זהר חלק א ריג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · ריג ב · >>

הוסף תרגום


דף ריג ב

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

עד דמטא לוותהון מכילתא חמישאה, והוה בכורסי יקרא מן שמא קדישא, ואמר על בנוהי דישראל טב, ולא הוו רתיין תרין מכילתן קמייתא למללא קמיה, בדיל מכילתא חמישאה דאתמתל לליליא, ונפק לנהורא דלהון, ועל דא פתח והיה יום אחד הוא יודע ליהו"ה לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור.


תנינא (בראשית א) "ויקרא אלהי"ם לאור יום ולחשך קרא לילה" והתם אמר "וחשך על פני תהום", וקשיא דידיה אדידיה, אתא רבי אלעזר לרבי שמעון אבוי, ואמר ליה אבא מארי מאי דא, אמר ליה מבראשית עד ו' דורות ברא יהו"ה אחד, צבי למימר ו' דשמיה יהב ביה רוח חכמה, עד הכא לא הוה מנדע מהו חשך, קם רבי אלעזר ונשק ידוי דאבוי.

קם רבי אבא ושאל מאי חשך, אסתחרו חבריא ולא מטו מאי דשאלו, עבדו עובדא, ומטא קלא מן קדם רבון עלמא, בהאי קרא (איוב י) ארץ עיפתה וגו' צלמות ולא סדרים, ותופע כמו אופל, גיהנם מקמי דאתברי עלמא הוה גניז לרשיעיא, ווי להון לחייביא דיחון כד יעביד אלהא ית אלין, (ישעיה ס) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח יהו"ה וכבודו עליך יראה, זכאה חולקהון דישראל, דקב"ה לא ברא להון דא, (תהלים קמד) אשרי העם שככה לו, אשרי העם שיהו"ה אלהי"ו:


"ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך" -- רבי יוסי אמר, מלאכא הוא, דהוה עתיד למימר טב על בני ישראל, כד יתובון לקב"ה בכל עקתהון, כד ייתי קצא דמשיחא, בכל עקתא דתיתי עליהון, יימרון למכילתא בריך אתי לותך ויתפרקון טבאי, זכאה חולקהון דישראל דאתקריאו בנוי דקב"ה, דאינון כמלאכייא, (איוב לח) ויריעו כל בני אלהי"ם יהו"ה מאי, תא חזי מנין שקרא קב"ה ליעקב אל, את בעלאה ואנא אהא בתתאה, מאי קא מיירי, (בראשית יז) ויעל אלהי"ם מעל אברהם, אבהתן אינון רתיכאן דקב"ה, תנא (מיכה ז) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, הא תרין ספירן בתרין רתיכן רברבן עלאין, תליתאה יצחק מאי, (בראשית לא) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, ובגין פחד יצחק דהוה ספירה, וקב"ה דהוא כרסי יקרא רתיכא עלאה, וספירה דיצחק היא מעלאה, מפרשא יתיר מכל סגניא אבהתך, הדא הוא דכתיב וישבע יעקב בפחד אביו יצחק.


רבי אבא פתח ואמר, (שם) אלה"י אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו, אלהי אביהם, וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, מהאי קרא את יכיל למנדע דא, ויתחזק ישראל וישב על המטה, ורזא דקרא (דניאל יב) בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, והיתה עת צרה, רבי שמעון אמר, דא גבורת ידא דמיכאל רברבא, כמה ליה הוה, מקדמת דנא סגיד, למאן הוה סגיד, סגיד לערסא, הוה ערסא פתיחא פניה, למהולתא הוה סגיד, דהא הות חביבא מיניה.

"כי חלל יהודה קדש יהו"ה, אשר אהב ובעל בת אל נכר" (מלאכי ב), כד אסתלק זיויה מניה על חוביהון, לא הוה ליה למיקם קמיה, ואתרכת מטרוניתא מן מלכא, בדיל דלא יכלא לשבקא לה לברהא בין עמין למקטלהון, והוה בארעא קדישא הוא, בהא דיהון עמין נוכראין מן עמיה, סכי למימר, עאל שכינתא ביניהון בגלותא, ועדנא דלא הוה בארעא, והיא בארע עממין, בזיוא דישראל, אסתמרו עממיא די בסחרניהון.

תאנא אמר רבי יוסי, תרין רברבין הוו תחות כרסי יקרא קדישא, והא בשמיה חד מאני בערסא, דהוה שדי אגוזיה דהיכלא, והא אנן בגלותא, לא אשתאר ביני אלא דא דביני דזיניה, והוא חתוך מן שמיה דקב"ה, הדא הוא דכתיב (שמות כג) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך וגו', לא למללא הכי אלא בעלמא דאתי, כד פרישנא בסטרין, והוא צורין בארחא, אנא שרינא שכינתא ביניכון למאריהון בגלותא, והיא נטרת יתכון, עד