(משלי יג ב): "מפרי פי איש יאכל טוב" - הפירות של הצדיק אינם ניתנים לו בעולם הזה, אלא אם כן הוא "טוב" לבריות. וזהו: "פרי פי איש" - שהצדיק נקרא "איש", כמו שנאמר (בראשית ו ט): "איש צדיק תמים וכו'". ועיקר הפירות הוא מתלמוד תורה, שהיא (פאה א א): "כנגד כולם". לכן אמר: "מפרי פי איש יאכל" - אם הוא "טוב".
"ונפש בוגדים חמס" - אבל הבוגדים יאכלו החמס אשר חומסים בפיהם, והוא חמס דברים, כי מה שמחרפים לחבריהם ומלבינים פניהם, הוא נקרא גם כן "חמס", כמו שנאמר (בראשית ו יג): "כי מלאה הארץ חמס", ואמרו במדרש (בראשית רבה לא ד) שגם הנגזל היה מלא חמס, שהיה מחרף והיה מלא חמס דברים. כלומר, כאשר הוא רע לבריות, אז "יאכל החמס" בעולם הזה, כמו שנאמר (ישעיהו ג יא): "אוי לרשע רע, כי גמול ידיו יעשה לו". ואמר "ונפש בוגדים" לומר שעיקר חמס דברים תאכל הנפש, שהוא בעולם הבא, וכאן יאכל מעט מפירותיהם.
"כופר נפש איש עשרו" - לפעמים (קהלת ה יב): "עושר שמור לבעליו לרעתו", שנופלים עליו ורוצים להרגו, אך הוא נותן כופר נפשו את ממונו = הקב"ה נותן לאדם הממון בכדי שיפדה את עצמו ויתן כופר נפשו את ממונו. והיינו: שמביא עליו ייסורים ופודה את עצמו על-ידי הממון.
"ורש לא שמע גערה" - אבל הרש, שאין לו ממון, הקב"ה אינו מביא עליו ייסורים כלל, שאין לו במה לפדות את עצמו. ולא די שאינו מביא עליו את הייסורים, אלא אפילו שום גערה אינו שומע, אלא שליו ושוקט.
ועוד: "כופר נפש..." - כי אפילו צדיק גמור צריך לילך דרך גיהנם, אך מצוותיו פודים אותו מלשלוט בו הגיהנם; אבל מי שהיו עליו דקדוקי עניות, לא ישמע גערה כלל, ולא ילך דרך הגיהנם.
(משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח" - היום נקרא "אור", כמו שנאמר (בראשית א ה): "ויקרא אלהים לאור יום", ועולם הבא דומה ליום, כמו שאמרו חכמינו ז"ל בריש מסכת פסחים.
ו(בבא מציעא פג:): "עולם הזה דומה ללילה", ומה שמאיר בלילה הוא הנר.
וצדיקים, עיקרם האור, שהוא העולם הבא;
ורשעים, עיקרם עולם הזה, שהוא הנר.
וזהו:
"אור צדיקים ישמח" - שאורם יתחדש תמיד.
"ונר רשעים ידעך" - שהרשעים עיקרם העולם הזה שדומה ללילה, וכן הנר שהוא הגוף. אבל נרם ידעך, פירוש, אפילו העולם הזה שלהם ידעך, כי מרבים עבירות בגופם ואין להם אור, שהיא הנשמה, כלל.
ועוד:
"אור צדיקים ישמח" - כמו שאמרו (סוטה כא.): "עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה", לכן הצדיקים, שעוסקים בתורה תמיד, יתוסף אורם. ואף שלפעמים עשו עבירה, "אין עבירה מכבה תורה", ולכן "אור", שהיא התורה (משלי ו כג), של "צדיקים", "ישמח".
"ונר רשעים ידעך" - אבל הרשעים אינם עוסקים בתורה, ואף שלפעמים עושים מצוה, שהיא נקראת "נר", כמו שנאמר (משלי ו כג): "כי נר מצוה וגו'", "נר רשעים ידעך", כי עבירה מכבה מצוה, (משלי יב כא): "ורשעים מלאו רע", לכן ידעך נרם.
(משלי יג יג): "בז לדבר יחבל לו" - כי יש רמ"ח איברים באדם, וכנגדם רמ"ח מצוות עשה (ע"פ מכות כג ב). וכן כל דבר יש לו כוח חיוני מצן המצוות. ולכן, הבז לשום מצוה הוא מחבל את עצמו, כי הוא נעשה חסר מכוח החיוני שבאותה מצוה.
"וירא מצוה הוא ישולם" - אבל הירא מלעזוב לעשות שום מצוה, ורואה לקיים כל דבר תמיד, יהיה שלם בכל איבריו.
