב' סימנין א"א שכבר הוקש לדגים:
ת"ל והקריבו - משמע שנתן לה הכתוב הקרבה לעצמה וחלוקה מדין הקרבת חטאת ומאחר שכתוב אחד הקישן וכתוב אחד חלקן מסתבר כי אקשינהו למול עורף אקשינהו וכי פלגינהו מהבדלה פלגינהו דרבי ישמעאל נמי או מלק והקטיר דת"ק סמיך ונפקא ליה מיניה הראש בעצמו והגוף בעצמו והא דנקט טעמיה מוהקריבו משום דמומלק והקטיר לחודיה בלא והקריבו לא מצי יליף כדאמר לקמן (דף כב.) אליבא דת"ק דהא ע"כ ס"ל לר' ישמעאל שנים דוקא כרבנן דכיון דמוקי היקשא דכמשפט אמול עורף וחילוקא דוהקריבו אהבדלה ליכא למימר מסימן אחד פלגיה ואוקמיה ארוב שנים דהא לא שנים כתיב בקרא ולא רוב שנים כתיב בקרא אלא הבדלה כתיבא ולא יבדיל וכי כתיב והקריבו בעולה לחלק וליתן לה הקרבה אחרת להטעינה הבדלה בא וכל שישנו בשחיטה צריך להבדילה ומיעוט ב' סימנין דישנו בשחיטה ישנו בהבדלה דבשלמא לרבי אלעזר ברבי שמעון דגמר מול עורף מגזירה שוה כדלקמן לא מיבעי ליה היקישא דכמשפט אמול עורף וכמשפט חטאת בהמה לא ניחא ליה למימר משום דמעוף סליק גמרה מהיקשא דכמשפט אחיזת חיבור ראש וגוף במיעוט סימנים כדלקמן וחילוקא לרוב שנים דלא מתכשר בסימן אחד אלא לרבי ישמעאל דמפיק היקשא למול עורף והבדלה לגמרי משמע אחיזת ראש וגוף במיעוט סימנים מנא תיתי אלא כרבנן ס"ל:
תוספות
[עריכה]מנדבה לענין סמיכה וי"ל דסמיכה מילתא אחריתי היא אבל הכא שניהן צריכין מליקה ואינו אלא גילוי מילתא בעלמא דמגלה לנו הכשר מליקת העוף והבדלה הויא כמו גמר מליקה ובהקישא דזאת התורה לא ילפינן לענין סמיכה דלא ילפינן בהקישא אלא לענין דבר שיכול לנהוג בכל הנזכרים בפסוק וסמיכה ליכא בבכור ומעשר כדתנן בפ' ב' מדות (מנחות דף צב:) קרבנו ולא הבכור קרבנו ולא המעשר [ובזבחים (ז:)] מלהקריב את קרבניהם דרשינן זה בכור ומעשר ופסח:
מה חטאת העוף ממול עורף. פי' בקונטרס דהא סברא דמן החולין נפקא ליה לרבי ישמעאל בעולת חובה בהקישא דזאת התורה דאיתקש כולהו להדדי וילפי' כולהו מחטאת והכי גמרינן בשילהי התודה (מנחות פב.) ומשמע ליה בין עולת העוף בין עולת בהמה ות"ק לא משמע ליה מההוא היקישא אלא קרבנות בהמה דומיא דאשם ושלמים וקשה דבסמוך פריך מביום צותו נפקא אלמא עולת העוף נמי בכלל ונראה דטעמייהו דרבנן דקסברי דלא מתוקמא הקישא דזאת התורה לחולין משום דלא שייך בכל הקרבנות דאיכא קרבנות נדבה דלא אתו מחולין כדאשכחן נמי לר"א בסוף התודה (שם דף פב:) דגמר פסח דורות חולין מפסח מצרים אע"ג דפסח כתיב בההיא הקישא כדדרשינן (זבחים דף ז:) להקריב את קרבניהם זה הבכור מעשר ופסח וש"מ היינו טעמא כדפרישית לעיל משום דאיכא קרבנות נדבה דלא אתו מחולין ור' ישמעאל סבר דגמרינן הקישא לחולין כיון דמ"מ כל קרבנות חובה או נדר אתו מחולין:
ואינו מבדיל בסימן אחד. פ"ה דכיון דכתיב לא יבדיל ועוף הכשרו בסימן אחד כל כמה דעביד טפי מהכשרו הבדלה הוא וכל הסימן הוי מצוה בעוף לכתחלה הילכך במליקה כי מליק כל הסימן לאו הבדלה הוא אבל סימן השני אפי' מצוה לכתחלה ליכא וקשה לפירושו דלקמן בריש פ"ב (דף כז.) אמרינן בהדיא דהא דקתני השוחט דיעבד אאחד בעוף ונראה לפרש כיון דדיעבד לא בעי שחיטה בסימן שני שייך בו הבדלה אבל במיעוט הנשאר בסימן ראשון לא חיישינן כיון דבעי שחיטת רוב אותו הסימן וא"ת דהכא משמע דלר' אלעזר בר' שמעון אינו מולק בחטאת העוף אלא סימן אחד והשני מניח מחובר דיליף מיניה עולת העוף שאין חותך אלא רוב שנים ובזבחים פרק קדשי קדשים (דף סה:) תניא א"ר אלעזר בר' שמעון שמעתי שמבדילין בחטאת העוף והאי דכתיב לא יבדיל מפרש התם היינו דאין צריך להבדיל ואין לפרש דהא דקאמר דכשהוא אוחז הראש בגוף מזה היינו אם ירצה והא דקאמר אי מה להלן בסימן אחד היינו נמי אם ירצה לא יחתוך אלא סימן אחד דהא אברייתא דלעיל דקתני שנים או רוב שנים מפרש ב' לרבנן או רוב ב' לר' אלעזר ב"ר שמעון ולוקמה כולה כראב"ש ואי בעי ב' ואי בעי רוב ב' ובפרק העור והרוטב ' (לקמן דף קכג.) נמי גבי טלית שנקרע רובה שוב אינו חיבור וטהורה ומוקי לה בטלית טבולת יום דכיון דלא חס עליה ולא טבלה ליכא למיגזר דלמא חייס ולא קרע רובה ופריך אלא מעתה עולת העוף לראב"ש לגזור דלמא לא אתי למעבד רובא והשתא בשלמא אי אמרת שאסור לחתוך כל הסימנים פריך שפיר דלא סגי ברוב מצומצם עד שיפסוק רוב. הנראה לעינים פן יחוש לצמצם לפי שירא שלא יחתוך כל הב' אלא אי שרי לחתוך כל הב' למה יש לגזור שם כלל דדלמא חייס ונראה לפרש דדוקא ר"ש בן אליקים הוא דאית ליה האי סברא אליבא דראב"ש דאית ליה בזבחים (דף סה:) דלא יבדיל היינו דאין צריך להבדיל כל השנים ויכול להבדיל כל השנים אפילו קודם הזאה והסוגיא דלעיל ודהעור והרוטב לא אתיא כותיה אלא כרב חסדא ורבא ואביי דהתם ומוקמינן לא יבדיל לראב"ש קודם הזאה ואם הבדיל פסיל ליה ולא מפרש ליה קרא אין צריך להבדיל אחר הזאה אלא מוקמי לה קודם הזאה והכי איתא התם הבדיל בחטאת העוף ולא הבדיל בעולה פסולה וקאמר בגמרא מתני' דלא כראב"ש דתנן א"ר אלעזר בר"ש שמעתי שמבדילין בחטאת העוף מאי בינייהו אמר רב חסדא מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו דמצות חטאת העוף מולק מזה (בו) ומוצה ובעולה מולק ומוצה ואינו מזה כדתנן התם השתא קא סברי רבנן מיצוי חטאת העוף מעכב וכשהזה עדיין לא נגמרה כל מצותו הלכך כשהבדיל סימן שני לאחר הזאה לא חשיב מחתך בשר בעלמא ופסול שעשה מעשה עולה בחטאת שיש כאן הבדלה ומיצוי כמו גבי עולה ור"א בר' שמעון סבר מיצוי חטאת העוף לא מעכב וכבר נגמר כל מצותו וכשמבדיל אחר הזאה אינו אלא מחתך בשר בעלמא ורבא מפרש התם שהייה בסימן שני בעולת העוף מעכב איכא בינייהו דלרבנן לא מעכב ולרבי אלעזר בר"ש מעכב דא"א לעשות הזאה בין סימן ראשון לסימן שני שלא ישהה ואביי מפרש התם רוב בשר עם סימן העוף מעכב איכא בינייהו דלרבנן לא מעכב ולכך זימנין לא חתיך רוב בשר עם סימן הראשון דקודם הזאה וכשמבדיל אחר הזאה יש כאן מעשה עולה בחטאת ואפי' חתך רוב בשר סימן הראשון גזרינן אטו היכא דלא חתך. ופסול ור"א ב"ר שמעון סבר דרוב בשר מעכב ולכך לא פסול דאין כאן מעשה עולה דכיון דחתך רוב בשר עם סימן הראשון כשמבדיל אחר ההזאה מתה עומד ומבדיל וכי האי גוונא בעולה לאו הבדלה היא ואביי לטעמיה דס"ל דמתה אינו עומד ומבדיל דהא פריך לעיל ותקשי לך עולת העוף דבעי ב' סימנין וכי מתה עומד ומולק ולית ליה טעמא כדי לקיים מצות הבדלה והדר קאמר אמרוה קמיה ר' ירמיה פי' הנך טעמי דרב חסדא ורבא ואביי אמר להו לא שמיע להו הא דאמר ר"ש בן אליקים כו' מאי לא יבדיל אין צריך להבדיל
ראשונים נוספים
רבי ישמעאל אומר כמשפט חטאת העוף מה להלן ממול עורף אף כאן ממול עורף. וכ"ת איפוך אנא מסתברא לשם מליקה אתא שכל שנקרא מליקה תהא במקום אחד שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש וכיון שמקרא א' מרבה ומקרא א' ממעט מסתברא ריבויא אעיקר מליקה ולא אהבדלה שהוא דבר אחר. תדע דאפילו למ"ד דלא דריש כמשפט חטאת העוף ממליקה גמר ממול עורף שכל עיקר שם מליקה ממול עורף הוא.
אבל רש"י ז"ל פיר' דר' ישמעאל נמי אמלק והקטיר דת"ק סמיך ונפקא ליה מניה הראש בעצמו והגוף בעצמו והא דנקט טעמא מוהקריבו משום דמומלק לחודיה בלא והקריבו לא מצי יליף דהו"א מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה נמי כדאמרינן לת"ק בסמוך דהא ע"כ ס"ל לרבי ישמעאל ב' דוקא כרבנן דכיון דמוקמי' הקישא אמול עורף וחלוקה אהבדלה ליכא למימר מסי' א' פלגיה ואוקמי' ארוב ב' דהא לא [ב'] כתיבי ולא רוב ב' כתיבי אלא אהבדלה כתיבה ולא יבדיל וכי כתיב והקריבו בעולה וליתן לה הקרבה אחרת להטעינה הבדלה וכל שישנו בשחיטה צריך הבדלה. ולפ"ז הא דלא קתני במלתיה דרי"ש ומלק והקטיר משום דאמלתיה דת"ק סמיך ועוד דעיקר טעמא לשאינו מבדיל מוהקריבו ומלק והקטיר לדרשא אחריתי אתא אלא דדרשינן ביה נמי האי לגלויי אתא דוהקריבו לגמרי ממעט.
ועדיין אינו מחוור לי דלת"ק כולה מילתא דהבדלה מוהקריבו למדנושמליקה והקטרה לגמרי הוקשו בין לראש המזבח בין לגוף בפני עצמו אבל ומלק והקטיר לא מסייע לן בדרשא דהבדלה כלל ורש"י ז"ל טורח להעמידה לומר שכל א' מלמד על חברו ואין לנו משמעות בדבר.
ויש שואלים כאן האי והקריבו הא מפקינן ליה לדרשא אחרינא במסכת זבחים בפ' ק"ק דת"ר והקריבו מה ת"ל לפי שנאמר והקריב מן התורים יכול המתנדב עוף לא יפחות מב' פרידות כאחד ת"ל והקריבו ודריש והקריבו וא"ל כולה קרא יתירה הוא דהא והקריבו אחרינא כתיב ודריש והקריבו והקריב לחודיה הואיל ומיותר משמע מיעוטא לומר חלוקה הקרבה זו מהקרבת חטאת העוף ודריש נמי והקריבו דמשמע אפי פרידה א'. ואני תמה למה לא העמידו מיעוט זה דוהקריבו לחלק בין עולת העוף שבנדבה לעולת העוף שבחובה ושמא כיון דחטאת בהמה דנדבה וחובה שוין וכן העולות לא בעי למימר הכי.
רבי אלעזר בר' שמעון אומר מה להלן אוחז בראש ובגוף ומזה אף כאן אוחז בראש ובגוף ומזה. (כש') [כך שמעתי] פירושא שיכול לאחוז בראש ובגוף ולהזות מיהו אם רצה מבדיל דתניא ראב"ש אומר שמעתי שמבדילין בין חטאת העוף ובין עולת העוף ולמה נאמר לא יבדיל [א"צ להבדיל] שאם רצה היו מבדילין בזבחים פ' ק"ק (סה,ב).
מה להלן מול עורף וכו'. ואיפכא ליכא למימר דכמשפט אתא לסימן אחד והקריבו שלא יהא ממול עורף, דרבי ישמעאל נמי אומלק והקטיר קא סמיך דלא תהא שלימה אלא חתוכה בהקטרת הראש, והא דמייתי והקריבו, משום דאיהו קא גרים, דאי לאו והקריבו, הוה אמינא כמשפט לכל דבר ומלק והקטיר בעל כרחין הוה דרשינן ליה מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח וכדאיתא בסמוך. והא נמי ליכא למימר דכמשפט אתא לתרתי שלא יבדיל וגם ממול עורף ומלק והקטיר לראשו של מזבח, דעל כרחינן לא אתי אלא לדרשא חדא, כיון דאיגלי כמשפט והקריבו בא לומר דצריך יתר מסימן אחד מיהא לא יבדיל וישאיר מיעוט כמו לרבי אלעזר ב"ר שמעון בסמוך, דהא אינה סברא שנחלק בחצי סימן או ברובו (מדעתיה) [מדעתנו ו]נאמר שצריך להבדיל ולא לגמרי דזו אינה סברא או יבדיל לגמרי או לא יבדיל כלל, דבשלמא לרבי אלעזר ב"ר שמעון בעל כרחיה אית ליה למימר הכי, כיון דלא איצטריך כמשפט למול עורף ומקרא אחד מלמדנו שיבדיל ומקרא אחד מלמדנו שלא יבדיל היא שיטתו של רש"י ז"ל, וכן ביארו דבריו בתוספות.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה