זהר חלק ג פ א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף פ א
מתוך: זוהר חלק כב (עריכה)
זוהר חלק ג דף פ/א דאתי עלייהו כתיב וישמח כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך. וכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. וכתיב ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך יי'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן:
מתוך: זוהר חלק כג (עריכה)
"וידבר יי' אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני יי' אלקיכם".
רבי אלעזר פתח "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וגו'". בכמה זמנין אורייתא אסהידת בהו בבני נשא, כמה זמנין ארימת קלין לכל סטרין לאתערא להו, וכלהו דמיכין בשינתא בחוביהון (ס"א בחוריהון), לא מסתכלין ולא משגיחין. בהיך אנפין יקומון ליומא דדינא עלאה כד יתבע לון מלכא עלאה עלבונא דאורייתא דצווחת לקבליהון ולא אהדרו אפין לקבלה דכלהו פגימין בכלא דלא ידעו מהימנותא דמלכא עלאה. ווי לון ווי לנפשהון. דהא אורייתא ביה אסהידת ואמרת "מי פתי יסור הנה חסר לב (ס"א ואמרה) אמרה לו".
מהו "חסר לב"? דלית ליה מהימנותא. דמאן דלא אשתדל באורייתא לאו ביה מהימנותא ופגים הוא מכלא. "אמרה לו" - 'אומרה לו' מבעי ליה, כד"א "אומרה לאל סלעי", מהו "אמרה"? אלא לאכללא ולאתוספא אורייתא דלעילא דהיא קרייה ליה חסר לב פגים מהימנותא דהכי תנינן כל מאן דלא אשתדל באורייתא אסיר למקרב לגביה לאשתתפא בהדיה ולמעבד ביה סחורתא. וכ"ש למהך עמיה באורחא דהא לית ביה מהימנותא (וע"ד) תנינן כל בר נש דאזיל בארחא ולית עמיה מלי דאורייתא אתחייב בנפשיה. כ"ש מאן דאזדווג בארחא עם מאן דלית ביה מהימנותא. דלא חשיב ליקרא דמאריה ודידיה דלא חס על נפשיה.
ר' יהודה אומר מאן דלא חס על נפשיה היך ישלוף נפשא דכשרא לבריה.
אמר ר' אלעזר תווהנא על דרא והא אתמר מלה וכו' וע"ד כתיב "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין". זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעין ארחוי דקב"ה ומקדשי גרמייהו בקדושה דמלכא ואשתכחו קדישין בכלא. ובגין כך משלפי רוחא דקדושה מלעילא ובנייהו כלהו זכאי קשוט ואקרון בני מלכא בנין קדישין.
ווי להון לרשיעייא דכלהו חציפין ועובדייהו חציפין. בגיני כך ירתין בנייהו נפשא חציפא מסטרא דמסאבא. כמה דכתיב "ונטמתם בם" - אתא לאסתאבא מסאבין ליה.
"אל תהיו כסוס כפרד" - דאינון מארי זנותא (ס"א דמסאבותא) על כלא. "אין הבין" - דלא ישתדלו בני נשא בארחא דאאי הכי כתיב הכא "אין הבין" וכתיב התם "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים לא ידעו הבין". כלומר יהון מזדמנין אינון דאקרון עזי נפש. מאי טעמא משום דלא ידעו הבין.
"והמה רועים" - מאי