התורה והמצוה ויקרא יד ט-י
ספרא | מלבי"ם על פרשת מצורע | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא: קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם | עזרת כהנים | דרך הקודש
סימן לה
[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרק ב:
[א] "בשביעי"-- יכול בין ביום ובין בלילה? ת"ל "ביום"-- ולא בלילה
[ב] "יגלח את כל שערו"-- יכול אף בית הסתרים? ת"ל "גבות עיניו"-- מה גבות עיניו בנראה פרט לבית הסתרים, אף כל שער בנראה פרט לבית הסתרים. [ג] אי מה גבות עיניו מקום כינוס שער ונראה אף אין לי אלא מקום כינוס שער ונראה... מנין לרבות כינוס שער שאינו נראה? פיזור שער בנראה? פיזור שער ואינו נראה? ת"ל "ואת כל שערו יגלח"
ביום השביעי: כבר התבאר צו (סימן מ) שכל מקום שאמר "ביום" ממעט לילה.
והנה אם לא היה אומר רק "וגלח את כל שערו" היה זה כלל כולל. ולכן כתב "גבות עיניו" למעט מה שאינו דומה לגבות עיניו. אמנם בזה הייתי ממעט כל הבלתי דומה דניינו בית הסתרים (ופירוש בית הסתרים דמשנה ב' הוא מקום שאינו נראה רק על יעי פעולה אם יפשוט מלבושיו, ואם יגביה ידו כעודר כנזכר לענין ראיית הנגע). לכן כת בריבוי שנית "את כל שערו" ומרבה אף פיזור שער ואף אין נראה רק על ידי פעולה, ואינו ממעט רק שער שבתוך החוטם מפני שאי אפשר להראות כלל להרבמ"ם או מפני שאינו ברוב בני אדם להראב"ד. כ"ה בסוטה (דף טז) וכפי' מה שפי' הרא"מ והק"א ברייתא זאת שהוא לרבי עקיבא שדריש רבויי ומעוטא. ומ"ש תזריע (פרק ד משנה ג) כך נראה לתגלחתו וכו' אתיא כמאן דדריש כללי ופרטי.
סימן לו
[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרק ב:
"ראשו"-- מה ת"ל? לפי שנאמר "תער לא יעבור על ראשו" יכול אף המנוגע? ת"ל "ראשו".
"זקנו" מה ת"ל? לפי שנאמר "ופאת זקנם לא יגלחו" יכול אף המנוגע? ת"ל "זקנו".
מה ת"ל "ראשו" ומה ת"ל "זקנו"? לפי שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש. הראש אסור במספרים ובתער והזקן אינו אסור במספרים ובתער. הראש מותר בכל אדם והזקן אסור בכל אדם. הא לפי שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש צריך לומר "ראשו" וצריך לומר "זקנו"
את ראשו ואת זקנו: אם לענין שידרש בריבוי ומיעוט וריבוי די שיכתוב "גבות עיניו" (כמ"ש התוס' יבמות דף ה ד"ה) ולמה כתב "ראשו וזקנו"? דריש "ראשו" אתיא למשרי נזיר אף שנאמר בו "תער לא יעבור על ראשו", ו"זקנו" למשרי כהן. ובשניהם יש עשה ולא תעשה. ועל פי זה קשה, למה לי "ראשו וזקנו"? כמו ששאל בגמ' נזיר (דף נח) על ברייתות אלה. ומשיב שם שנזיר מכהן לא יליף שהוא לאו שאש"ב וכהן מזיר שנוכל ללמוד בא ללמד דתגלחת מצורע רק בתער. ואם נרצה להשוות דברי הספרא ע הגמ' מה שכתוב "הזקן אינו אסור במספרים ובתער" ובסיפא יש לגרוס בהפך הראש אסור בכל אדם והזקן אינו אסור בכל אדם פי'-- ראש נזיר נוהג בכל אדם וזקן של כהן רק בכהנים. ולפי הגירסה דפה הוא ענין אחר ור"ל הראש חמור מן הזקן שאסור גם במספרים והזקן חמור שנוהג בכל אדם שיש לו זקן אבל הקפת הראש אינו נוהג באשה אף על גב שיש לה שער הראש כמ"ש (בסוף פ"ק דקדושין) כן פירש הרא"ם. ובפסיקתא זוטרתא פי' הראש מותר בכל אדם דקסבר הקפת כל הראש לאו שמיה הקפה ולפי זה משמע שלא היה לפני בעלי הש"ס סוף ברייתא זו.
ויש בזה פלפולים שונים ביבמות בסוגיא דעלי' ובנזיר (דף מב ודף נח) ואכמ"ל.
סימן לז
[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרק ב:
[ה] ר' יוסי הגלילי אומר "גבות עיניו"-- ולא ריסי עיניו.
ואת גבות עיניו: הם השער שעל המצח למעלה מן העינים מלשון "גב" ו"גובה", כי שער שעל העינים נקראים "עפעפי עיניו" וכן במה שכתוב "או גבן" פירשו בבכורות (דף מג) שער שגב העינים. ור' יוסי הגלילי דריש מלת "עיניו" שהיה לו לומר "ואת גבותיו".
סימן לח
[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרק ב:
"את כל שערו" מה ת"ל "יגלח"? אלא ליתן אחריות לתגלחת שאם לא גלח בשביעי מגלח בשמיני ובתשיעי ובעשירי.
[ו] שלשה מגלחים ותגלחתן מצוה: הנזיר, והמצורע, והלוים. וכולן שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות -- לא עשו כלום.
ואת כל שערו יגלח: למה כפל שנית פעל "יגלח"? ומבואר אצלינו בכל הספר שאם נזכר פעלל בתנאי וכפלו שנית סתם רצונו לומר שיעשה הפעל בכל אופן, אף שלא כפי התנאי כמ"ש "ישרף"-- אף על פי שאין עצים (כמ"ש באילת השחר כלל קנו). וכן לעומת מ"ש "בשביעי יגלח", הוסיף "יגלח" בכל אופן אף ביום השמיני והתשיעי. ומ"ש ג' מגלחים פירשו בגמ' פרק ג' מינים דף מ. (נזיר מ, א).
סימן לט
[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרק ב:
[ז] בשביעי יגלח בשמיני יביא-- שאם גלח בשביעי יביא קרבנותיו בשמיני, ואם גלח בשמיני אינו מביא קרבנותיו בו ביום, דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' טרפון, מה בין זה לנזיר? אמר לו שהנזיר טהרתו תלויה בימים ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו ואינו מביא קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש
וביום השמיני יקח: פי' חז"ל שזה דוקא אם גלח בשביעי והיה לו הערב שמש, אז יביא קרבנותיו בשניני אבל אם מגלח בשמיני לא יוכל להביא קרבנותיו עד תשיעי כדי שיהא לו הערב שמש בשמיני. ור' טרפון שאל לרבי עקיבא מה בין מצורע ונזיר שבנזיר הדין שאם גלח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום. והשיב לו שמצורע אינו טהור רק עד אחר התגלחת ואפילו טבל בשביעי צריך לטבול שנית אחר גלוח כמ"ש "יגלח וכבס בגדיו" ואם כן אם גלח בשמיני לא היה לו הערב שמש ואיך יביא קרבנותיו? מה שאין כן הנזיר כיון שטבל בז' נטהר אף קודם גילוח וכשטבל בשביעי מגלח בשמיני ומביא קרבנותיו בו ביום שכבר היה לו הערב שמש. וכן אמר בפרק ג' מינים משנה ו' וכן גריס הר"ש והתוס' והרמב"ם אינו מביא וכן עיקר כמו שהאריך בקרבן אהרן.
סימן מ
[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרק ב:
[ח] "יקח... כבשים"-- מיעוט כבשים שנים. אם כן למה אמר "שני"? שיהיו שוים. מנין אעפ"י שאינם שוים כשרים? ת"ל כבש כבש ריבה
[ט] "וכבשה אחת בת שנתה"-- שתהיה ברורה.
"אחת"-- מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה.
"בת שנתה"-- לא שנה למנין עולם
יקח שני כבשים: כבר בארנו (ויקרא סי' שכח) שכל מקום שאמר בציווי שם הרבים אין צורך לומר מספר "שני", דסתם רבים שניים. ובמקום שאמר מספר "שני" דרשוהו חז"ל שבא להורות על השיווי וכמו שית' זה בפרטות לכל חוקותיו בפ' אחרי (סי' יז).
ובכל זאת ממ"ש "ולקח את הכבש האחד" שהיה די לאמר "את הכבש" או "את האחד", בא להורות שבדיעבד לא קפדינן על השיווי.
ומ"ש "וכבשה אחת" בררתי למעלה (סי' יז) ובתורה אור באורך שכל מקום שבא שם היחיד אין לומר מספר "אחד" ודרשוהו בכל מקום. אולם פה שדרש פה שני דרשות יפלא בעיני. ועל כרחנו הוא כמו "דבר אחר", ובאמת בכריתות (דף ט) דריש שיביא אחת על נגעים הרבה מן "זאת תורת המצורע" ולדידיה מורה "אחת" שתהא ברורה.
ומ"ש "בת שנתה" לא שנה למנין עולם עיי' תזריע סימן ס'.
סימן מא
[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרק ב:
"ושלשה עשרונים סולת בלולה בשמן"-- לבהמה. יכול אף למנחה?... כשהוא אומר "והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה"-- לימד שאינה אלא מנחת בהמה. [י] עדיין הדבר צריך תלמוד! כשהוא אומר (במדבר טו) "תעשה על העולה"-- זו עולת מצורע, "לזבח"-- להביא חטאת מצורע, "או לזבח"-- להביא את אשמו. [יא] ר' יהודה בן בתירא אומר, הרי הוא אומר "ואם דל הוא... ועשרון". מה מצינו בעני שהוא מביא בהמה אחת ומביא עשרון אחד אף העשיר שהוא מביא ג' בהמות-- יביא ג' עשרונים. הא מה אני מקיים "ג' עשרונים סולת בלולה בשמן"?-- לבהמה
ושלשה עשרונים סולת בלולה בשמן למנחה: אחר שחטאת ואשם אין טעון נסכים כמ"ש בפ' נסכים "לפלא נדר או בנדבה" יש לומר לכאור ששלשה עשרונים אלה היו מנחה בפני עצמם. וחז"ל הכריעו שהיה זה מנחת נסכים ממ"ש (פסוק כ) "והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה" שפשטותו מורה שרצונו לומר מנחת העולה כמ"ש תמיד "עולה ומנחה" (ויקרא כג, לז, במדבר כח, כט). וכן ממ"ש "והעלה את העולה ואת המנחה" משמע שהמנחה כליל כמו העולה ובודאי הוא מנחת נסכים שהוא כליל, דמנחה הבא בפני עצמה נקמצת ושיריה נאכלים. וגם הוא מוכרע ממה שיתבאר (בסימן סא) שמ"ש "והעלה את העולה" הוא זרות בלשון ומרבה עולה ששחטה שלא לשמה וקמ"ל שיעלה גם מנחת נסכים שעמה כמו שיתבאר שם. ומזה מוכרח שמדבר מן מנחת נסכים עיי"ש ותבין. (וזה כוונת הספרא משנה יא)
אולם עדיין י"ל שאחד מן העשרונים היה מנחת נסכים אל העולה שטעונה נסכים בכ"מ, ושנים האחרים היו מנחה בפני עצמם , לא נסכים לחטאת ואשם, שלא מצינו להם נסכים בשום מקום וז"ש (במשנה י) עדיין הדבר צירך תלמוד. וגם צריך תלמוד אם יביא עמהם יין לנסכים כיון שהדבר חידוש ולמדו זאת ממ"ש בפרשת נסכים (שלח טו) "ועשיתם אשה לה' עולה או זבח... והקריב מנחה סולת עשרון.. ויין לנסך..תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד" שמ"ש שנית "על העולה או לזבח" מיותר. ודרשו "על העולה"-- זו עולת מצורע, "לזבח"-- להביא חטאת מצורע, "או לזבח"-- להביא את אשמו (ונזכר בספרי שם בשם ר' נתן) והדרוש הזה בנוי לתלפיות על היסוד שהנחנו (ויקרא סי שצא) שיש הבדל בין שימוש הלמ"ד ובין שימוד מלת "על". שהלמ"ד מורה החלוקה ומלת "על" מורה הציורף. שאם ירצה לומר לכל אחד ואחד יאמר בלמ"ד-- "וארבעה פנים לאחד", "שני העומר לאחד" פי' לכל אחד. אבל מלת "על" תציין הכל ביחד-- "והקרבתם על הלחם", "והקריב על בן הבקר" וכמ"ש "עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד". וכן במ"ש "על העולה או לזבח" שפירושו על עולה אחת ולכל זבח וזבח ביחוד, בהכרח רומז למקום א' שנמצא שם עולה אחת ושני מיני זבחים שונים ושכולם אינם נדר ונדבה, רק חובה. וזה ימצא בקרבן מצורע שמביא עולה וחטאת ואשם. וז"ש לזבח להביא חטאת מצורע, או לזבח להביא את אשמו ר"ל שהלמ"ד מורה החלוקה. וכן מלת "או" בא על ענינים נבדלים. (ובארתי תזריע (סי' כג) שבא על ענין שיש בו רבותא יותר) ומוסיף אף לכל זבח.
ובמנחות (דף צא) הביא ברייתא זאת ופריך ותיפוק ליה תרוויהו מזבח דאמר מר חטאת ואשם מנין ת"ל זבח (פי' שהלא "זבח" הוא שם הסוג ולמה לי למ"ד החלוקה? בלי זה שם "זבח" כולל שניהם דהי מינייהו מפקת) ותירצו הני מילי היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו אבל הכא דאשם להכשיר וחטאת לכפר צריך תרי קראי. (ר"ל כי נוכל לאמר דהמכפר יותר ידמה לנדר ונדבה מהמכשיר או בהפך, ולא נלמד רק חד מינייהו, ובזה מיושב קוש' התוס' ד"ה אבל) ופריך עוד-- אימא זו חטאת ואשם דנזיר וכולי ואימא זו עולת יולדת וכולי רבא אמר איזהו דבר שצריך ג' רבוין? הוה אומר זו מצורע. הוא כמו שפירשנו למעלה שבהכרח יצויר במק"א עולה ושני מיני זבחים שעל זה מורה למ"ד החלוקה של "לזבח", וזה לא מצינן ביולדת שאין שם רק עולה ולא בנזיר כי נזיר טמא אין בו רק אשם ובנזיר טהור אין בו רק חטאת ושלמים שיש בו א"צ רבויא דבהדיא כתיב בהו "מנחה".
ור' יהודה בן בתירה אומר שידע ענין זה ממ"ש בדל "ועשרון אחד וכו'" והדבר מובן.