הגאון מווילנה על משלי יב
<< · הגאון מווילנה על משלי · יב · >>
פסוק כ
"מרמה בלב חורשי רע" - כי המדברים מרמה נקראים "חורשי רע", וכמו החורש קרקע בכדי שתוציא פירות, כן הוא נותן עצה בכדי שיצא מזה רע. ומחמת שהם חפצים שלא ייוודע הרע שבליבם, הם תמיד בדאגה, ואותה המרמה תמיד בליבם - פן יתגלה הדבר ולא תתקיים עצתם.
"וליועצי שלום שמחה" - אבל אותם הנותנים עצות לשלום, בלי שום מרמה, הם תמיד בשמחה, כי ליבם נכון ובטוח, ואינם מתייראים מהיגלות ליבם.
פסוק כג
- החכם כוסה אפילו מה שיודע, ומסתיר חכמתו ואינו מגלה.
- וכסיל יקרא איוולת, כלומר, האיוולת שלו, שנכנס במושכל ראשון שלו, תיכף יקרא בקול להשמיע לכל.
ואמר כאן שלוש פעמים "אדם":
- (משלי יא ז): "במות אדם רשע",
- (משלי יב ג): "לא ייכון אדם ברשע",
- (משלי יב כג): "אדם ערום כוסה דעת",
כמו שנאמר (עמוס ב ו): "על שלושה פשעי...": כשהוא במדרגת "אדם" צריך לכסות את עצמו מאד, שאז מתקנאין בו להפילו שלא יהיה לו תקומה חס ושלום, וכמו שאמרו בתיקוני זוהר חדש פז ג: "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את... אמרי נא...". "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" הוא ג' חיות הקודש, "אל הארץ אשר אראך" היא הרביעית. והוא נקרא בת-שבע. ולכן בירך אותו בשבע ברכות, וכמו שאמרו שם: "מארצך - זה שינוי מקום, וממולדתך... תלת אלפין מתלת שמהן... ויאמר אל שרי אשתו - דא גופא... מה אמר לה?... צופה רשע לצדיק... ובגין דא (משלי כב ג): "ראה רעה ונסתר", אדהכי הוא עמודא דנהירא..."
(משלי יט יד): "בית והון נחלת אבות..." - והעניין: (משלי כד ג): "בחכמה ייבנה בית, ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים יימלאו כל הון יקר ונעים", וזהו "בית והון נחלת אבות", "ומה' אישה משכלת" - היא הרביעית הנ"ל.פסוק כז
וכן בתורה, אם לומד ואינו חוזר תמיד בכדי שיזכור תמיד כל מה שלומד, אינו אלא רמיה, כי לא יישאר בידו מאומה.
"והון אדם יקר חרוץ" - אבל ההון של אדם, כלומר, אם יש בידו הון רב, אז הוא יקר וחרוץ.
והעניין: יקר הוא תורה, וחרוץ הן המצוות, כמו שפירשתי למעלה (משלי ח יט): "טוב פריי מחרוץ", והיינו, מי שיש בידו הון שהוא התורה, היינו שחוזר תמיד.
וסוד הו"ן הוא: ה חומשי תורה, ו ששה סדרי משנה, ן שערי בינה שיש בתורה. והן סוד נפש רוח ונשמה, כמו שנאמר למעלה בסוד נו"ה. ומי שיש בידו כל זאת, הוא יקר וחרוץ.
<< · הגאון מווילנה על משלי · יב · >>