דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק מב
אבל החכם ווייס יודע גם את ההלכות ושם מצא דברים ברורים ומפורשים כי עשה ר׳ אליעזר מריבות ומדנים עם כל חכמי דורו, וראוי לנו לראות ענין דבריו מה הם, הוא יאמר שם:
״ואף כערך שהתהלל בתורתו והתברך בלבבו לאמר אין כמוני בכל החכמים, כן הקל בעיניו תורת זולתו ולבבו הכבד מהודות על האמת, לא שסתר דברי חביריו בסברה כי אם כן דברו אשר נשא על שפתו אפי׳ אתם משיבים אותי כל היום אינני זז מדברי (ת"כ תזריע פי"ב נדה ל"ח:)״.
ואך חרפה הוא לראות כי אנשים אשר אינם יודעים בהלכה בין ימינם לשמאלם היו לחוקרים בישראל שופטי רמים,
ויעשו להם ציונים מבלי כל ידיעה בענין הדברים עצמם.
כי לא לבד כי שקר ענה החכם ווייס ואין שם דבר מזה לאמר ״אפי׳ אתם משיבין אותי כל היום אינני זז "מדברי" אשר בדה החכם ווייס מלבו לאמר שקר בפומבי,
ולא לבד שהדברים מפורשים שם כי סתר דברי חבירו בסברה ובדברים ברורים,
כי אם גם יותר מזה שכל כך ישרו דברי תשובתו לחביריו עד כי רבא בגמרא יאמר על תשובת ר׳ אליעזר ״בהא זכינהו ר׳ אליעזר לרבנן״. ובמשנה אשר שם באו דברי רבנן ור׳ אליעזר, ושאלת חכמים לר' אליעזר על דבריו ותשובת ר' אליעזר על דבריהם, אין שם דבר נגד זה.
ונעתיק לפנינו את לשון המשנה והברייתא שם ינראה את הדברים כמו שהם, לשון המשנה שם נדה ל"ח:
״המקשה בתוך שמנים של נקבה כל דמים שהיא רואה טהורים עד שיצא הולד ור׳ אליעזר מטמא אמרו לו לר׳ אליעזר ומה במקום שהחמיר בדם השופי היקל בדם הקושי מקום שהיקל בדם השופי אינו דין שנקל בדם הקושי אמר להם דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה אבל טמאה טומאת נדה״.
ומבואר כי לא לבד אשר ר׳ אליעזר השיב לחביריו בדברים ברורים, כי אם שלא בא במשנה דבר נגד דברי ר׳ אליעזר אלה עד שאפשר לאמר שהלכה כר׳ אליעזר.
והר״ב לא פסק שם הלכה וכנראה מפני שנסתפק בזה אולי הלכה כר׳ אליעזר.
וכבר העיד שם עליו התוס׳ יום טוב וכתב ״והר״ב שסתם ולא פי׳ הלכה כמאן נתן מקום לטעות, דהרי יש לדון כפי הנראה מפשטא דמתניתן דזכינהו ר׳ אליעזר לחכמים במאי דקאמר דיו ולפיכך הלכה כמותו, וכל שכן דחזינן דבמתניתן ד׳ דמיירי נמי בדיני קשוי דפסקינן כמותו״.
ויהי׳ איך שיהי׳ בענין פסק הלכה אשר אינו נוגע לדברינו, זה ודאי דמשנתינו נקטה רק תשובת ר׳ אליעזד לחכמים עד כי על ידי זה יש מקום גדול לאמר דפשטה דמתניתן הולכת כן דתשובת ר׳ אליעזר היא כל כך ברורה עד דזכינהו ר׳ אליעזר לרבנן בתשובתו להם, ועל כן גם הלכה כמותו.
ומבלי לראות ולדעת מכל זה דבר יביא החכם ווייס דוקא ממקום הזה ראי׳ כי ר׳ אליעזר לא השיב לחביריו לא טעם ולא סברא כי אם עמד על דעתו ביד חזקה, עד כי בשפתים דולקים יאמר "כן הקל בעיניו תורת זולתו ולבבו הכבד מהודות על האמת, לא שסתר דברי חביריו בסברה כי אם כן דברו אשר נשא על שפתו אפי׳ אתם משיבים אותי כל היום אינני זז מדברי״.
וזו היא באמת רעה חולה גדולה מאד כי בשנאת החוקרים האלה לישראל ולחכמי ישראל אספו ציונים מבלי לדעת ענין הדברים כל עיקר ויטעו את הקוראים לחשוב כי דבריהם הבל הנם דברי הימים לבני ישראל.
ואמנם כי גם יתרה עשה החכם ווייס כי גם זייף את לשונו של ר׳ אליעזר בברייתא שם ויוסיף עליהם דברים.
והלשון "אינני זז מדברי" לא אמר ר׳ אליעזר כי אם החכם ווייס.
ועל ידי הזיוף הזה טעה בעצמו או הטעה את הקוראים לחשוב שדברי ר׳ אליעזר לחכמים שם בהברייתא ילכו בנוגע לעיקר הדין ואינם כי אם בנוגע לתשובתו להם.
ולשון הברייתא בנדה ל"ח ובתורת כהנים שם הוא:
"תנו רבנן תשב לרבות המקשה וכו׳ שכל דמים שהיא רואה טהורים וכו׳ ור׳ אליעזר מטמא אמרו לו לר׳ אליעזר ומה במקום שהחמיר בשופי וכו׳ אמר להם דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה אבל מטמאה טומאת נדה אמרו לו הרי אנו משיבים לך לשון אחר ומה במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד היקל בקושי שעמו וכו׳ אמר להם אפי׳ אתם משיבין כל היום כולו דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה אבל טמאה טומאת נדה אמר רבא בהא זכינהו ר׳ אליעזר לרבנן לאו אמריתו וכו׳ הכי נמי וכו'״.
וכן ממש הנם הדברים של הברייתא בת"כ פרשה תזריע פרק ב׳.
והדברים "אינני זז מדברי" אינם לא בהברייתא ולא בת"כ.
ודברי ר׳ אליעזר ״אפי׳ אתם משיבין כל היום כלו דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה וכו'״ הנם להסביר להחכמים החולקים עליו כי גם תשובתם השני׳ אשר יאמרו על זה ״הרי אנו משיבים לך לשון אחר״ אין הדבר כן כי גם תשובה זו נדחית מתוך זה עצמו שכבר אמר ״דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה וכו'״,
דהיינו התשובה הקודמת שכבר אמר להם לפני זה על תשובתם הראשונה.
והחוקרים האלה כתבו כל דבריהם רק מתוך ציוניהם ועל כן במצאו זיופו לפניו ״אינני זז מדברי״ טעה אחר זה בעצמו וחשב שכן נאמר שם.
וכך הוא עונשם של בדאים מכתבי עמל, שהנם נכשלים מתוך דברי עצמם.
אבל הנה החכם ווייס יש לו עוד טענה אחרת ויאמר:
״התשובה כך שמעתי — כלומר ואין להשיב — היתה שגורה בפיו ואותה לקח למגן לו נגד כל תשובה נצחת שהשיבוהו אחרים (נגעים פ"ט מ"ג ת״כ שם פ״ו)".
וגם במקום הזה מתוך שזייף הדברים טעה בהפשט הפשוט והנה יאמר:
״התשובה כך שמעתי — כלומר ואין להשיב — היתה שגורה בפיו״ וציין נגעים שם ות"כ.
אבל הלשון במשנה נגעים שם פ״ט מ״ג הוא:
״אמר להם לא שמעתי״.
ומה אפשר לאמר לדרכים כאלה בחקירת דברי הימים.
כי באמת אין בזה לפנינו שם לא מחלוקת של ר' אליעזר וחכמים, ולא תשובה נצחת מחכמים להכריע כדעתם,
כי אם דבר אשר שאלו מר' אליעזר איך הדין, וכאשר השיב להם קבלתו הוסיפו לשאול ממנו טעם הדבר.
והוא בענות צדקו השיב להם כי לא שמע הטעם ולא ידע להשיב ״אמר להם לא שמעתי" ור׳ יהודה בן בתירא ביאר טעם הדבר, ואז נחה דעת כולם.
ולשון המשנה שם הוא:
״שאלו את ר׳ אליעזר מי שעלתה וכו׳ אמר להם יסגיר אמרו לו למה וכו׳ אמר להם לא שמעתי".
וזה עצמו שנאמר במשנה ״אמר להם לא שמעתי״ ששם דקדקו יותר בלשונם על זה עצמו נאמר בתורת כהנים "אמר להם כך שמעתי" וכבר כתב שם הראב"ד בפירושו ״כך שמעתי אף בזו תסגיר ולא אדע בו טעם״.
ואי אפשר לפרש הדברים כי אם כן והנם מבררים את עצמן. והנה היתה תשובתו שלא ידע ככל דרכי ראשי חכמי ישראל האמיתים אשר על מה שלא שמע אומר לא שמעתי.
וכן הם דברי ר׳ אליעזר במשנת נגעים פרק י"א משנה ז׳ ״שאלו את ר׳ אליעזר והרי הוא פספס יחידי אמר להן לא שמעתי״.
וכבר נתבאר לנו באורך בפרק ט"ז כי שני הדברים האלה אשר במשנה פי"א משנה ז' ובפ"ט משנה ג׳ שניהם היו כן קבלה ידועה וקבלו כן כל חכמי הוועד רק שנעלם מהם טעם הדבר ושאלו על זה את ר׳ אליעזר והוא השיב להם שגם הוא לא ידע טעם הדבר.
ושם בפרק ט"ז (עמוד 269) נתבארו לנו הדברים בבירור גמור שאין אחריו כלום.
והדברים הנם כן גם פשוטים ומבוארים מעצמם.