חבל נחלתו יא לח
סימן לח השלמת ספר תורה ע"י אשה
שאלה
משפחה תרמה ספר תורה שכתבה לישוב. הישוב עושה טקס של השלמת אותיות אחרונות ואח"כ הכנסת הספר בתהלוכה לבית כנסת לארון הקודש. נשות המשפחה התורמת רוצות להשתתף בכתיבת אותיות אחרונות, האם יש להתיר להן או שלא לתת להן לעשות זאת, וע"י שידולים והסברים להניא אותן מכוונתן?
תשובה
א. נאמר במס' מנחות (מב ע"א-ע"ב): "דתני רב חיננא בריה דרבא מפשרניא: ספר תורה, תפילין ומזוזות שכתבן צדוקי, כותי, עובד כוכבים, עבד, אשה, וקטן מומר – פסולין, שנאמר: וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה". וכן פסק בהלכות גדולות (הל' תפילין סי' כה). וכן פסק הרמב"ם (הל' ס"ת פ"א הי"ג).
ובאר הלבוש (יו"ד סי' רפא ס"ג): "ספר תורה שכתבו איש מרי שהוא מסור, או עבד, אשה, וקטן, כותי, ישראל משומד, פסולה. דילפינן לה מקל וחומר דתפילין, וגבי תפילין כתיב [דברים ו, ח-ט] וקשרתם וכתבתם, ודרשינן [גיטין מה ע"ב] מדהוקשו קשירה וכתיבה, כל מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל הני דהיינו עבד אשה וקטן וכותי הואיל וליתניהו בקשירה מדאורייתא ליתניהו בכתיבה"... וכן הביא זאת הב"ח (או"ח סי' לט, א). וכך פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רפא ס"ג): "ס"ת שכתבו מסור, עבד, אשה, קטן, כותי, ישראל מומר, פסולין".
עולה שהלכה פסוקה היא שאשה אסורה לכתוב ספר תורה, ואם כתבה ספר התורה פסול.
כיון שזו ההלכה א"כ ודאי שכתיבת אותיות אחרונות לא יכולה להיעשות ע"י אשה, והיה ואשה כתבה צריך למחוק את מה שכתבה ולחזור ולכתוב.
ב. אמנם הנהוג בטקסים מעין אלו שהסופר כותב את האותיות ולא ממלא אותן דיו אלא רק עושה מסגרת של האות מכל הכיוונים ואות הכתובה כן היא כבר כשרה אלא שאינה מהודרת. שהרי אין שיעור לעובי האותיות כנפסק במשנה ברורה (סי' לב ס"ק לו) וכן בשו"ע הרב (או"ח סי' לב סעי' יח ו-כ) כמובא בב"י (או"ח סי' לב).
וכך כתב בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ג יו"ד סי' קצח): "ואישר חילי' דמר, שהעתיק לי' תשו' שואל ומשיב שאינו ת"י, ומדבריו באמת משמע דלא חשש למיחזי כמנומר, והא גופא טעמא בעי. והנה עיקר הערתי היתה, דאם האותיות כמו שהניחם הסופר משורטטים בדיו סביב, כשרים הם, וכמו שהעיד גיסו נ"י בשם רב גדול שהכשיר לקרות בס"ת ששכחו למלאות איזה אותיות. אם כן יש להסופר גניבת דעת וחשש גזל במה שמקבל מעות מיד הממלא. ואם פסולים הם דלא כעדות הנ"ל, אם כן איך ימלא הפסול, וחששתי משום מנומר, וע"ז אנו דנין, ואבוא הפעם לפי סדר דברי כת"ה".
וכן סיים שם: "ואחרי כתבי הנ"ל בא לידי על רגעי מספר ס' משנת אברהם, וראיתי שם שמביא מחסד לאברהם ומשו"ת מים חיים, בקיצור, בענין מנהג הסופרים שמניחים האותיות הנ"ל למלאותם ע"י פסולים, שהכשירו בפשיטות מטעם, דבלא"ה האותיות כשרים. ולפ"ד המשנ"א שם, יש ליזהר שלא ישימו הפסולים דיו ע"ג הרושם שעשה הסופר. ע"ש. ואין הספרים הנ"ל ת"י. ולפי הנראה שגם גדולי ההוראה הנ"ל לא חשו משום מנומר".
וא"כ לפי דברים אלה ניתן לתת לאשה למלאות את האותיות שהרי בלא"ה הן כשרות ולכל היותר מחזי כמנומר והמילוי אינו מתיר ומכשיר את ספר התורה.
ג. אלא שיש בכך חוסר צניעות שבטקס ציבורי לפני אנשים נשים וטף תשלים כבי' את ספר התורה אשה. וכאמור בתוספתא (ערכין פ"ב ה"א): "לעולם לא נראית אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד". (ועי' בראשונים על קידושין נב ע"ב אם יש בכך איסור או שלא נהגו בכך). וכשם שאינה קוראת בתורה בציבור (עי' לעיל בסי' ו בכרך זה), כך לא ראוי שתשלים את הספר בציבור, וכש"כ שיש חשש שממעשה כזה ילמדו עמי ארצות ויתנו לאשה לכתוב אותיות בספר תורה ויפסלו את הספר. וכן, שמא יאמרו המון העם: הרי כתיבה זו נעשתה לפני גדולי תורה שבאו להשתתף בהכנסת סה"ת ולא יבינו לחלק בין כתיבה למילוי אותיות. ולכן מן הראוי שנשים לא תמלאנה אותיות בציבור.
ד. ולכאורה, כיון שמילוי האותיות בעצמו כשר מדוע לא נעשה כאמור בחגיגה (טז ע"ב): "מיתיבי: (ויקרא א) דבר אל בני ישראל... וסמך, בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. רבי יוסי ורבי (ישמעאל) [מסורת הש"ס: שמעון] אומרים: בנות ישראל סומכות רשות. אמר רבי יוסי: סח לי אבא אלעזר: פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים, והביאנוהו לעזרת נשים, וסמכו עליו נשים. לא מפני שסמיכה בנשים – אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים". וא"כ אף כאן כיון שיש להן נחת רוח במילוי האותיות והן התורמות של הספר לאותו ישוב, ואין המילוי פוסל מדוע לא נרשה זאת לעשות להן נחת רוח.
אלא שיש לחלק בין פעולה הנעשית בהשגחת הכהנים בעזרה, כאשר הכל יודעים שהסמיכה היא לנחת רוח לבין פעולה הנעשית על ידן לפני כל הציבור כאשר אין ההלכה ידועה לכל ויש חשש טעות.
וניתן לתת להן למלאות אותיות בצנעה, שלא לפני כל הציבור, אם הן מאד מעוניינות להשתתף במילוי האותיות.
מסקנה
נראה שמלכתחילה אין ראוי שנשים תכתובנה בספר תורה ואפילו מילוי אותיות שאינו פוסל בספר תורה. ואם הנשים מעונינות למלאות אותיות ולא ניתן לשכנען שתשתתפנה בשמחה בדרך אחרת, מן הראוי שתעשינה זאת במקום מוצנע (בסיוע הסופר) ולא לפני כל הציבור.