חבל נחלתו יח לט
סימן לט- אבל בערב פסח לאחר שבעה וקודם שלשים
שאלה
[עריכה]מי שעדיין לא סיים שלשים יום על אביו והגיע חג הפסח, במה הותר מדיני אבלות, וממתי?
תשובה
[עריכה]א. כתב בתורת האדם (שער האבל – ענין האבלות): "ואסור בגיהוץ ובתספורת ובשמחה ובאיחוי הקרע כל שלשים יום".
וכן הרמב"ם (הל' אבל פ"ו ה"ב) פסק: "ואלו דברים שהאבל אסור בהן כל שלשים יום: אסור בתספורת, ובגיהוץ, ובנשואין, ובשמחת מרעות, ולילך בסחורה ממדינה למדינה, הכל חמשה דברים".
ב. הרמב"ם (הל' אבל פ"ו הלכות ג-י) פרט בכל חמשת הדברים את ההבדל שבין אבל על שאר קרוביו לבין אבל על הוריו, ונביא דבריו בקיצור:
"בתספורת כיצד... ועל אביו ועל אמו חייב לגדל שערו עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו".
"וכן אסור ללבוש כלים לבנים חדשים ומגוהצין כל שלשים יום, אחד האיש ואחד האשה, היו צבועין ומגוהצין מותרין... ולאחר שלשים יום מותר בגיהוץ אפילו על אביו ועל אמו".
"בנישואין כיצד, אסור לישא אשה כל שלשים יום, ומותר לארשה אפילו ביום המיתה, ומי שמתה אשתו, אם כבר קיים מצות פריה ורביה ויש לו מי שישמשנו ואין לו בנים קטנים הרי זה אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים, אבל מי שלא קיים מצות פריה ורביה, או שקיים ויש לו בנים קטנים או שאין לו מי שישמשנו, הרי זה מותר לארשה ולכנוס מיד ואסור לו לבא עליה עד שלשים יום, וכן האשה שהיתה אבלה לא תבעל עד שלשים יום".
"שמחת מרעות שהיה חייב לפרוע אותה מיד, מותר לעשותה מיד לאחר שבעה, אבל אם אינו חייב לפרעה אסור להכנס לה עד שלשים יום".
"במה דברים אמורים בשאר כל מתים, אבל על אביו ועל אמו בין כך ובין כך לא יכנס לשמחת מרעות עד שנים עשר חדש".
"על כל המתים כולן מותר לילך בסחורה לאחר שלשים, על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו לך עמנו".
"על כל המתים כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט, על אביו ועל אמו ממעט בעסקו".
עולה מדברי הרמב"ם שההלכה היחידה לגביה ניתן לדון ביחס לאבל על אביו או אמו, האם רגל מפסיק – היא גיהוץ.
על תספורת, נישואין, שמחת מרעות והליכה בסחורה בפירוש לא תלה זאת בשלשים יום אלא בזמן רחוק יותר של גערת חבריו או שנים עשר חודש.
ג. וכך דברי הרמב"ם בהלכות אבל (פ"י ה"ה):
"הקובר את מתו שבעת ימים קודם רגל מן הרגלים או קודם ראש השנה ויום הכפורים בטלה גזרת שלשים, ומותר לספר ולכבס בערב יום טוב או בערב יום הכפורים שמקצת היום ככולו, ואינו מונה לאחריהם כלום, ואם על אביו ועל אמו הוא מתאבל אפילו מתו קודם הרגל שלשים יום אינו מגלח עד שישלח פרע, או עד שיגערו בו חביריו, ואין הרגלים מפסיקין דבר זה".
אמנם הרמב"ן חולק (תורת האדם שער האבל – ענין האבלות [עג]) ומחמיר אף בגיהוץ: "בשמחה כיצד, אבל אסור בשמחה כל שלשים (וכן הוא אומר) ותנו רבנן (מ"ק כ"ב ב') על כל המתים כלן נכנס לבית השמחה לאחר שלשים, על אביו ועל אמו לאחר שנים עשר חדש. ומדאמרינן הכא שנים עשר חודש ואי אפשר לי"ב חדש בלא רגל, שמע מינה שאין רגל מפסיק כלום באבילות דאביו ואמו בין בשמחה בין בתספורת וגיהוץ, אלא עד שיגיע זמן שקבעו להם חכמים".
ד. בשולחן ערוך (יו"ד סי' שפט ס"ה) פסק: "כל שלשים יום אסור ללבוש (או להציע תחתיו) (ב"י בשם רבינו ירוחם) בגד מגוהץ, והוא שיהא לבן וחדש, ואפילו הוא של פשתן. ועל אביו ועל אמו, אסור עד שיגיע הרגל אחר שלשים ויגערו בו חביריו".
עוד פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' שצט ס"ד) פסק: "הא דרגל מבטל גזירת שלשים, בשאר מתים. אבל באביו ואמו, שאסור (לספר) עד שיגערו בו חביריו, אפילו פגע בו הרגל לאחר ל' יום, אינו מבטל".
ובסימן תב (סעיף א) פסק השולחן ערוך:
"מי שבאה לו שמועה שמת לו קרוב... ואם שמע מיום ל' ואילך, א"צ לנהוג אלא שעה אחת, לא שנא שמע ביום לא שנא שמע בלילה, שאם שמע בלילה ונהג מקצת אבלות בלילה שעה אחת, עולה לו; ואפילו שמע על אביו ואמו. והני מילי לענין גזירת שבעה, אבל לענין גזירת שלשים, נוהג על אביו ואמו בתספורת עד שיגערו בו חביריו, ובגיהוץ עד שיגיע הרגל ויגערו בו, וכן בשאלת שלום וליכנס לבית המשתה; ומונה מיום מיתה ולא מיום שמועה. לפיכך אם באה לו שמועה על אביו ואמו לאחר י"ב חדש, אינו נוהג אלא יום אחד אף בגזירת ל'".
וכתב בביאור הגר"א (יו"ד סי' שפט ס"ק טו) ועל אביו כו'. שאע"ג דבירושלמי (סוף מ"ק) אמרינן יב"ח סמכינן אמ"ש בא"ר (פ"ט) עד שיגיע הרגל ויגערו כו' וכמ"ש בגמ' (כ"ב ב') בתספורת וחד דינא להו אלא דבגיהוץ בלא רגל אין חבריו מכירים שיגערו בו משא"כ בתספורת. תה"א דלא כהרמב"ם שפסק כסתמא דגמ' דבגיהוץ לא חלקו כלום ופסק דאפילו על אביו ואמו עד שלשים ע"ש (ע"כ)".
ועולה שלרמב"ם רגל מפסיק לגיהוץ ולשו"ע צריך רגל וגערה.
נראה לפי זה שכל ההפסקה של רגלים למי שאבל על אביו או אמו ולא נסתיימו לו שלשים ימי האבלות היא רק לגבי גיהוץ, ובשאר ענייני האבלות הנמשכים בתוך השנה אין רגל מפסיק.
ה. למעשה לגבי דיני גיהוץ אחר שבעה, כתב בגשר החיים (פרק כא סימן י ס"ב):
"ואחר ז' מותר לכבס וללבוש מכובסים בכבוס פשוט שלא בנתר ובורית ובמכובסים בנתר ובורית נוהגים להחמיר (כפמ"ש הרמ"א שם שפ"ט א), ואם לבשם איש אחר שעה קצרה מותר אח"כ לאבל ללבשו, ואפילו הם מגוהצים בנקוי גמור והוחלק במגהץ (רמ"א וש"ך שם).
והוסיף בהערה: "כבוס אף בנתר ובורית ואף לגהץ מותר אחר ז' והאיסור אחר ז' הוא רק ללבוש מכובס בנתר ובורית (יו"ד שפ"ט ז') – נ. א.".
עוד כתב בגשר החיים (פרק כא סימן י ס"ג): "מכ"ש שלא ילבוש בגדים חדשים או צבועים שנצטבעו מחדש (שם שפ"ט א') ובגד חדש אין ללבוש כל שלשים, ועל או"א אף אחר ל' עד שיגערו בו חבריו, היינו שיאמרו לו שכבר צריך להחליף בגדו, ראה שם פ"ת ד' בשם תשובה מאהבה ובבגד חדש לא די מה שילבשנו אחר רק לשעה קצרה בלתי אחר לבשו ב' או ג' ימים אז התירו לו ללבשו תוך ל' אם הוא צריך לו (באה"ג בשם כלבו)".
ו. וכך כתב הדרכי משה (הקצר יו"ד סי' שצט ס"ק ג):
"כתב מהר"י מינץ בתשובותיו סימן ד' אם הפסיק הרגל אבלותו והרגל הוא פסח מותר לספר אחר חצות אף על גב דאחרים אסורים לאחר חצות ועדיף טפי שגם הוא יגלח קודם חצות דכל המותר לערב מותר שחרית. אמנם בתשובת מהר"י ווייל סימן ו' כתב במקומות הנוהגים לשלול תוך שלשים או לאחר שלשים על אביו ואמו מותר לשלול גם כן בערב הרגל אם הפסיק האבלות ודוקא לאחר שהתפלל מנחה נראה מדבריו שכל שהרגל מפסיק אינו שרי אלא לאחר שהתפלל מנחה ואפשר דבערב פסח שאסור לספר אחר חצות מודה לדברי מהר"י מינץ דשרי וכן הוא באור זרוע להדיא (הל' אבלות סי' תלב דף פט א) דבערב פסח נפסק האבלות מזמן שחיטת הפסח ואילך".
והוסיף בס"ק ד: "וכבר כתבתי (באות הקודם) דדעת אור זרוע כדעת התשב"ץ בדין האחרון דהיינו שאין אבלות נוהג בערב פסח מזמן שחיטת הפסח ולמעלה וראוי לסמוך עליו".
ונראה שכל ספקותיו אם מותר קודם חצות הם לגבי אבל על שאר קרובים, אבל לגבי אביו ואמו לכל היותר תהיה נ"מ לענין גיהוץ לשיטת הרמב"ם ולשיטת השו"ע גם גערה, האם מפסיק אבלותו לאחר תפילת מנחה או לפני חצות היום.
ז. וכך העיר בפסקי תשובות (או"ח סי' תסח):
"וכיון שהוא יום טוב לכן כתב הרמ"א (יו"ד סי' שצ"ט סעי' ג') שמותר לאבל תוך שלושים לרחוץ (ולטבול) ולכבס בגדיו אחר חצות, ולהסתפר מותר אפילו לפני חצות, כי לאחר חצות אסור להסתפר".
והוסיף ביאור בהערות:
בהערה 8: "ומובא דברי הרמ"א גם במ"ב סי' תקמ"ח סקל"א, ועיין בשמירת שבת כהלכתה פס"ה הע' רמ"ה בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א דלמה לא התירו כיבוס קודם חצות כמו שהתירו גילוח, שהרי גם כיבוס אסור לאחר חצות כמבו' במ"ב סק"ז, ולכן מסיק מכח זה ומעוד כמה ראיות דאף שהפוסקים סתמו בזה מ"מ הכוונה באיסור כיבוס הוא ללבוש בגדים מכובסים דלזה צריך להמתין עד אחר חצות, אבל לכבס ולגהץ מותר בער"פ גם לפני חצות אם יום ז' לאבלותו חל בערב פסח".
ובהערה 9: "והיינו באבל על שאר קרובים, אבל לאביו ולאמו מבו' בסי' תקמ"ח סעי' ח' דאסור להסתפר עד שיגערו בו חבריו".
עולה מן הדברים שאין לאבל על אביו ואמו שנמצא בתוך ל' יום להקל כלל בערב פסח, אלא לגבי לבישת מגוהצים, וכיבוס וגיהוץ קודם חצות.
ח. עוד הלכה שרגל מפסיק אף באבלות אב ואם בתוך שלשים, כתב בגשר החיים (פכ"א ס"ט): "וכן אסור לו לטול צפרניו דידיו או דרגליו כל שלשים ודוקא בכלי, אבל בידו או בשיניו מותר אף תוך ז' (מו"ק י"ז: ורא"ש וטוש"ע שם ז'). ולנטילת צפרנים לא צריך הגערה או שעור הגערה (הגרע"א שם ש"צ בשם הלק"ט) ויש להתיר לכבוד הרגל ואם הצפרנים גדולים מותר אף לכבוד שבת (ראה מסגרת השלחן ש"צ). אם חל יום ל' בשבת יש להתיר בע"ש (שם), וכ"ז אף באבל לאו"א שם".