זהר חלק א ריב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · ריב ב · >>

הוסף תרגום


דף ריב ב

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

מאה שנין הוה אמר לאברהם דיהא גלותא לבנוהי במצראי, וכי הוית מניתא יתהון מאתן ותשעין שנין הוו.

תא חזי "וימת יוסף בן מאה ועשר שנים".    רבי שמעון פתח ואמר, (ישעיה ו) "הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל" -- עדוי ולידה דאתמלי לגלוואן ועקתן סגיאין ועדן בישין, ואף על גב דיהו באלין, מטרוניתא אזדעזעת ואתרחקת מן בעלה, ותהא עמנא בגלותא, בן מאה ועשר הוה גלופא דאתוסף, יתרעי למימר והוה עבר מן גלותא מאה ועשר שנין, ומאתן ותשעין, הוי ארבע מאה שנין, ולא אתמני גלותא דיעקב אלא מדמית יוסף.


"ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" -- הכא רזא בגלותא במניינא, תקונתא יהון בנייא דאתגליין במכילתא דדינא, תלתא גלוון קדמאה דמצראי דאתמתל בשבע שנין, רבי חייא פתח ואמר, (שיר ב) השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות וגו', רבי שמעון אמר מהכא, (ירמיה לא) מרחוק יהו"ה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך וגו', הכא רזא בגלותא, תקנתא יהון בנוהי דישראל משתרי גלייא, ויתרעי למימר יהון בניא קדישא דאתגלוון על חוביהון בדינא שנין סגיאין יהא (ויקרא כו) שבע כחטאתיכם, (בראשית ד) כי שבעתים יוקם קין בגלותא קדמאה דמצראי דהיא זעירא, תניינא גלותא דשופטים דאתמתל לארבעים שנין, בשבע דאינהו סגיאי מניה, תליתאי גלותא דאנן ביה אריכא, דאתמתל למאה שנין לארבעין, והיינו דגלי עלאה, דאמר (דניאל יב) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם וגו':


"ויקרבו ימי ישראל למות" -- רבי חזקיה אמר, חמא דא עקתא דגלותא דהוה ערען לבנוהי, קריבא אנפשיה ודחיקת למימת, לא אשתאר חי, כד הוה נחית מדרגין בדיל חוביהון דישראל, לא נחית עמהון בגלותא, זכאה חולקהון, דאי לא נחית עמהון בגלותא אשתארן ביני עממיא, ואת אמרת (ישעיה נ) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, ואין עונה דא ישראל, באתי ואין איש דא שכינה, הקצור קצרה ידי מפדות, ואם אין בי כח להציל, הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות מדבר, קב"ה יהב חולקא לישראל דלא ישלוט רברבנא אחרא בהון, נחתו לגלותא שכינתא עמהון, והוא רחיק ממטרוניתא:


"ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו, אם נא מצאתי חן בעיניך" -- חקר ית בנוהי כלהון, ואמר להון עקתן סגיאין ובישין רברבין חמית למיעל, לדריכון אשכחן רחמי עלאי, ואי אתון בעאן למיפק מכל עקתא, קיימו לי והבו ביננא עלמא, ותעבדון קשוט ודינא, ותהוי לאבהתכון, ופקידי בכל דר ודר דייתי בתריכון, ואי אתון בעאן למעבד הכי, תפקון מכל עקתא דייתי עליכון.


רבי שמעון אמר, (עמוס, ה) "והציגו בשער משפט אולי יחנן יהו"ה אלה"י צבאות שארית יוסף", ואי תעבדון הכי לא תקברון חד מן ברי, אלא אתי תתובון לארעכון בשלמא, הדא הוא דכתיב (בראשית כד) שים נא ידך תחת ירכי, מהו ידך, פתח ואמר (תהלים מה) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, סייפא דקאי בה חסד ואמת, תרין ספירן דלא שבקין דא לדא, ועל דא אמר (שם פט) חסד ואמת יקדמו פניך, (איכה ד) פני יהו"ה חלקם, דאתקריאו בנוהי ישראל כלהון, ואי הוו טבאן בנוהי ועבידו מה דקיימו, לא מית חד מבנייהו במצראי, דכל טב וטב דגזיר שמא על אינשא לא הוי אלא על דיהון טבין, ואי לא לא, כמה דאמר דוד (מלכים א ב) למען יקים יהו"ה את דברו אשר דבר עלי לאמר, אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת, ואי לא לא.

תא חזי, כמה הוא עדיף רוחא דאבא מרוחא דברא, דרוחא דאבא הוא רוחא דברא, רוחא מרוחא סלקא, ואי סייעת אוירא אחרא ברוחא לא נפיק שלים,