זהר חלק א ריג א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק י (עריכה)
דהא חסיר הוא בהאי אוירא, והיינו (ירמיה ב) פרא למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח.
תנא רב המנונא סבא אזל לקפוטקייא, עאל לקמייהו רב ייסא סבא, אמר לון במאי עסקיתו, ווי ליה ווי לנפשיה, אי אשתלף רוחא דמסאבא דאשתכח עמיה, ואורית ליה לבריה, והאי איהו דקב"ה לית ליה חולקא, שביק ליה חולקא שביק ליה לשיצאה ליה לעלמא דאתי, אמר ליה מנא לך הא, אמר ליה הכא אוליפנא, דהאי ירותא בישתא אחסנון כלהו בנוי אי לא יתובון, דהא לית מלה קיימא קמי תשובה, ואנא הכי אוליפנא, דהא אסוותא דא יהבו לי זמנא חדא דהוינא רשים באנפאי, ויומא חד הוינא אזיל בארחא, וערענא בחד זכאה, ועל ידוי אתעבר מנאי ההוא רשימא, אמרנא ליה מה שמך, אמר לי, אלעזר, וקרינא ליה אלעזר אחרא, אמרנא ליה בריך רחמנא דחמינא לך, זכאה חולקך בעלמא דין ובעלמא דאתי:
"ויאמר השבעה לי וגו'". רבי חזקיה פתח ואמר, (ישעיה סב) "נשבע יהו"ה בימינו ובזרוע עזו" -- קיים קב"ה דיפוק לישראל מן גלותא דלהון, ודא קיים להון קיים דלא ישבוק לון בארע שנאיהון, (בראשית לב) ויאמר שלחני כי עלה השחר, ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, מאן ברכתני, יהב לון גלותא וקיים לון דיפקון מניה.
תנא זמין קב"ה לבריהון דישראל, דיהון כל חד וחד תחות כרסיה, ויהון מעליין מכל עלאי, בגין דא תשכח וא"ו אריכא, קיים קב"ה לשלמותא דו' דרא, ובגין שתא וישתחו ישראל על ראש המטה, סגיד ישראל דליתי משיחא בסוף מניינא דא, ותשרי שכינתא עמהון:
"ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה וגו'" -- מתניתין, אמר רבי חזקיה, לא אתא קרא לאשמועינן דעבד, אלא אתא קרא לאתיא מה דיהוי בסוף גלותא, כל אלין לסוף מניינא דאתמני, צבי למימר דייתי משיחא ויימא ליה אבוך דבשמיא בהיל וסבר אפך, ספין לקצא דמשיחא, יהא רעוא מן אלהא דשמיא, דיסב בריה דאסגיאו בגלותא, ומדאתנשיאו בהו, דנשי יתהון קב"ה בחוביהון בקושטא.
כד אתא רבי אבא אמר, לאו לדרשא קא אתינא, חשוב רזא דמלתא (שם ל) יוסף יהו"ה לי בן אחר כדפרישנא לעיל, האי שמיה קדישא ביוסף יה"ו יאמר, הא אבוך מארי עלמא דאתי למעבד טבא לבריה, דיפקון מן גלותא דלהון, ואי את לא רעי בקושטך, רבועא יהו"ה אחד יעבד יתך, וידעי דתיתוב מטרוניתא לאתרא, דאבהתנא אינון רתיכין דלעילא, (שם יז) ויעל אלהי"ם מעל אברהם, אבהן שוקי עלמא, (מיכה ז) תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, תנא דייתי משיחא.
רבי יוסי פתח ואמר, (זכריה ד) והיה יום אחד הוא יודע ליהו"ה, לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור, רוצה למימר, תרין מערעין בישין דאתן לבנוהי למהוי בגלותא בארע שנאיהון, ולא יסתכי בהון כמה שנין סגיאין, על חוביהון בקושטא, הכא יזנח יתהון בארע שנאיהון, ויסב בנייהו דארע להון בישין אלין, וידבר להון לארע טב, לפירושא דקרא.
והוה תרי רברבן סגיאין מעלייאן, הוה מטרקן תחות כרסי יקרא, דאפטרופא דישראל מכילתא חמישאה, בדיל דיהון בגלותא כל עידנא הדין, וארע דנשי יתהון בארע שנאיהון, והוא תרין מכילתן בתרין ספין, נפק חדא ומליל לקבל רבון עלמא, ויהיב ליה רשו דימלל כל מאן דבעי, וחזי בישראל מן גיסא חדא למגזר בהון בישראל דיפקון מן גלותא, בדיל אבהתהון, ומן גיסא אחרינא רעא למגזר עליהון בדיל חוביהון, דאמרו עלייהו בישא סגיאה, הנך ד' מכילתן, ולא הוה בהון מכילתא חמישאה אפטרופא דישראל, ומלילו כל דרעו.