זהר חלק א רד א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)
אורייתא קיימא קמייהו ולא משתדלי בה, טב לון דלא יברון, על מה יקומון בלא סכלתנו, ווי לון כד יתערון יומי דרע עלייהו, ויטרדון להון מעלמא. מאן אינון יומין דרע, אי סלקא דעתך דאינון יומי דסיבו, לאו הכי, דהא יומי דסיבו אי זכה בבנין ובני בנין יומי דטב אינון, מאן אינון יומין דרע, אלא אינון כמה דאתמר, דכתיב (קהלת יב א) וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה, לאו אינון יומין דסיבו.
אלא רזא דמלה, כד ברא קב"ה עלמא, ברא ליה באתוון דאורייתא, וכל את ואת עאלת קמיה, עד דאתקיימו כלהו אתוון באת בי"ת, וכל אינון אלפא ביתות דאתגלגלו אתוון, כלהו קיימי (כלהו) למברי עלמא. כיון דאתגלגלו ואתחברו תרין אתוון אלין ט"ר כחדא, סלקא טי"ת ולא אתיישבת, עד דגער בה קב"ה ואמר לה, טי"ת טי"ת על מה את סלקא ולא אתיישבת בדוכתיך, אמרה קמיה וכי עבדת לי למהוי את ברישא דטוב, דהא אורייתא פתח בי כי טוב, היך אנא מתחברא לאתיישבא באת רע. אמר לה תוב לאתריך דהא את צריך לה, דהא בר נש דאנא בעי למברי בכון, תרווייכו אתכליל כחדא ויתברי, אבל את לימינא ואיהי לשמאלא, וכדין תבו ואתיישבו דא בדא כחדא. בההיא שעתא פריש לון קב"ה וברא לון לכל חד וחד יומין ושנין ידיען, אלין לימינא ואלין לשמאלא, אלין דימינא אתקרון ימי הטוב, ואלין דשמאלא אתקרון ימי הרעה, ועל דא אמר שלמה, עד אשר לא יבאו ימי הרעה, דאלין מסחרין ליה לבר נש בחובוי דאיהו עביד, כיון דאתברון יומין דטוב ויומין דרע, כדין תבו ואתיישבו לאתכללא בהו בבר נש, ובגיני כך אמר דוד (תהלים מט ו) למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני, ימי רע ודאי.
ורזא דא, אלין אקרון ימי רעב שנין דרעב, ואלין אקרון ימי שבע שני שבע, ורזא דמלה, דלא לאפקא מבועא דברית קדישא ביומי רעב בשנת הרעב, ובגין כך יוסף דאיהו רזא דברית, סתים מבועיה בשנת הרעב, ולא יהב ליה דוכתא לאסגאה בעלמא, ובגין דא בעי ליה לבר נש דכד שלטא שנת הרעב, דיסתים מבועא דברית קדישא דיליה, בגין דלא יהב ליה דוכתא לאסגאה בעלמא.
רבי שמעון אמר, רזא דא איהו רזא עלאה בההיא שנת הרעב, כיון דאיהי שלטא בעי לאסתמא מבועיה, בגין דאי לא סתים ליה, גרים לאמשכא רוחא לההוא ולדא מההוא סטרא, ויהיב דוכתא לההוא סטרא למפשי בעלמא, סטרא דמסאבא בסטרא דקודשא.
ותו רזא דכתיב (משלי ל כא) "תחת שלש רגזה ארץ וגו'", ובגין כך יוסף צדיקא רזא דברית, סליק וסתים מבועיה בשנת הרעב, דלא לאתערבא בהדה כלל ולמיהב לה דוכתא, ומאן דאפתח מבועיה בההוא זמנא, עליה כתיב (הושע ה ז) ביהו"ה בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם וגו', דהא אלין אקרון בנים זרים ודאי, ביהו"ה בגדו ודאי, ובגין כך זכאה חולקהון דישראל קדישין, דלא אתחלפו דוכתא קדישא בדוכתא מסאבא. ועל דא כתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, דהא מההוא זמנא דשלטא שנת הרעב אסתים מבועיה וסליק מקוריה, דלא למיהב בנין לסטרא מסאבא, ולא לאחלפא דוכתא דקודשא בדוכתא דמסאבא.
ובעי בר נש לחכאה למאריה דקודשא כד ייתי וישלוט, כדכתיב (ישעיה ח יז) וחכיתי ליהו"ה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו, זכאין אינון צדיקיא דידעין אורחוי דקב"ה, ונטרי פקודי דאורייתא למיהך בהו, דכתיב (הושע יד י) כי ישרים דרכי יהו"ה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, וכתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכ"ם חיים כלכם היום,
(ד"א ל"ג וכתיב (ויקרא יא מד) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני (יהו"ה), דהא קב"ה בעא לקדשא להו לישראל