חבל נחלתו ב נח
<poem> סימן נח
כניסת נשים לבית קברות
שאלה האם מן הראוי שנשים תצאנה לבית קברות להלויות או לאזכרות? תשובה א. בתלמוד בבלי [סנהדרין כ' ע"א]: הובאה ברייתא מתוספתא [פסחים פ"ג הי"א]: "תנו רבנן: מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה — יוצאות, לפני המיטה — יוצאות. רבי יהודה אומר: לעולם נשים לפני המיטה יוצאות, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר". ופרש רש"י: "ר' יהודה אומר לעולם — לפני המטה יוצאות, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר, ואי סלקא דעתך נשים אחר המטה, אורחיה דדוד להלך עם הנשים?". המחלוקת אינה אם נשים יוצאות, אלא היכן הן יוצאות בהוצאת המת, לפני המטה או לאחריה. ובתוספות [שם ד"ה נשים] כתבו לגבי יציאתן לפני המטה: "דכיון דשעת צער הוא ליכא למיחש להרהור. ובירושלמי [סנהדרין פ"ב ה"ד] פליגי, איכא למאן דאמר לפני המטה לפי שגרמו מיתה לעולם, ואית דנהגו לאחר המטה ואנשים לפני המטה, לפי שגנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהן אנשים". ונראה שהירושלמי והבבלי מסכימים שישנן שני צדדים למיקומן של נשים. מחד ראשונות כיון שהן גרמו למיתה בעולם, ובמקום צער ועצב אין חוששים להרהורי עבירה, או אחרי המטה ומחמת צניעות. ב. וכ"כ הראשונים. בתורת האדם [שער הסוף — ענין ההוצאה ד"ה בפרק כהן]: "בפרק כהן גדול (סנהדרין כ' א') ת"ר מקום שנהגו נשים לצאת אחר המטה יוצאות, לפני המטה יוצאות, ר' יהודה אומר לעולם נשים לפני המטה הן יוצאות, שכן מצינו בדוד מלך ישראל שיצא אחר מטתו של אבנר שנאמר והמלך דוד הולך אחרי המטה, אמרו לו לא היה אלא לפייס את העם ונתפייסו שהרי יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים יוצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים שנאמר וידעו כל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מאת המלך להמית את אבנר. ובירושלמי מאן דמר נשים מהלכות תחלה ואנשים אחריהם שהן גרמו מיתה לעולם, מאן דמר האנשים מהלכים תחלה והנשים אחריהם מפני כבודן של בנות ישראל שלא יהו מביטין בהן אנשים". והרמב"ם [הלכות אבל פי"ב הי"א]: "ומקום שנהגו נשים לצאת לפני המטה יוצאות לפני המטה, לאחר המטה יוצאות לאחר המטה". וכ"פ הטור [יו"ד סי' שנ"ט]. ג. הבית יוסף [יו"ד סי' שנ"ט אות ב'] הוסיף וכתב: "ובספר הזוהר פרשת ויקהל (קצ"ו ע"א) כתוב שיש למנוע לנשים מלצאת לבית הקברות מפני שאם יוצאות גורמות רעה לעולם וכן ראוי למנען". ועפי"ז פסק בשו"ע [יו"ד סי' שנ"ט סעי' א' וב']: "מקום שנהגו לצאת נשים לפני המטה, יוצאות. מקום שנהגו לצאת לאחר המטה, יוצאות. ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המטה, ואין לשנות. יש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחר המטה". ולכאורה פסיקותיו בשתי ההלכות סותרות זל"ז. והסבירו הש"ך: "כלומר שיצאו אחר המטה וכדלעיל סעיף א'. אבל יש למנוע שלא יצאו לבית הקברות אחר המטה שאם עושים כן גורמים רעה לעולם ח"ו". היינו נהגו לפי סעיף א' שיוצאות בהלויה אחר המטה. ולפי סעיף ב' אינן הולכות לבית הקברות. אמנם בבית הלל הבין שעפ"י הל' ב' (והזוהר) אין לנשים לצאת כלל לבית הקברות. ועפ"י הבנתו נהגו בחלק מהמקומות שנשים אינן יוצאות כלל לבית הקברות. ד. כך כתב בשו"ת דברי חכמים [חלק יו"ד סימן ל"ז] כתב: "אמנם מה ששואל מאיזה סמך יש לאשכנזים וגם ספרדים שמרשים לנשים להכנס לביה"ק אחרי המטה וכו'. את זה מצאתי בלקט הקמח שהביא בשם בית יעקב וז"ל: שמתלמודא דידן מוכח שאין למנוע את הנשים לילך לבית הקברות כשמלוין את המת, ושרש דבר זה (ר"ל המניעה) מהרשב"י פ' ויקהל עי"ש. וכן העלה דין זה בבית לחם יהודה. (עיין יו"ד אשלי רברבי דפוס פאר התורה ירושלים תשי"ח). מכל אילין נראה, או שהמצב כמו שאחז"ל בגמ' פסחים (נ"ו ע"א) ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם. גם בכאן יכולים לומר מי שבידו למחות והדברים יתקבלו תבוא עליו ברכה, ואם לא ישמעו, אפשר לומר שיש להם על מה שיסמוכו, והנח להם לישראל וכו'. יצאה מכלל זה יהדות תימן שאין הנשים יוצאות מפתח הבית ללוות ומכ"ש שאין הולכות לבית הקברות. תהא מנוחתם כבוד רבני וחכמי תימן שגדרו ועשו סייגים לבלי בא לידי מכשול מכל הבחינות, ועד כמה היתה יהדות תימן נשמעת למנהיגיה הרוחניים. זה מה שמצאתי באמתחות חז"ל ומה שנלע"ד. וה' יצילנו משגיאות ויראנו מת"ן. הדב"ש בכבוד רב וביקרא דאורייתא שלום י' הלוי". ה. ונראה שיש להוסיף מקור נוסף מהגמ' בברכות [נ"א ע"א]: "אמר רבי יהושע בן לוי, שלשה דברים סח לי מלאך המות: ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל. ואי פגע מאי תקנתיה? — לינשוף מדוכתיה ארבע אמות, אי איכא נהרא — ליעבריה, ואי איכא דרכא אחרינא — ליזיל בה, ואי איכא גודא ליקו אחורא, ואי לא — ליהדר אפיה ולימא (זכריה ג') ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך וגו' עד דחלפי מיניה". היינו לפי הבבלי בברכות עיקר הסכנה הוא בפגישה עם הנשים בשעה שחוזרות מהלויה. וע"כ כל העצות להנצל מפגיעתו של מה"מ. ומהזוהר [ויקהל דף קצ"ו עמוד א'] עולה שהקפידא היא על הפגישה בנשים היוצאות אחר המטה לבית הקברות. ולא הפגישה עם הנשים השבות מבית הקברות כמובא שם: ."אר"ש האלהים רובא דעלמא לא מיתו עד לא מטא זמנייהו, בר דלא ידעי לאסתמרא גרמייהו. דהא בשעתא דמיתא אפקי ליה מביתיה לבי קברי מלאך המות אשתכח ביני נשי, אמאי ביני נשי דהכי (רכז א) הוא אורחוי מיומא דפתי לחוה ובגינה גרים מותא לכל עלמא, ועל דא קטיל בר נש. וגוברי אשתכחו עם מיתא עאל ביני נשי בארחא ואית ליה רשו למקטל בני נשא ואסתכל באנפייהו בארחא דאתחזיאו קמיה משעתא דמפקי ליה מביתיה לבי קברי עד דאהדרו לביתייהו ובגיניהון גרים מותא לכמה גוברין בעלמא עד לא מטא זמנייהו, ועל דא כתיב (משלי יג) ויש נספה בלא משפט בגין דסליק ואסטין ואדכר חובוי דבר נש קמיה קודשא בריך הוא ואתדן על אינון חובין ואסתלק עד לא מטא זמניה, מאי תקנתיה בשעתא דנטלי מיתא לבי קברי יהדר בר נש אנפוי וישבוק לנשי בתר כתפוי, ואי אינון מקדמי יהך לאחורא בגין דלא יתחזי עמהון אנפין באנפין, ולבתר דמהדרי מבי קברי לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימן ולא יסתכל בהו כלל אלא יסטי בארחא אחרא, ובגין דבני נשא לא ידעי ולא מסתכלן דא, רובא דעלמא אתדנו בדינא ואסתלקו עד לא מטא זמנייהו". ו. עפ"י הדברים מתבארים המנהגים השונים בהשתתפות נשים בהלויה. כתב בארץ חיים (סתהון) [סי' שנ"ט]: "במעבר יבוק [מאמר שפתי רננות פרק עשירי] כתב דהחומרא היא שלא ילכו לביה"ק עם האנשים וכ"ש בחזרתן, וכתב שם שנתפשט המנהג בכל ארץ הצבי ובבל וכו' שבתחילה הולכים הנשים ושם עומדים שמשים ממונים להפריש הנשים שלא יתחילו לצאת עד אחר שעברו כל האנשים, ואחר הקבורה מתעכבים שם הנשים כמו רבע שעה עד שיצאו כל האנשים, ושם מקוננות על הנפטר, ויש מקומות שאינן יוצאות אחר המטה כלל עכ"ל". היינו המעבר יבוק מלמד שלא נהגו בא"י ובבל כשו"ע, ומשמע שרצו לעשות גם כזוהר וגם כגמ' בברכות. ולכן, נהגו שנשים יוצאות לפני ההלויה לבית הקברות ואינן מלוות את המת. ובביה"ק לאחר ההלויה יוצאות לאחר הגברים. עוד מוסיף בארץ חיים: "והרב ויקרא אברהם [דף קכ"ו ע"ג] כתב דבעיה"ק צפת ת"ו אין יוצאות הנשים כלל לא לפני המטה ולא אחר המטה, ואפילו הנשים הנמצאות בשוק או חוץ לחצירם בעת שנושאים המטה הן נכנסות למקום נסתר". היינו בצפת נהגו כדברי הבית הלל ועדת תימן שנשים כלל אינן משתתפות בהלויות לא בהליכה ולא בחזירה. ז. האחרונים [הגר"מ אליהו — צרור החיים סי' , ילקוט יוסף — אבלות — סי' ו' סי"ז] (ועי"ש שדוקא בראייתן ולא בליבונן) הוסיפו עפ"י חכ' הנסתר שנשים בנידותן ובעיבורן ראוי שלא יכנסו כלל לבית קברות.