חבל נחלתו ב נז
<poem>
סימן נז
. פטירה בין השמשות לענין 'יארצייט' שאלה מי שאביו נפטר לאחר השקיעה ולפני צאת הכוכבים (=בין השמשות), איזה יום יקבע ליום הזכרון לאביו, יום שלפני השקיעה או יום שלאחריה? תשובה נהגו הרבה מנהגים ביום הזכרון. תפילה, לימוד, אמירת קדיש, הדלקת נר נשמה ועוד. חלק מהמנהגים מתחילים כבר בשבת שקודם יום הזכרון. מכולם בימינו (שכמה אבלים אומרים קדיש), הבעייתי ביותר הוא התענית ביום הזכרון שקשה לנהוג בה שני ימים רצופים. בשאר הדברים כתבו האחרונים [גשר החיים פל"ב סי"ב] שינהגו בשני הימים. בס' לקט יושר [חלק ב' (יו"ד) עמוד צ"ח ענין א'] כתב: "זכורני שאמר דרך שמועה (=בעל תרוה"ד) לכך מתענין ביום שמת בו אביו משום דאיתרע לו מזלו (וכ"כ בתרוה"ד ח"א סי' רצ"ג). וגם אמר שדנין המת בכל שנה דבר מועט". ובס' חסידים [סי' רל"א] כתב שני טעמים, טעם ראשון משום צער המאורע, וטעם שני משום שאב ובנו הם כגוף אחד. ונראה שטעמו השני מקביל לטעמו הראשון של הלקט יושר. ומשום שהאב והבנו נידונים ביום זה. והנ"מ בין הטעמים היא, שאם משום דינו של הנפטר עדיף להקדימה מאשר לאחרה. כפי המבואר בטור לגבי תעניות קודם ר"ה [או"ח סי' תקפ"א]: "נוהגין באשכנז להתענות כולם בער"ה. וסמוך לזה ממדרש ר' תנחומא: ולקחתם לכם ביום הראשון, וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עוונות. משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו בא אליה בחיל לגבותו. כשנתקרב אליה בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו, ואמרו לו: אין לנו מה ליתן לך, הניח להם שליש. כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח להם שליש השני. כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו, והניח להם הכל. כך המלך זה הקב"ה, בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עוונות כל השנה. ער"ה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עוונותיהם, בי' ימים בינונים מתענין ומוותר להם ב' שלישים, בי"ה הכל מתענין ומוותר להם הכל. במוצאי י"ה עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עוונות לכך קורא י"ט ראשון ראשון לחשבון עוונות". ואף לטעם השני שהזכיר בספר חסידים ולטעם הראשון של הלקט יושר שאף הבן נידון בו או נפקד על עוונו, נראה שהקדמת התענית עדיפה, ומאותו טעם של הקדמת תרופה למכה. וכ"נ ממנהג סדרי התפילה והתענית בערב ר"ח שנועדו לתשובה על העבר ולהכנה לחודש חדש. לעומת זאת לטעם של צער המאורע נראה שאין נ"מ בין תענית ביום הראשון או ביום השני. ובתחילה, היה נראה לי שעדיף לאחֵר משום: "אקדומי פורענות לא מקדמי" [מגילה ה' ע"א]. אולם נראה שאין כלל זה קשור לכאן. כלל זה נאמר במקום שאי אפשר לקיים ביום הקבוע, וצריך לאחרו משום שהוא מחמת פורענות, אבל לא כהכרעה לספיקא דיומא. וע"כ כאן ראוי להתענות ביום הראשון, וכן לעלות לקבר ביום הראשון. וכ"כ בגשר החיים [שם], ובצרור החיים [לגר"מ אליהו, סעי' ]. ובפני ברוך [סי' ל"ט סל"ט] הביא שתי דעות. האחת שעדיף ביום הראשון כפי שכתבנו. והשניה עפ"י שו"ת "דודאי השדה" [סי' צ"ט] ומשום שעדיף לנפטר שיאמרו קדיש לאחר שעלה במדרגה, ומשם האג"מ [יו"ד ח"ג סי' קנ"ט] משום שביום הראשון היה חי כמעט בכולו. וכאמור, האחרונים כתבו שבשאר המנהגים ינהג בשני הימים. כן הביא בגשר החיים מתשו' החת"ס [או"ח סי' קס"א] שיש שנהגו כלל לא להתענות במקרי ספק. וע"ע בשיורי ברכה [סי' שע"ו אות ו'] ובס' לשון חכמים [ח"א סי' ט"ז].