חבל נחלתו כג ט
סימן ט
השלמת פרשות שבוע שלא נקראו בציבור
שאלה
השנה (תש"פ) יחול חג השבועות ביום ששי, בארץ ישראל יקראו בשבת-אסרו חג פרשת נשוא1. בחו"ל יקראו בפר' ראה 'כל הבכור' ופרשת מועדות (הנקראת גם ביו"ט שש"ג של שביעי ש"פ ובשמיני עצרת). מה קוראים בשבת שלאחריה בחו"ל? אם מישהו עלה לארץ לאחר שבועות האם חייב להשלים את פרשת נשוא? אם קהילה שלמה באה לא"י ומתפללת יחדיו צריכה להשלים? מה הדין בימי מגיפת הקורונה שבתי כנסיות נסגרו?
מה הם גדרי חובת השלמת קריאת פרשיות בציבור?
תשובה
א. כתב הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ב ה"א): "משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים". ועי' כס"מ בביאור מקור הרמב"ם.
וכך כתב המגן אברהם (סי' קלה הקדמה):
"אי' ברי"ף פ"ד דמגיל' ירושלמי משה תיקן לישראל שיהיו קורין ג' בב"ה ובמנחה עכ"ל"...
החובה לקריאה היא חובת ציבור, וכל יחיד שנמצא בבית הכנסת חייב לשמוע את הקריאה.
וכן משמע בראב"ן (שו"ת סי' עג) שהשיב: "לפי שהוא בא להוציא את הציבור ידי חובתן ואומר להם תסכימו לקריאתי ולברכתי ותברכוהו עמי והם עונין ומברכין ויוצאין ידי חובתן וכן המברך ברכת המזון". ולשיטת ראב"ן הברכה והקריאה מחויבים על כל אחד מן הציבור.
ובשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' עב) הביא מס' סמיכה לחיים (לגר"ח פלאג'י סי' ב) שהיחידים יוצאים בקריאת הציבור אפילו לא היו בבית כנסת.
וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ח סי' ה):
"א) תשובה, לדעתי פשוט הדבר שאיננו מחויב בכך, דקריאת התורה איננה אליבא דכו"ע כקריאת המגילה שהיא חובת יחיד, וכל יחיד ויחיד מחויב לעצמו בקריאת המגילה, אבל קריה"ת היא רק חובת ציבור, ורק על יחיד מוטלת חובה ומצוה שיראה שיתקיים מצות הציבור, ולכן כל שנתקיימה המצות – ציבור, ועשרה שמעו את הקריאה, תו אפי' אם יחיד מהיחידים החסיר משמוע איזה תיבה, או כמה וכמה תיבות, אזי אליבא דכו"ע איננו מחויב לחזר אחר ציבור אחר כדי לשמוע שם מחדש קריה"ת, וכל חילוקי הדיעות שמצינו בזה הוא רק אם ראוי לדקדק לכתחי' לשמוע מפי הקורא מלה במלה, או שישנם דרכי היתר שלא להקשיב אפי' לכתחילה, אשר זאת היא דעת המחבר בסי' קמ"ו סעי' ב', כדמתבאר בנו"כ שם שם ובמשנ"ב סק"ח וסקי"ד וביאו"ה שם ד"ה ויש מתירים, וכן במחבר בסי' רפ"ה סעי' ה' וא"ר שם. ופוק חזי להשערי אפרים בשער ד' סעי' י"ב שפוסק דמי שנפשו חשקה בתורה לחזור על לימודו אפשר לו להקל כשיש שם עשרה בלעדו שאזניהם קשובות לקול קריאת התורה, וכן להגאון בעל נתה"מ ז"ל בדרך החיים ה' קריה"ת שפוסק דהמיקל ללמוד בלחש בשעת קריאה או אם יש עשרה דצייתי לס"ת ומיקל לעצמו לספר בד"ת אין למחות בידו דיש לו על מי לסמוך יעו"ש, ואיך יתכן להפליג לבוא ולפסוק לאידך גיסא כפי שמי שהוא רוצה לפסוק שאפילו בדיעבד לא יצא בזמן שלא מצינו מפורש למי שהוא מגדולי הפוס' שיכתוב כן שלא יצא אפילו בדיעבד, (ולו אפילו ימצא כן תהא זאת דעת יחיד שבטילה ברובא דמינכר)".
לפי הדברים לעיל חובת הקריאה בתורה היא חובת ציבור המתקבץ בבית הכנסת, אבל אין חובה על היחידים ליצור מנין לשם קריאת פרשת השבוע. אם כן אף חובת השלמה במידה ולא קראו בתורה היא חובת הציבור ולא חובת היחידים.
ב. כתב בדרכי משה (הקצר, או"ח סי' קלה ס"ק ב):
"כתב באור זרוע (הל' שבת סי' מה) אם עבר שבת ולא קראו הפרשה הראויה לאותו שבת יקראוה (לאותו שבת) [לשבת] הבאה עם הפרשה הראויה לאותו שבת ואל יבטלוה, ואין אומרים בזה עבר זמנו בטל קרבנו עכ"ל".
משמע מדברי הרמ"א שחובת הציבור להשלים פרשיותיו ואם לא קרו שבת אחת משלימים את הפרשה בשבת הבאה.
וכ"פ הרמ"א (סי' קלה ס"ב): "הגה: אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור, לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת (אור זרוע) (ועיין לקמן סי' רפ"ב)".
והעיר על דבריו בערך לחם (או"ח סי' קלה ס"ב): "ולא נהגו כן בני מצרים בלכתם בשיירות קהל גדול".
וכך מבאר בחידושי דינין והלכות (למהר"י ווייל סימן סו): "בערפורט היו הקהל בחרם של הגלחו' בשבת פרשת נשא שלא קראו הסדר' ובשבת פרשת בהעלותך ציויתי לקרות נשא ובהעלותך, וכן יש בידי תשובה איך שאירע מעשה בקולוניא שבטל אחד את התמיד בשבת פרשת אמור ובשבת פרשת בהר הורה רבי אליעזר בר שמשון לקרות אמור ובהר והאריך בראיות והתשובה בא"ז בהלכות שבת".
בסיכום מדברי הראשונים עד עתה נראה שהציבור שביטל צריך להשלים בשבת הבאה את הסדר (=פרשת השבוע) שבטלו. אם בטלו כמה שבתות כמה פרשות עליו להשלים – לא בואר.
ג. לאותה שאלה התייחס בספר המנהגים (טירנא, הגהות המנהגים מנהג של שבת סי' מא) וז"ל: "אם לא קראו הפרשה מחמת (שעברו) [שקבלו2] ובטלו התמיד לשבת הבאה יקראו שניהם, דאין לדלג שום פרשה. וראיה כשחל יום טוב בשבת, וכן ראינו ברעגנשבורג, מהרי"ו (דינין והלכות ס"ו) ותשובה באו"ז במסכת שבת ח"ב (סי' מ"ה)". בסיום דבריו מביא במנהגי טירנא: "והר"מ מינץ (בתשובותיו סי' פ"ה) חילק דוקא ב' פרשיות אבל ג' פרשיות כגון אם בשבת שעבר היו כפולין לא, עי"ש, אבל לא נראין דבריו בעיני".
באליה זוטא (סי' קלה ס"ק ב) מפרט יותר את תשובת מהר"ם מינץ (ותמצת את התשובה שהיא ארוכה): "בתשובת מהר"ם מינץ סימן פ"ה מחלק דאם שני סדרות רצופות בשבת העבר אין קורא כלל מה שעבר, וכן אם הסדרה שעבר היה סוף הספר, והביאו כנסת הגדולה ועולת תמיד סימן רפ"ב להלכה, וכתבו דהוא הדין אם הב' סדרות דבוקות בשבת זו. אבל בהגהת מנהגים (=טירנא) כתב על דברי מהר"ם דאין נראין דבריו, וא"כ אף כששתים דבוקות בין בשבת זו בין בשבת העבר לעולם קורין בשבת זו הפרשיות שעברו שלא קראו עם הפרשה השייכא לאותה שבת, וכן מסתבר. וכשיש באותו העיר בית הכנסת אחרת שהיו קורין בו, כתב בעולת תמיד סימן רפ"ב בשם מהר"ם מינץ הנ"ל דאין צריך להשלים, ונראה מגוף התשובה שם דוקא כשהקהל מבית הכנסת זה היו קוראים, אבל אם קהל זה לא היו קורין כלל צריך להשלים".
אמנם המגן אברהם (או"ח סי' קלה ס"ק ד) נוטה יותר לתשובת מהר"ם מינץ, שאין חובת השלמה אלא על סדר אחרון שלא קראו, ואין משלימים את כל מה שלא קראו ועוד הסתיגויות. וז"ל: "בטלו שבת. וה"ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט3 אבל אם היו ב' מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג' וא"ל יקראו ב' לכל הפחות דאין תקנה לחצאין (ובהגמ"נ [=הגהות מנהגים] כתוב ע"ז ולא נראין דבריו בעיני) ואם בטלו פ' ויחי אין לקרותו עם פ' שמות כי כשקורין ב' סדרות צריך לקרות חד גבר' מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים (רמ"מ סי' פ"ה)".
נראה שדעתו לפסוק כמהר"ם מינץ ולא כהגהות טירנא. ויש להעיר על שיטת מהר"ם מינץ שכל החלוקה לסדרים היא מאוחרת (עי' בספרי חט"ו סי' ט) וא"כ כל ההיצמדות לשני סדרים ולא שלשה לא כ"כ ברורה. (ועי' שם במאמרי שהיה מנהג לחלק: קורח, חוקת, בלק לשני סדרים ולא לשלשה, וכן פר' משפטים היו מחלקים לשנים, כמובא בס' החינוך שקורא לחלק השני של פר' משפטים – פר' אם כסף).
ד. הערנו לעיל שלא בורר (לפי הרמ"א ושיטת האו"ז) מה הדין אם בטלו יותר מפרשה אחת. כתב בדגול מרבבה (או"ח סי' קלה ס"ב): "אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה וכו'. ואם ביטלו שבת שחרית הקריאה ובמנחה כבר מצאו מנוחה, אם יש פנאי לקרות כל הסדרה יקראו במנחה כל הסדרה ויקראו שבעה גברי, כי כל יום השבת הוא זמן הקריאה יג]4. אבל אם גם במנחה לא היה מנוחה, לא יקראו בשני או בחמישי כל הסדרה משבת העבר, כי בחול יש ביטול מלאכה לעם, אלא יקראו רק הפרשה מן הסדרה של שבת הבא. ולא מן הסדרה שביטלו בשבת העבר, כי לעולם אין דוחין דבר שזמנו אז מפני דבר שכבר עבר זמנו. ועוד, דאיכא למיחש שהשומע יאמר שזו הסדרה השייך היום, ולא ידע שזה תשלומין. ותדע שכן הוא, שהרי אם היו אז שני סדרות מחוברים או שהיה פרשת ויחי, אין משלימין כלל, עיין מג"א ס"ק ד', ואמאי לא יקראו בשבת הבא שני סדרות שביטלו, וסדר היום יקראו שוב לשבת הבאה שני סדרות, וכן בפרשת ויחי יקראו ויחי לבד ובשבת הבאה יקראו ב' סדרות, אלא ודאי שלעולם אין דוחין חובת השעה, וכנזכר לעיל".
למדנו מהדגול לרבבה שפסק כמהר"ם מינץ (כפי שפסק המג"א) וכן שתמיד חובת היום לפי סדרו של עם ישראל קודמת, ולכן חייבים לקרוא את הסדר לאותו יום ואם ניתן לפי הגבלות מהר"ם מינץ גם להשלים פרשה שלא קראו. ועל כן אם צריכים להשלים שני סדרים לא יקראו את המוקדמת מפני שאין משלימים שתים. ולא קיבל את דברי הגהות טירנא כפי שפרש דבריהם בגדי ישע (סי' קלה): "ובהג"מ כתב ע"ז ולא נראין דבריו בעיני שיש להשלים כולן אפילו ג' או ד' סדרים אפילו יש כמה בתי כנסיות בעיר ובאחת לא השלימו אם יאתו הקהל באותו בה"כ לא שמעו הקריאה ישלימו השבת הבאה אבל הפרשה ב' וה' א"צ". אמנם כאמור, הנו"ב לא קיבל דבריהם, ואין משלים אלא סדר אחד.
המשנה ברורה (ס"ק ו) כתב: "שבת אחת – ואם בטלו כמה שבתות י"א דאין לקרות בשבת הבאה כ"א הסדרה האחרונה הסמוכה לזו וי"א דצריך להשלים בצבור כל הסדרות שביטלו ומביאור הגר"א משמע דס"ל כהדעה הראשונה". היינו דעת הגר"א כדעת הנו"ב.
בס"ק ז מוסיף המשנה ברורה כדעת הגהות מנהגים טירנא וחולק על מהר"מ מינץ שצריך להשלים את הסדר הקודם אף אם יקראו ג' סדרים. לגבי השלמה מחומש לחומש אינו מכריע.
והוסיף: "כתב בספר שערי אפרים אם בטלו הקריאה בביהכ"נ אחת ורוב הצבור מביהכ"נ זה שמעו קרה"ת בביהכ"נ אחרת א"צ להשלים, אבל אם רוב הצבור לא שמעו כלל אף על פי שיש שם בתי כנסיות אחרות שקראו שמה כדין, מ"מ אותן שלא שמעו הקריאה והם רוב הצבור של ביהכ"נ זה צריכין להשלים הקריאה".
משמע מדברי המשנ"ב שחובת ההשלמה היא על הציבור השוהה בבית הכנסת. אבל לא על יחידים שהיו בבית הכנסת.
ה. עפ"י דבריהם, לגבי מה ששאלנו בתחילה, אם חבורה מבני חו"ל היתה ביו"ט שש"ג של שבועות בחו"ל וקראה קריאה של יו"ט שש"ג ועלתה לא"י בשבוע שלאחרי כן, ומתפללים בבית כנסת אחד צריכים לקרוא קודם פרשת נשוא ואח"כ פרשת בהעלותך. אולם אם עלו כיחידים לא"י ולא נתקבצו בשבת לבית כנסת אחד אין משלימים וקוראים עם הציבור בסדר שקורים בו כל יושבי ארץ ישראל באותה שבת (בהעלותך). וכן עולה מדברי הרב חיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' עא) וז"ל: "ואם נמצאו בשבת עשרה מישראל בעיר של גוים והם מעיר גדולה הסמוכה וכבר בעיר הגדולה קראו הפרשה בבית הכנסת, אלו העשרה אינם משלימים לשבת הבאה כיון שבבית הכנסת שלהם קראו ושבת הבאה קורין הפרשה אחרת. אין לאלו להתאסף ביחד ולקרות שתי פרשיות (בבית) [בבת] אחת בס"ת ובהא אפי' הרב אליה רבה ריש סי' קל"ה מודה עיין בדבריו ודוק הטב וכל זה פשוט בעיני".
עולה מדברי הרב חיד"א שאותם יחידים שלא שמעו קריאת התורה אינם צריכים להתאסף ולהשלים את הסדר שהפסידו. ונראה שה"ה לחיילים שהיו במשמרת בשבת אחת והפסידו קה"ת אינם צריכים להשלים בשבת הבאה, אע"פ שהם נמצאים בבית כנסת אחד ויש להם אפשרות לקרוא ולהשלים.
ו. עפ"י דברים אלו יתבאר גם הדין בביטול הקריאה בציבור במגיפת הקורונה. בחלק מבתי הכנסיות בוטל התמיד של תפילה בציבור כבר בשבת 'כי תשא' שהיתה מיד לאחר פורים, בחלק בטלו בתי כנסיות מפר' 'ויקהל-פקודי'. עתה בעת כתיבת תשובתי אנו לפני פר' אחרי-קדושים ועדיין לא הותר להתכנס בבתי כנסיות.
מה שהותר (לפי חוקי המדינה להתמודדות עם הקורונה) לקרוא בתורה הוא במנייני מרפסות (ללא יציאה מן הבתים) או במקומות פתוחים כגון גינות צבוריות ורחבות בהרחקה של שני מטר בין אדם לאדם5. עפ"י הבנתנו בתקנת קריאת התורה אין כאן אותו ציבור שנתחייב בבית הכנסת, ומשום מה נתבטל ממנו קריאה בשבת מסוימת. אלא כולנו בגלל החוק של הקורונה יחידים שלא שמעו קה"ת בזמנה כי בית כנסת שבו אנו נוהגים להתפלל נסגר (ועדיין לא נפתח!). ואם כן אפילו נתקבצו יחידים וקראו בתורה, אין הם הציבור החייב בקריאה אלא יחידים שנתקבצו ועל כן הם פטורים מן הקריאה של שבתות קודמות.
יש לשים לב שבכל תשובות הראשונים (שהובאו לעיל) המדובר בציבור שלא יכל לקרוא שבת אחת, ובית הכנסת לא נסגר, ושוב נתכנס אותו ציבור לבית הכנסת שלו ועל כך נפלו המחלוקות בין הראשונים. אבל על יחידים שמשום מה לא קראו ונתאספו במקום אחד אין מוטל חיוב ההשלמה. וכפי שכתב הרב חיד"א בדבריו שהובאו לעיל.
אנו, כל ישראל בא"י, המקיימים את ההרחקות בגלל המגיפה הננו יחידים, ועל יחידים לא הוטל חיוב השלמה, ואפילו נקבצו עשרה שלא קראו הם עדיין יחידים שנתקבצו. ולכן, אף לפי המתירים להגיד דבר שבקדושה במנינים מסוג זה הם צריכים לקרוא בתורה בסדר של פרשת השבוע, אבל אין עליהם חובה להשלים פרשיות שלא שמעו. ואף אם בשבת מסוימת נחזור לבתי הכנסיות שלנו, ונוכל להתפלל בציבור כימים מקדם, תהיה חובת השלמה של סדר שהיה ראוי להיות נקרא בציבור בשבת שלפניה אבל לא של כל הסדרים שלא קראנו בציבור.
ז. דברים אלו חולקים על פסיקת הראשל"צ הרה"ר יצחק יוסף שליט"א שפסק עפ"י מה שכתב בילקוט יוסף (סי' קלה ס"ו ובהערה ח) שחובה על הציבור בכל אתר ואתר להשלים את מה שהחסיר וכיד ה' הטובה עליו הביא לכך מקורות מרובים.
אלא שלדעתי יש כאן טעות, כל האחרונים שהביא לא דברו על חובת יחידים אלא על חובת ציבור שבטלו קריאת בבית הכנסת בשבת אחת ואח"כ חזרו אליו בשבת הבאה וחייבים בהשלמה.
אבל אנו במקרה המגיפה הנוכחית, עדיין לא חזרנו לבתי הכנסיות וכולנו יחידים שנלקטו, ומתאספים בכל מיני מנינים, פעם בזה ופעם בזה, במקומות שונים, ואיננו נקראים ציבור שתוטל עלינו חובת השלמה, ורק כשנחזור כל אחד לבית הכנסת בו התפלל לפני המגיפה, תוטל חובת ההשלמה.
אנו דומים במידה מרובה לאותם שהיו בחו"ל וביו"ט שני קראו כחובת חו"ל ולאחר שעלו לארץ חסרה להם פרשה שקראו בא"י, מפני שאין בה יו"ט שש"ג. ולכן הם פטורים מהשלמה וכפי שכתב הרב חיד"א – כיון שבטלו את הקריאה בציבור כיחידים אין מוטלת עליהם חובת ההשלמה.
מסקנה
אין מוטלת חובת השלמת פרשיות, למי שבגלל מגיפת הקורנה וההוראות שיצאו, ביטל קריאת כמה וכמה פרשות.
הערת הרה"ג יעקב אריאל
אתם הגדרתם את כל תושבי הארץ כיחידים שאין להם ביכנ"ס קבוע ולכן אינם חייבים להשלים את הפרשה שלא קראו. לענ"ד הדברים טעונים הבהרה. אומנם אחרי שבתי הכנסת נסגרו לצערנו רבים התפללו במניינים מזדמנים פעם פה ופעם שם, או שהתפללו ביחידות. רבים מהם לא שמעו את קריה"ת. אך לפני המגפה ברוב בתי הכנסת היו ציבורים קבועים. כשאותו ציבור או חלקו חזר להתפלל בביהכ"נ עליו להשלים לפחות את הפרשה של השבת האחרונה שאותה הם לא קראו.
תשובת המחבר:
ברוב המקומות החזרה לקריאת התורה היתה במניינים במרפסות ובמקומות פתוחים (אע"פ שלפי הבנתי אין לקרוא שם) ורק אחר כך חזרו לקרוא בבתי כנסיות ונמצא שאת הפרשה האחרונה קראו, וע"כ לא צריך לחזור ולקרותה.