זהר חלק ג פ ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כג (עריכה)
"רועים"? אלין אינון מדברי ומנהגי לבר נש בגיהנם.
"לא ידעו שבעה" - כד"א "לעלוקה שתי בנות הב הב", בגין כך דאינון הב הב לא ידעו שבעה.
"כלם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו" - דהא תיירי דגיהנם אינון.
וכל דא מאן גרים להו? בגין דלא אתקדשו בההוא זווגא כמה דאצטריך. וע"ד כתיב "קדושים תהיו כי קדוש אני יי'". אמר קב"ה מכל שאר עמין לא רעיתי לאדבקא בי אלא ישראל דכתיב "ואתם הדבקים ביי'" - אתון ולא שאר עמין (וע"ד כתיב הכא קדושים) בג"כ (קדושים תהיו דייקא):
"קדושים תהיו כי קדוש אני יי'". רבי יצחק פתח: "הוי ארץ צלצל כנפים וגו'" - וכי בגין דהיא ארץ צלצל כנפים קנטורא ביה אשתכח דכתיב "הוי ארץ"? אלא אמר ר' יצחק בשעתא דקב"ה ברא עלמא ובעא לגלאה עמיקתא מגו מסתרתא ונהורא מגו חשוכא הוו כלילן דא בדא, ובגין כך מגו חשוכא נפק נהורא ומגו מסתרתא נפק ואתגליא עמיקא. ודא נפקא מן דא, דמגו טב נפיק ביש ומגו רחמי נפיק דינא. וכלא אתכליל דא בדא יצר טוב ויצר רע ימינא ושמאלא. ישראל ושאר עמי, חוור ואוכם וכלא חד בחד תלייא.
תאנא אמר ר' יצחק אמר ר' יהודה כל עלמא כלהו לא אתחזי אלא בחד עטירא דקוטפא (ס"א דקיזטופא) בקיטרוי כד אתדן עלמא בדינא כליל ברחמי אתדן. ואי לאו לא יכיל עלמא לקיימא אפילו רגעא חדא. והא אוקימנא מלי כמה דכתיב "כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל". ותאנא בההוא זמנא דדינא תלייא בעלמא וצדק אתעטרא בדינא כמה מארי דגדפין מתערי לקבלי מארי דדינא קשיא לשלטאה בעלמא פרסין גדפין מהאי סטרא ומהאי סטרא לאשתטחא (ס"א לאשגחא) בעלמא. כדין מתערין גדפין למפרס לון ולאשתאבא (נ"א ולאשתתפא) בדינא קשיא ושאטין בעלמא לאבאשא. כדין כתיב "הוי ארץ צלצל כנפים".
אמר ר' יהודה חמינא בני עלמא בחציפותא בר אינון זכאי קשוט. ובגין כך כביכול כלא הכי אשתכח אתא לאתדכאה מסייעין ליה. אתי לאסתאבא כמה דאוקימנא ונטמתם בם:
רבי יוסי הוה אזיל בארחא. פגע ביה ר' חייא. אמר ליה האי דאוקמוה חברייא דכתיב בעלי "ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם" - בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אמאי? בגין דדברי תורה סלקין על כל קרבנין דעלמא כמה דאוקמוה דכתיב "זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים" - שקיל אורייתא לקביל כל קרבנין דעלמא.
א"ל הכי הוא ודאי. דכל מאן דאשתדל באורייתא אע"ג דאתגזר עליה עונשא מלעילא ניחא ליה מכל קרבנין ועלוון וההוא עונשא אתקרע (ובגין דילעי בה לשמה קב"ה אתפייס בהדיה). ותא חזי לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילין דאורייתא. בגיני כך מלין דאורייתא לא מקבלין טומאה בגין דאיהי קיימא לדכאה לאלין מסאבי. ואסוותא באורייתא אשתכח דכתיב "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך". ודכוותא אשתכח באורייתא דכתיב "יראת יי' טהורה עומדת לעד" - מאי "עומדת לעד"? דקיימא תדירא בההוא דכיותא ולא אתעדי מניה לעלמין.
א"ל יראת יי' כתיב ולא תורה. א"ל הכי הוא ודאי דהא אורייתא מסטרא דגבורה קא אתייא. א"ל ומהתם נפקא? מהכא נפקא דכתיב ראשית חכמה יראת יי'. וכתיב יראת יי' טהורה. ואורייתא קדושה אתקרי דכתיב כי קדוש אני יי' ודא אורייתא שמא קדישא עלאה וע"ד