זהר חלק א רב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · רב ב · >>

הוסף תרגום


דף רב ב

מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)

ולבתר הזילוה, מאי טעמא הזילוה, בגין כי ראו ערותה, דאחזי לון חזקיה, דאלמלא כך לא הזילוה לבתר, ומגו דהוה זכאה חזקיהו יתיר, אתעכב מלה מלאייתאה, ולא אתא ביומוי, דכתיב (ישעיה לט ח) כי יהיה שלום ואמת בימי, ולבתר פקיד ההוא חובא לבנוי אבתריה.

כגוונא דא ההוא חובא דשבטין קאים עד לבתר, בגין דדינא דלעילא לא יכיל לשלטאה עלייהו, עד דאשתכח שעתא לאתפרעא ואתפרע מינייהו, ובגין כך כל מאן דאית חובין בידוי דחיל תדיר, כמה דאת אמר (דברים כח סו) ופחדת לילה ויומם וגו', ועל דא "וייראו האנשים כי הובאו וגו'".


"וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו וגו'".    רבי חייא פתח ואמר, (משלי יג יב) "תוחלת ממושכה מחלה לב, ועץ חיים תאוה באה" -- דא הוא דתנן, דלית ליה לבר נש לאסתכלא בבעותיה לגבי קב"ה אי אתי אי לא אתי, מאי טעמא, בגין דאי איהו אסתכל ביה, כמה מאריהון דדינא אתו לאסתכלא ביה בעובדוי, ורזא איהו, דהא ההוא אסתכלותא דאיהו מסתכל בההוא בעותא, גרים ליה למחלת לב, מאי מחלה לב, דא איהו מאן דקאים תדיר עליה דבר נש לאסטאה לעילא ותתא. ועץ חיים תאוה באה, תנינן, מאן דבעי דקב"ה יקבל צלותיה, ישתדל באורייתא דאיהי עץ חיים, וכדין תאוה באה, מאן תאוה, דא הוא דרגא דכל צלותין דעלמא בידיה, ועאיל לון קמי מלכא עלאה, כתיב הכא באה, וכתיב התם (אסתר ב יד) בערב היא באה, ודא הוא תאוה באה, באה קמי מלכא עלאה, לאשלמא רעותא דההוא בר נש.

דבר אחר: "תוחלת ממושכה מחלה לב"-- דא הוא אתר דאתייהיב ההיא מלה באתר אחרא דלא אצטריך, ואתמשכא, עד דאתייהיב מידא לידא, ולזמנין דלא ייתי, מאי טעמא, בגין דאתפשטא ואתמשכא בכל אינון ממנן לנחתא ליה לעלמא. ועץ חיים תאוה באה, דא הוא תוחלת דלא אתמשכא בין אינון ממנן רתיכין, אלא דקב"ה יהיב (לון) ליה לאלתר, בגין דכד אתמשכא בין אינון ממנן רתיכין, כמה אינון מאריהון דדינא דאתייהיב לון רשותא לעיינא ולאסתכלא בדיניה עד לא יתנון ליה, ומה דנפיק מבי מלכא ואתייהיב ליה לבר נש, בין דזכי בין דלא זכי אתייהיב מיד, ודא הוא עץ חיים תאוה באה.

דבר אחר: "תוחלת ממושכה"-- דא יעקב, דאתמשכא ליה תוחלתא דיוסף עד זמן אריך, ו"עץ חיים תאוה באה"-- דא הוא בנימן, דהא מזמנא דתבע ליה יוסף, עד ההוא זמנא דאתא לגביה, לא הוה אלא זמנא זעיר, דלא אתמשכא ההוא זמנא, הה"ד וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו, מאי בן אמו, דדיוקניה דאמיה הוה ביה, והוה דמי דיוקניה לדיוקנא דרחל, בגין כך כתיב וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו.


רבי יוסי אמר, והא כתיב בקדמיתא "וירא יוסף אתם את בנימן", והשתא כתיב "וישא עיניו וירא את בנימן אחיו"? מאי ראיה הכא? אלא חמא ברוחא דקודשא לבנימן, דחולקיה הוה עמהון בארעא, ובחולקיה דבנימן ויהודה תשרי שכינתא, דהא חמא ליה ליהודה ובנימן דבחולקהון הוה מקדשא, ודא הוא וירא יוסף אתם את בנימן, ליה חמא עמהון, ויוסף דהוה אחוה לא חמא עמהון בההוא חולקא, אוף הכא וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו, מה כתיב בתריה, וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה.


רבי חזקיה פתח ואמר, (ישעיה כב א) משא גיא חזיון, מה לך איפה כי עלית כלך לגגות, תא חזי הא אוקמוה, בזמנא דאתחריב בי מקדשא והוו מוקדין ליה בנורא, סליקו כל אינון כהני