דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נד
הנציב קוויעטוס בארץ ישראל.
אייזעביוס בהכראניק יאמר שם:
״וכאשר הכינו עצמם להתקומם גם מיהודים היושבים בין הנהרות וכו׳ וקוויעטוס העמיד את חילו בסדרי מלחמה ויהרוג הרבה אלפים מהיהודים ומפני כי עשה כל הדברים בטוב, עשה אותו הקיסר לשופט בארץ יהודה".
ועיקר הדבר בא גם אצל דיא קאסיוס 68, 32 כי אחרי אשר יספר שם כל ענינו של לוזיוס קוויעטוס, ואחרי אשר יאמר כי הצטיין מאד בהמלחמות בדאציען יאמר אחר זה:
״בעבור זה נתעלה למדרגה גבוהה ואחרי אשר במלחמת דאציען השניה הראה גבורתו עוד יותר נתעלה בהצלחתו ותהלתו עד כי גם הי׳ לקאנסול ויהי גם לנציב פאלעסטינא, אבל הכבוד הגדול הזה הביא לו קנאה ושנאה ולבסוף גם את המות״.
וכונתו בסוף דבריו למה שיספר שם אחר זה 69, 2 בדברו על הקיסר אדריאנוס, כי בעלותו על כסא רומא המית את לוזיוס קוויעטוס בקנאתו בו.
וכל הדברים האלה בלתי מובנים כי איזה משרה היא זו לפני קאנסול ברומי להיות נציב בארץ יהודה.
ולמרבה התמהון יאמר דיא עוד כי אדריאנוס גם התקנא בו על זה וגם המיתו. ובדברי ימינו תחת לכאר זה המציאו מתוך זה פלפולים גדולים ויאמר גרעץ בנאטע 14 עמוד 442:
״בצדק יאמר פאלקמאר אם קוויעטוס עמד אצל טראיאן במצב גבוה כזה עד כי נתן לו תארי רומא היותר גדולים ויהי גם לקאנסול, והוא גם רצה כי קוויעטוס יהי׳ לקיסר אחריו, בהכרח כי ניתן לו בארץ יהודה עבודה רבה וקשה, אבל מדוע, זה עשה אותו טראיאן לנציב בארץ הקטנה הזאת, אשר היתה תמיד נכללת בכלל סוריען, ובה ישב רק לאנדפפלענער וכו׳״.
ורק תמהון הוא לראות כי בכל מקום בחרו רק בדרכים זרים ומוזרים.
יש להם דבר אש־ לא יבינו ועל כן המציאו פתאום מרידה גדילה ביהודה, מבלי להבין כי מרידה גדולה בארץ ישראל בימי טראיאנוס, מרידה גדולה אשר שלח טראיאנוס את ראש כל שרי צבאותיו להשקיט אותה אי אפשר שלא יבוא זכרה מפורש גם במקורי ישראל.
כמו שבא כזאת במקומות אין מספר על מרידת ביתר בימי אדריאנוס,
ומבלי להבין כי גם דיא קאסיוס לא הי׳ איש אשר נכלם לאמר כי לוזיוס קוויעטיוס נשלח להשקיט המרידה בארץ ישראל.
והנה הוא מודיע לנו כי קוויעטוס הי׳ לנציב בארץ יהודה מבלי לאמר העיקר כי הי׳ זה מפני שנשלח להשקיט שם מרידה גדולה.
אבל לא הבינו את דברי דיא קאסיוס, כי באמת נתן אז טראיאנוס ענין כללי גדול מאד בידי קוויעטוס, ואלו לא הי׳ אז אדריאנוס ההגמון בסוריא הי׳ ראוי להושיב את קוויעטוס שם במשרתו זאת.
אבל את אדריאנוס לא הי׳ טראיאנוס יכול לדחות, ועל כן הושיב את קוויעטוס בארץ יהודה ומשם פשט את ידו בכל המדינות מסביב.
והחוקרים האלה ראו רק את סוף דברי דיא קאסיוס שם ולא ראו את ראש דבריו וכל לשונו שם 68, 32.
כי אחרי אשר יספר מכל ההתקוממות בקירענע וקיפראס, ויגע כלאחר יד גם בדבר מצרים, ויאמר:
״אבל היהודים קבלו ענשם על ידי שרי הצבא אשר שלח טראיאנוס נגדם וביחוד על ידי לוזיוס, לוזיוס קוויעטוס זה הי׳ ממוירעטאניען ושם הי׳ נסיך ושר צבא וכו׳ כאשר פרצה המלחמה בדאציען וכו' עד כי נתעלה לקאנסול ויהי גם לנציב פאלעסטינא אבל הכבוד הזה הביא לו קנאה ושנאה ולבסוף גם המות״.
ומבואר כי גם הנעשה בקירענע וקיפראס גם זה הלך על ידי לוזיוס קוויעטוס.
ועל אדריאנוס אשר בעת ההיא הי׳ הגמון סוריא יאמר דיא קאסיוס שם 69, 1:
״טראיאנוס ואדריאנוס היו שניחם מארץ אחת (משפאניען), טראיאנוס הי׳ אפטרופסו של אדריאנוס, ולבד קרבת משפחה, גם לקח אדריאנוס את נכדת אחותו, ועל כן הי׳ בכל יום בבית טראיאנוס ועל שולחנו, ולמען הלחם שנית עם הפרתים השאיר תחת ידו הצבא בסוריען, אבל זולת זה לא השיג טראיאנוס כל .... .......ח מאומה ,וגם כל ימי טראיאנוס לא נעשה אדריאנוס קאנסול ממדרגח ראשונה.
והיינו כי מפני קרבת משפחה ובהיות אדריאנוס אז הגמון (שטאטטהאלטער) סוריא, ועל כן בשוב טראיאנוס אז לאיטאליען מפני מחלתו, הוכרח להניח את הצבא שם תחת יד אדריאנוס ההגמון שם בעת ההיא.
אבל זולת זה לא עשה טראיאנוס על ידי אדריאנוס כל מאומה, וכל תקותו במלחמות ההם אשר אמר לחדש כדברי דיא קאסיוס שם 68, 33 ״טראיאן התחיל לעשות הכנות להלחם עוד הפעם במעזאפאטאמיען" כל תקותו על זה הי׳ על לוזיוס קוויעטוס.
ומפני כי לא הי׳ אפשר לו להושיב אח לוזיוס קוויעטוס להגמון סוריען, הושיבו בארץ יהודה אשר תשב על פרשת כל הדרכים האלה, והעמיד את כל הדברים, מקירענע וקיפראס ומצרים מצד אחד, וכל דבר הכנת המלחמה במעזאפאטאמיען מצד השני תחת יד לוזיוס קוויעטוס.
וזה הוא גם ענין דברי הגמ׳ במס׳ תענית ד׳ י"ח:
״מאי (יום) טוריינוס אמרו כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא אמר להם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם יבוא אלקיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר אמרו לו חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורים היו וראוים לעשות להם נס ונבוכדנצר מלך הגון הי׳ וראוי לעשות נס על ידו ואותו רשע הדיוט הוא ואינו ראוי לעשות נס על ידו ואנו נתחייבנו כליה למקום ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש לו למקום וכו׳ אמרו לא זזו משם עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין״.
והגירסא הנכונה בסוף הדברים נשארה לפנינו במס׳ שמחות פרק ח׳:
״אמרו לא מתו עד שראו מחטטין בעיניו״.
והיינו שלא הרגן הוא כי אם להיפך שהם זכו לראות בהריגתו, וכמו שהם שם גם דברי הגמ׳ ״אמרו לא זזו משם עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו כגיזרין"(סו).
והנה אף שיותחל ״כשבקש טוריינוס״, הנה כן דרכם בכל מקום שיקראו להשליח בשם שולחו.
ובא אחר זה מפורש ״ואותו רשע הדיוט הוא״ כי הדבר נעשה, על ידי לוזיוס קוויעטוס.
וכמו שבא גם בסוף ״אמרו לא זזו משם עד שבא דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין".
וכן הדבר כי נהרג קוויעטוס בפקודת אדדיאנוס כדברי דיא קאסיוס 169, 2
״האנשים אשר מיד כאשר מלך אדריאנוס צוה להמיתם היו פאלמא צעלסוס ניגרין ולוזיוס״.
וכדבריו עליו גם שם 68, 32 ״אבל הכבוד הזה הביא לו קנאה ושנאה ולבסוף גם המות״.
והננו רואים מזה כי היתה מצודתו של לוזיוס פרוסה על כל החיים בכל המדינות האלה בנוגע לכל דבר ההתקוממות והמלחמה, כי הנה דן את לוליאנוס ואת פפוס לא בארץ ישראל כי אם בלודקיא דהיינו Laodiceaבסוריא. ושירער בעמוד 668 מח"א בהשיגו גם הוא על פאלקמאר וגרעץ אשר בדו מרידה בארץ ישראל יאמר שם:
״האגדה הזאת(סז) ממס׳ תענית היא הראי׳ היותר גדולה אצלם להכריע כי הי׳ אז לטראיאן מלחמה גדולה בארץ ישראל, אבל כל מעיין יראה כי לא ידובר שם לא ממלחמה ולא גם מארץ יהודה כל עיקר כי אם מפורש מלודקיא״.
והנה צדקו דבריו נגד פאלקמאר וגרעץ אשר בדו דברי תהו.
אבל לא הרגיש שירער לשאול והרי זה ודאי שהדבר נעשה על ידי קוויעטוס, וכמו שבא מפורש ״ואותו רשע הדיוט הוא״ ומה ענינו של קוויעטוס בלודקיא בסוריא.
אבל כן הדבר כי אך מקומו של קוויעטוס קבע הקיסר בארץ יהודה, כי לא הי׳ יכול לעשותו להגמון סוריא כי שם ישב אדריאנוס.
אבל בהושיבו את קוויעטוס בארץ יהודה היתה מצודתו פרוסה על כל עניני ההתקוממות בכל המדינות האלה כולם, וכדברי דיא המפורשים גם על יהודי קירענע וקיפראס ״אבל היהודים קבלו ענשם על ידי שרי הצבא, אשר שלח טראיאנוס נגדם וביחוד על ידי לוזיוס״.
וכדברי הגמ׳ כי דן ללוליאנוס ופפוס בעיר לודקיא.
ועל כן יקרא הכל על שמו, ונקרא פולמוס של קיטוס.
הארכנו בכל הדברים האלה, כי גם לבד ענינם לעצמם בדברי ימי ישראל בכל המדינות הרבות והשונות ההם, ולדעת דבר כל המעשים, הנה גם לבד זה רק על ידי כל הדברים האלה כמו שהם נוכל להבין ולדעת את כל הדברים מראשית ימי אדריאנוס עד ימי ביתר.
הערות
הערה (סו): ובמס׳ שמחות הדברים מתוקנים בסוף אבל תחת זה נשתבשו שם הדברים, ובא ״וכשהרג טורגיינוס״ ובזה הגירסא הנכונה בגמ׳ "וכשבקש להרוג״.
הערה (סז): הפראפעסאר שירער אשר בכל מקום אשר ימצא מאמר חז״ל יפעול עליו במטפחת אדומה וישתדל להכחישו יעשה צחוק מהמאמר הזה כלו כי לא ידעו כלל אשר טראיאנוס הי׳ מלך ולא הדיוט.
ואין דכריו כי אם שחוק לילדים והדבר ידוע ממקומות רבות בגמ׳ ומדרשים שהזכירו את טראיאנוס לקיסר רומא.
אבל זה דרכם בכל מקום לכנות להשר השליח על שם הקיסר שולחו, והוא כן במקומות אין מספר.