התורה והמצוה על במדבר יח ז
<< | התורה והמצוה על במדבר • פרק י"ח • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאַתָּ֣ה וּבָנֶ֣יךָ אִ֠תְּךָ֠ תִּשְׁמְר֨וּ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֜ם לְכׇל־דְּבַ֧ר הַמִּזְבֵּ֛חַ וּלְמִבֵּ֥ית לַפָּרֹ֖כֶת וַעֲבַדְתֶּ֑ם עֲבֹדַ֣ת מַתָּנָ֗ה אֶתֵּן֙ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֔ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר יח ז:
יג. ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם , כבר פי' בספרי למעלה ( קרח ב ) שזה קאי על ב”ד של כהנים שהם היו משגיחים שלא יעשה שום דבר השיך למזבח רק ע"י כהנים. וכמו שמפ' ביומא (דף כד) מה שמרבה בזה. אמנם מ”ש ולמבית לפרוכת הוא מיותר שהלא גם כהן אשר לכנס לשם, ע"ז פי' שהוא מרמז ששם יהיו בודקין יחוסי כהונה, עיין בז"א שהאריך בזה. ופי' לפי הרמז למבית לפרוכת יהיה מקום ב"ד של כהנים הבודקים. ובזה תבין מה שדרשו ביומא (דף כד) אמר רב ד' עבודות זר חייב עליהם מיתה זריקה והקטרה ונסוך המים ונסוך היין מאי טעמא דרב דכתיב ואתה ובניך אתך וכו' ועבדתם עבודת מתנה ולא עבודת סילוק, ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה. ר”ל מדאמר שזה מוטל על בית דין של כהנים מבואר שמדבר בדברים שחיב עליהם מיתה, כמ"ש והזר הקרב יומת. וממ”ש עבודת מתנה פי' עבודה שנותנים על המזבח לא עבודת סילוק כגון תרומת הדשן. וממ”ש ועבדתם בעבר המהופך לעתיד מבואר שהוא פעולה תמה ונגמרת, שאם לא כן היה לו לומר ותעבדו בעתיד גמור. ובארתי זה היטב ( אמור קצג ) על פי הכלל שבארתי באילת השחר ( כלל מב ) עיי”ש.
יד. עבודת מתנה אתן את כהונתכם , רש”י ז”ל פי' במתנה נתתיה לכם. ופי' הרמב"ן דבריו לומר שהיא לכם מתנה גמורה עד שהזר הקרב יומת. והוא פי' שיאמר ועבדתם עבודת כהונה ואיננה לכם עבודת שעבוד אבל עבודת מתנה גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת מאתי. וכ"ז דוחק. וחז”ל פי' כפשוטו שלשון מתנה נופל על מתנות כהונה, כמו וזה לכם תרומת מתנם בכל מתנתיכם תרימו. ר"ל שיהיה דומה בעיניכם עבודת הכהונה כעבודה שאתם עובדים את ה' בקבלת מתנות כהונה, שכל אחד רודף להשיג המתנות ורץ אחריהם לבית הגרנות, כן ירוצו כ"א לזכות בעבודה. וכמעשה שהיה שהיו רצים ועולים בכבש עד שלכן תקנו חכמים פייסות. וז"ש מה מתנות בפייסות ר"ל שכל אחד רודף להשיגה ועושים פייס שלא יבואו לידי מצה ומריבה, כן ירדפו אחרי עבודת מזבח, ולכן יגיע הדבר שיתקנו חכמים פייס. וכן ת"י לפום עדביא, כפולחנא כן מיכל מתנה אתן ברבותא ית כהונתכם. וממילא ממ"ש עבודת מתנה מבואר שאכילת קדשי הגבול נקרא עבודה, כמ"ש ר' טרפון ומובא בפסחים (דף ע"ג). וממה שנקרא עבודה, למד רבי שצריך לרחוץ ידיו כמ"ש ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה', שכל דבר קדושה טעון נקיות ידים. וזה סמך לחכמים שאמרו נט"י לתרומה. ומה שנמחק הוא כפי גי' הגר"א.
טו. והזר הקרב יומת , היינו הקרב לעבודה, וכן בעל מום אינו חייב בכניסה. וזה מבואר שלא כדעת הרמב"ם (מל"ת ס"ט) שבעל מום עובר בכניסה לבד, רק כדעת הרמב"ן שם שהביא ראי' מספרי דפה. ועיין במ"ל סוף פ”ט מה' ביאת מקדש. ועמ”ש בהתורה והמצוה ( אמור נח ). והגר"א תקן הלשון ומה בע”מ שאינו אלא באזהרה לא הזהיר אלא בעבודה, ולא העתקתי נוסח זה מפני דברי המגלת אסתר שם
טז. והזר הקרב יומת , הגי' שהעתקתי הוא גי' הגר”א עפ”י הגמרא סנהדרין (דף פד) ושם אמר שר”ש אליבא דר"ע בחנק. וזה הברייתא דספרי שסתמא כר”ש. ועי' בס' המצות להרמב”ם (מל"ת עד)
<< · התורה והמצוה על במדבר · יח · ז · >>
קיצור דרך: mlbim-bm-18-07