זהר חלק א רג א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף רג א
מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)
על כותליהון (נ"א גגיהון) דמקדשא, וכל מפתחין בידייהו, ואמרו עד הכא הוינא גזברין דילך, מכאן ואילך טול דילך. אבל תא חזי, גיא חזיון דא שכינתא דהות במקדשא, וכל בני עלמא מינה הוו ינקין יניקו דנבואה, דאף על גב דכל נביאין קא הוו מתנבאין מאתר אחרא, מגווה הוו ינקין נבואתהון, ועל דא אתקרי איהי גיא חזיון, חזיון, הא אוקמוה דאיהו חיזו דכל גוונין עלאין.
"מה לך איפה כי עלית כלך לגגות" -- דהא כד אתחרב מקדשא, שכינתא אתאת וסליקת בכל אינון אתרין דהוה מדורה בהו בקדמיתא, והות בכת על בית מדורה, ועל ישראל דאזלו בגלותא, ועל כל אינון צדיקי וחסידי דהוו תמן ואתאבידו, ומנלן, דכתיב (ירמיה לא יד) כה אמר יהו"ה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, והא אתמר. וכדין קב"ה שאיל לה לשכינתא ואמר לה, מה לך איפה כי עלית כלך לגגות, מהו כלך, דהא כי עלית סגיא מהו כלך, לאכללא בהדה כל חילין וכל רתיכין אחרנין, דכלהו בכו עמה על חרבן בי מקדשא, ובגין כך מה לך איפה, אמרה קמיה וכי בני בגלותא ומקדשא אתוקדא, ואנא מה לי הכא.
שריאת ואמרת (ישעיה כב ב) "תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה, על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי וגו'" והא אוקימנא דקב"ה אמר לה (ירמיה לא טו) "כה אמר יהו"ה מנעי קולך מבכי וגו'". ותא חזי מיומא דאתחריב בי מקדשא לא הוה יומא דלא אשתכח ביה לווטין, בגין דכד בי מקדשא הוה קיים הוו ישראל פלחין פולחנין וקרבין עלוון וקרבנין, ושכינתא שריא בבי מקדשא עלייהו, כאמא דרביעא על בנייא, והוו כל אנפין נהירין, עד דאשתכחו ברכאן לעילא ותתא, ולא הוה יומא דלא אשתכח ביה ברכאן וחדוון, והוו ישראל שראן לרחצן בארעא, וכל עלמא הוה אתזן בגינייהו.
השתא דאתחריב בי מקדשא, ושכינתא עמהון בגלותא, לית לך יומא דלא אשתכח ביה לווטין, ועלמא אתלטיא, וחדוון לא אשתכחו לעילא ותתא, וזמין קב"ה לאקמא לה לכנסת ישראל מעפרא כמה דאתמר, ולמחדי עלמא בכלא, כמה דאת אמר (ישעיה נו ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו', וכתיב (ירמיה לא ח) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, כמה דבקדמיתא דכתיב (איכה א ב) בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה, הכי נמי לבתר בבכי יתהדרון, דכתיב בבכי יבאו וגו':
והאנשים שלחו המה וחמוריהם
"הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמוריהם" -- רבי אלעזר אמר, הכא אית לאסתכלא, אי אינון הוו אזלי ואשתדרו, מה לן למכתב באורייתא המה וחמוריהם, אלא בגין דכתיב ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו, בגין כך והאנשים שלחו המה וחמוריהם, בגין דלא ישתארון אינון וחמוריהון כדקאמרו.
פתח ואמר (בראשית כב ג) "וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו וגו'", ההוא בקר דאברהם הוה נהיר לקיימא עלייהו בזכותיה, כדין זכותא דאברהם קיימא עלייהו ואזלו בשלם, ואתשזיבו מן דינא, בגין דההיא שעתא קיימא עלייהו דינא לאתפרעא מנייהו, בר דזכותא דההוא בקר דאברהם אגין עלייהו ואשתלחו מן דינא, דלא שליט עלייהו בההוא זמנא.
רבי יהודה פתח, (ש"ב כג ד) "וכאור בקר יזרח שמש,"-- דא הוא נהורא דההוא בקר דאברהם, יזרח שמש, דא הוא שמשא דיעקב, דכתיב (בראשית לב לא) ויזרח לו השמש, בקר לא עבות, דההוא בקר לא איהו עבות כל כך, אלא מנגה ממטר, נגה ממטר, איהו מטרא דאתי מסטרא דיצחק, דההוא מטרא אפיק דשא מארץ.
דבר אחר: "וכאור בקר"-- כההוא נהירו דבקר דאברהם