דורות הראשונים/כרך ג/פרק מה
ר' חנינא סגן הכהנים.
ככל דברי ימי ישראל, ודבר הדורות כולם אשר ככל פרסומם היותר גדול הנם בכל זה לוטים בערפל כן הוא גם בדבר כל זקני הדור אשר באו ליבנה.
והסדר הדורות בערך ר' חנינא סגן הכהנים יכלול תוך דבריו גם דברי היוחסין ויאמר:
"ר' חנינא סגן הכהנים פ"ג דאבות וכו' אמר הלכה בשם אביו וספ"ק דיומא דף כ"א אמר שראה אש ע״ג המזבח רבוץ ככלב, והי׳ גם כן אחר החרבן כי חולק עם ר׳ מאיר ור׳ יוסי פ״ק דיומא ח‘ ע"א ר׳ חנינא ס"ה אומר וכו׳ וברפ״ד ל״ט ע״א ר׳ חנינא ס״ה וצ"ע שהרי נהרג בשעת החרבן נהרג כ"ה סיון עם רשב"ג ור׳ ישמעאל שו"ע או"ח סי׳ תק"פ בירושלמי פ"ק דפסחים הלכה ו׳ שהי׳ קודם אושא וידוע דרשב"ג נהרג בזמן החרבן אם כן אושא אחר החרבן וכו׳ ר׳ יוחנן בן זכאי חבירו.״
וכמה קשה לראות ערבובי דברים כאלה לאמר כי הי׳ חבירו של רבן יוחנן בן זכאי, ונהרג בשעת החרבן, ובכל זה נהרג יחד עם ר׳ ישמעאל אשר כל תחלת זמנו לאחר החרבן ולהיפך מפני שר׳ מאיר ור׳ יוסי נחלקו במשנה (עיין על זה בפרק מ"ו) על כן מבואר להם מזה שהי׳ אחר החרבן ואם זה ראי׳ יהי' מבואר מזה כי חי בדורם של ר׳ מאיר ור׳ יוסי ומניח בצ״ע(פד).
והרב פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 59האריך בזה גם הוא ותחת לברר דבר הוסיף לערבב זה עוד יותר ויאמר שם:
"החכם הזה חי בלתי ספק בזמן הבית כי המשנה אמרה שקלים פ״ו מ"א ושל בית ר׳ חנינא היו משתחוין ארבע עשר (השתחויות במקדש) והלשון של בית ר׳ חנינא מורה קצת שחי זמן רב קודם החרבן עד כי העמיד בית בזמן המקדש אבל בבבלי תענית י״ג וירושלמי ביצה פ"ב הלכה ב׳ איתא כל חייבי טבילה טובלין כדרכן בין בט׳ באב בין ביום הכפורים אמר ר׳ חנינא סגן הכהנים כדיי הוא בית אלקינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה ואפשר שצ"ל ר׳ חנינא בן אנטיגנוס (לאמר אבל ר׳ חנינא סגן הכהנים לא הי' חי אחר החרבן) וממה שאמרה המשנה שקלים שם של בית רבן גמליאל ושל בית ר׳ חנינא וקדמה של בית רבן גמליאל יש לשפוט שר׳ חנינא זה לא הי׳ חי קודם רבן גמליאל הזקן ולפי׳ הגירסא בתענית שזכרנו הי׳ ר"ג קודם לו בזמן כי ראה חרבן הבית."
אלה הם דבריו ככל חקירה זו.
והנה פתאום נתהפכה לו החקירה ותחת לחקור אם הי׳ חי עוד אחר החרבן העמיד חקירתו להסתפק אולי זמנו קדום מאד דאולי הי׳ חי עוד קודם רבן
גמליאל הזקן, ועל זה יש לו דקדוק מהמשנה בשקלים שלא הי׳ חי קודם רבן גמליאל הזקן, ובתענית י״ג יעשה ספק בהגירסא.
אבל רק לחנם נסתבכו ולא מצאו ידיהם וכל הדבר מבואר, אין ספק כלל שעיקר ימיו היו בימי הבית, ואין ספק שחי איזה שנים גם אחר החרבן, ויהי בין הוועד ביבנה ולא נהרג יחד עם ר׳ ישמעאל ורשב"ג, כי אם בנו הוא שנהרג עם ר' ישמעאל בתוך ימי מלחמת ביתר.
ונבאר כל הדברים האלה בהיותם נוגעים גם לכל מעשי דברי הימים ההם.
הדבר מבואר שהי׳ כבר מזקני הדור בימי הבית, ומראשוני ראשי זקני הדור אחר החרבן.
כי דבריו ועדותו הבאים במס׳ עדיות פרק ב׳ היו כבר לפני ימי גזרות י"ח דבר, והלשון במשנה עדיות שם הוא:
"ר׳ חנינא סגן הכהנים העיד ארבע דברים וכו׳ ועל מחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים טהורות והבשר טמא ואם נמצאת בפרש הכל טהור.״
ועל זה בא בגמ׳ פסחים דף י״ט:
"תנן התם על מחט שנמצאת וכו׳ אמר ר׳ עקיבא זכינו שאין טומאת ידים במקדש ונימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש (דהא גם הסכין טהור) אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר׳ יוסי בר׳ חנינא ידים קודם גזרת כלים נשנו.״
וכבר כתב שם רש״י ז"ל "ידים קודם גזרת כלים נשנו ליטמא מדרבנן וכשהעידו עדות זו (של ר׳ חנינא סגן הכהנים) עדין לא נגזרה גזרת חכמים על טומאת כלים דרבנן לפיכך לא יוכל (ר׳ עקיבא) לאמר זכינו שאין טומאת כלים במקדש דההיא שעתא אפי׳ בעלמא נמי לא הוא".
והנה טומאת כלים האמור בזה "דההיא שעתא אפי׳ בעלמא נמי לא הואי" הוא מי״ח דבר וכמו שכתב שם גם רש״י ז"ל לפני זה:
"ונימא נמי שאין טומאת כלים במקדש מדרבנן בדבר שאין מטמא (כלים) מן התורה דאלו בחולין גזור רבנן ביה טומאה ואע"ג דמדאורייתא טהור כדתנן גבי י״ח דבר ״והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין" והכא קתני סכין טהור."
ומבואר כי עדותו של ר׳ חנינא סגן הכהנים היתה עוד לפני גזרות י"ח דבר, וכלשונו של רש"י "וכשהעידו עדות זו וכו׳ דההיא שעתא אפי׳ בעלמא נמי לא הואי“.
והננו רואים מדברי רב ור׳ יוסי בר׳ חנינא כי זה ודאי דלא לבד לפני החרבן כי אם שגם לפני מה שגזרו י"ח דבר כבר הי׳ ר' חנינא סגן הכהנים מראשי זקני הדור וכבר העיד עדותו אז בבית הוועד לפי דבריהם.
אמנם גם להיפך לא יוכל להיות ספק כי הי׳ הי עוד גם אחר החרבן.
ולבד המפורש בבבלי תענית י"ג וירושלמי ביצה שאמר ר׳ חנינא סגן הכהנים "כדי הוא בית אלקינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה" דהיינו בתשעה באב אשר אך דברי תהו הם להגיה הדברים בחנם גם בבבלי גם בירושלמי בלא כל צורך,
הנה הדבר מפורש ממקום אחר שאין מקום להגיה, ושחי בודאי גם אחר החרבן כמו שיוצא מפורש מלשונו במשנה מנחות פרק י׳ משנה א׳ בנוגע לקצירת העומר:
"ר' חנינא סגן הכהנים אומר בשבת הי' נקצר ביחיד ובמגל אחד ובקופה אחת בחול בשלשה וכו' וחכמים אומרים אחד בשבת" וכו'.
וכבר נתבאר שזה הי׳ אז אחר החרבן דבר כל זקני הדור העבר יחד להביא ולסדר במשנה את כל המעשים במקדש לבלי ישתכח פרט מהם, ובתוכם ישב אז גם ר׳ חנינא סגן הכהנים.
והדברים מפורשים ומוכיחין על עצמם' ודבריו הם "בשבת הי' נקצר ביחיד" וכו'.
לפי שכל דבריהם היו אחר החרבן על מה שהי׳ נעשה במקדש.
וכן הוא לשונו של ר׳ חנינא סגן הכהנים גם במסכת פרה פרק ג׳ משנה א':
"ר׳ חנינא סגן הכהנים אומר על הכהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעת הימים ועל של יום הכפורים לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד.״
ולבד לשונו "ועל של יום הכפורים לא היו מזין", הנה גם עצם הדבר אין לו מקום בזמן המקדש אשר ידעו כולם דבר מעשי יום הכפורים אשר הי' נוהג בכל שנה ונעשה על פי יודעים רבים.
ורק אחר החרבן אשר כל אלה אשר תהת ידם הי' נעשה זה ספו תמו, והימים ימי בלהות, אשר על כן אף שהי' זמן קצר אחר החרבן, הי' כל הנעשה במקדש דורש תפקידו להעמידו על בוריו ונחקר זאת איך הי' מזין על כהן גדול לפני יום הכפורים ואיך הי' נקצר העומר.
וזה הוא גם ענין דברי המשנה במס' שקלים פרק ו׳ משנה א'.
"שלש עשרה שופרות שלשה עשר שלחנות שלשה עשרה השתחויות היו במקדש של בית רבן גמליאל ושל בית ר' חנינא סגן הכהנים היו משתחוין ארבע עשר והיכן היתה יתרה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז."
ומבואר מעצמו שגם זה נקבע אחר החרבן והדברים "של בית רבן גמליאל ושל בית ר׳ חנינא סגן הכהנים היו משתחוין" וכו׳ הכונה על בית רבן גמליאל דיבנה היינו אבותיו של רבן גמליאל ובית ר׳ חנינא סגן הכהנים היינו בית אבותיו.
ופראנקעל טעה בזה טעות גדול כי מבלי לראות לא את לשון המשנה ולא ענינה חשב כי "של בית רבן גמליאל ושל בית ר׳ חנינא סגן הכהנים" הכונה לבניהם אחריהם, וטעה לחשוב שהכונה לבניו של רבן גמליאל הזקן ולבניו של ר' חנינא סנן הכהנים אחרי מותו.
ועל כן כתב "והלשון במשנה שקלים פ"ו "של בית ר' חנינא" מורה קצת שחי זמן רב קודם החרבן."
ואין זה כי אם דברי טעות, שהרי הדבר מפורש במשנה זו עצמה שלא הותחל זה מהם "שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז".
ואין הדבר צריך ראי׳ שהרי כל לשון המשנה מורה על עצמו שנאמר זה ונסדר אחר החרבן.
ויאמרו כי בית רבן גמליאל היינו כל משפחת הנשיאים בימי הבית, ובית ר׳ חנינא סגן הכהנים היינו כל משפחתו בימי הבית היו נוהגים כן וכן, מפני ״שמסורת בידם מאבותים ששם הארון נגנז".
הערות
הערה (פד): וכל כך לא דקדק שם הסדר הדורות בדבריו עד כי בציינו המקומות אשר הוזכר במשנה יאמר ״בכורות פ"ו ג׳ ד׳ י׳ י"א פ"ז ב׳ ה׳״.
אבל בכל המקומות האלה כולם הוא ר' חנינא בן אנטיגנוס ולא ר' חנינא סגן הכהנים.