הגאון מווילנה על משלי ל
מראה
<< · הגאון מווילנה על משלי · ל · >>
פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
פסוק כח
והעניין: (משלי ל כד): "ארבעה הם קטני ארץ", שתלמידי חכמים נקראים "גדולים", ואלו הארבעה אינם תלמידי חכמים, לכך הם "קטני ארץ"... "והמה חכמים מחוכמים", שעושים כמו תלמידי חכמים. והם ארבע כיתות הן:
...
(משלי ל כו): "שפנים" - שהם אינם בעלי מצוות, אף על פי כן, "וישימו בסלע ביתם", שהם יושבים תמיד בבית המדרש, ושומעים כשלומדים תורה...
...
(משלי ל כח): "שממית בידיים תתפש" - הם המשמשי תלמידי חכמים, שכולם עושים בממונם מצוות וצדקות, והוא אינו עושה אלא בידיים, שמשמש אותו, "והיא בהיכלי מלך", שהוא לא מש מתוך האוהל של התלמיד חכם, ושומע תמיד תורה מפיו.פסוק לג
ומיץ הוא לשון שחיקה.
והעניין: שמחמת שלושה דברים רוצה אדם להשיב למחרפו:
- א' להראות שהוא גדול וטוב יותר ממנו,
- ב' להראות לו ששקר דיבר עליו, ואין בו הדבר הרע שדיבר עליו,
- ג' כדי שלא לחרף אותו עוד...
ואומר סתירה לכל השלושה דברים:
- נגד הראשון, שרוצה להראות שהוא למדן גדול וטוב ממנו, אמר שאין צריך לזה, ולמד מעשיית החמאה מהחלב, שדרך עושי החמאה, מכסים הכלי אשר בו החלב בעת עשיית החמאה, והחמאה נעשית; כן בתורה, אם אדם לומד תורה בסתר, התורה מכרזת עליו, כמו שאמרו חכמינו ז"ל.
- ונגד השני, שרוצה לנקות את עצמו ולהראות לו ששקר דיבר עליו, אמר שטוב להיות שותק, ולמד ממיץ החוטם, כשרוצה לנקות החוטם ביותר ושוחק ביותר, יצא דם ומטנף אותו יותר, כך, אם אתה רוצה לנקות את עצמך, אזי יטנף אותך יותר.
- ונגד בכדי להשקיט אותו, אמר שאדרבה, כי מיץ אפיים יוציא ריב, ו(סנהדרין ז.): "האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיוון דרווח - רווח".
<< · הגאון מווילנה על משלי · ל · >>